מדוע נגאלו ממצרים?

בשביל כמה דברים ששמרו במצרים, נגאלו בני ישראל ממצרים?  בשביל ד'(4) דברים נגאלו ישראל ממצרים? או יותר? או פחות? הגמרא בבבלי והמדרש רבה מביאים שנגאלנו בגלל הנשים? והגמרא בירושלמי נגאלו בגלל חמישה דברים? והגמרא נמסרה בסיני, ממשה שקיבל מאלוהים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א (במסמך למטה)? אם כך: מה נמסר ב"מסורת התושב"ע"? או שכנראה לא נמסר כלום, והכול ניחושים וניסיונות להמציא פרשנויות? ובהנחה ונגאלנו בגלל הדברים האלה, מה יהיה על ההבטחה של אלוהים לאברהם על ארבע מאות שנות עבדות? שהרי אם בני ישראל לא היו שומרים את הדברים האלה, האם היו נשארים לעולם במצרים?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יא עמוד ב דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור - נגאלו ישראל ממצרים,

מדרש רבה שמות פרשה א דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא, בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. וּמֶה עָשׂוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת לִשְׁאֹב מַיִם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לָהֶם דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן, וְשׁוֹאֲבִין מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן וְשׁוֹפְתוֹת לָהֶם שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָן וּמַרְחִיצוֹת אוֹתָן וְסָכוֹת אוֹתָן וּמַשְׁקוֹת אוֹתָן, וְנִזְקָקוֹת לָהֶם בֵּין שְׁפַתָּיִם,

תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק א דף סג רבי ליעזר מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה,

מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה ה רבי אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות.  ולא על לשון הרע  ולא שנו את שמם.  ולא שנו את לשונם ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניה' אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב.

ויקרא רבה פרשה לב רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים  שלא שנו את שמם  ואת לשונם  ולא אמרו לשון הרע   ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בלק סימן (טז) ילמדנו רבינו בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים, כך שנו רבותינו בזכות ד' דברים שלא שנו את שמותם, ול"ש(ולא שנו) את לשונם, ולא גלו מסתרים שלהם, ולא נפרצו בעריות, ל"ש שמותן שראובן ושמעון ירדו וראובן ושמעון עלו, ל"ש את לשונם שנא' (בראשית מה) כי פי המדבר אליכם שהיו מספרין בלה"ק =בלשון הקדש  השתנה אחד מהארבעה והוחלף במקום לשון הרע  מסתרים שלהם לא גילו?  אבל מה שחשוב שלשונם נשאר קבוע אז איך מדברים יידיש וארמית?

ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפה דבר אחר מה השושנה הזו נכרת בין החוחים כך היו ישראל ניכרים בין המצריים שלא שנו את שמם  ולא שנו מעשיהם  ולא היו שטופים בזמה  ולא שנו את לשונם  ולא היה בהם לשון הרע, אז רק בשביל ארבעה או חמישה נגאלו?

כמה מצוות לא שינו ישראל במצרים ונגאלו?  ארבע חמש או יותר?  ואיזה מצוות? שהרי כל אחד מוסיף ומחסיר כאוות נפשו? האם אין "מסורת" "תושב"ע" מדויקת?

ספר התודעה: ליל הסדר - דינים, טעמים ורמזים למצוות הלילה ובספר 'בני יששכר' כתוב: לפיכך זכו ישראל למצוַת ארבע כוסות, כנגד ארבע זכויות שהיו בידם במצרים: שלא שִׁנו את שמותיהם, לא שִׁנו את לשונם, היו גדורים מן העריות, ולא היו ביניהם דילטורים (מלשינים); בוא וראה כמה גדול כח הגדר והסיָג, שאף-על-פי שנטמאו בכל שאר טומאות מצרים, כיון ששמרו על ארבעה גדרים אלה, נקראו מצוינים ובזכותן של הגדרים זכו לגאולה.

איך מסתדר ספר התודעה עם זה שלא היו מלשינים בעם ישראל עם הפירושים לפס' הבא? שמות ד (יט) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ: רש"י כי מתו כל האנשים - מי הם, דתן ואבירם. חיים היו, אלא שירדו מנכסיהם, והעני חשוב כמת: רשב"ם ויאמר י"י אל משה במדין - שנתיישב שם בבורחו מפני פרעה וישב במדין כדכת' ויברח מפני פרעה וישב בארץ מדין ועתה אמר לו במדין שוב כי מת אותו פרעה המבקש את נפשך (ועתה אמר לו במדין שוב כי מת אותו פרעה) והמלשינים כדכתיב לעיל וימת מלך מצרים, אחר בריחתו של משה:    

הגדה של פסח לרשב"ץ שאמרו חכמים במדרשם בזכות שלשה דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את לשונם ולא שינו את שמם ולא פרצו בעריות אחת היתה ביניהם שלומית בת דברי והיתה אנוסה ופרסמה הכתוב (ויקרא כד, יא) אין לך ציון יותר גדול מזה וזהו שאמר ויהי שם לגוי גדול שהיא אומה מיוחדת: לרשב"ץ יש רק שלושה דברים הוא שכח את הרביעי או שלא קיבל אותו ב"מסורת" התושב"ע שלו? ולמה נעלמו כאן לא גילו מסתרים ולשון הרע?  חכמינו לא קיבלו אותה "מסורת"?

שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן נב ובמדרש רבה [נשא י"ג כ' בלק כ' כ"ב ועוד מקומות] מהדברים שבזכותם נגאלו ממצרים, שלא שינו לשונם. ובתנא דבי אליהו רבה ריש פרק כ"ד, יוצאי מצרים מצוה אחת היתה בידן והיתה לפני הקב"ה נוח הרבה יותר מן מאה מצוות, ומהו המצוה האחת שהיתה בידן שעשו כולם אגודה אחת וכרתו ברית לגמול חסד זה עם זה, ולשמור ברית המילה, ושלא להניח לשון בית יעקב, ושלא ילכו וילמדו לשון מצרים מפני דרכי ע"א. וכן שמה סוף פרק כ"ג, ושלא יניחו לשון של יעקב אבינו וכו' עיי"ש. מצווה אחת או כמה מצוות? שהרי ברית מילה היא מצווה בפני עצמה, ודיבור בלשון יעקב אבינו היא גם מצווה בפני עצמה, ולא ללמוד מחוקות מצריים גם היא מצווה בפני עצמה, ושכולם עושים חסד אחד עם חברו גם היא מצווה בפני עצמה,

אבן עזרא קהלת ה (א) והדבר השני שפיוטיו מעורביים בלשון תלמוד וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד ואינמו לשון הקדש וכן אמרו לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד ומי הביאנו בצרה הזאת להתפלל בלשונות נכריות הלא נחמיה הוכיח המדברים לשון אשדודית ואף כי בעת התפלה ולמה לא נלמד מן התפלה הקבועה שהיא כלה דברי צחות בלשון הקדש ולמה נתפלל בלשון מדי ופרס ואדום וישמעאל, אבן עזרא מקטרג על עם-ישראל? אולי הוא צודק? הרי אם בני-ישראל נגאלו שלא שינו שפתם, האם לדבר ארמית זה שינוי שפה? לכן אלפיים שנה אין גאולה כי מדברים בארמית אשורית ודוגמאות: הקדיש, הזוהר, תרגום אונקלוס, האידיש, ויש עוד רבים ורעים,

זהרה של תורה פרשת נח פרק כג (הועתק מזהרה של תורה- הנפש אשר באדם- יצחק שוקרון- עמ מז) בבל ושפת קדש 

ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם מכוון שכולם יחדיו הם באחדות על כן כולם יעשו ויצליחו במעשיהם מה כתוב ויפץ אותם משם  ואם מדוע לשונם נתבלבל מכיוון שכולם היו מדברים לשון הקדש זה הלשון היה עוזר להם לפי שהמעשה והדבור הפה תלוים כל עניני האדם יחד עם כוונת הלב אלא שנתחלף לשונם לא הצליחו בכל מעשה שעשו לפי שהחיל שלמעלה אין יודעים ואין מכירים רק לשון הקדש וכאשר נתבלבל לשונם נחלש כוחם ונשברה הגבורה שלהם, אם לשון הקודש עוזר? אם כך: מדוע הגמרא ועוד כאילו דברי קודש כתובים בארמית? ומדוע תרגום אונקלוס לתורה בארמית? ומדוע האידיש? ואם הם רעים ומדברים בלשון הקודש ומאוחדים האם גם יצליחו? אם החיל שלמעלה מבין רק לשון הקודש, אז איך אמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שיש שרים לכל העמים, שהרי באיזה שפה דיברו העמים? והשרים שלהם בשמים איך הבינו? ואולי עכשיו אפשר להבין מדוע אנחנו לא נגאלנו כבר אלפיים שנה, האלוהים אינו מבין ארמית, ויידיש, לכן: האלוהים לא קיבל עד עכשיו שום תפילה,

משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ב [ב] ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא בכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם: אם רק אלה נאמרים בלשון הקודש את השאר אפשר בכל שפה? אם כך מדוע בא הסיפור שבני ישראל לא שינו לשונם אם מותר להם לשנות לשונם?

ולאחר שקראנו את כל המסמך הזה, נשאלת השאלה, מדוע נגאלו בני ישראל ממצרים? ומה נכון? הרי איך יכול להיות ש"מסורת" "שנמסרה" בין הדורות במדויק במשך אלפי שנים, שונה בין כל מעביר "מסורת" למעביר אחר? ומה יהיה על הגמרא ב תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הרי אם הגמרא ניתנה בסיני ממשה, איך זה שבגמרא כתוב שבזכות הנשים נגאלו בני ישראל ממצרים ובשאר הפרשנים וה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" טוענים שמפני ששמרו ישראל על כמה דברים נגאלו ממצרים? הם לא מקבלים את הגמרא או שהם כן מקבלים רק מוסיפים דברים שחסרים בגמרא? ואם כך לא הכול ניתן בסיני?

ולסיום זה מה שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: 

מה שמביא אותנו למסקנה פשוטה, דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינם תורה למשה מסיני! וגרוע מכך, יש בדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהם הבל ושטות!