הניקוד אינו נכון במיקרים מסויימים. וזאת מפני שהטקסט התנכי הגיע/בא לא מנוקד,

מחזור ויטרי קכ' "ספר תורה שניתן למשה בסיני לא שמענו בו ניקוד ולא ניתן ניקוד בסיני"

הניקוד הבבלי (האשורי העליון)- שיטת ניקוד שהומצאה עי חכמי בבל (במאה 6-7 בערך) סימנים הנתונים מעל האותיות

הניקוד הטבריני (התחתון)- הומצא עי חכמי טבריה (במאה 7-8 בערך) הוא המקובל בספרנו עד היום סימנים מתחת לאותיות (ציטוטים אלו מהמילון החדש)

מרן החיד“א, חכם חיים יוסף דוד אזולאי מביא בשם שאין לנקד ספר תורה כדי שהאדם יוכל לדרוש כמה כוונות. ספר תורה אינו מנוקד, כדי שיוכל האדם לדרוש, מה שירצה - כי האותיות, כשאינם מנוקדות, סובלות כמה כוונות, ומתחלקות לכמה ניצוצות, ומפני זה נצטווינו - שלא לנקוד ספר תורה. כי משמעות כל מילה - לפי הניקוד, ואין משמעותה עם הנקוד - כי אם עניין אחד, ובלי נקוד - יוכל האדם להבין כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים. ... משם רבינו בחיי ... שכל התורה שמותיו של הקב“ה והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו יתברך. (לדוד אמת, תורת השלמים, הלכות ספר תורה סימן יג, עמוד מח, משה אהרון קעגיל, ליוורנו, תקמ“ו )6871)

ריקאנטי שמות פרק ג (טו) ענין אחר, ידוע הוא כי האותיות כשאינן נקודות יש להן פנים הרבה, אמנם כשהם נקודות אין להם רק משמעות אחד כפי הנקודה, על כן ספר תורה שיש בו כל הפנים אינו נקוד, אמנם בעת הקריאה קורין בו כפי הקבלה שנאמר למשה בסיני ולבשו אותו הצורה, אמנם הש"י לא לבש צורה לעולם רק הוא לעולם כולל הכל, וההוגה אותו באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא [סנהדרין צ' ע"ב] מפני שהוא נותן גבול ליחודו, והרמז לא תקיפו פאת ראשכם [ויקרא י"ט, כ"ז], כמו שנרמוז בגזרת האל.

 

והוכחה נוספת שהטקסט התנכי לא היה מנוקד היא העובדה: שכל ספרי התורה בבית הכנסת אינם מנוקדים.

וכהוכחה נוספת לזה שהניקוד אינו נכון, לפחות במקרים מסויימים, אפשר להביא דוגמאות מכמה פסוקים המצביעים על ניקוד מסויים למילה, ובעצם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אשר כאילו מקבלים את הניקוד, אבל בעצם אינם מתייחסים אליו כקדוש, לדוגמא: בדברים ו (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: (הטקסט מתוך אוצרות ישראל גרסה 2 תוכנת בר אילן) והפס' הבא מתוכנה אחרת של בר אילן (שו"ת גרסה 13+) דברים ו (ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ: רש"י מזוזת ביתך - מזזות כתיב שאין צריך אלא אחת: הרי אם כתוב בשני הפס' מזוזות ברבים או לפחות מנוקד כך, מדוע להניח מזוזה אחת בפתח? וכדי להוכיח שאפילו פרשני התורה טוענים שיש שתי מזוזות לפתח ולא מזוזה אחת, הנה דוגמאות: רש"י שמות פרק יב (ז) המזוזת - הם הזקופות אחת מכאן לפתח ואחת מכאן: מצודות ציון על שופטים פרק טז (ג) המזוזות - הם העמודים מצדי הפתח, מזה ומזה. אבן עזרא הפירוש הקצר שמות פרק יב (ז) על שתי המזוזות - של פתח הבית. ועל המשקוף - כדמות חלון הוא, שולחן ערוך יורה דעה סימן רפז סעיף א (א) אין הפתח חייב במזוזה א אלא אם כן יש לו שתי מזוזות ומשקוף. לפתח אחד יש שתי מזוזות או מזוזה אחת? אם כך: מדוע לא שמים מזוזות בשני צידי הדלת, הרי כתוב "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ" ולפתח יש שתי מזוזות, ומדוע מזוזה אחת ולא על כל המזוזות בבית צריך מזוזה?  ואם כך: מדוע הפירוש למילה "על", זה להדביק בצידו של העמוד ולא ממש לכתוב עליו? הרי ב"וקשרתם" פירשו ממש קשירה, וכאן על המזוזות זה להדביק קופסה קטנה עם קלף בתוכה? ולא לכתוב ממש על המזוזות? הרי כתוב  "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" המילה "לְאוֹת" מנוקדת כיחיד והמילה "לְטֹטָפֹת" מנוקדת כרבים, אם כך: מדוע יש קופסה שחורה אחת על היד, וקופסא שחורה אחת בין העיניים? הרי "לְטֹטָפֹת" נאמר ברבים? אולי צריך שתי קופסאות בין העיניים, ולא קופסא אחת כמו על היד? (הערה: אולי צריך יותר משתי קופסאות בין העיניים, אבל מפני ששתיים גם מראה על ריבוי אז נסתפק בשתיים,)

דברים טו

(יא) כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: רש"י על כן - מפני כן: לאמר - עצה לטובתך אני משיאך: לאחיך לעניך - לאיזה אח לעני. לעניך ביו"ד אחד לשון עני אחד הוא אבל ענייך בשני יודי"ן שני עניים: בפס' הבאים אלה שני המקומות היחידים בתנ"ך שבהם נכתב ענייך בשני "י" תהלים עב (ב) יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט:  תהלים פרק עד (יט) אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ חַיַּת עֲנִיֶּיךָ אַל תִּשְׁכַּח לָנֶצַח: איך בדיוק מסתדר לרש"י הניקוד של "לַּעֲנִיֶּךָ", הרי אם כוונת הכותב לעני אחד, הרי שהמנקדים טעו?

בראשית יט

(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת: האם לא צריך להיות קמץ או פתח מתחת ל"ג"? כמו בשמואל ב א (טו) וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע בּוֹ וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת:

בראשית כא

(כג) וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:  מדוע נין ונכד ביחיד? מדוע לא וּלְנִינָּי וּלְנֶכַדָּי ברבים? מהיכן למדו שיש לאבימלך נין ונכד יחידים?

בראשית לג

(ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: מדוע מנוקד ה"רָ" בקמץ? שהרי מדובר על עשו שרץ לקראת יעקב ונפל על צַוָּארוֹ של יעקב, ולא על צַוָּארָו של יעקב ברבים, כי אין ליעקב כמה, הרי היה צריך לנקד כך את המילה בפס' זה צַוָּארוֹ, הרי כל הפס' נאמר ביחיד, ומספר על עשו, חוץ מהבכייה של שניהם,

בראשית מ

(ד) וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר:  וַיִּפְקֹד- צריך קמץ או פתח מתחת ל"י" ולא חיריק, וצירה או שוא מתחת ל"ק" ולא חולם, כמו בבראשית מא (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע:

שמות א

(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: מדוע מנוקד ה"רֶ" בסגול? הרי אין כוונת הכתוב "וַתִּירֶאןָ " מלשון ראייה, אלא מלשון יראה? אם כך האם לא צריך להיות ה"רֶ" מנוקד בקמץ "רָ"?  כגון בדברים ו (יג) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ:  ובזכריה ט (ה) תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן וְתִירָא וְעַזָּה וְתָחִיל מְאֹד וְעֶקְרוֹן כִּי הֹבִישׁ מֶבָּטָהּ וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב: ה"תֵּרֶא" משמעו מלשון ראייה, "וְתִירָא" משמעו מלשון יראה =פחד.  וַתִּירָאןָ ? רשב"ם שמות פרק א (יז) ותיראנה - לשון יראה. אבל ותראנה בלא יו"ד לשון ראייה, שהרי יאמר ותראה[ו]:

שמות ה

(טו) וַיָּבֹאוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל פַּרְעֹה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כֹה לַעֲבָדֶיךָ:(טז) תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ: מה עניין "עַמֶּךָ" חוטא? היה צריך להיות מנוקד "וְחָטָאת עִמָּךְ" או "עִמְּךָ"? שהרי הם פונים אליו, וטוענים נגדו, אז הוא החוטא, כאשר הוא מצווה עליהם ציווי אשר הוא לא הגיוני ובלתי אפשרי, ולא כל עמו,

שמות ח

(יז) כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ: מדוע הניקוד ב"מַשְׁלִיחַ" אינו יכול להיות כמו ב"מְשַׁלֵּחַ"? מְשַׁלֵּיחַ? האם מפני שיש "י" מקבל ה"ל" חיריק? מדוע?

דברים יב

(יג) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה: דברים כב (א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ: מדוע "תִּ" אחת מנוקדת עם הדגשה, ו"תִ" אחרת ללא הדגשה? ויש כאלה לאורך התנ"ך כמה פעמים, הרי יש אותה משמעות למילה, אם כך: מדוע אחת מודגשת, ואחת אינה מודגשת? (הערה: אצל תימנים אשר יודעים לקרוא נכון, קריאת שתי המילים היא שונה,)

שמות כו (ל) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר: מדוע קמץ מתחת ל"הָ"? (הערה: תימנים קוראים את הקמץ כחולם, לכן לתימנים אולי לא נחשב הניקוד כאן כטעות) הרי כוונתו: הוּרְאֵיתָ/הֹרְאֵיתָ = מה שרָאִיתָ/שהראו לך, לא שמשה הֶרְאָה אלא רָאָהּ, שמות כה (מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: האם משה הֶרְאָה לאלוהים, או האלוהים הֶרְאָה למשה? הרי הניקוד צריך להיות, אחת מהאפשרויות הבאות, מֻרְאֶה/מֹרְאֶה וכוונתו מוּרְאֶה/מוֹרְאֶה, לדוגמא בפס' הבא הניקוד נכון, שמות כה (ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:

 

שמות כט

(ג) וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל-סַל אֶחָד וְהִקְרַבְתָּ אתָם בַּסָּל וְאֶת-הַפָּר וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִם:(ד) וְאֶת-אַהֲרן וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב אֶל-פֶּתַח אהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אתָם בַּמָּיִם: הרי תַּקְרִיב זה לקרבן? וכאן זה מלשון לקָרֵב אמור להיות מתחת ל"ת" צירה ולא פתח ומתחת ל"ק" קמץ או פתח ולא שווה. (ח) וְאֶת-בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנת:(ט) וְחָגַרְתָּ אתָם אַבְנֵט אַהֲרן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד-אַהֲרן וְיַד-בָּנָיו: אם כך איך צריך להיות מנוקד תַּקְרִיב או תֵּקָּרֵיב? הרי המילה מנוקדת תַּקְרִיב האם צריך היה להעלות קרבן את אהרון ובניו? ובפס' הבאים כנראה שכן, היה צריך להקריבם על המזבח, הרי ברור שיש כאן טעות כתיב שמות כח (א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: שמות מ (יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:(יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי:(יד) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת: אבל את הטעות ניקוד אפשר לתקן וצריך לתקן, וצריך להיות תֵּקָּרֵיב ולא תַּקְרִיב?

ויקרא א (א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיהֹוָה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:(ג) אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה: כל מה שבתכלת מנוקד בניקוד נכון, אבל יַקְרִיב אל פתח אוהל מועד? או שצריך להיות יְקָרֵיב?

שמות לד

(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:(ב) וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר:(ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא: יֵרָא מלשון יראה/פחד? או אִישׁ אַל יֵרָאֶה?

שופטים ז

(כה) וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן וְרֹאשׁ עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַירדן: וַיִּלְכְּדוּ? הניקוד צריך להיות וַיִּלָּכֵדוּ. ה"כ" צריכה להיות רפה, ולא דגושה, או שהיה צריך להוסיף מילה "אֶת" לאחר וַיִּלְכְּדוּ, מפני שכאשר קוראים את הפס' כמו שהוא מנוקד, נראה כאילו שני שרי מדין לכדו את ערב ואת זאב, והרי כוונת הכתוב שנלכדו עורב וזאב, שהם שרי מדין, לכן: כך היה צריך לנקד, וַיִּלָּכֵדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן. 

שמואל א ד

(א) וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק:(ב) וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ:(ג) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהֹוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ:  מדוע "וַיַּכּוּ"? הרי מדובר על עם ישראל שהוכה ולא היכה את הפלשתים?  והיה צריך לנקד כמו בפס' הבא  בשמות ה (יד) וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ עֲלֵהֶם נֹגְשֵׂי פַרְעֹה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם חָקְכֶם לִלְבֹּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם:

מלכים א ח

(לו) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכּוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה: יֵלְכּוּ? יֵלְכוּ צריך להיות? שמות יח (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:

שמואל א ב

(כז) וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה:(כח) וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן לַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לָשֵׂאת אֵפוֹד לְפָנָי וָאֶתְּנָה לְבֵית אָבִיךָ אֶת כָּל אִשֵּׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(כט) לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי:(ל) לָכֵן נְאֻם יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהֹוָה חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ: הניקוד אינו נכון בפס' לא הבא, המנקד כאן טעה וזה אינו זרוע = יד, כי אם זרע = ילדים,  שאחרת מה הקשר שלא יהיה זקן, האם מי שאין לו יד, לא יכול לחיות עד זקנה, בלי יד? הרי כוונת האלוהים אשמיד את זַרְעֲךָ מלשון זֶרַע, ולא זְרוֹעֲךָ מלשון יד,  (בפס' הבא התיקון שלי הוא באדום)

(לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת (זַרְעֲךָ) זְרֹעֲךָ וְאֶת (זֶרַע) זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ: שהרי מה פרוש אגדע את "זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ"? לבית אביו יש זְרֹעַ? הרי כוונתו זֶרַע בית אביך = הצאצאים, (לב) וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים:(לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים:(לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם:(לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים:(לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם: מה עניין זְרֹעַ = יד, אצל ימותו? או מה עניין לא יהיה זקן בביתך, אצל זְרֹעַ?

שמואל א יד

(א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵֹא כֵלָיו לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד:--- (ד) וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה: הכוונה למוצב = עמדה וצריך להיות מנוקד או כמו הפס' בישעיה כט (ג) וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת:  או כמו המילה מֹשֶׁה – מֹצָּב,                  

(ז) וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵֹא כֵלָיו עֲשֵֹה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ נְטֵה לָךְ הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ: בִּלְבָבֶךָ נוטה, וכוונתו לאן שליבך לוקח אותך,

שמואל ב כג (יד) וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם:(טו) וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר:(טז) וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהֹוָה:(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהֹוָה מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים:  גם כאן הכוונה למוצב = עמדה

תהלים כב

(כ) וְאַתָּה יְהֹוָה אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:(כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי:(כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי:(כג) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ: אם לאורך הפס' כותב תהילים מבקש עזרה מהאלוהים? שיציל אותו מבעלי החיים, שהם מטאפורה, או משל, מדוע "מקרני רמים עניתני"? מדוע הפתח מתחת ל"ע"? הרי אין כוונתו לא ענית לי כתשובה, אלא צריך להיות חיריק מתחת ל"ע" שזה עינית אותי, מלשון עינוי, שהרי טוען דוד שאלה בעצם שליחיו של האלוהים, כמו בפס' הבא ב תהלים פרק יז (יג) קוּמָה יְהֹוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ:

שמואל ב ו

(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:(ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:

דברי הימים א יג (ז) וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה:

דברי הימים א ח

(יג) וּבְרִעָה וָשֶׁמַע הֵמָּה רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי אַיָּלוֹן הֵמָּה הִבְרִיחוּ אֶת יוֹשְׁבֵי גַת:(יד) וְאַחְיוֹ שָׁשָׁק וִירֵמוֹת: וְאֶחָיו 

(כט) וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מַעֲכָה:(ל) וּבְנוֹ הַבְּכוֹר עַבְדּוֹן וְצוּר וְקִישׁ וּבַעַל וְנָדָב:(לא) וּגְדוֹר וְאַחְיוֹ וָזָכֶר:(לב) וּמִקְלוֹת הוֹלִיד אֶת שִׁמְאָה וְאַף הֵמָּה נֶגֶד אֲחֵיהֶם יָשְׁבוּ בִירוּשָׁלִַם עִם אֲחֵיהֶם:  מה פרוש "אַחְיוֹ"? מדוע לא נוקד "אָחִיו"? האם מפני שנאמר שמו של "עֻזָּא" הסיקו "חכמים" שגם את שמו של אָחִיו היה צריך כותב התנ"ך לכתוב ולכן: זה אינו אָחִיו כי אם אַחְיוֹ? מדוע לא לקחו בחשבון את האפשרות שכותב התנ"ך לא מצא צורך לספר לנו את שמו של האח של עֻזָּא, וזאת מפני שאין לו שום חשיבות בסיפור, חוץ מזה שהוא היה באותו אירוע, דברי הימים א טז (לח) וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים:(לט) וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:(מ) לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהֹוָה עַל מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה עַל יִשְׂרָאֵל:(מא) וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַיהֹוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:(מב) וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם לְמַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר:(מג) וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ: הרי עובד אדום הוא שם של איש יחיד ולא שם של קבוצת אנשים, אם כך: היה צריך להיות כתוב ואחיו ולא "וַאֲחֵיהֶם"? הרי גם בפס' לאחר מכן מדובר על "צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו"?

ישעיהו א

(כד) לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן יְהֹוָה צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי:(כה) וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל בְּדִילָיִךְ:(כו) וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה:(כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה:(כח) וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וְעֹזְבֵי יְהֹוָה יִכְלוּ: מדוע "וְשֶׁבֶר"? צריך להיות: וְשִׁבַּר? או וְשָׁבַר? שהרי מדובר על האלוהים, ומה יעשה לפושעים והחטאים, ופס' לא' הוא המשכו,  (לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה:

(כט) כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם:(ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ: וּכְגַנָּה? מה פרוש "גַנָּה"? הרי כוונת הכתוב גִנָה או גִינָה? והיה צריך להיות מנוקד וּכְגִנָה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ?

ישעיהו ח

(יא) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה לֵאמֹר: כוונת הכתוב הֵסִיר אותי מלכת בדרך העם, ולא יִסֵּר אותי מלשון ייסורים, לכן: הניקוד צריך להיות אחת מהאפשרויות הבאות: וָיַסִרֵנִי/וָיְסִרֵנִי/וָיֵסִרֵנִי

במדבר כז

(יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:(יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר:(טז) יִפְקֹד יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה:(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהֹוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:(יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:(יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם:(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: משה מתכוון מָנֶה מישהו תחתי, לכן: הניקוד צריך להיות או יַפְקֵד חיריק מתחת ל"ק" או צירה מתחת ל"ק" יַפְקֵד, כמו בפס' הבאים במלכים א יא (כח) וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת הַנַּעַר כִּי עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף: ובאסתר ב (ג) וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן: ובבראשית מא (לד) יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וַיַּפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: ובמלכים ב כה (כב) וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: 

יהושע ו

(כו) וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ:(כז) וַיְהִי יְהֹוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ: מדוע קמץ מתחת ל"ש"? הרי צריך להיות חיריק, שהרי כוונתו יצא שִׁמְעוּ, רוצה לומר יצאה השמועה עליו,

 

שמואל א כה (ה) וַיִּשְׁלַח דָּוִד עֲשָׂרָה נְעָרִים וַיֹּאמֶר דָּוִד לַנְּעָרִים עֲלוּ כַרְמֶלָה וּבָאתֶם אֶל נָבָל וּשְׁאֶלְתֶּם לוֹ בִשְׁמִי לְשָׁלוֹם:(ו) וַאֲמַרְתֶּם כֹּה לֶחָי וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם:(ז) וְעַתָּה שָׁמַעְתִּי כִּי גֹזְזִים לָךְ עַתָּה הָרֹעִים אֲשֶׁר לְךָ הָיוּ עִמָּנוּ לֹא הֶכְלַמְנוּם וְלֹא נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה כָּל יְמֵי הֱיוֹתָם בַּכַּרְמֶל: כוונת הפס' לא ביישנו אותם ולא חֲסַר להם כלום, = שמרנו עליהם, ושמרנו להם על הרכוש, (לְהָכְלִים: לבייש, להביך, לגרום כלימה, להמיט חרפה, לבזות, להמיט קלון, להעליב, לפגוע, להלבין פנים)  (נִפְקַד: חסר, נעדר, לא נמצא, שנרשם לו חיסור, עריק, משתמט, לא בא; נמנה במפקד, נספר, נרשם, תועד, נזכר)

(יד) וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶם:(טו) וְהָאֲנָשִׁים טֹבִים לָנוּ מְאֹד וְלֹא הָכְלַמְנוּ וְלֹא פָקַדְנוּ מְאוּמָה כָּל יְמֵי הִתְהַלַּכְנוּ אִתָּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה: הניקוק צריך להיות וְלֹא הֹכְלַמְנוּ/הוּכְלַמְנוּ, או וְלֹא היכלימונו?  וְלֹא פְקַדָנוּ מְאוּמָה = לא קרה לנו כלום, או ולא חֲסַר לנו כלום מהרכוש, (כא) וְדָוִד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה:

 

שמואל ב ו (ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:  מה פירוש "שֵׁם שֵׁם"? ב"שֵׁם" הראשונה צריך להיות מנוקד שָׁם, הרי כוונתו ב"שֵׁם" הראשונה ל"שָׁם" = מקום מסוים? וצריך להיות מנוקד "לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שָּׁם שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת", ואותה טעות ניקוד בספר דברי הימים א יג (ו) וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְהֹוָה יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם: נִקְרָא שָׁם ולא שֵׁם?

 

שמואל ב ו (כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:(כא) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל מִיכַל לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בָּחַר בִּי מֵאָבִיךְ וּמִכָּל בֵּיתוֹ לְצַוֹּת אֹתִי נָגִיד עַל עַם יְהֹוָה עַל יִשְׂרָאֵל וְשִׂחַקְתִּי לִפְנֵי יְהֹוָה:(כב) וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה:  מה זה "אַמְהוֹת עֲבָדָיו"? מדוע יש פתח מתחת ל"אַ"? מדוע לא חיריק "אִ"? הרי כוונת מיכל בת שאול "אִמְהוֹת עֲבָדָיו", וכוונתה לאמא ברבים, של העבדים של דוד.

ירמיהו יז

(טז) וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ וְיוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה: מה פרוש "מֵרֹעֶה" היה צריך להיות מנוקד או "מִרְעֹה" או "מִרְעֶה" שהרי מדובר על פעולת הרעיה, ולא על הרועה,

ירמיהו יז

(יח) יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי, יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי, הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה, וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם: (עשיתי פסיקים  בפס', כדי שהקורא יוכל להבין את הפס') לכן: הניקוד אינו נכון, הרי מדוע "הָבִיא"? היה צריך להיות "הָבֵיא"? ירמיהו מדבר אל האלוהים, ומבקש ממנו שיביא על הרודפים אותו, יום רעה, האלוהים צריך לבצע את הפעולה, ולא ירמיהו?

ו"שָׁבְרֵם" צריך לנקד לא בקמץ מתחת ל"שָׁ" אלא בחולם "שֹׁ", והמילה היא "שֹׁבְרֵם", כמו בדוגמאות הבאות דברים טז (יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק: דברים יט (יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהֹוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם: (הערה: התימנים קוראים את הקמץ כחולם, לכן: אצלם אין בעייה)

ירמיהו לז

(טו) וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ וְהִכּוּ אֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר כִּי אֹתוֹ עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא: מתחת ל"אֵ" צריך להיות קמץ או פתח לא צירה? בֵּית הָאָסוּר, וכוונתו לבֵּית הָאָסוּר = בית הכלא,

בראשית מ (ג) וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם: שופטים טז (יא) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם: מלכים ב ז (י) וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם כִּי אִם הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה: ירמיהו מ (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה:

בראשית לט (כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אסורי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר: בראשית מ (ה) וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר אֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר: שופטים טז (כא) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים הָאֲסוּרִים: שופטים טז (כה) וַיְהִי כי טוב כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים: ישעיהו מט (ט) לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם: ישעיהו סא (א) רוּחַ אֲדֹנָי יְהֹוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהֹוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח קוֹחַ: תהלים קמו (ז) עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לָעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶחֶם לָרְעֵבִים יְהֹוָה מַתִּיר אֲסוּרִים:

ירמיהו מח

(טו) שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:(טז) קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד:  יֵּרְדוּ ולא יָרְדוּ מתחת ל"יָ" צריך להיות צירה, ולא קמץ, הרי ירמיהו אומר נבואה זו לעתיד, הרי קמץ הופך את המילה לזמן עבר,  לַטֶּבַח ולא לַטָּבַח, הרי אין כוונת ירמיהו שמואב ילכו לַטַּבָּח שהוא בעל מקצוע, כמו בשמואל א ט (כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ: הרי כוונת ירמיהו שמואב ילכו לַטֶּבַח, כמו בפס' הבא בישעיהו סה (יב) וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב וְכֻלְּכֶם לַטֶּבַח תִּכְרָעוּ יַעַן קָרָאתִי וְלֹא עֲנִיתֶם דִּבַּרְתִּי וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בְּחַרְתֶּם: לכן: בפס' בירמיהו צריך להיות סגול מתחת ל"טֶּ" ולא קמץ,

תהלים יח

(י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו:(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ: וַיִּדְּאֶה כמו דאון,

ירמיהו נא

(ג) אֶל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ וְאֶל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ וְאַל תַּחְמְלוּ אֶל בַּחֻרֶיהָ הַחֲרִימוּ כָּל צְבָאָהּ: מה פירוש "אֶל יִדְרֹךְ ידרך  הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ""וְאֶל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ" הרי היה צריך להיות "אַל יִדְרֹךְ ידרך הַדֹּרֵךְ קַשְׁתּוֹ""וְאַל יִתְעַל בְּסִרְיֹנוֹ"

תהלים יח

(כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:(כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל: למה הפתח מתחת ל"ב", מה פרוש "גְּבַר"? הרי היה צריך להיות גֶּבֶר,

דניאל י

(א) בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל וּבִין אֶת הַדָּבָר וּבִינָה לוֹ בַּמַּרְאֶה:(ב) בַּיָּמִים הָהֵם אֲנִי דָנִיֵּאל הָיִיתִי מִתְאַבֵּל שְׁלֹשָׁה שָׁבֻעִים יָמִים:(ג) לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי עַד מְלֹאת שְׁלֹשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים:(ד) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַאֲנִי הָיִיתִי עַל יַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הוּא חִדָּקֶל:(ה) וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז:(ו) וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן:(ז) וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל לְבַדִּי אֶת הַמַּרְאָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמִּי לֹא רָאוּ אֶת הַמַּרְאָה אֲבָל חֲרָדָה גְדֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם וַיִּבְרְחוּ בְּהֵחָבֵא:(ח) וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּח וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ: מה פירוש "הַמַּרְאָה"? הרי זה אמור להיות "הַמַּרְאֶה"?

דברי הימים א ב                         מַעֲכָה יָלַד או יָלְדָה?

(מו) וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת חָרָן וְאֶת מוֹצָא וְאֶת גָּזֵז וְחָרָן הֹלִיד אֶת גָּזֵז:(מז) וּבְנֵי יָהְדָּי רֶגֶם וְיוֹתָם וְגֵישָׁן וָפֶלֶט וְעֵיפָה וָשָׁעַף:(מח) פִּלֶגֶשׁ כָּלֵב מַעֲכָה יָלַד שֶׁבֶר וְאֶת תִּרְחֲנָה:(מט) וַתֵּלֶד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא וּבַת כָּלֵב עַכְסָה: הרי היה אפשר לנקד יָלְדָ ולא יָלַד?  כמו שעשו בבראשית פרק כד פס' יד, טז, כח, נז, הַנַּעֲרָ.

דברי הימים א ג

(א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית: (ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית:(ג) הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ:(ד) שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:(ו) וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט: (ז) וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ:(ח) וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה:(ט) כֹּל בְּנֵי דָוִיד מִלְּבַד בְּנֵי פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם:

דברי הימים א ב

(לג) וּבְנֵי יוֹנָתָן פֶּלֶת וְזָזָא אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יְרַחְמְאֵל:(לד) וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע:(לה) וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי:(לו) וְעַתַּי הֹלִיד אֶת נָתָן וְנָתָן הוֹלִיד אֶת זָבָד:(לז) וְזָבָד הוֹלִיד אֶת אֶפְלָל וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:(לח) וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יֵהוּא וְיֵהוּא הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה:(לט) וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָלֶץ וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת אֶלְעָשָׂה:(מ) וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת סִסְמָי וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת שַׁלּוּם:(מא) וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת יְקַמְיָה וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת אֱלִישָׁמָע:(מב) וּבְנֵי כָלֵב אֲחִי יְרַחְמְאֵל מֵישָׁע בְּכֹרוֹ הוּא אֲבִי זִיף וּבְנֵי מָרֵשָׁה אֲבִי חֶבְרוֹן:(מג) וּבְנֵי חֶבְרוֹן קֹרַח וְתַפֻּחַ וְרֶקֶם וָשָׁמַע:(מד) וְשֶׁמַע הוֹלִיד אֶת רַחַם אֲבִי יָרְקֳעָם וְרֶקֶם הוֹלִיד אֶת שַׁמָּי:(מה) וּבֶן שַׁמַּי מָעוֹן וּמָעוֹן אֲבִי בֵית צוּר:(מו) וְעֵיפָה פִּילֶגֶשׁ כָּלֵב יָלְדָה אֶת חָרָן וְאֶת מוֹצָא וְאֶת גָּזֵז וְחָרָן הֹלִיד אֶת גָּזֵז:

דברי הימים א ג (א) וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית:(ב) הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר הָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית:(ג) הַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה לַאֲבִיטָל הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ:(ד) שִׁשָּׁה נוֹלַד לוֹ בְחֶבְרוֹן וַיִּמְלָךְ שָׁם שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּשְׁלֹשִׁים וְשָׁלוֹשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:(ה) וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל:(ו) וְיִבְחָר וֶאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט:(ז) וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ:(ח) וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפֶלֶט תִּשְׁעָה:(ט) כֹּל בְּנֵי דָוִיד מִלְּבַד בְּנֵי פִילַגְשִׁים וְתָמָר אֲחוֹתָם: הרי מדובר כאן על שמות אנשים איך הניקוד שונה? הרי שָׁמַע ושֶׁמַע זה אינו אותו שם? הניקוד יכול להיות שונה אולי כאשר יש פעולה שונה, אבל בשם של אדם? ומהיכן למדו ה"חכמים" מנקדי הטקסט התנכי שרק בשמות האלה צריך לשנות ניקוד ובשאר השמות לא?

דברי הימים א כד

(א) וְלִבְנֵי אַהֲרֹן מַחְלְקוֹתָם בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר:(ב) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֲנוּ אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: מה פירוש "וַיָּמָת" ביחיד, הרי נדב ואביהו הם שני בני אהרון שמתו, הרי בהמשך הפס' נאמר "לָהֶם", לכן: הרי היה צריך להיות כתוב וימותו? (ג) וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד וְצָדוֹק מִן בְּנֵי אֶלְעָזָר וַאֲחִימֶלֶךְ מִן בְּנֵי אִיתָמָר לִפְקֻדָּתָם בַּעֲבֹדָתָם: מה פירוש "וַיֶּחָלְקֵם"? הרי כתוב שדוד וצדוק ואחימלך חילקו? אם כך: הרי היה צריך להיות כתוב ויחלקו או וַיֶּחָלְקוּם? או: אולי מנקדי התנ"ך טעו? שהרי אפשר להשתמש באותה מילה "ויחלקם" עם ניקוד אחר ולקבל תוצאה נכונה, וידוע לנו שהתנ"ך לא ניתן מנוקד ראה "ספר תורה שניתן למשה בסיני לא שמענו בו ניקוד ולא ניתן ניקוד בסיני" (מחזור ויטרי קכ) הניקוד הבבלי (האשורי העליון)- שיטת ניקוד שהומצאה עי חכמי בבל (במאה 6-7 בערך) סימנים הנתונים מעל האותיות

הניקוד הטבריני (התחתון)-הומצא עי חכמי טבריה (במאה 7-8 בערך) הוא המקובל בספרנו עד היום סימנים מתחת לאותיות (ציטוטים אלו מהמילון החדש)  לכן: היה צריך לנקד את "וַיֶּחָלְקֵם" במקום צירה מתחת ל"קֵ", היה צריך לנקד בקובוץ את ה"קֻ" כמו ב"לִפְקֻדָּתָם" או אולי בחולם,"קֹ" כמו "פָּקֹד יִפְקֹד", וכך היה צריך להראות הניקוד עם קובוץ "וַיֶּחָלְקֻם" או שכך עם חולם "וַיֶּחָלְקֹם", והיה צריך להיקרא "וַיֶּחָלְקוּם", שהרי יש שלושה אנשים? והנה בהמשך הפרק מפני שיש את ה"ו" הסתדר הניקוד למנקד, (ד) וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים מִן בְּנֵי אִיתָמָר וַיַּחְלְקוּם לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית אָבוֹת שִׁשָּׁה עָשָׂר וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם שְׁמוֹנָה:(ה) וַיַּחְלְקוּם בְּגוֹרָלוֹת אֵלֶּה עִם אֵלֶּה כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים מִבְּנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר: והנה בסוף הפרק נוסף עוד פס' המוכיח שהשלושה ביצעו ביחד את החלוקה ואם ביצעו השלושה ביחד את החלוקה הרי שהניקוד אינו נכון כי: המילה יכולה לקבל ניקוד אחר ואז היא מתאימה, ולכן: הטעות אינה של הכתוב כי אם של המנקד? דברי הימים א פרק כד (לא) וַיַּפִּילוּ גַם הֵם גּוֹרָלוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי דָוִיד הַמֶּלֶךְ וְצָדוֹק וַאֲחִימֶלֶךְ וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אָבוֹת הָרֹאשׁ לְעֻמַּת אָחִיו הַקָּטָן:

דברי הימים ב ט

(כה) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:  אורוות סוסים,

מלכים א ה (ו) וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים:

דברי הימים ב לב (כח) וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת:

בראשית  מג

(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם: תועבה לְמִצְרָיִם או לַמִּצְרִים? תועבה למדינה או לאנשים שבמדינה? גם ה"מִצְרָיִם" צריך להיות מנוקד ה"מִּצְרִים".

מלכים א כ

(יא) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל(אחאב) וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ: מה פתאום "דַּבְּרוּ" זה צריך להיות "דְּבָרוֹ"?

הוא אחאב המלך עונה על מה שאמרו לו ולא אומר להם לדבר, לכן מתחת ל"ד" צריך להיות שווא, ולא פתח,

ויקרא יט 

(כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ:

יחזקאל ה (א) וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ וְהַעֲבַרְתָּ עַל רֹאשְׁךָ וְעַל זְקָנֶךָ וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם: מה פירוש "זְקָנֶךָ" כמה זקנים יש לאדם, וכמה היו ליחזקאל? הרי היה צריך להיות כתוב "זְקָנְךָ" כאשר הניקוד הוא שווה מתחת ל"נְ" ולא בסגול,      בבדיקה בשלושה ספרי תנ"ך שונים נמצאה בכולם המילה מנוקדת באותה צורה, סגול מתחת ל"נֶ" ולא "נְ" בשווה,  (תורה נביאים כתובים הוצאת קורן ירושלים) (תורה נביאים כתובים מדוייקים היטב על פי הניקוד והטעמים והמסורה של אהרון בן משה בן אשר בכתב יד לנינגרד בידי אהרון דותן הוצאת "עדי" בע"מ תל אביב אוניברסיטאת בר אילן ר"ג) (מקראות גדולות הוצאת שוקן/ירושלים ותל אביב שנת תשי"ט לפ"ק)

מדוע "לְמִשְׁפְּחֹת" ברבים? ולא "לְמִשְׁפַּחַת" ביחיד?

במדבר ג

(ל) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל: הרי הקהתי הוא משפחה אחת ולא משפחות רבות?

(לה) וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה: כמה משפחות מררי יש?

במדבר כז (א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה: בנות צלופחד ממשפחה אחת ולא ממשפחות רבות?

במדבר לו (א) וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:--- (ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: הרי בשני הפס' כאן היה אפשר לנקד את "לְמִשְׁפַּחַת" ביחיד, ב"לְמִשְׁפְּחֹת" ברבים, שהרי מדובר על כמה "רָאשֵׁי הָאָבוֹת"? ומדובר על בנות צלופחד, הרי הן יכלו להתחתן עם כל המשפחות שירצו מתוך "מַטֵּה אֲבִיהֶם"? ולא רק ממשפחה אחת, בתוך שבט גלעד?

יהושע כא (ד) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי וַיְהִי לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מִן הַלְוִיִּם מִמַּטֵּה יְהוּדָה וּמִמַּטֵּה הַשִּׁמְעֹנִי וּמִמַּטֵּה בִנְיָמִן בַּגּוֹרָל עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה:

דברי הימים א  ו (לט) וְאֵלֶּה מוֹשְׁבוֹתָם לְטִירוֹתָם בִּגְבוּלָם לִבְנֵי אַהֲרֹן לְמִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי כִּי לָהֶם הָיָה הַגּוֹרָל:--- (נה) וּמִמַּחֲצִית מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת עָנֵר וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת בִּלְעָם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת הַנּוֹתָרִים:

 

ישעיהו כד (טז) מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ:(יז) פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ: וְאָמַר ולא "וָאֹמַר" שהרי מדובר על שמועה, וזה עבר ולא הווה או עתיד, הרי גם המילים "שָׁמַעְנוּ" ו"בָּגָדוּ" הם בלשון עבר,           ובעצם מה שאומר הנביא בפס': יש שמועות על "צדיקים" האומרים לנו שיודעים הם סודות, אוי לי איזה בוגדים בני בוגדים, 

שמואל א כא

(א) וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר:(ב) וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ:(ג) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי:(ד) וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא:(ה) וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה:(ו) וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:(ז) וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהֹוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ: מה הוא "לֶחֶם חֹם"? הרי אין הכוונה ללחם בצבע חום, כוונתו שמניחים את לחם הקודש כאשר הוא חָם, בהנחה שלא גמרו אותו והתקרר הלחם, היו מסירים אותו ושמים לחם אחר שהוא טרי וחָם, ויעיד החלק בפס' המודגש בצהוב, לכן: הניקוד אינו נכון, והיה צריך לנקד חָם ולא "חֹם",

שמואל א כב

(ד) וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה: מה פירוש "וַיַּנְחֵם"? האם אין כוונת הפס' שהניח דוד את הוריו אצל מלך מואב? והיה צריך להיות הניקוד וַיַּנִּחֵם? וַיַּנִּיחֵם?

שמואל ב יב

(יט) וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת:(כ) וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שמלתו שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא בֵית יְהֹוָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל:(כא) וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם:(כב) וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ וחנני וְחַנַּנִי יְהֹוָה וְחַי הַיָּלֶד:(כג) וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי:      יְחָנֵּנִי מלשון יתן לי חנינה, ונקרא כך: יְחוֹנֵּנִי 

מלכים א ט

(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת: אם סיים שלמה את כל אשר חָפַץ, מדוע הניקוד של חָפֵץ הוא בלשון הווה או עתיד, הרי הוא צריך להיות בלשון עבר? > חָפַץ

מלכים א ט (יז) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן:(יח) וְאֶת בַּעֲלָת וְאֶת תמר תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר בָּאָרֶץ:(יט) וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ:

 

מלכים ב ט (א) וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד:(ב) וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר:(ג) וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר יְהֹוָה מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה:(ד) וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד:    וְהֵבֵיאתָ?  וַ/וָהָבִיאֹתָ - וְהָבִיאוֹתָ

 

מלכים ב  יז (ה) וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים:(ו) בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיַּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי: "וַיָּגֶל" ולא "וַיֶּגֶל" מלשון גלות,  "וַיֹּשֶׁב" ולא "וַיַּשֶׁב",  מלך אשור הגלה את ישראל לאשור והושיב את ישראל שם, ולא השיב את ישראל לאשור, הם הושבו מלשון ישיבה, ולא שָׁבוּ מלשון שִׁיבָהּ,(לחזור למקום ממנו יצאת, כגון: וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה) וצריך להיות מנוקד כמו בפס' הבא: מלכים ב  יז (כד) וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ:

 

ישעיהו ה (ה) וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס: מְשׂוּכָתוֹ ולא מְשׂוּכָּתוֹ, ה"כָ" אינה צריכה להיות עם מָּפִּיק "כָּ", וזאת משום שכוונת הכתוב היא: מְשׁוּכָה = הפרעה, מעצור, דבר מעכב, קושי; מכשול שיש לדלג מעליו, מכשול לתחרויות ריצה; גדר, שבכה, סבך, גדר של צמחים קוצניים,

 

ישעיהו ז (ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס: בְּנֶךָ או בִּנְךָ? מתחת ל"ב"צריך להיות שווה או חיריק?

 

הושע יא (ד) בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל: לֶחִי ביחיד לחיים ברבים, אם כך: האם לא היה צריך לנקד, לְחֵיְהֶם?שווה מתחת ל"יְ"? דברים יח (ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:

מיכה א

(ח) עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה אֵילְכָה שילל שׁוֹלָל וְעָרוֹם אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִּים וְאֵבֶל כִּבְנוֹת יַעֲנָה: מה פירוש "וְאֵילִילָה"?  היה צריך להיות מנוקד וַאָיִַלֵילָה, כוונת הכותב איילל, מלשון יללה,  

 

ויקרא כ (ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ: אם "וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ" בזכר, מדוע הניקוד ל"בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא" בנקבה? הרי צריך לנקד את "הַהִוא" כ"הַהוּא".

 

משלי כו

(כ) בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן:(כא) פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ מִדְוָנִים (מִדְינִים) לְחַרְחַר רִיב: המילה >מִדְוָנִים מִדְינִים< בשתי הצורות שלה אינה מנוקדת נכון.

משלי כו (כא) פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ מדונים מִדְיָנִים לְחַרְחַר רִיב: כוונת כותב משלי שהאיש הוא "אִישׁ מָדוֹן" = איש ריב, רק שהמָדוֹן כאן הוא ברבים. לכן: הניקוד צריך להיות מָדוֹנִים או מְדוֹנִים. ולא מִדְיָנִים. ולא מִדְוָנִים או מִדְינִים.

  

טעות ניקוד?

ישעיה סה (ה) הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם:(ו) הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי לֹא אֶחֱשֶׂה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם:(ז) עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יְהֹוָה אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה עֶל חֵיקָם:  עַל או עֶל?