משה שכח הלכות?

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שלשה וארבעה עמוד 539 שש הלכות נעלמו ממשה רבנו: דין המקלל ודין פסח שני ודין הקנאות (של פנחס) ודין המקושש ודין טהרת כלי מתכות (עי' פסחים ס"ו:) ודין בנות צלפחד.המעניין שמשה שקיבל תורה מפי היושב במרומים, נעלמו ממנו ההלכות, ועוד לא עברו ארבעים שנה? ואילו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" העבירו מדור לדור הלכה אחר הלכה בע"פ, ללא ששכחו אחת מהן? במשך כאלפיים שנה ויותר?

ואיך מסתדר דבר ההבל הזה ש"הלכות נעלמו ממשה רבנו" עם הנאמר בגמרות הבאות? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יח עמוד א תנו רבנן: +שמות י"ח+ ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת, שרי אלפים - שש מאות, שרי מאות - ששת אלפים, שרי חמשים - שנים עשר אלף, שרי עשרות - ששת ריבוא, נמצאו דייני ישראל שבעת ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות. ובתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק א דף יט טור ג כמה הן שופטי ישראל שבע ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות שרי אלפי' שש מאות שרי מאות ששת אלפי' שרי נ' ב"י אלף שרי עשרות ששים אלף נמצאו שופטי ישראל ז' ריבוא ושמונת אלפים ושש מאות, הרי מה על כל "דייני ישראל" מדוע הם לא הזכירו למשה? האם גם הם לא זכרו? הרי בבמדבר כה (ו) מדובר על "וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ולפי פירושי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" במדבר יד (א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: רש"י כל העדה סנהדראות: אבן עזרא ויקרא ח (ג) ואת כל העדה - ראשי השבטים והזקנים. אבן עזרא ויקרא כד (טז) כל העדה הם גדולי הארץ שהם גדולי ישראל. רמב"ן במדבר טז (יט)  וטעם ויקהל עליהם קרח [את כל העדה] - את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד, או בכורי כל ישראל הראויים לעבודה. הרי אם מדובר על "סנהדראות" "ראשי השבטים והזקנים" "גדולי הארץ שהם גדולי ישראל" "גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד" הרי שלכולם "הלכות נעלמו", אם כך: האם קרסה כול המערכת ה"רבנית"  בימי משה? האם כל מורי "ההלכה" כשלו?

כאשר אני אומר: שרש"י או אחד מ"חכמי ישראל" טעה, או שכח, אני נחשב לכופר? וכאשר אומרים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שמשה אבי הנביאים טעה/שכח הלכות, אינם נחשבים ככופרים?

במדבר כה (ו) וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: רש"י והנה איש מבני ישראל בא - נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם ואמרו לו אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו' כדאיתא באלו הן הנשרפין: את המדינית - כזבי בת צור: לעיני משה - אמרו לו משה זו אסורה או מותרת א"ת(אם תאמר) אסורה בת יתרו מי התירה לך וכו' כדאיתא התם: האם ציפורה בת יתרו אינה "גיורת"? אם כך: מה השאלה, "מי התירה לך?"? ואם ציפורה אינה "גיורת", האם משה התחתן עם גויה ולא "גייר" אותה? ואם תאמר שלא "גייר" משה את ציפורה כי עוד לא קיבל תורה בסיני, הרי שגם השאלה "מי התירה לך?" אווילת ומיותרת, ובהנחה שלא נתייחס לדברים הקודמים איך בדיוק  מסתדר הפס' הבא? שמות ד (כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:(כו) וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת: איך בדיוק יודעת ציפורה "הגויה" בת יתרו לעשות ברית מילה, על כל הלכותיה ללא ש"התגיירה"? האם מותר לגוי או לגויה לעשות ברית? האם מותר שאישה תהייה מוהלת?

רש"י: והמה בכים - נתעלמה ממנו הלכה (כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו) געו כולם בבכיה. בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו'. וכאן רפי ידיו. אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו: משה שכח את ההלכה? שקיבל ישירות מהאלוהים? הרי מי אלה "כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" האם הם גם שכחו?  מה עניין ארמית אצל מדינית? במדבר כה (ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ: רש"י וירא פינחס - ראה מעשה ונזכר הלכה אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו א"ל קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. מיד ויקח רומח בידו וגו': משה אבי הנביאים שכח הלכה שקיבל מהבורא כמה שנים לפני (מקסימום עד 40 שנה)? ואחרי כ-1000 – 1500 שנה מסרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הכול מאחד לאחד בצורה מסודרת לא שכחו כלום ולא טעו? משה שקיבל תורה ארבעים יום ולילה מפי האלוהים בפס' הבא מבקש למדני דרכך? שמות לג פרשת כי תשא (יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: משה שהיה עם אלוהים ארבעים יום ולמד את כל התורה וה"תושב"ע" עכשיו מבקש לדעת מה דרכיו של אלוהים? אבותינו העבירו "תושב"ע" בצורה מסודרת בע"פ במשך כשלושת אלפי שנה לא טעו או שכחו?

במדבר כז (ה) וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָֹה: רש"י ויקרב משה את משפטן - (סנהדרין ח) נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (סנהדרין שם). ד"א ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן: רש"י העתיק שטות מהמכילתא דרבי שמעון? מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יח (כו) ושפטו את העם בכל עת את הדבר ה קשה יביאון אל משה אמר לו הקב"ה משה אתה דן את הקושיות הרי בנות צלפחד באין לשאל בדין שאפלו תינוקות שלבית רבן משיבין עליו ואין אתה יודע מה להשיב אלא ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במ' כז ה). איך מסתדר דבר ההבל הזה של ה"מכילתא דרבי שמעון" עם זה שיש בעם-ישראל סנהדרין שמינה משה? הרי מדוע הם לא ענו לבנות צלופחד? הרי את הדבר הקשה צריך להביא אל משה, והשאר צריך להיות מובא אל הסנהדרין או שלא? משה שקיבל תורה בשבעים שפות, ופרושים, מפי האלוהים, נעלמה לו ההלכה? בהנחה שרש"י שהעתיק מה"מכילתא דרבי שמעון" צודק, הרי כתוב בפס' (ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: עמדו בנות צלופחד לפני כולם? האם נעלמה הלכה גם מ"אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" "הַנְּשִׂיאִם" "וְכָל הָעֵדָה"? איך מסתדר לרש"י הפירוש שהוא העתיק מה"מכילתא דרבי שמעון" כאן עם פירושו בבמדבר יד (א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: רש"י כל העדה  סנהדראות: רש"י במדבר כז (כא) וכל העדה - סנהדרין: האם גם מהסנהדרין נעלמה ההלכה? אם כך: לפי רש"י קרסה כל המערכת ההנהגה והחינוך של עם-ישראל במקרה זה? איך מסתדרת השטות של ה"מכילתא דרבי שמעון" "בדין שאפלו תינוקות שלבית רבן משיבין עליו" אם תינוקות של בית רבן יודעים את ההלכה? הרי נספרו שש מאות אלף גברים מעל עשרים, האם מכולם נעלמה ההלכה? ובהנחה שנעלמה הלכה ממשה, הרי רק למשה צריך האלוהים להזכיר, מדוע אומר האלוהים למשה בפס' (ח) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: האם משה לא העביר זאת קודם? בהנחה שמשה לא העביר זאת, האם האלוהים לא שם לב שמשה שכח להעביר חלק מהתורה לעם? הרי תורה הייתה כבר קיימת לפני בריאת העולם(למטה בסוף המסמך), 974 שנים לפי הגמרא ו-2000 דורות לפי הזוהר. בזהרה של תורה פרשת בראשית פרק א הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם... והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה, מדוע רק לאחר כמעט ארבעים שנה האלוהים נזכר להעיר את בנות צלופחד שישאלו על נחלתן? איך יכול להיות שבמשך כארבעים שנה "למדו" תורה, כאשר חסר חומר בתורה? איך השטות שנעלמה הלכה ממשה מסתדרת עם? המשנה מסכת אבות פרק ג (ח) רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר (דברים ד') רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר (שם /דברים ד'/) ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו: איך זה מסתדר עם התלמוד בבלי מסכת יומא דף לח עמוד (ב)  (ואמר]+ רבי אלעזר: כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו, שנאמר +הושע ד+ ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. רבי אבהו אמר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר +הושע ד+ כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ עמוד א דאמר ריש לקיש: הריני כפרת רבי חייא ובניו. שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה, חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה, חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה. כל כך הרבה שכחו בפחות מאלף שנה? ופתאום לא שוכחים? ולא טועים? אלפי שנה? ממי נשתכחה תורה? מפשוטי העם? או מהמורים, שהם ההנהגה הרוחנית? ואם הם ה"ראשונים" שכחו? איך מסתדרת העברת "המסורת" עם השכחה כאן? על משה אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ששכח שש הלכות, על דוד אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ששכח, אם יבוא איזה מישהו ויטען שאיזה רב טעה, מיד יקומו ויזעקו כולם חמס, ויטענו שחייבים למחות על כבודם של "ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", מעניין שלא קם אף ליצן מכל "ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ומטעם עצמם, ומחה על כבודו של משה אבי הנבואה, ועל כבודו של דוד אבי מלכות ישראל לעולם ועד, אביו של משיח ישראל לעתיד לבוא, אוי לנו עם של אווילים שהולכנו שולל אחרי ההבל, של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"!

הרי לפי כל הפעמים ש"נעלמים" למשה דברים? נראה שהיה משה סנילי? לכן מוזר מאד שהתורה מדגישה בדברים לד (ז) וּמשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה: ובדברים לד (י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים: האיש הזה משה, דבר עם האלוהים פנים אל פנים, ובא מישהו ואומר שהוא שכח תורה? או על מה נענש? ועל שנעלמה ממנו הלכה? על משה נאמר לפני מותו "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה" כשהוא בן 120שנה? ואת זה שמשה סנילי, הסתירה תורה? על "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אלה שכתבו את השטויות האלה, אומר הנביא ישעיה ה (כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר: מעניין ומדהים בכל זה, שעיסוקו של רש"י היה יינן, על נח שכותב התורה והאלוהים מעידים עליו שהיה צדיק, אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שרק בגלל שהיה בדור של רשעים בלט, אם היה בדור אחר לא היה נחשב, על זה אומר הנביא ישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: הכל הפוך אצלם, רשע נחשב צדיק, וצדיק נחשב רשע, בישעיה ה (כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: ורש"י ברוב חוצפתו אומר על משה שנתעצל במצווה? ששכח הלכה? שחושד משה בכשרים? שמדבר לשון הרע על-ישראל? על זה כתוב במשלי א (כב) עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת: אם היה רש"י מספיק חכם אולי היה מקפיד על מה שכתב הוא עצמו בפירושו לפס' הבא בקהלת ז (ז) כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה: רש"י כי העושק יהולל חכם - כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב"ה ואמר (שמות ה) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. לב מתנה - לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר (משלי ב) כי ה' יתן חכמה. עושק - לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו: אם היו מקפידים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על פרשנות זו לפס' זה, היו יכולים להיקרא חכמים? משה קיבל תורה מפי הגבורה, שהוא האלוהים, ושכח? והם בשלושת אלפים חמש מאות שנה מעבירים "תושב"ע" מאחד לשני בלי לשכוח? אוי לפתיים שמקבלים שטויות אלה.

במדבר לא (כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: רש"י ויאמר אלעזר הכהן וגו' - לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים וכן אתה מוצא בשמיני למלואים שנא'מר (ויקרא י) ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר בא לכלל כעס בא לכלל טעות וכן (במדבר כ) בשמעו נא המורים ויך את הסלע ע"י הכעס טעה: אשר צוה ה' וגו' - (ספרי) תלה ההוראה ברבו: האם אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שלשה וארבעה עמוד 539 (למעלה בתחילת המסמך) פספס הלכה שנעלמה למשה? הרי את "גיעולי נוכרים" הוא אינו מונה בהלכות שנעלמו ממשה?

במדבר כז (יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן: רש"י הם מי מריבת קדש - הם לבדם אין בהם עון אחר. ד"א הם שהמרו במרה הם היו שהמרו בים סוף הם עצמם שהמרו במדבר צין: אם כך: כמה פעמים הימרו את פיו 1- במרה  2- בים סוף  3- במדבר צן ,  הרי מדובר על משה ואהרן? חוץ מהפעם שאמר להם האלוהים דברו לסלע והכה משה בסלע, היכן עוד נאמר על משה ואהרון שהימרו את פי האלוהים? איך מסתדרים לרש"י שני הפרושים? הרי באחד מהם הוא טוען שאין בהם עוון אחר, ובאחד הוא טוען לשלושה?

רשב"ם במדבר כ פרשת חקת (י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים - בשעת הרמת ידו במטה ויך בו את הסלע פעמים, אז אמר להם דרך כעס וחימה, סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים? ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הק'ב"ה קח את המטה, ולא האמין שבדבורו עם הסלע יוציא ממנו מים אלא בהכאת המטה כמו שעשה ברפידים, ומה שאמר לו הקב"ה ודברתם, היה סבור שזו היא [רצונו של הק'ב"ה לדבר אל] הסלע בהכאה במטה, ולכך הכה פעמים בסלע כעין חימה וכעס ומספק אם יוציא מים הרי טוב ואם אין אדבר אל הסלע אחרי כן. והקב"ה הסכים על ידי משה לצאת [מים] על ידי הכאתו, ואעפ"י כן נענש, שהק' מדקדק עם הצדיקים. וזהו שאמר הק' יען לא האמנתם בי להקדישני, על ידי דיבוריכם אל הסלע, לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הק', לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה כמו שפרשתי: (יג) ויקדש בם - שהוקדש במים מכל מקום. ואע"פ שלא דברו אל הסלע:

לסיכום איך מסתדרים כל פירושי ההבל האלה, ששכח משה, וטעה משה, עם הגמרא הבאה? הרי הכול ניתן בסיני למשה מהאלוהים, אם כך: האם משה לא ראה בגמרא שהוא ישכח? האם אלוהים לא אמר למשה שהוא ישכח?

והכל ניתן בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. איך מסתדרת הגמרא הבאה? הרי משה והסנהדרין והעם שהיו איתו שכחו? או שאולי אינם נחשבים לראשונים?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם ראשונים שכחו מה יהיה על "מסורת" "תושב"ע"? האם לא נשכח דבר במשך אלפי שנים?

משה אבי הנביאים אשר קיבל תורה ישר מפי האלוהים שכח/טעה?

תוך כדי ארבעים שנה שכח/טעה משה, ואחריו אף אחד לא שוכח/טועה?

"מסורת" "תושב"ע" מדויקת עוברת מאב לבן בע"פ במשך דורות?

איך מסתדר לכול "החרדים" כביכול, הרעיון שמשה שכח/טעה: הרי כאשר אני אומר שרש"י או אחד מ"חכמי ישראל" שכח/טעה, אני נחשב לכופר? כאשר "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אומרים שמשה אבי הנביאים, שקיבל ישירות מהאלוהים, שכח/טעה, אינם נחשבים ככופרים?  

איך יסתדרו פירושי ההבל עם הנאמר בהמשך, הרי אם תורה מלפני בריאת העולם, האם האלוהים פספס את כל השכחה של משה וטעויותיו?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,

ריקאנטי בראשית א (ג) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור [שם ג]. כבר פירשנו כי אלהים הנזכר במעשה בראשית הוא רמז לתשובה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה [בראשית רבה א, ב] היה מסתכל בתורה ובונה עולמות, התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא. יש מפרשים על התשובה שהיה מסתכל בחכמה ובורא העולם, וההסתכלות הוא האצילות,

זהרה של תורה פרשת בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')

"בראשית ברא אלוהים""אמר רבי שמעון  בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם,