וינחם יהוה? ויתעצב?

בראשית ו (ה) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:(ו) וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

רש"י בראשית ו (ו) וינחם ה' כי עשה - נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן: ויתעצב - האדם: אל לבו - של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם: איך מסתדר הפירוש שנעצב האדם, אל ליבו של האלוהים?

ויתעצב אל לבו - נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם: אלוהים מתאבל על זה שהוא רוצה להשמיד את האדם, מי מחייב את האלוהים? ומה עניין בסיפור ההבל הזה, על הגוי ורבי יהושע בן קרחה, הרי לא מדובר על אדם, אלא על אלוהים, הרי לאדם אין יכולת שליטה על בנו אם ימות או יחיה, אבל לאלוהים יש שליטה על האדם, מדוע יצר אלוהים את האדם עם יצר רע מנעוריו, האם לא יכול היה אלוהים לברוא את האדם ללא יצר רע, שהרי מדוע לא יצר את האדם רק עם יצר טוב? שאלה: האם בונים מפעל ליצור מוצר מסוים כאשר יודעים שרק כמה יחידות יהיו טובות והשאר זבל? לסיכום: רק טיפש, אינו מבין שהאלוהים השאיר ביד האדם את הבחירה בין טוב לרע, ואין לאלוהים צורך להתערב בבחירה שלך, כי על זה תקבל את חייך, פעלת טוב חיים, פעלת רע מוות, דברים יא (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(כז) אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:(כח) וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: (כט) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: דברים ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע:(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

אמנם כל בני האדם חיים על זמן קצוב שהוא מאה ועשרים שנה, בראשית ו (ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: אבל האדם משאיר את זרעו כאן, וזה החשוב, את עצמך השארת דרך זרעך, והרעים נמחים ע"י זה שזרעם אינו נשאר כאן בעולם החיים,

(ז) ויאמר ה' אמחה את האדם - הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי: מאדם עד בהמה - אף הם השחיתו דרכם. דבר אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו: כי נחמתי כי עשיתים - חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים: מאין ימחו בני האדם? הרי רק הגוף נמחה, הנשמה אמורה לעלות לשמיים, לגן עדן או לגיהינום? או שלא? מה פירוש "נחמתי כי עשיתים" האלוהים אינו יודע אחרית כראשית? האלוהים מצטער שברא את האדם? היו לאלוהים ציפיות אחרות והאלוהים התאכזב?

על הצער של אלוהים, ואיך הוא מוסבר כאשר ידיעתו של האלוהים אחרית כראשית, הדבר פשוט מאוד אלוהים יודע את כל האפשרויות, והן במיליארדים, אבל באיזו מהן תבחר זו כבר החלטה שלך, ובזה אלוהים לא מתערב, לדוגמא אם החלטת לקום בשש בבוקר תפגוש אנשים מסוימים, ואם החלטת לקום בתשע תפגוש אנשים אחרים לגמרי, ועל זו הדרך את הבחירה איך להתנהג עם בני האדם שתפגוש משאיר לך האלוהים, ולאחר שקיבלנו תורה ויש חוקי התנהגות ומוסר לפיהם אתה צריך לפעול, דברים ל פרשת נצבים (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: בחירת הטוב = חיים בחירת הרע = מוות (טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ואם בחרת בטוב תתרבה (יז) וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם:(יח) הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: אם בחרת ברע תושמד מעל פני האדמה, איך ישמיד אותך אלוהים מעל פני האדמה? לא תשאיר זרע אחריך (יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ:(כ) לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

ועל השאלה הרי בני האדם בדור המבול לא קיבלו תורה, ולא ידעו מהי דרך אלוהים, התשובה הרבה יותר פשוטה אין צורך להזהיר בני אדם מפני התנהגות מוסרית של אדם לחברו, ועל זה כעס ונעצב האלוהים, שבני האדם היו צריכים להתנהג אחד לשני בצורה מוסרית, מפני שאפילו גנב אינו מוכן שיגנבו לו, הגדיר זאת הלל הזקן בצורה הכי טובה שיש, רק חבל שדיבר הלל בשפת הגויים "דעלך סאני לחברך לא תעביד" בתרגום לעברית: "השנוא עליך אל תעשה לחברך" לכן אין צורך בתורה, או באזהרת האלוהים את האדם מפני פשעיו, כאשר הוא חוטא בחטא בן אדם לחברו, "אל תעשה לאחרים מה שלא היית רוצה שיעשו לך" רק פושע פוגע בזולתו ללא מחשבה.