הכול שלי?
הארץ שלי, האדמה שלי, הבית שלי, החדר שלי, האוטו שלי, הכסף שלי.
"האלוהים שלי"? איך נעשה האלוהים רק שלי?
כשיש כל כך הרבה "אלוהים", הרי לכל אחד את ה"אלוהים שלו", האם יכול להיות שה"אלוהים" המרובים? רַבִים ביניהם? על השליטה? אוי לשוטים שזוהי דרך מחשבתם.
הרי כל מה שהיינו צריכים להבין הוא: שיש אלוהים "אחד" יהוה שמו, השייך לכולם, מלאכי ב (י) הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ: הרי כולנו "בני" "אדם". ויהוה הוא אלוהינו, מדוע לא יצר האלוהים שני זוגות בני אדם? הרי כל האנושות נוצרה בעצם מגילוי עריות, אשר "שנוא" על האלוהים, האם לא חשב האלוהים מראש? או שאולי רצה לומר לנו, כולכם "בני" "אדם" אחד. והמדהים שאחד הסיפורים הראשונים, הוא על קין ההורג את אחיו הבל, מה היינו צריכים להבין מסיפור זה? לא תרצח, זוהי מצווה מהראשונות שניתנו לבני האדם, ועד כדי כך היא חמורה, שאפילו את החיות מזהיר אלוהים מרצח של בני אדם, בראשית ט (ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ:(ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: רמב"ן ויהיה טעם שופך דם האדם - כל שופך, בין חיה בין אדם, והנה דמו נדרש בבית דין ובידי שמים:
איוב א (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם <יצתי> יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְהֹוָה נָתַן וַיהֹוָה לָקָח יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ: תהלים קטו (טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: מי הם בני אדם? האם כל האנושות?
לכן: אין על מה לריב, מפני שהכול שלו, ורק הוא יכול לחלק את מה ששייך לו, והוא זה שייתן, אם ירצה? וייקח, אם ירצה? קהלת ח (ב) אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמוֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים:(ג) אַל תִּבָּהֵל מִפָּנָיו תֵּלֵךְ אַל תַּעֲמֹד בְּדָבָר רָע כִּי כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה:(ד) בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה:(ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:
איוב ט (י) עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד אֵין מִסְפָּר:(יא) הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא אָבִין לוֹ:(יב) הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי יֹאמַר אֵלָיו מַה תַּעֲשֶׂה:
איוב לה (ה) הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ:(ו) אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ:(ז) אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח:(ח) לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן אָדָם צִדְקָתֶךָ:
אם נחשוב מעט בהיגיון, מדוע בא סיפור הבריאה, מה חשוב לנו בני אדם לדעת, שהאלוהים יצר את העולם/ייקום? אולי רצה לומר לנו האלוהים, "הכול שלי", ירמיהו כז ה) אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת הָאָרֶץ אֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ בְּכֹחִי הַגָּדוֹל וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי:
לכן: במקום לריב, אולי נשב בשקט, ונחכה, שהאלוהים, ייתן למי שירצה, מה שירצה!
ויקרא כה {כג} וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי:
