בשבעים לשון? מדוע?
רמב"ם סדר תפילות (מא) ברכה אמצעית של מוסף ראש חודש שחל להיות בשבת: אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי; ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות, אם כך: מה זה כל הארמית וכל הקדיש וכל התרגום? ומדוע צריך שבעים לשון, אם בחר בנו מכל הלשונות? האם לא אמורים היינו לדבר רק ב"שפת הקודש"?
דברים כז (א) וַיְצַו משֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: ומה על המצוות של אתמול?
(ב) וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד:(ג) וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ: מה היה צריך להיות כתוב על האבנים? ומדוע על אבנים ולא על קלף?
(ד) וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד:
(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: מה הפירוש של "בַּאֵר הֵיטֵב"? האם גם הפירוש לתורה צריך להיות כתוב? אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ש"בַּאֵר הֵיטֵב" הוא כיכול פירוש התורה בשבעים לשון?
רמב"ן וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת אמר ר"א בשם הגאון, שכתבו עליהם מנין המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות, וטעם "באר היטב" (פסוק ח), הכתיבה ורבותינו אמרו (סוטה לב), בשבעים לשון ומצינו בספר תאגי, שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים:
כתר יונתן דברים כז (ח) ותִכתבו על האבנים את כל דִברי התורה הזאת כתב חקוק ומפורש נִקרא בלשון אחד ומִתרגם בשִׁבעים לשונות: "כל דברי התורה"..."ומִתרגם בשִׁבעים לשונות" מדוע?
רד"ק יהושע ח (לב) את משנה תורת משה - מן ושננתם לבניך אף על פי שאינו משרשו ופירושו לשון התורה ופירושה על דרך כלל וכתב רבינו סעדיה ז"ל כי כתבו בהם מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות ויפה אמר כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה רק הצורך דרך כלל ונחלקו רבותינו ז"ל מהם אמרו על גבי האבנים כתבוה ואחר כך שדו אות' בשיד ומהם אמרו מתחלה שדו את האבנים וכתבו התורה על גבי השיד ואמרו כי בשבעים לשון כתבו אותם דברי התורה כמו שנאמר בתורה באר היטב כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם:
מדוע לא כתבו על קלף? ואם כתבו בשבעים לשון, על כמה אבנים היו צריכים לכתוב? ולמי נכתב בשבעים לשון? עם ישראל דיבר בשפת הקודש? או בכל השפות? ואם ה"תושב"ע" ניתנה כ"תושב"ע" כדי שלא ילמדו גויים תורה? מדוע שתהייה תורה בשבעים לשון? הרי לגוי אסור לעסוק/ללמוד תורה(ראה למטה הלכות הרמב"ם)? אם כך: מדוע לכתוב את התורה בשבעים לשון?
דברים א (ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: רש"י הואיל - התחיל כמו הנה נא הואלתי: באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם: מדוע בכל כך הרבה שפות?
משה אומר לעם ישראל את התורה בשבעים לשון? מדוע? מה זה נותן להם? בהנחה שרש"י צודק ו"בשבעים לשון פירש להם" את התורה מה עשו עם הידע של שבעים שפות? מדוע הם צריכים זאת? ועם-ישראל שיצא ממצרים ידע שבעים שפות?
"ובמסכת סוטה אמרו (לה:) שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון"
מדוע כתבו תורה בשבעים לשון? הרי "גוי שעסק תורה חייב מיתה"? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג: ובהנחה שהלכה זו נכונה? וכתבו תורה בשבעים לשון? האם לא ניסו לרמוז לנו שכל העולם כולו אמור ללמוד את התורה (אמרו חכמים שהתורה היא פרדס: פשט, רמז, דרש, סוד, אולי זה הרמז?) ואם גוי לא אמור ללמוד את התורה מדוע שבעים לשון? שקודם ילמד עברית, ואחר כך ילמד תורה, וזאת תהיה הדרך הטובה לדעת שבאמת רצונו להיות יהודי?
אבן עזרא באר היטב - הכתיבה:
רמב"ן (ג) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת - אמר ר"א בשם הגאון, שכתבו עליהם מנין המצות כמו הכתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות, וטעם "באר היטב" (פסוק ח), הכתיבה. ורבותינו אמרו (סוטה לב א), בשבעים לשון. ומצינו בספר תאגי, שהיתה כל התורה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתאגיה וזיוניה, ומשם נעתקו התאגין בכל התורה. ויתכן שהיו האבנים גדולות מאד, או שהיה ממעשה הנסים: היו צריכים לכתוב על אבנים "בשבעים לשון" למי? ומדוע? ועל כמה אבנים היו צריכים לכתוב את כל התורה? ומדוע לכל אחד יש טעם אחר לבאר אין מסורת מדויקת?
דברים יג (יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודת כוכבים בעולם חרון אף בעולם: מדוע בעולם? רק אצל היהודים לא? להם אסור ללמוד? ומדוע לא נתן אלוהים תורה מבראשית? מדוע התעכב עד יציאת מצרים? שהרי עד אז עבודת כוכבים בעולם? ומדוע האלוהים לא נתן תורה? וסתם התעצבן במשך כ-2500 שנה? האם הוא רצה שיכתבו לבד את התורה? ושוב זה מתנגש בשבעים לשון, מדוע? האם כדי שכולם ילמדו תורה? צפניה ג (ט) כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד: הכל משמים? חוץ מיראת שמים? מה זה שפה ברורה? בשבעים שפות? אם זהו רצונו הסופי של האלוהים מדוע מתעכב 6000 שנה עד בוא משיח? ואם זהו רצונו הסופי של האלוהים? "אל תגידו יום יבוא הביאו את היום" (שורה משיר השלום)
ישעיה נו (א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:(ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע:(ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהֹוָה מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ:(ד) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת:(ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:
מצודות דוד על ה' - כמו אל ה'. כל שומר שבת - כל מי בהם אשר ישמור את השבת מלחללו וכל האוחזים בתורתו הנתונה בברית: איך אם אסור להם ללמוד תורה? וגוי שומר שבת דינו מוות?
מצודות ציון לשרתו - ענין עבדות ושמוש:
(ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: רש"י לכל העמים - ולא לישראל לבדם: איך יבוא הגוי להתפלל ליהוה ואסור לו ללמוד תורה? איך יידע הגוי שיש אלוהים אם אסור לו ללמוד תורה?
מצודות דוד והביאותים - את העושים כל אלה אביא אל הר קדשי הוא בה"מ שוה בשוה עם האזרח בישראל. ושמחתים - אשמחם בבית המוכן להתפלל שם לפני. לרצון - יהיו מקובלים ברצון על מזבחי. יקרא לכל העמים - ר"ל יהיה מוכן לבית תפלה לכולם:
או שאולי מה שהיה צריך להבין מסיפור זה שהתורה ניתנה לכל העולם, אנו רק היינו צריכים להעבירה, כמו שמשה עלה אל האלוהים וקיבל ממנו והעביר לנו, אנו היינו צריכים להעבירה לכל העולם.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד ב אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא: בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי. מאן הדיוטות? - אמר רב חסדא: כותאי. מאי כתב עברית? דבר אחד נכון בגמרא זו האידיוטים משתמשים בלשון ארמי, אם רק בימי עזרא בכתב אשורי ולשון ארמי מה יהיה על פרשנות רש"י? בדברים א (ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר: רש"י: באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם: ומה יהיה על ובמסכת סוטה אמרו (לה:) שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון וזה מדובר על יהושע, לאחר שנכנס לארץ וביצע את הוראת משה בהר עיבל והר גריזים, הברכה והקללה.
מה פרוש "בתחלה נתנה תורה לישראל"? היא נתנה רק לעם ישראל? וגוי לומד תורה דינו מוות? יתעסק רק בשבע מצוות בני נח? אז אולי זו פליטת פה כאילו במקרה? משלי טז (א) לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵיְהֹוָה מַעֲנֵה לָשׁוֹן: שמסר מוסתר אחריה, התורה נתנה לישראל, אבל היו צריכים להעביר וללמד את כל העולם,
לשון יוונית
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית; ועל אותה שנה שנינו: מעשה ובא עומר מגגות צריפים, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. איני? והאמר רבי: בא"י לשון סורסי למה? אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית! ואמר רב יוסף: בבבל לשון ארמי למה? אלא או לשון הקודש או לשון פרסי! לשון יוונית לחוד, וחכמת יוונית לחוד. וחכמת יוונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג, מאי דכתיב: +איכה ג+ עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי? אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא! שאני של בית ר"ג, דקרובין למלכות הוו; דתניא: מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי, שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית, מפני שקרובין למלכות.
אבן עזרא קהלת ה (א) והדבר השני שפיוטיו מעורביים בלשון תלמוד וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקדש וכן אמרו לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית ואף כי בעת התפלה ולמה לא נלמד מן התפלה הקבועה שהיא כלה דברי צחות בלשון הקדש ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל,
רמב"ם סדר תפילות (מא) ברכה אמצעית של מוסף ראש חודש שחל להיות בשבת: אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי; ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות, אם כך: מה זה כל הארמית? והקדיש וכל התרגום? ולמה צריך שבעים לשון? אם בחר בנו מכל הלשונות?
תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א דף ג טור ג תני בשם רבי מאיר כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוק' ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא.
השפה והשפות(וצוה הכהן בילגורייא תקפ"ג)(קדש הלולים)
שאלו לו לרבי פנחס: "מה כוונת הדבר, שלפני בנין מגדל בבל הייתה להם לאנשים שפה אחת, ואחר כך כשבלל השם את לשונם, הייתה לכל קבוצת אנשים שפה משלה?" איך אפשר שכל עם התחיל פתאום מדבר בשפה מיוחדת והאנשים הבינו זה את דברי זה?"
השיב הרבי: לפני בנין המגדל היו כל העמים מדברים זה עם זה בלשון הקודש, ומלבד זאת הייתה לכל עם לשון מיוחדת שלו, שהיה מדבר בה בינו לבין עצמו, ולכן נאמר: "ויהי כל הארץ שפה אחת" היינו לשון הקודש, "ודברים אחדים" היינו הלשונות הנוספות של העמים השונים, שבהן היה כל עם מדבר בינו ובין עצמו, ואילו בשפה ההיא היו מדברים העמים זה עם זה, מה עשה השם כדי להענישם? נטל מהם לשון הקודש". (אור הגנוז מ בובר עמ' 135)
האם הרעיון בפרשנות לכתוב בשבעים לשון בעצם תפקידו שכולם/כל הגויים ילמדו תורה?
איך מסתדרת ההלכה בהרמב"ם עם דברי רב מאיר בתלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א והתניא, ר"מ(רב מאיר) אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל: +ויקרא י"ח+ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול! אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה.
רד"ק תהלים קז (יא) כי המרו אמרי אל. הודיע כי בעונם נִשְׁבּוּ, לפי שֶׁהִמְרוּ אמרי אל, והם המצות שֶׁצִּוָּה לבני אדם, כי לא לישראל לבדם נאמרו המצות, כי לכל הגוים, אלא שהבדיל ישראל מן האומות במצות יתירות שצוה אותם, והקדישם בטהרת הגוף ובמאכלים. אבל המצות הַשִּׁמְעִיּוֹת ניתנו לאדם הראשון ולזרעו אחריו, והם אמרי אל. ועצת עליון, שיעץ לבני אדם שיעשו אותם וחיו בהם, והממרים אותם יִשְׁלַח להם מוסרו בָּחֳלָאִים, או יוליכם בשבי. נָאָצוּ, מבנין הקל, בשקל: שָׁמְרוּ, זָכְרוּ, [האל"ף בקמ"ץ], מפני ההפסק:
במדבר רבה פרשה א ד"ה ז וידבר ה' אל משה במדבר סיני למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה, באש, ובמים, ובמדבר, באש מנין (שמות יט) והר סיני עשן כולו וגו' ובמים מנין שנאמר (שופטים ה) גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים ובמדבר מנין וידבר ה' אל משה במדבר סיני ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו(אש, ומים, ומדבר) חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים, ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני.
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש פרשה ה אמר רבי שמעון בן אלעזר: אם בשבע מצות שנצטוו בני נח, שקבלו עליהן אינן יכולין לעמוד בהן, קל וחומר למצות שבתורה. משל למלך שמנה לו שני אפטרופסין אחד ממונה על אוצר של תבן, ואחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב. זה שהיה ממונה על התבן נחשד - והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב, וזה שהיה ממונה על הכסף ועל הזהב אמר לו, ריקה, בתבן כפרת, בכסף וזהב על אחת כמה וכמה. והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשבע מצות שנצטוו בני נח לא יכלו לעמוד בהם, על אחת כמה וכמה בכל המצות שבתורה. - ומפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, לפי שנתנה תורה בארצו לפיכך לא קבלנו עלינו. - דבר אחר, שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי נתנה תורה, וזה אומר בארצי נתנה תורה, במדבר ובאש ובמים, לומר לך, מה אלו חנם לכל באי העולם, כך דברי תורה חנם לכל באי העולם.
