יואב הכהן, הניקוד אינו נכון 3

הטקסט התנכי הגיע/בא לא מנוקד, מחזור ויטרי קכ' "ספר תורה שניתן למשה בסיני לא שמענו בו ניקוד ולא ניתן ניקוד בסיני", הניקוד הבבלי (האשורי העליון)- שיטת ניקוד שהומצאה עי חכמי בבל(במאה 6-7 בערך) סימנים הנתונים מעל האותיות. הניקוד הטבריני (התחתון)- הומצא עי חכמי טבריה(במאה 7-8 בערך) הוא המקובל בספרנו עד היום סימנים מתחת לאותיות, (ציטוטים אלו מהמילון החדש) והוכחה נוספת שהטקסט התנכי לא היה מנוקד היא העובדה, שכל ספרי התורה בבית הכנסת אינם מנוקדים.

מרן החיד“א, חכם חיים יוסף דוד אזולאי מביא בשם שאין לנקד ספר תורה כדי שהאדם יוכל לדרוש כמה כוונות. ספר תורה אינו מנוקד, כדי שיוכל האדם לדרוש, מה שירצה - כי האותיות, כשאינם מנוקדות, סובלות כמה כוונות, ומתחלקות לכמה ניצוצות, ומפני זה נצטווינו - שלא לנקוד ספר תורה. כי משמעות כל מילה - לפי הניקוד, ואין משמעותה עם הנקוד - כי אם עניין אחד, ובלי נקוד - יוכל האדם להבין כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים. ... משם רבינו בחיי ... שכל התורה שמותיו של הקב“ה והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו יתברך. (לדוד אמת, תורת השלמים, הלכות ספר תורה סימן יג, עמוד מח, משה אהרון קעגיל, ליוורנו, תקמ“ו )6871)

ריקאנטי שמות פרק ג (טו) ענין אחר, ידוע הוא כי האותיות כשאינן נקודות יש להן פנים הרבה, אמנם כשהם נקודות אין להם רק משמעות אחד כפי הנקודה, על כן ספר תורה שיש בו כל הפנים אינו נקוד, אמנם בעת הקריאה קורין בו כפי הקבלה שנאמר למשה בסיני ולבשו אותו הצורה, אמנם הש"י לא לבש צורה לעולם רק הוא לעולם כולל הכל, וההוגה אותו באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא [סנהדרין צ' ע"ב] מפני שהוא נותן גבול ליחודו, והרמז לא תקיפו פאת ראשכם [ויקרא י"ט, כ"ז], כמו שנרמוז בגזרת האל.

שמות כה

(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: מי הראה למי? הניקוד ב"מראה" צריך להיות חולם או קובוץ ב"מ" או "ו" לאחר ה"מ" מוראה ולא קמץ מתחת ל"מ" וכמו בכל הדוגמאות הבאות מתחת ל"ר" ב"הכרבים" מלכים א ו (כה) וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים: במדבר יג (ג) וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָֹה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: קובוץ מתחת ל"כ" במדבר יג (א) וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: חולם מעל ה"מ" במדבר יג (כד) לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: חולם מעל ה"א" שמות כה (לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר: ויש עוד דוגמאות: וַיָּתֻרוּ-וַיָּשֻׁבו משֶׁה- רְחֹב- לְבֹא- וַיָּבֹאוּ- אַהֲרֹן- אֹתָם

שמות כו

(ל) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר: וגם כאן מדוע קמץ מתחת ל"הָ"? הרי כוונתו: (הוּרְאֵיתָ) = מה שראית/שהראו לך, שמות כה (מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: האם משה הראה לאלוהים, או שהאלוהים הראה למשה? הרי הניקוד צריך להיות מֻרְאֶה, ולדוגמא בפס' הבא הניקוד נכון שמות כה (ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:

ויקרא יט

(ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְהוָֹה: לפי הניקוד כוונת הכתוב למִקְדָּשׁ, ואיני חושב שזו כוונת הפס' ולדעתי כוונתו, וּמִקֹדְשָׁי=הקודשים שלי כמו קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, תִּירָאוּ = יראה/פחד/כבוד, והכוונה אל תזלזלו/כבדו דברים הקדושים לי (הכוונה לחילול קודש), והניקוד צריך להיות, חולם או קובוץ מתחת ל"ק" וצירה או שווא מתחת ל"ד" וקמץ או פתח מתחת ל"ש", ויקרא ה (טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָֹה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם: מדוע כאן לא נקרא מִקְדָּשִׁי(המקדש שלי)? והרי זו אותה הכוונה בדיוק, וגם אותה מילה,

רש"י ומקדשי תיראו - (יבמות ה) לא יכנס לא במקלו ולא במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואע"פ שאני מזהירכם על המקדש את שבתותי תשמורו בנין בית המקדש דוחה שבת: איך מצא כאן קשר לבית המקדש?

ראשית ב (ג) וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:

שמות ג (ה) וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:

שמות טז (כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָֹה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:

שמות כ (ח) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:

שמות ל (לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:

שמות לא (יד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:

שמות לה (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָֹה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

ויקרא כ (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי:

ויקרא כא (טו) וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשׁוֹ: מדוע כאן זה לא מִקְדָּשׁוֹ = המקדש שלו? מפני שכוונתו אני יהוה מְקַדְּשׁ אותו, (כב) לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל: מִקֹּדְשֵׁי ולא מִקָּדְשֵׁי, הרי כוונתו שיאכלו מִקֹּדֶשׁ הקָדָשִׁים? (כג) אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשָׁם: מה פירוש "מִקְדָּשַׁי", כמה מקדשים יש? גם כאן ובכמה ספרים בדקתי יש טעות בניקוד מתחת ל"ש" וצריך להיות חיריק ולא פתח, שהרי מקדש אחד יש ולא כמה, וה"ק" צריכה להיות מנוקדת בחולם או בקמץ שיקרא כחולם, ובפסוק הבא אם כך: היה צריך גם להיות פתח ולא חיריק

ויקרא כב (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהוָֹה:--- (ז) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא:--- (טז) וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְהוָֹה מְקַדְּשָׁם:

מלכים א ז (נא) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָֹה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהֹוָה וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה:

אלו רק חלק קטן של דוגמאות לאורך כל התנ"ך הכתיב הוא חסר או "י" או "ו" ואותיות אלה מתחלפות ביניהן

חסר "י" או "ו" או "א"

שמות כו (כד) וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ:

ויקרא י (י) וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:(יא) וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֲלֵיהֶם בְּיַד משֶׁה:

דברים כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כל דברי התורה הזאת: חסר "ו"

שמואל א יח (כט) וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָוִד כָּל הַיָּמִים: חסר "ו"

שמואל א יט (יב) וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט:(יד) וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא:

שמואל ב יד (לב) וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל יוֹאָב הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר בֹּא הֵנָּה וְאֶשְׁלְחָה אֹתְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר טוֹב לִי עֹד אֲנִי שָׁם וְעַתָּה אֶרְאֶה פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן וֶהֱמִתָנִי: עוד

מלכים א ה (לב) וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה וּבֹנֵי חִירוֹם וְהַגִּבְלִים וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לבנות הבית:

מלכים א כא (כ) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשֹוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהֹוָה:

מלכים א כב (ג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם:

(ד) וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:

ישעיה יז (ו) וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת כְּנֹקֶף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה נְאֻם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

ירמיה ב (כ) כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹד (אֶעֱבוֹר) כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה: חסר "ו"

בראשית מ

(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר: וַיִּפְקֹד- קמץ מתחת ל"י" ולא חיריק צירה מתחת ל"ק" ולא חולם כמו בבראשית מא (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:

שמות כט

(ג) וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אתָם בַּסָּל וְאֶת-הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם:(ד) וְאֶת-אַהֲרן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אתָם בַּמָּיִם: תקריב זה לקרבן? וכאן זה מלשון לקרב מתחת ל"ת" צירה ולא פתח ומתחת ל"ק" קמץ או פתח

(ח) וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנת:(ט) וְחָגַרְתָּ אתָם אַבְנֵט אַהֲרן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד-אַהֲרן וְיַד-בָּנָיו: תַּקְרִיב או תְקָרֵיב? האם צריך היה להעלות קרבן את אהרון ובניו?

מלכים ב א

(יד) הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ:

(טו) וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל אֵלִיָּהוּ רֵד אוֹתוֹ אַל תִּירָא מִפָּנָיו וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ: איתו?

שמות יז

(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:(יב) וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: כבדים או כבדות?

שופטים טז

(לא) וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה:

מיכה ז (ב) אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם:

מלכים ב ב

(יט) וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר אֶל אֱלִישָׁע הִנֵּה נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה וְהַמַּיִם רָעִים וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת:(כ) וַיֹּאמֶר קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה וְשִֹימוּ שָׁם מֶלַח וַיִּקְחוּ אֵלָיו:(כא) וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהֹוָה רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת:(כב) וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּדְבַר אֱלִישָׁע אֲשֶׁר דִּבֵּר: קחו או הביאו?

(כג) וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית אֵל וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן הָעִיר וַיִּתְקַלְּסוּ בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ:(כד) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהֹוָה וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים:

דובות ארבעים ושנים

מלכים ב טז

(ז) וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי: הקמים

יחזקאל מא

(כה) וַעֲשׂוּיָה אֲלֵיהֶן אֶל דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כְּרוּבִים וְתִמֹרִים כַּאֲשֶׁר עֲשׂוּיִם לַקִּירוֹת וְעָב עֵץ אֶל פְּנֵי הָאוּלָם מֵהַחוּץ:(כו) וְחַלּוֹנִים אֲטֻמוֹת וְתִמֹרִים מִפּוֹ וּמִפּוֹ אֶל כִּתְפוֹת הָאוּלָם וְצַלְעוֹת הבית והעבים: מנוקד מתחת ל"ע" בסגול ו"ב"מודגשת ונקרא והעובים למה?

יונה א

(יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יְהֹוָה אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ: נקי?

ישעיה מג "ועבדי" ברבים ולא ביחיד

(י) אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְהֹוָה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה:

בראשית לז

(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת- כֻּתָּנְתּוֹ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אתוֹ הַבּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם: ריק? מדוע חסר "י"?

בראשית לז

(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: אלומות למה אלומים? ואיך הפך הכל מזכר לנקבה?

בראשית לז

(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמתָיו: בואו מדוע לכו?

ירמיהו לו

(ט) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלִָם וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם:(י) וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יְהֹוָה בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהֹוָה הֶחָדָשׁ בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם:(יא) וַיִּשְׁמַע מִכָיְהוּ בֶן גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן אֶת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה מֵעַל הַסֵּפֶר:(יב) וַיֵּרֶד בֵּית הַמֶּלֶךְ עַל לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר וְהִנֵּה שָׁם כָּל הַשָּׂרִים יוֹשְׁבִים אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר וּדְלָיָהוּ בֶן שְׁמַעְיָהוּ וְאֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר וּגְמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן וְצִדְקִיָּהוּ בֶן חֲנַנְיָהוּ וְכָל הַשָּׂרִים:(יג) וַיַּגֵּד לָהֶם מִכָיְהוּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמֵעַ בִּקְרֹא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר בְּאָזְנֵי הָעָם:(יד) וַיִּשְׁלְחוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ אֶת יְהוּדִי בֶּן נְתַנְיָהוּ בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ בֶן כּוּשִׁי לֵאמֹר הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר קָרָאתָ בָּהּ בְּאָזְנֵי הָעָם קָחֶנָּה בְיָדְךָ וָלֵךְ וַיִּקַּח בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ אֶת הַמְּגִלָּה בְּיָדוֹ וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם:(טו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֵׁב נָא וּקְרָאֶנָּה בְּאָזְנֵינוּ וַיִּקְרָא בָרוּךְ בְּאָזְנֵיהֶם: מדוע זה קח לך?

בראשית מא

(יח) וְהִנֵּה מִן-הַיְאר עלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפת תּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:(יט) וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תּאַר מְאד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל- אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרעַ:(כ) וַתּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשׁנוֹת הַבְּרִיאת:

(כג) וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:(כד) וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּבוֹת וָאמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:(כה) וַיּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעה חֲלוֹם פַּרְעה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעה:(כו) שֶׁבַע פָּרת הַטּבת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּבת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא:(כז) וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעת הָעלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: אז איך כותבים עם "ו" או בלי "ו"? מה פירוש "הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת"? מדוע ה"הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת"? מלשון ריק? ואצל הפרות יש פתח מתחת ל"ר" ברקות?

ישעיהו טו

(ז) עַל כֵּן יִתְרָה עָשָׂה וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם: מדוע מנוקד "הָעֲרָבִים" ולא הָעֹרְבִים? הרי הנבואה מדברת על בעלי חיים

(ח) כִּי הִקִּיפָה הַזְּעָקָה אֶת גְּבוּל מוֹאָב עַד אֶגְלַיִם יִלְלָתָהּ וּבְאֵר אֵילִים יִלְלָתָהּ:(ט) כִּי מֵי דִימוֹן מָלְאוּ דָם כִּי אָשִׁית עַל דִּימוֹן נוֹסָפוֹת לִפְלֵיטַת מוֹאָב אַרְיֵה וְלִשְׁאֵרִית אֲדָמָה:

מלכים א יז (ד) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם:--- (ו) וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה: