דוד המלך שכח תורה?

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה (יא) בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום, אין מוליכין אותו לא על הבהמה, ולא על העגלות; ולפי ששכח דויד ונשאו על העגלות, נפרץ פרץ בעוזא. אלא מצוה לנוטלו על הכתף, שנאמר "כי עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו" (במדבר ז, ט): דוד שכח תורה? והיכן כל הסנהדרין שהיו בזמנו של דוד? רד"ק שמואל ב פרק יג (יט) הלוך וזעקה - עבר במקום בינוני כלומר הולכת וזועקת שכך תרגם יונתן ואזלת מיזל וצוח', ואמרו רבו' ז"ל בקבלה בידם כי על אותו מעשה באותה שעה גזרו על ייחוד הפנויה שאמרו בנות מלכים כך בנות הדיוטות על אחת כמה וכמה בצנועות כך בפרוצות על אחת כמה וכמה עמדו בית דינו של דוד וגזרו ואסרו להתיחד עם הפנויה: והיכן היו בית דינו של דוד? והיכן כל גדולי ישראל של אותה תקופה? שכחו גם הם? ואיך מסתדר ששכחו כולם עם ההלכה או הגמרא בתלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד ב [ואמר]+ רבי אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו, שנאמר +הושע ד+ ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. מתי הולכים בניו לגלות? אחרי כמה מאות שנים? או מיד? כי גם על משה אמרו "חכמים" ששכח הלכות? האם הגלות של שבט יהודה בגלל דוד? ולא בגלל שעבדו אלוהים אחרים? ובהמשך הגמרא "רבי אבהו אמר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר +הושע ד+ כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי." את מי הורידו מגדולתו? האם החליפו מישהו? מהזקנים או מהסנהדרין? או את דוד? מה על הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב ואמר ריש לקיש: כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמ'ר: +דברים ד'+ השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, איך מסתדרת ההלכה בהרמב"ם עם הסיפור על דוד ששכח? אולי לא יגע(עסק) דוד בבית המדרש? או שלא למד בצנעה? רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה (יב) ביום צרה צר כחכה, ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי, אמרו חכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית המדרש לא במהרה הוא משכח, וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים שנאמר ואת צנועים חכמה, וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח.

מדוע  נענש עזא כאשר הוא אינו האשם? מדוע לא נענש דוד?  הרי דוד שכח?

התשובה פשוטה, אין צורך בכל הסיפורים והפרשנות של "חכמים" או הלכות "חכמים", עוזא שילם בחייו: מפני שרצה לעזור שארון האלוהים לא ייפול, ואין קשר להסעה בעגלה, או בנשיאה על הכתף, מפני שאם יש קשר לעגלה, מדוע לא מיד הרג אלוהים את עזה ואת אחיו כאשר שמו את הארון על העגלה? הרי מסופר שהם כבר נוסעים זמן מה עם הארון? מדוע רק עוזא משלם בחייו כאשר אחיו גם שם? מדוע צריך כותב הסיפור לספר על עזה ששלח יד אל הארון? מה החשיבות של קטע זה בסיפור, בהנחה שהבעיה הייתה ההובלה בעגלה? איך מסתדר הקשקוש ששכח דוד את ההלכה עם הפירוש הבא? בילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג דורו של דוד א"ר(אמר רב) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רב) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49)  פנים טמא, הרי בהנחה ששכח דוד את ההלכה, היכן כל הסנהדרין וכל התינוקות שיודעים תורה ב49 פנים, טהור, וטמא? האם גם הם שכחו תורה? כל העם שכח תורה? ומה יהיה על הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים:  דוד המלך ודורו אינם נחשבים כראשונים?

שמואל ב פרק ו

(ב) וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם יְהֹוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו:(ג) וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה:(ד) וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:(ה) וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהֹוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים:(ו) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר:(ז) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:(ח) וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהֹוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהֹוָה:(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי:

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה (יא) בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום, אין מוליכין אותו לא על הבהמה, ולא על העגלות; ולפי ששכח דויד ונשאו על העגלות, נפרץ פרץ בעוזא. אלא מצוה לנוטלו על הכתף, שנאמר "כי עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו" (במדבר ז, ט): בהנחה שנכונה הלכה זו, ושכח דוד את ההלכה של הובלת ארון הקודש, היכן היו כל חכמי דורו, וכל הסנהדרין, ובית דינו של דוד, והתינוקות של בית רבן, אף אחד לא קם ותיקן את דוד בטעותו?

לאחר קריאת הסיפור המקראי ללא פרשנות "חכמים" אפשר להבין מדוע עוזא שילם בחייו, וזאת מפני שלא הבין שאין צורך לעזור לארון האלוהים שלא ייפול, האלוהים כבר ידאג, שהוא, הארון, לא ייפול, על זה שעוזא בניסיון כאילו לעזור לארון האלוהים לא ליפול, גרם למצב שהפסידו כל האנשים שהיו שם נס שהיה יכול לקרות לעיני כולם, הארון אף על פי שנראה כאילו הוא הולך ליפול לא נופל,

ועוד דבר שיש ללמוד מסיפור זה, אין צורך לעזור לאלוהים, --- הוא, האלוהים, אינו צריך עזרה של שום אדם שישמור על כבודו, --- הוא האלוהים שומר על כבודו שלו עצמו, ואם יש צורך לאלוהים שאדם ישמור על כבודו של אלוהים אז אינו אלוהים, --- ועל זה שילמו אהרון ומשה שלא נכנסו לארץ, כאשר לא גרמו לעם לראות נס גדול יותר, מהנס שכבר ראו, הכאה בסלע ויוצא מים, והפסידו נס של דיבור אל סלע וגם יוצא מים, --- גם בני אהרון משלמים על ניסיון העזרה לאלוהים כאשר הם מביאים אש שלא נתבקשו להביא, ובפרשנות על נושאי הארון במעבר ישראל את נהר הירדן בכניסה לארץ, נאמר שהארון נשא את נושאיו הכוהנים, מאין באה פרשנות זו, ומה רצונה לומר? אין הארון צריך שיישאו אותו אלא הוא נושא את נושאיו,  אם כך: הרי מקל וחומר, אין האלוהים צריך עזרה,

האם דוד אינו יודע תורה או הלכה?

שמואל  א פרק כב (א) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה:(ב) וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נשֶׁא וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:(ג) וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיּאמֶר אֶל- מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא-נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדָע מַה-יַּעֲשֶׂה-לִּי אֱלֹהִים:(ד) וַיַּנְחֵם אֶת- פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל-יְמֵי הֱיוֹת-דָּוִד בַּמְּצוּדָה: דוד משאיר את הוריו אצל מלך מואב?

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (א)  אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהן שלום ונניח אותם לעובדה שנאמר "לא תכרות להם ברית"(דברים ז ב) אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם,

דברים פרק כג (ד) לֹא- יָבא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה עַד-עוֹלָם:(ה) עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ:(ו) וְלֹא-אָבָה יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמעַ אֶל- בִּלְעָם וַיַּהֲפךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת-הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:(ז) לֹא-תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטבָתָם כָּל-יָמֶיךָ לְעוֹלָם:

ילקוט שמעוני מלכים א רמז ריג הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים, אם לחם למה מים אלא מלמד שהיה המים קשה לו להביא יותר מן הלחם, שנו רבותינו דורו של אחאב כלם עובדי ע"א(עבודת אלילים) היו וע"י שלא היו בהם דילטורין היו יוצאים למלחמה ונוצחים שכן אליהו מכריז בהר הכרמל אני נותרתי נביא לה' לבדי וכל עמא ידעין ולא מפרסמים למלכא, אבל דורו של דוד א"ר(אמר רבי) יהושע דסכנין בש"ר(בשם רבי) לוי אפילו תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעים לדרוש את התורה במ"ט(49) פנים טהור ובמ"ט(49)  פנים טמא ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלים לפי שהיה בהם דילטורים, הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה וגו' אלו אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה, לוהטים אלו דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנאמר היסגירוני בעלי קעילה, ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר בבא הזיפים ויאמרו לשאול, באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים סלק שכינתך מביניהון: יודעים את כל התורה? שהרי אם היו יודעים את כל התורה וטעו בדבר שתינוקות של בית רבן לא יכולים לטעות?  אחריהם לא יכולים לטעות? כשהם ה"חכמים" ברמה יותר נמוכה של אמונה?

רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק ב הלכה (יב)

בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות אלא מצוה לנוטלו על הכתף, ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא, אלא מצוה לנשאו על הכתף שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. שכח דוד? איך עשה דוד טעות כזאת? ומה עם כל הסנהדרין וחכמי דורו שלא תיקנו טעותו?  האם יכול להיות שיטעו כל חכמי הדור? האם יכול להיות ששכחו כולם? איך נושאי הארון עוזא ואחיו, אינם יודעים שאסור לשאת על עגלה?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד ב

(ואמר]+ רבי אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו, שנאמר +הושע ד+ ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. רבי אבהו אמר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר +הושע ד+ כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. איך לא קיימו הלכה זו לגבי כל הנוגעים בדבר? שהרי דוד שכח, וכנראה גם כל חכמי דורו שכחו,

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד א

דאמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. כל כך הרבה שכחו בפחות מאלף שנה? ופתאום לא שוכחים? ולא טועים? אלפיים שנה? ממי נשתכחה תורה? מפשוטי העם? או מהמורים? מההנהגה הרוחנית? ואם שכחו? איך מסתדרת העברת "המסורת" עם השכחה כאן? על משה אמרו "חכמים" ששכח שש הלכות על דוד אמרו "חכמים" ששכח, ואם יבוא איזה מישהו ויטען שאיזה רב טעה, מיד יקומו ויזעקו כולם חמס ויטענו שחייבים למחות בכבודם של "חכמים", מענין שלא קם אף ליצן מכל ה"חכמים" מטעם עצמם, ומחה על כבודו של משה אבי הנבואה, ועל כבודו של דוד אבי מלכות ישראל לעולם ועד, אביו של משיח ישראל לעתיד לבוא,

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: 

דוד מלך ישראל אביו של משיח ישראל לעתיד שכח? ואחריו אף אחד לא שוכח? "מסורת" "תושב"ע" מדויקת עוברת מאב לבן בע"פ במשך דורות?

ואיך אם כך מסתדר לכול "החרדים כאילו" הרעיון שדוד שכח: הרי כאשר אני אומר שרש"י או אחד מ"חכמי ישראל" טעה/שכח, אני נחשב לכופר? וכאשר "חכמים מטעם עצמם" אומרים שדוד שכח/טעה, אינם נחשבים ככופרים? 

וכדי לראות יותר על דוד וכביכול טעויותיו מול תורה והלכה, אני מפנה את הקורא לתיקיה -האם ידעו תושבע- דוד תורה והלכה-,