ייסורים לגר?

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב

תניא(שנויה), רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר: מפני מה גרים בזמן הזה מעונין, ויסורין באין עליהן? מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח; רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אלא מפני מה מעונין? לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל; אבא חנן אומר משום ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה; אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה.  ואיך מסתדרת גמרא זו? הרי לפי "רבי חנניא בנו של רבן גמליאל" הייסורים לגר באים "מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח", איך הגוי אמור לדעת שהוא מצווה לקיים שבע מצוות בני נח כאשר יש את ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג: אם כך: מאין אמור הגוי ללמוד שיש שבע מצוות בני נח?

ואיך מסתדרים דברי "רבי יוסי"? הרי אם "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" = גר נחשב לתינוק? אם כך: מדוע שיסבול אם הוא צריך זמן כדי ללמוד, הרי טענתו של "רבי יוסי" שהגר סובל מפני ש"לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל"? הרי אם כך: מה פירוש אינן בקיאים? תן לו זמן שילמד, או שהאלוהים אינו נותן זמן לגר ללמוד?

ואיך מסתדרים דברי "אבא חנן" האומר בשם ר' אלעזר: לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה", הרי לפי איזה תורה מצווים אנו לעשות מאהבה, ולא מיראה? ובהנחה שציווי האלוהים לעשות מאהבה, הרי בשום מקום לא נמצא שהעושה מיראה יסבול? והנה בפס' הבאים ציווי אלוהים, דברים ו (א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(ב) לְמַעַן תִּירָא אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: האם יש טעות לאלוהים שהרי כאן בפס' נכתב שיהיה טוב לעושה מיראה? ובדברים ו (יג) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: ובדברים י (כ) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: ואיך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני:

האם האלוהים שנתן את הגמרא בסיני למשה, שכח, שצריך לעשות מאהבה ולא מיראה? הרי בפס' של התורה הציווי לעשות מיראה ולא מאהבה? ובהנחה שיבוא מישהו ויביא שגם משמחה צריך לעשות, אם כך: אז אין בעיה שיהיה גם משמחה, אבל זו תוספת, ולא חובה יחידה, שרק מאהבה אתה מחויב?

דברי הימים ב (יט) (ח) וְגַם בִּירוּשָׁלִַם הֶעֱמִיד יְהוֹשָׁפָט מִן הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפַּט יְהֹוָה וְלָרִיב וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:(ט) וַיְצַו עֲלֵיהֶם לֵאמֹר כֹּה תַעֲשׂוּן בְּיִרְאַת יְהֹוָה בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם: האם יהושפט מלך יהודה לא ידע את מה שידע אבא חנן בשם ר' אליעזר? הרי יהושפט מצווה על הכוהנים לעשות ביראה ולא באהבה? וכדי שלא יבוא הליצן שיאמר שדורו של יהושפט היה נחות באמונה, ולכן הציווי הוא ביראה ולא מאהבה, הרי איך זה יסתדר עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב עמוד (ב) אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי רצונה של הגמרא לומר שהדורות הראשונים היו טובים יותר או במילים אחרות "הדור הולך ופוחת", ואיך מסתדר הפס' הבא? משלי פרק יט (כג) יִרְאַת יְהֹוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע: האם שלמה המלך פספס את הגמרא? הרי שלמה טוען שירא יהוה לא יהיה לו רע? וזה נוגד את דברי אבא חנן בשם ר' אלעזר? ואיך מסתדר הפס' הבא? תהלים לד (יב) לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְהֹוָה אֲלַמֶּדְכֶם: האם דוד המלך אינו מבין גמרא? שהרי היה צריך לומר אהבת יהוה אלמדכם? ואיך מסתדר הפס' הבא? דברים ד (י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר יְהֹוָה אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן: האם האלוהים "שנתן" למשה את הגמרא בסיני לא הבין בעצם מה "מסר"? הרי הציווי שלו ליראה ולא לאהבה? ומה על הפס' הבא? דברים ה (כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם: האם שוב האלוהים "שנתן" למשה את הגמרא בסיני לא הבין בעצם מה "מסר"? שהרי הציווי שלו "לְיִרְאָה אֹתִי" בשני הפס' הקודמים, ליראה ולא באהבה? ואיך מסתדר הפס' הבא? דברים ו (כד) וַיְצַוֵּנוּ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה: האם גם משה אינו מבין את הגמרא? והאם כאן שכח אלוהים את הגמרא ש"מסר" למשה בסיני? דברים ח (ו) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: דברים י (יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: דברים יד (כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: דברים יז (יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: דברים כח (נח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: דברים לא (יג) וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ויקרא יט (יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהֹוָה: ויקרא יט (לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהֹוָה: ויקרא כה (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא כה (לו) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ: ויקרא כה (מג) לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ: תהלים יט (י) יִרְאַת יְהֹוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו: תהלים קיא (י) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד:משלי א (ז) יִרְאַת יְהֹוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ: משלי א (כט) תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ: משלי ב (ה) אָז תָּבִין יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא: משלי ט (י) תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהֹוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה: משלי י (כז) יִרְאַת יְהֹוָה תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה: משלי יד (כו) בְּיִרְאַת יְהֹוָה מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה:משלי יד (כז) יִרְאַת יְהֹוָה מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: משלי טו (לג) יִרְאַת יְהֹוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה: משלי כב (ד) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְהֹוָה עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים:

ולדברי "אחרים אומרים: מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה" איך ידעו הגויים שהם צריכים להאמין באלוהים או "להכנס תחת כנפי השכינה"? אם אינם רואים את ישראל מצליחים? ואם אינם רואים את ישראל עובדים את אלוהים? הרי לאורך התנ"ך עם ישראל הוגלה מהארץ מפני שעבדו אלוהים אחרים? אם כך: איך ילמדו הגויים שאינם צריכים להתעכב בכניסה מ"להכנס תחת כנפי השכינה"? ואיך ידע הגוי שכדאי להאמין באלוהים ו"להכנס תחת כנפי השכינה"? אם אסור לו ללמוד תורה רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג: מאין אמור הגוי ללמוד שטוב לעבוד את האלוהים? והנה כמה דוגמאות לגויים שלומדים שצריך להאמין באלוהים רק כאשר היהודי שמולם מצליח ולא כאשר היהודי שמולם סובל,

מלכים ב ה (א) וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֹֻא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְהֹוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע:(ב) וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן:(ג) וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:(ד) וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:(ה) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים:(ו) וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:(ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:(ח) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:(ט) וַיָּבֹא נַעֲמָן בְּסוּסָו וברכבוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע:(י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָֹרְךָ לְךָ וּטְהָר:(יא) וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם וְאָסַף הַמְּצֹרָע:(יב) הֲלֹא טוֹב אֲבָנָה אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:(יג) וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶֹה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר:(יד) וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַֹר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר:(טו) וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ:(טז) וַיֹּאמֶר חַי יְהֹוָה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:(יז) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָֹּא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיהֹוָה:(יח) לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְהֹוָה לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח נא יְהֹוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ: סיפור נעמן המצורע ואלישע הנביא הוא כנראה הסיפור המייצג לתפקיד העם היהודי על פני הגלובוס, עם סגולה הוא בעצם עם לדוגמא, וזה בעצם היה רצונו של האלוהים בנתינת התורה לעם ישראל, אתם תהיו הדוגמא לכל העמים, וע"י כך יאמינו כולם באלוהי ישראל, להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו כל בעל עסק המציג את מרכולתו, לקח האלוהים עם אשר יציג את תורתו של האלוהים, בפס' (ח) אומר אלישע למלך ישראל שלח את נעמן אלי, כדי שידע שיש נביא בישראל, מה התועלת, למי זה טוב, מי צריך את זה? והתשובה לכל השאלות האלה נמצאת בפס' (טו) "וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל" ובפס' (יז) "כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיהֹוָה:" ובפס' (יח) "יִסְלַח יְהֹוָה לְעַבְדֶּךָ""בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח נא יְהֹוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה" זהו הדבר החשוב לאלוהים שכולם יכירו בו כאלוהים יחיד, אחרת מה הטעם ביצירת עם סגולה או מה הטעם בפס' בשמות יט (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: תהיו כוהנים למי? ומה זה כוהנים? מה תפקידם של הכוהנים? התשובות לשאלות אלה הם בעצם תורת האלוהים, אתם בתור עם תייצגו אותי לפני כל העמים, כמו שכוהנים בני אהרון מייצגים אותי לפניכם, אצל כל העמים נקראים האנשים המביאים את דבר האלוהים אל העם כוהני דת, אצל העם היהודי אין אפשרות כזאת, זהו תפקיד שניתן למשפחה אחת והיא לעולם המקשרת בין האלוהים לאדם,

מדוע מקשר נעמן בין הצעת אלישע לעבודת האלוהים יהוה? ולא חושב נעמן שאלישע הוא איזה קוסם שיכול לרפא אנשים?

דניאל הפותר לנבוכדנאצר את חלומו (באדום תרגום מארמית לעברית)

דניאל ב

(מו) בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ:

מו) אֲזַי הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר נָפַל עַל פָּנָיו, וּלְדָנִיֵּאל סָגַד, וּמִנְחָה וְנִיחוֹחִים אָמַר לְנַסֵּךְ לוֹ:

(מז) עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָא דְנָה:

מז) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ לְדָנִיֵּאל וְאוֹמֵר אֱמֶת כִּי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים וּמְגַלֶּה רָזִים, אֲשֶׁר יָכֹלְתָּ לְגַלּוֹת אֶת הָרָז הַזֶּה:

(מח) אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל:

מח) אֲזַי הַמֶּלֶךְ אֶת דָּנִיֵּאל גִּדֵּל, וּמַתָּנוֹת רַבּוֹת גְּדוֹלוֹת נָתַן לוֹ, וְיַשְׁלִיטֵהוּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל, וְרַב סְגָנִים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל:

(מט) וְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן מַלְכָּא וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכא:

מט) וְדָנִיֵּאל בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, וַיְמַן עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, וְדָנִיֵּאל בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ:

חבריו של דניאל אינם סוגדים ומשתחווים לצלם אשר בנה נבוכדנאצר ולכן מושלכים לאש

דניאל ג

(א) נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל:

א) נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה צֶלֶם זָהָב, גָּבְהוֹ אַמּוֹת שִׁשִּׁים, רָחְבּוֹ אַמּוֹת שֵׁשׁ, הֱקִימוֹ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל

(ב) וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

ב) וּנְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ, שָׁלַח לְכַנֵּס אֶת הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים, הַפַּחוֹת, הַיּוֹעֲצִים, הַגִּזְבָּרִים, הַשּׁוֹפְטִים, הַשּׁוֹטְרִים וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת, לָבוֹא לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶך

(ג) בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא וקאמין וְקָיְמִין לָקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר:

ג) אֲזַי מִתְכַּנְּסִים הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת, הַיּוֹעֲצִים, הַגִּזְבָּרִים, הַשּׁוֹפְטִים, הַשּׁוֹטְרִים, וְכָל שַׁלִּיטֵי הַמְּדִינוֹת לַחֲנֻכַּת הַצֶּלֶם, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ, וְעוֹמְדִים לְעֻמַּת הַצֶּלֶם, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר

(ד) וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא:

ד) וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא בְכֹחַ: לָכֶם אוֹמְרִים – הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת

(ה) בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַיתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

ה) בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶך

(ו) וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

ו) וּמִי שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִסְגֹּד, בָּהּ בַּשָּׁעָה יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת

(ז) כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא כְּדִי שָׁמְעִין כָּל עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַיתְרֹס קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא נָפְלִין כָּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא:

ז) כָּל-עֻמַּת זֶה בּוֹ בַּזְּמַן, כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים כָּל הָעַמִּים אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, נוֹפְלִים כָּל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, סוֹגְדִים לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶך

(ח) כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא:

ח) כָּל-עֻמַּת זֶה בּוֹ בַּזְּמַן, קָרְבוּ אֲנָשִׁים כַּשְׂדִּים וְהוֹצִיאוּ דִּבָּתָם שֶׁל הַיְּהוּדִים

(ט) עֲנוֹ וְאָמְרִין לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי:

ט) עָנוּ וְאוֹמְרִים לִנְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ: הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָמִים חֱיֵה 

(י) אנתה אַנְתְּ מַלְכָּא שָׂמְתָּ טְּעֵם דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִשְׁמַע קָל קַרְנָא מַשְׁרֹקִיתָא קיתרס קַתְרוֹס שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין וסיפניה וְסוּפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד לְצֶלֶם דַּהֲבָא:

י) אַתָּה הַמֶּלֶךְ שַׂמְתָּ צַו, שֶׁכָּל אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְהָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, יִפֹּל וְיִסְגֹּד לְצֶלֶם הַזָּהָב

(יא) וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

יא) וּמִי שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִסְגֹּד, יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת

(יב) אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עליך עֲלָךְ מַלְכָּא טְעֵם לאלהיך לֵאלָהָךְ לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין:

יב) יֵשׁ אֲנָשִׁים יְהוּדִים, אֲשֶׁר מִנִּיתָ אוֹתָם עַל עֲבוֹדַת מְדִינַת בָּבֶל – שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֹא שָׂמוּ עָלֶיךָ הַמֶּלֶךְ לֵב, אֶת אֱלֹהֶיךָ אֵינָם עוֹבְדִים, וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ אֵינָם סוֹגְדִים

(יג) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא:

יג) אֲזַי נְבוּכַדְנֶצַּר בְּרֹגֶז וְחֵמָה, אָמַר לְהָבִיא אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ; אֲזַי אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶך

(יד) עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין:

יד) עוֹנֶה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאוֹמֵר לָהֶם: הֲבֶאֱמֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, אֶת אֱלֹהַי אֵינְכֶם עוֹבְדִים וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתִי אֵינְכֶם סוֹגְדִים

(טו) כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַיתְרֹס שבכא פסנתרין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי:

טו) עַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֲתִידִים, שֶׁבָּעֵת שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים וְהָעוּגָב וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר, תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לַצֶּלֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי; וְאִם לֹא תִּסְגְּדוּ, בָּהּ בַּשָּׁעָה תָּשְׁלְכוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, וּמִי הוּא אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר יַצִּילְכֶם מִיָּדָי

(טז) עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ:

טז) עָנוּ שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאוֹמְרִים לַמֶּלֶךְ: נְבוּכַדְנֶצַּר, לֹא צְרִיכִים אֲנַחְנוּ עַל דָּבָר זֶה לַהֲשִׁיבֶךָּ

(יז) הֵן אִיתַי אֱלָהָנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב:

יז) אִם יֵשׁ אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים, יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ יַצִּיל.

(יח) וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָיך לא אְיתָנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד:

יח) וְאִם לֹא, יָדוּעַ יִהְיֶה לְךָ, הַמֶּלֶךְ, כִּי לֵאלֹהֶיךָ אֵין אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים, וּלְצֶלֶם הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ לֹא נִסְגֹּד.

(יט) בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּו עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ:

יט) אֲזַי נְבוּכַדְנֶצַּר נִתְמַלֵּא חֵמָה, וּדְמוּת פָּנָיו הִשְׁתַּנְּתָה, עַל שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ; עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְהַסִּיק אֶת הַכִּבְשָׁן עַל אַחַת שֶׁבַע, עַל שֶׁרָאוּי לְהַסִּיקו

(כ) וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

כ) וְלַאֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל אֲשֶׁר בְּחֵילוֹ אָמַר לִכְפֹּת אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, לְהַשְׁלִיךְ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת

(כא) בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּישֵׁיהוֹן וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבוּשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא:

כא) אֲזַי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה נִכְפְּתוּ בְּשִׂמְלוֹתֵיהֶם, כָּתְנוֹתֵיהֶם, מִגְבְּעוֹתֵיהֶם וּלְבוּשֵׁיהֶם וְהָשְׁלְכוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת

(כב) כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא:

כב) כָּל-עֻמַּת זֶה, מִשֶּׁדְּבַר הַמֶּלֶךְ עַז וְהַכִּבְשָׁן הֻסַּק בְּיוֹתֵר, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, הֵמִית אוֹתָם שְׁבִיב הָאֵשׁ

(כג) וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין:

כג) וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלָשְׁתָּם: שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, נָפְלוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת כְּפוּתִים

(כד) אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָה רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא יַצִּיבָא מַלְכָּא:

כד) אֲזַי נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ תָּמַהּ וְקָם בְּהִתְבַּהֲלוּת, עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְיוֹעֲצָיו: הֲלֹא אֲנָשִׁים שְׁלֹשָׁה הִשְׁלַכְנוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ כְּפוּתִים! עוֹנִים וְאוֹמְרִים לַמֶּלֶךְ: נָכוֹן הַמֶּלֶך

(כה) עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רְבִיעָיָא רְבִיעָאָה דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין:

כה) עוֹנֶה וְאוֹמֵר: הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים אַרְבָּעָה מֻתָּרִים, מְהַלְּכִים בְּתוֹךְ הָאֵשׁ וְחַבָּלָה אֵין בָּהֶם, וּמַרְאֵהוּ שֶׁל הָרְבִיעִי דּוֹמֶה לְבֶן אֱלֹהִים

(כו) בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עִלָּיאָ עִלָּאָה פֻּקוּ וֶאֱתוֹ  בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא:

כו) אֲזַי קָם נְבוּכַדְנֶצַּר לְשַׁעַר כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, עוֹנֶה וְאוֹמֵר: שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, עֲבָדָיו שֶׁל הָאֵל הָעֶלְיוֹן צְאוּ וּבֹאוּ! אֲזַי יוֹצְאִים שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ

(כז) וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ וְסַרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן:

כז) וּמִתְכַּנְּסִים הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הַסְּגָנִים וְהַפַּחוֹת וְיוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ, רוֹאִים אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא שָׁלְטָה הָאֵשׁ בְּגוּפָם וּשְׂעַר רֹאשָׁם לֹא נֶחֱרַךְ, וְשִׂמְלוֹתֵיהֶם לֹא נִשְׁתַּנּוּ, וְרֵיחַ אֵשׁ לֹא עָבַר בָּהֶם

(כח) עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו וִיהַבוּ גֶשְׁמְיהוֹן דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן:

כח) עוֹנֶה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, אֲשֶׁר שָׁלַח מַלְאָכוֹ וְהִצִּיל אֶת עֲבָדָיו אֲשֶׁר בָּטְחוּ עָלָיו, וּדְבַר הַמֶּלֶךְ שִׁנּוּ וְנָתְנוּ אֶת גּוּפָם, שֶׁלֹּא יַעַבְדוּ וְלֹא יִסְגְּדוּ לְכָל אֱלוֹהַּ, אֶלָּא לֵאלֹהֵיהֶם

(כט) וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן דִּי יֵאמַר שלה שָׁלֻו עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה:

כט) וּמִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו, אֲשֶׁר כָּל עַם, אֻמָּה וְלָשׁוֹן, אֲשֶׁר יֹאמַר תּוֹעָה עַל אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא, נְתָחִים יֵעָשֶׂה וּבֵיתוֹ אַשְׁפָּה יוּשַׂם, כָּל-עֻמַּת שֶׁאֵין אֱלוֹהַּ אַחֵר אֲשֶׁר יוּכַל לְהַצִּיל כָּזֶה

(ל) בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל:

ל) אֲזַי הַמֶּלֶךְ, הִצְלִיחַ אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל

(לא) נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דארין דָיְרִין בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא:

לא) נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ, לְכָל הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, שֶׁדָּרִים בְּכָל הָאָרֶץ, שְׁלוֹמְכֶם יִרְבֶּה

(לב) אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עליא עִלָּאָה שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה:

לב) הָאוֹתוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת, שֶׁעָשָׂה עִמִּי אֵל עֶלְיוֹן, נָאֶה לְפָנַי לְהַגִּיד

(לג) אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר:

לג) אוֹתוֹתָיו כַּמָּה גְּדוֹלִים, וְנִפְלְאוֹתָיו כַּמָּה תַקִּיפוֹת! מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְשִׁלְטוֹנוֹ עִם דּוֹר וָדוֹר