לשונות? שפות שאינן עברית הנחשבת ללשון הקודש?

רש"י מסכת מגילה דף כא עמוד ב ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין - שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש, והתרגום הוא לעז הבבליים, ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות, אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי.

רמב"ם סדר תפילות 

(מא) ברכה אמצעית של מוסף ראש חודש שחל להיות בשבת:  אתה יצרת עולמך מקדם, כילית מלאכתך ביום השביעי; ובחרת בנו מכל העמים ורצית בנו מכל הלשונות, מה עניין בחר בנו מכל הלשונות, אם לא חשוב באיזה שפה מדברים, קוראים, כותבים? הרי היה מספיק "בחרת בנו מכל העמים" ולא חשוב הלשון? אם כך: הרי שכן יש חשיבות לשפה, אז מה זה הארמית, והקדיש, והתרגום לארמית? מדוע צריך שבעים לשון, אם בחר בנו מכל הלשונות?

האם הגמרא "נמסרה" בסיני? בארמית? וברומית?

משלי יד (לג) בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ:

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד ב מאי דכתיב +משלי י"ד+ בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע. בלב נבון תנוח חכמה - זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, ובקרב כסילים תודע - זה תלמיד חכם בן עם הארץ. אמר עולא: היינו(כמו) דאמרי(שאומרים) אינשי(אנשים): אסתירא(מטבע רומי=חצי זוז) בלגינא(לגין=כלי שהוא גדול מכד וקטן מחבית) (בלגינא=בכלי) קיש קיש(נקישות המטבע בכלי) קריא(קורא).  כוונתו: מטבע אחד בתוך כלי, עושה הרבה רעש,

איך מסתדר המשפט של רב עולא, הכתוב בארמית, ומדובר על מטבע רומית, עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. האם אלוהים "מסר" למשה את הגמרא בסיני, עם משפט בארמית, שמדבר על מטבע רומית?

תלמוד ירושלמי מסכת שבת פרק א דף ג טור ג /ה"ג

תני בשם רבי מאיר כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל ואוכל חוליו בטהרה ומדבר בלשון הקודש וקורא את שמע בבוק' ובערב מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא.

האם משה כותב בעברית, ומתכוון לשפה אחרת?

דברים לב (כד) מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: רש"י מזי רעב - א"ת נפיחי כפן ואין לי עד מוכיח עליו ומשמו של רבי משה הדרשן מטילוש"א שמעתי שעירי רעב אדם כחוש מגדל שער על בשרו: מהיכן באה שטות זו? מזי - לשון ארמי שער מזיא דהוה מהפך במזיא: וממתי משה כותב ארמית בספר דברים?  משה כתב בעברית והתכוון לארמית?

ויקרא כ (יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכֲכֶם: רש"י ישרפו אתו ואתהן - (סנהדרין עה) אי אתה יכול לומר אשתו הראשונה ישרפו שהרי נשאה בהיתר ולא נאסרה עליו אלא אשה ואמה הכתובין כאן שתיהן לאיסור שנשא את חמותו ואמה. ויש מרבותינו שאומרים אין כאן אלא חמותו ומהו אתהן את אחת מהן ולשון יוני הוא הן אחת:"וְאֶתְהֶן"= אחת? ומה זה לשון יווני? הפירושים מהגויים? משה כותב בעברית, והתכוון ליוונית?

רש"י פרשת חקת המן הסלע הזה נוציא - לפי שלא היו מכירין אותו, לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים, כשנסתלק הבאר, והיו ישראל אומרים להם מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים, לכך אמר להם המורים סרבנים, לשון יוני שוטים, מורים את מוריהם, המן הסלע הזה שלא נצטוינו עליו נוציא לכם מים: "לא היו מכירין אותו"? האם זה היה סלע מטייל? ופירוש המילה מורים ביוונית זה שוטים?

רש"י בראשית פרק כה כ בת בתואל מפדן ארם אחות לבן - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם, אלא להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:  מפדן ארם - על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון (שמואל א' יא ז) צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו (הושע יב יג) שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן: האם כותב התנ"ך כתב בלשון ישמעאלית?

רמב"ן בראשית מג (כ) בי אדוני - לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמית בייא בייא, לשון רש"י. וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי, ואינה דומה אליה, כי בייא כולה מלה, לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי, ועוד שהמלה ההיא אינה לשון בעיא ותחנונים כמו שאמר הרב, אבל היא לשון צעקה ותרעומת על שבר ועל עוות דבר, כגון מלת אבוי בלשון קדש, והיא ידועה בלשון ערב, ירגילו אותה בקינותיהם כולן בפתחות הבי"ת, ובלשון יון בייא הבי"ת רפא בשו"א, יאמרו אותה על הדוחק והצער:   ובבראשית רבה סדר בראשית (יב ו) מהו סלו לרוכב בערבות ביה שמו (תהלים סח ה), אין לך כל מקום ומקום שאין לו ממונה על בייא שלו, אגריקוס במדינה ממונה על בייא שלו, אגרטוס במדינה ממונה על בייא שלו, כך מי ממונה על בייא של עולמו הקב"ה. רוצה לומר שבכל מקום יש איש ממונה על הצעקה ועל העוות, והקב"ה ממונה על צעקת העשוקים בעולם הצועקים בייא:  ועוד לפנינו בפרשת ויגש אליו (ב"ר צג ו) אמר לו יהודה בייא אתה מעביר עלינו, שכך אמרת לנו ואשימה עיני עליו, זו היא השמת עין. ובפרשת ויהי בשלח (כ י) שמא אני מעביר בייא על בריה. ובפרשת וישמע יתרו (כז ט) נתמנה אדם ונטל טלית כל טורח ציבור עליו, אם ראה אדם מעביר בייא על חברו או עובר עבירה ולא מיחה בו הוא נענש עליו. ובפרשת אשה כי תזריע (עיין ערוך ערך ביאה) צווח אנא בייא עליכון, וכן במקומות הרבה. ואונקלוס שתרגם בי אדני בבעו רבוני, לא שהוציא מלת בי מן בעו, אבל רדף הענין שהוא בא בכל מקום בענין הבקשה:  ורבי אברהם אמר כי בי אדני דרך קצרה בלשון הקדש, והוא כמו בי אני אדני העון, והטעם עשה בי מה שתרצה ותשמעני. ואם כן נכון הוא שיאמר אדם בי אחי, או בי שמעני, ולא מצאתי שתבא מלת בי רק עם אדני או עם השם הנכבד הנכתב באל"ף דלי"ת, שגם הוא לשון אדון:  ולכן אני אומר שפירושו בי בעצמי אתה אדון ומושל, ובאו שני כנויים לחזוק, כמו ולי אני עבדך (מ"א א כו), בי אני אדני (ש"א כה כד), ודומה לזה כי בי בעזרך (הושע יג ט), בי עזרך, בעזרך אני:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב תנו רבנן: +ויקרא כ'+ אתו ואתהן - אותו ואת אחת מהן, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן. מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשים איכא בינייהו. רבי ישמעאל סבר: אתו ואתהן - אותו ואת אחת מהן, שכן בלשון יוני קורין לאחת, הינא. ואם חמותו מדרשא אתיא. רבי עקיבא סבר, אתו ואתהן - אותו ואת שתיהן, ואם חמותו הכא כתיבא. רבא אמר: חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו. רבי ישמעאל סבר: חמותו לאחר מיתה - בשרפה, ורבי עקיבא סבר: איסורא בעלמא. אם כך: האם נכתבה תורה בלשון יווני? או שרק את המילה הזו כתב משה בלשון יווני?

רש"י שיר השירים ח (ה) מתרפקת על דודה - מתחברת על דודה מודה שהיא חברתו ודבוקה בו, רפק בלשון ערבי רפקתא חבורה:

שמות יב (יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שפטים אני יְהֹוָה:

רש"י כל בכור בארץ מצרים - אף בכורות אחרים והם במצרים ומנין אף בכורי מצרים שבמקומות אחרים ת"ל (תהילים קלו) למכה מצרים בבכוריהם:  אעשה שפטים אני ה' - אני בעצמי ולא ע"י שליח:

רמב"ן ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון כי פירוש המלה מורה הדרך, כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל ובילמדנו (מובא בערוך ערך מטטר) וישמע בלק כי בא בלעם (במדבר כב לו), ששלח מטטרון לפניו, ועוד שם ראה החילותי תת לפניך (דברים ב לא), אי אכפת לך אני מטטרון שלך ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל, לפני כורש, שנאמר אני לפניך אלך (ישעיה מה ב), לפני אשה אני עתיד לקדם, לפני דבורה וברק, שנאמר הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד) וכן במקומות רבים וכן שמעתי כי שליח בלשון יון "מטטר" ודרשו אני ה', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו, וזהו ענין המדרש הזה:  משה כותב בעברית ומתכוון ליוונית? רש"י אומר שלא ע"י שליח והרמב"ן אומר שע"י שליח, מי קיבל "מסורת" נכונה רש"י או רמב"ן? ולמלאך האלוהים יש שם יווני?

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מט עמוד א תנא דבי רבי ישמעאל: +בראשית א'+ בראשית, אל תיקרי בראשית אלא ברא שית. לפי שיטת הפרשנות למעלה שמשה כותב בעברית, ומתכוון לשפה אחרת, האם גם כאן תופסת פרשנות זו שהרי שית באנגלית = חרה, האם לזה התכוון רבי שמואל שהאלוהים ברא שית באנגלית? מסתבר לאחר שרואים את שיטת הפרשנות ההזויה הזו של מילה, שנכתבה בעברית, להפוך אותה כאילו בפרשנות כשהיא כאילו בשפה אחרת, שבאמת שית באנגלית יוצאת מבין שפתי פרשנים אלה,

השפה והשפות(וצוה הכהן בילגורייא תקפ"ג)(קדש הלולים)

שאלו לו לרבי פנחס: "מה כוונת הדבר, שלפני בנין מגדל בבל הייתה להם לאנשים שפה אחת, ואחר כך כשבלל השם את לשונם, הייתה לכל קבוצת אנשים שפה משלה?" איך אפשר שכל עם התחיל פתאום מדבר בשפה מיוחדת והאנשים הבינו זה את דברי זה?"

השיב הרבי: לפני בנין המגדל היו כל העמים מדברים זה עם זה בלשון הקודש, ומלבד זאת הייתה לכל עם לשון מיוחדת שלו, שהיה מדבר בה בינו לבין עצמו, ולכן נאמר: "ויהי כל הארץ שפה אחת" היינו לשון הקודש, "ודברים אחדים" היינו הלשונות הנוספות של העמים השונים, שבהן היה כל עם מדבר בינו ובין עצמו, ואילו בשפה ההיא היו מדברים העמים זה עם זה, מה עשה השם כדי להענישם? נטל מהם לשון הקודש". (אור הגנוז מ בובר עמ' 135)

והרי אם כך: לדבר באידיש/ארמית או כל שפה אחרת במקום בעברית/לשון הקודש, אינו נחשב כעונש?