נוטה למות מתוודה?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד א
אמר מר עוקבא: מאי קראה +דברים כב+ - כי יפל הנפל ממנו - ממנו להביא ראיה. תנא דבי רבי ישמעאל: כי יפל הנפל ממנו (ממנו) ראוי זה ליפול, מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל. אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. תנו רבנן: מי שחלה ונטה למות אומרים לו: התודה, שכן כל המומתין מתודין. גמרא זו לפי איזו תורה? האם לפי תורת הנצרות?