הטקסט התנכי הגיע/בא לא מנוקד, מחזור ויטרי קכ' "ספר תורה שניתן למשה בסיני לא שמענו בו ניקוד ולא ניתן ניקוד בסיני", הניקוד הבבלי (האשורי העליון)- שיטת ניקוד שהומצאה עי חכמי בבל (במאה 6-7 בערך) סימנים הנתונים מעל האותיות. הניקוד הטבריני (התחתון)-הומצא עי חכמי טבריה (במאה 7-8 בערך) הוא המקובל בספרנו עד היום סימנים מתחת לאותיות, (ציטוטים אלו מהמילון החדש) והוכחה נוספת שהטקסט התנכי לא היה מנוקד היא העובדה, שכל ספרי התורה בבית הכנסת אינם מנוקדים.

מרן החיד“א, חכם חיים יוסף דוד אזולאי מביא בשם שאין לנקד ספר תורה כדי שהאדם יוכל לדרוש כמה כוונות. ספר תורה אינו מנוקד, כדי שיוכל האדם לדרוש, מה שירצה - כי האותיות, כשאינם מנוקדות, סובלות כמה כוונות, ומתחלקות לכמה ניצוצות, ומפני זה נצטווינו - שלא לנקוד ספר תורה. כי משמעות כל מילה - לפי הניקוד, ואין משמעותה עם הנקוד - כי אם עניין אחד, ובלי נקוד - יוכל האדם להבין כמה עניינים נפלאים רבים ונכבדים. ... משם רבינו בחיי ... שכל התורה שמותיו של הקב“ה והיו אותיות אלו כתובות בצירוף שמותיו יתברך. (לדוד אמת, תורת השלמים, הלכות ספר תורה סימן יג, עמוד מח, משה אהרון קעגיל, ליוורנו, תקמ“ו )6871)

ריקאנטי שמות פרק ג (טו) ענין אחר, ידוע הוא כי האותיות כשאינן נקודות יש להן פנים הרבה, אמנם כשהם נקודות אין להם רק משמעות אחד כפי הנקודה, על כן ספר תורה שיש בו כל הפנים אינו נקוד, אמנם בעת הקריאה קורין בו כפי הקבלה שנאמר למשה בסיני ולבשו אותו הצורה, אמנם הש"י לא לבש צורה לעולם רק הוא לעולם כולל הכל, וההוגה אותו באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא [סנהדרין צ' ע"ב] מפני שהוא נותן גבול ליחודו, והרמז לא תקיפו פאת ראשכם [ויקרא י"ט, כ"ז], כמו שנרמוז בגזרת האל.

שמות א

(טז) וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה:(יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:(יח) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים:

שמות ב (טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן:(יז) וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם:(יח) וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם: (יט) וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן:(כ) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם:  מדוע קִרְאֶן? מדוע אינו מסתיים קִרְאֶןָ  בניקוד ה"ן" סופית בקמץ? "קִרְאֶןָ " או "קְרָאןָ" כמו ב- וַתִּירֶאןָ? וַתְּחַיֶּיןָ? וַתֹּאמַרְןָ? ו"קִרְאֶן" צריך להיקרא כך: או "קְרָאנָּה" או "קִרְאֶנָּה" או "קְרָאןָ"?

בראשית יא

(כו) וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:(כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:(כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן: מדוע שמה "מִלְכָּה"? מדוע תחת ה"מ" חיריק, מדוע לא קמץ, ותיקרא  מָלְכָּה?

רות ב

(יד) וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר: למה חולם ב"גֹּ" מה רע ב"גֵּשִׁי" צירה או אולי ה"גְ" עם שווה? ומדוע תחת ה"ת" פתח ולא שווה או צירה?

שמות ח

(יב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(יג) וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(יד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:(טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה: כִנִּים או כִּנִּים או כִנִּם או כִּנָּם? עם "י" או בלי "י"? ב"כ" דגושה או לא? בחיריק או קמץ מתחת ל"נ"?

יהושע ט

(ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי:(ד) וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים:(ה) וּנְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְטֻלָּאוֹת בְּרַגְלֵיהֶם וּשְׂלָמוֹת בָּלוֹת עֲלֵיהֶם וְכֹל לֶחֶם צֵידָם יָבֵשׁ הָיָה נִקֻּדִים: נעלות? בלות? מטולאות? מדובר על נעליים?  "וּשְׂלָמוֹת" האם הניקוד לא צריך להיות וְשַׂלְמוֹת כמו בפס' (יג) וְאֵלֶּה נֹאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר מִלֵּאנוּ חֲדָשִׁים וְהִנֵּה הִתְבַּקָּעוּ וְאֵלֶּה שַׂלְמוֹתֵינוּ וּנְעָלֵינוּ בָּלוּ מֵרֹב הַדֶּרֶךְ מְאֹד: ואיך נעלינו פעם זכר ופעם נקבה?