יוסף אחיו ותורה

בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך שהרי לא נתקיימה בי. ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: בהנחה שפירוש זה נכון, אם כך: הרי שנכשל יעקב בחינוך בניו?  

בראשית לז (א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(ב) אֵלֶּה תּלְדוֹת יַעֲקב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצּאן וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם: לפי סיפורי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" יוסף למד תורה עם אביו, בפירוש לעגלות ששלח יוסף כדי להביא את אביו למצרים, אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שרמז לאביו היכן הפסיקו את לימודם, כאשר נמכר ע"י אחיו? רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה (כז) את כל דברי יוסף - סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה אם כך: נשאלת השאלה אם לימד יעקב את בנו יוסף תורה? איך לא לימד יעקב את יוסף קודם דרך ארץ? הרי דרך ארץ קדמה לתורה? משלי י (יח)  מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי-שָׁקֶר וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל:

בראשית לז

(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי-אתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנא אתוֹ:(ו) וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ-נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:(ח) וַיּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם-מָשׁוֹל תִּמְשׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנא אתוֹ עַל-חֲלֹמתָיו וְעַל-דְּבָרָיו: יעקב שקיים תרי"ג מצוות אצל לבן, האם גם כאן נכשל יעקב בלימוד בניו תורה? הרי סיפרו לנו "חכמים" שאבות שנים עשר השבטים היו צדיקים? אם כך: איך לא קיימו את ציווי התורה הבא? ויקרא יט (יז) לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

בראשית לז

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אתוֹ לְאֶחָיו וַיּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:(י) וַיְסַפֵּר אֶל- אָבִיו וְאֶל-אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:(יא) וַיְקַנְאוּ-בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר: ואיך החמיצו אבות השבטים את כל הפס' הבאים? משלי ג (לא) אַל-תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל-תִּבְחַר בְּכָל-דְּרָכָיו: משלי ו (לד) כִּי-קִנְאָה חֲמַת-גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם: משלי יד (ל) חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה: משלי כג (יז) אַל-יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם-בְּיִרְאַת-יְהוָה כָּל-הַיּוֹם: משלי כד (א) אַל-תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל-תִּתְאַו לִהְיוֹת אִתָּם: משלי כד (יט) אַל-תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל-תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים: משלי כז (ד) אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְשֵׁטֶף אָף וּמִי יַעֲמד לִפְנֵי קִנְאָה: איוב ה (ב) כִּי לֶאֱוִיל יַהֲרָג-כָּעַשׂ וּפתֶה תָּמִית קִנְאָה: שיר השירים ח (ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָהּ: קהלת ד (ד) וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עָמָל וְאֵת כָּל-כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת-אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם-זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ:

בראשית לז

(יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת-צאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:(יג) וַיּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:(יד) וַיּאמֶר לוֹ לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבא שְׁכֶמָה:(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמר מַה-תְּבַקֵּשׁ:(טז) וַיּאמֶר אֶת-אַחַי אָנכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה-נָּא לִי אֵיפה הֵם רעִים:(יז) וַיּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אמְרִים נֵלְכָה דּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדתָן:(יח) וַיִּרְאוּ אתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אתוֹ לַהֲמִיתוֹ:(יט) וַיּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמתָיו:(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:(כב) וַיּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם הַשְׁלִיכוּ אתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו:(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת- כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אתוֹ הַבּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה ארְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נשְׂאִים נְכאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:(כו) וַיּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ:(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל- תְּהִי-בוֹ כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:(כח) וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה: ואת איזה חלק בתרי"ג מצוות שלמדו אבות השבטים אצל אביהם יעקב פספסו אבותינו? שמות כא (טז) וְגנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: דברים ה (יז) לֹא תִרְצַח וְלֹא תִנְאָף וְלֹא תִגְנב וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא: דברים כד (ז) כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ גּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר-בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:

בראשית לז

(כט) וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו:(ל) וַיָּשָׁב אֶל- אֶחָיו וַיּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא: (לא) וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתּנֶת בַּדָּם:(לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם וַיּאמְרוּ זאת מָצָאנוּ הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא:(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרף טרַף יוֹסֵף: על איזה חלק מתרי"ג מצוות עברו אבות השבטים בסיפר זה? הרי לא שיקרו איש בעמיתו, אלא שיקרו לאביהם? ויקרא יט (יא) לֹא תִּגְנבוּ וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ:  מדוע "הצדיקים" במקום לשקר לאביהם, אינם רודפים אחרי הישמעאלים או המדיינים, ומחזירים את אחיהם יוסף? והם מעדיפים לשקר לאביהם? במקום להתחרט על המעשה שעשו הם מעדיפים לשקר לאביהם?

בראשית לז

(לד) וַיִּקְרַע יַעֲקב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל- בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:(לה) וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיּאמֶר כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאלָה וַיֵּבְךְּ אתוֹ אָבִיו:(לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אתוֹ אֶל-מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעה שַׂר הַטַּבָּחִים: איך אחי יוסף גם לאחר שרואים את כאבו של יעקב אביהם, אינם עושים מעשה ללכת לחפש את אחיהם יוסף?

רש"י בפירושו לפס' הבא את המילים ימים רבים טוען שהכוונה לשנים רבות, האם יעקב אינו יודע שאין להתאבל שנים אלא רק שבעה ימים?  

בראשית כא (לד) וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמים רבים: רש"י ימים רבים. מרובים על של חברון בחברון עשה כ"ה(25) שנה וכאן כ"ו(26),

ולסיכום:

איך מסתדר כל הנאמר למעלה על אבות השבטים, ועל כישלון החינוך של יעקב את בניו, עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי אם יעקב נכשל בחינוך בניו, ובני יעקב כשלו בתורה שבכתב, הרי שכל הדורות לאחר מכן חייבים להיות כישלון, אם כך: איך אפשר לטעון אחרי גמרא זו שהיו "צדיקים" בעם ישראל?  והגמרא הרי ניתנה בסיני מהאלוהים למשה, כך שהכתוב בה הוא אמת מוחלטת? או שלא? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: