לבוש בגדי חרדים
פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות (ספרו של פרופ' דוד אסף ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באונברסיטת ת"א)
ר' יצחק נחום טברסקי משפיקוב בן לשושלת צדיקי צ'רנוביל
ר' יצחק נחום טברסקי משפיקוב כתב מכתב וידוי על 27 עמודים בשנת 1910 כשהיה בן 22 ועמד להינשא לבתו של האדמור מבלעז הוא שלח מכתב זה אל הסופר יעקב דינזון שגר בוורשה
" הוגה אני דעות חופשיות, ונאלץ אנוכי לשמור כל דיקדוק קל של חומרות אבותי. בעל טעם טוב אני ואוהב את היופי, ומוכרח אני ללבוש בגדי פראים, קפוטה של משי ארוכה עד לארץ, שטריימל של זנבות. זה "אות הקלון" שהמיטו עלינו שונאינו מדורי דורים, ושהיה לקדוש אצלנו היהודים "נושקי השבט" , עם ירמולקה (כיפה) מתחתיו, ועוד מיני קישוטים כאלו...... כי שונה אני מכל סביבתי וכי מתחת לבגדי העדיים האלה מסתתרת נפש יפה חולמת שואפת ומתגעגעת"
טברסקי מלין על הנוהג לגלח את ראשו של החתן בתער. ועל הפיאות "הארוכות והעבות סרוחות על הפנים ומתנועעות הנה והנה אל כל אשר יהיה הרוח. ועל הראש המגולח הלבן הן נראות כמודבקות בדבק" והכלה? הרי גם ראשה מגולח ואיזה מן מראה זה של זוג צעיר "הוא בראש מגולח והיא בראש מגולח" בסוף מכתבו הוא כותב "זהו ווידוי וידוי חיי הנובלים וכומשים בלא עת, וידוי נשמתי הנענה הכואבת, וידוי כשרונותי ההולכים לאיבוד.
גם אחיותיו של טברסקי מרדו במסורת, הן היו הראשונות שלמדו שפות זרות וכתיבה, והתירו להן לקרא ספרות צרפתית ורוסית. בוידוי הוא מגלה שרק בחברתן מצא מפלט מהמחנק של החצר החסידית. האחות חיה נמשכה מגיל צעיר לספרות ההשכלה התגרשה מבעלה ועברה עם ילדיה לוורשה שם הכירה את י.ל.פרץ ואת דינזון שהיה עוזרו האחות הצעירה מירל היתה אף היא משכילה וכתבה שירים אותם שלחה אל דינזון בעלה ר' אשר בנו הבכור של האדמור מסטולין העדיף ללמוד מוסיקה בברלין במקום לרשת את אביו אבל נכנע ללחצי המשפחה התגרש ממנה וחזר לסטולין לאחר גרושיה המשיכה מירל להתגורר בחצר שפיקוב.
מלכים ב כג (ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם:
מצודת ציון מלכים ב כג (ה) והשבית - ענין בטול: הכמרים - הם כהני עו"ג הלובשים שחורים וכן וכמריו עליו יגילו (הושע י):
רד"ק מלכים ב כג (ה) והשבית את הכמרים - האנשי' העובדים לפני הבעל נקראין כמרים וכן תרגום הכהני'ם שהם עובדי ע"ג כומריא ומה שאמר שם הכמרי' עם הכהנים ושניהם עובדי ע"ג אלא שמשתנין בלבושיהם כי הכמרים הם לובשים שחורים לפיכך נקראו כמרי' מענין עורנו כתנור נכמרו ואומר כי הכמרים האלה נתנו אותם מלכי יהודה לזו העבודה ויאשיהו בטל הע"ג ובטל העובדי' מעבודתם והחזירם למוטב:
צפניה א (א) דְּבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה בֶּן כּוּשִׁי בֶן גְּדַלְיָה בֶּן אֲמַרְיָה בֶּן חִזְקִיָּה בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה: (ב) אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם יְהֹוָה:(ג) אָסֵף אָדָם וּבְהֵמָה אָסֵף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם וְהַמַּכְשֵׁלוֹת אֶת הָרְשָׁעִים וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם יְהֹוָה:(ד) וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְהִכְרַתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים עִם הַכֹּהֲנִים:(ה) וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַיהֹוָה וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם:(ו) וְאֶת הַנְּסוֹגִים מֵאַחֲרֵי יְהֹוָה וַאֲשֶׁר לֹא בִקְשׁוּ אֶת יְהֹוָה וְלֹא דְרָשֻׁהוּ:(ז) הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי יְהֹוָה כִּי קָרוֹב יוֹם יְהֹוָה כִּי הֵכִין יְהֹוָה זֶבַח הִקְדִּישׁ קְרֻאָיו:(ח) וְהָיָה בְּיוֹם זֶבַח יְהֹוָה וּפָקַדְתִּי עַל הַשָּׂרִים וְעַל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְעַל כָּל הַלֹּבְשִׁים מַלְבּוּשׁ נָכְרִי: (ט) וּפָקַדְתִּי עַל כָּל הַדּוֹלֵג עַל הַמִּפְתָּן בַּיּוֹם הַהוּא הַמְמַלְאִים בֵּית אֲדֹנֵיהֶם חָמָס וּמִרְמָה: רד"ק צפניה א (ד) את שם הכמרים עם הכהנים - הכמרים הם לובשי שחורים לשם עכו"ם והכהנים הם המשרתים לפני עכו"ם ויאבד שמם וזכרם מן העולם: הרי בגלות בארצות המזרח נשארו עם בגדי האבות, ובמדינות אירופה החליפו את בגדי האבות ולבשו את בגדי אצילי אירופה, הרי כל הלבוש השחור וכובעי הפרווה הפארק והשטריימל, אלו בגדי גויים, האם האבות הלכו עם חליפות שחורות כמו "בני הישיבות" היום? אם כך: איך מסתדרים האשכנזים והספרדים הנגררים אחריהם עם ההלכות הבאות?
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה (א) אין הולכין בחוקות הגויים, ולא מידמין להן - לא במלבוש, ולא בשיער, וכיוצא בהן, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ, כג), ונאמר "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), ונאמר "הישמר לך פן תינקש אחריהם" (דברים יב, ל); הכול בעניין אחד הוא מזהיר - שלא יידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו): הרי בגדי החרדים היום הם בגדי האצילים באירופה מלפני מאות שנים, אם כך: אבותיהם של האשכנזים מאירופה לא קיימו הלכה?
שולחן ערוך יורה דעה סימן קעח סעיף א אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם). (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם. א ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם. ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע. ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע. ולא יבנה מקומות כבנין היכלות ב של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים. הגה: אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם). וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש ג מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, ד אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (מהרי"ק שורש פ"ח). לכן אמרו: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים).
סעיף ב מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם, מותר בכל. מדוע מותר לו? מדוע הוא לא יכול ללכת עם בגדי אבותיו? הוא יתבייש? יש בושה בבגדי אבותיו?
האם דוד המלך לא ידע על ההלכה האוסרת על לבוש גויים?
שמואל א כז (א) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ עַתָּה אֶסָּפֶה יוֹם אֶחָד בְּיַד שָׁאוּל אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְנוֹאַשׁ מִמֶּנִּי שָׁאוּל לְבַקְשֵׁנִי עוֹד בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְנִמְלַטְתִּי מִיָּדוֹ:(ב) וַיָּקָם דָּוִד וַיַּעֲבֹר הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ אֶל אָכִישׁ בֶּן מָעוֹךְ מֶלֶךְ גַּת:(ג) וַיֵּשֶׁב דָּוִד עִם אָכִישׁ בְּגַת הוּא וַאֲנָשָׁיו אִישׁ וּבֵיתוֹ דָּוִד וּשְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִית:(ד) וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי בָרַח דָּוִד גַּת וְלֹא <יוסף> יָסַף עוֹד לְבַקְשׁוֹ:(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יִתְּנוּ לִי מָקוֹם בְּאַחַת עָרֵי הַשָּׂדֶה וְאֵשְׁבָה שָּׁם וְלָמָּה יֵשֵׁב עַבְדְּךָ בְּעִיר הַמַּמְלָכָה עִמָּךְ:(ו) וַיִּתֶּן לוֹ אָכִישׁ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צִקְלָג לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(ז) וַיְהִי מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִד בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים יָמִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:(ח) וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי <והגרזי> וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם:(ט) וְהִכָּה דָוִד אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יְחַיֶּה אִישׁ וְאִשָּׁה וְלָקַח צֹאן וּבָקָר וַחֲמֹרִים וּגְמַלִּים וּבְגָדִים וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ:(י) וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אַל פְּשַׁטְתֶּם הַיּוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד עַל נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל נֶגֶב הַקֵּינִי:(יא) וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד לְהָבִיא גַת לֵאמֹר פֶּן יַגִּדוּ עָלֵינוּ לֵאמֹר כֹּה עָשָׂה דָוִד וְכֹה מִשְׁפָּטוֹ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר יָשַׁב בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים: (יב) וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם: מדוע הביא דוד מהשבי בגדים, האם דוד לקח את הבגדים כדי למכור לעובדי המוסך? שהרי אם אסור בגדי גויים ודוד פשט על עמי גויים, אז מה יש לו לעשות בבגדים אלו? ובהנחה ויבוא מישהו ויטען שהביא את זה כמנחה לאָכִישׁ מלך פלשתים, הרי לפי הלבוש השונה יגלה אָכִישׁ שדוד רימה אותו ולא פשט על עם ישראל, שהרי לעם ישראל היה לבוש שונה? או שלא?
ישעיה ג (טו) מלכם מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת:(טז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה:(יז) וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַיהֹוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה:(יח) בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַֹּהֲרֹנִים:(יט) הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת וְהָרְעָלוֹת:(כ) הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת וְהַקִּשֻּׁרִים וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ וְהַלְּחָשִׁים:(כא) הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף:(כב) הַמַּחֲלָצוֹת וְהַמַּעֲטָפוֹת וְהַמִּטְפָּחוֹת וְהָחֲרִיטִים:(כג) וְהַגִּלְיֹנִים וְהַסְּדִינִים וְהַצְּנִיפוֹת וְהָרְדִידִים:(כד) וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם מַק יִהְיֶה וְתַחַת חֲגוֹרָה נִקְפָּה וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה קָרְחָה וְתַחַת פְּתִיגִיל מַחֲגֹרֶת שָׂק כִּי תַחַת יֹפִי: מדוע יעשה זאת אלוהים לאלה הלובשות צנוע כביכול? שהרי בגדים אלה הם היום של נשים חרדיות? שביסים? הרעלות? המטפחות?
האם בגדי החרדים היום, הם הכנה לכל רגע בו יצטרכו את הגמרא הבאה?
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א והאמר רבי אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא! - לא קשיא:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם; מי שלא משתלט על יצרו? הרי אינו נחשב לחס על כבוד קונו? הרי את יצר הרע בכוחו של האדם לנצח? לא ניתנה לאדם מצווה שאינו יכול לבצעה? אם נכון מה שאומר הזוהר - רעיא מהימנא כרך ג (ויקרא) פרשת צו דף כט עמוד ב יראה אדם עצמו כאלו כל העולם כלו תלוי בו ויכוין בנפשיה וברוחיה ובנשמתיה למעבד לון קרבנין עם כל בני עלמא וקודשא בריך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה, הרי כאשר אדם אינו משתלט על ייצרו כאילו החריב עולם? מה עם שאר היצרים שאיננו יכולים לעמוד בהם אולי יתירו "חכמים" גם רצח? אולי יתירו גנבה? וגזל? הרי אין אדם מתגבר על ייצרו?
משנה מסכת מדות פרק ה (ד) שֶׁבַּדָּרוֹם, לִשְׁכַּת הָעֵץ, לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה, לִשְׁכַּת הַגָּזִית. לִשְׁכַּת הָעֵץ, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, לִשְׁכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, (וְהִיא) הָיְתָה אֲחוֹרֵי שְׁתֵּיהֶן, וְגַג שְׁלָשְׁתָּן שָׁוֶה. לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה, שָׁם הָיָה בוֹר קָבוּעַ, וְהַגַּלְגַּל נָתוּן עָלָיו, וּמִשָּׁם מַסְפִּיקִים מַיִם לְכָל הָעֲזָרָה. לִשְׁכַּת הַגָּזִית, שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְֹרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְדָנָה אֶת הַכְּהֻנָּה, וְכֹהֵן שֶׁנִּמְצָא בוֹ פְּסוּל, לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בוֹ פְּסוּל, לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים, נִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. וְיוֹם טוֹב הָיוּ עוֹשִֹים, שֶׁלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְכָךְ הָיוּאוֹמְרִים, בָּרוךְ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וּבָרוּךְ הוּא, שֶׁבָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי ה' בְּבֵית קדשי הקדשים:
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ו הלכה (יא) בית דין הגדול, היו יושבין בלשכת הגזית; ועיקר מעשיהן התדיר, שהן יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכוהנים בייחוסין ובמומין. כל כוהן שנמצא פסול בייחוסו - לובש שחורים, ומתעטף שחורים, ויוצא מן העזרה; וכל מי שנמצא שלם וכשר - לובש לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים: האם זו בדיחה? רק מי שנמצא בו פסול לובש שחורים? הרי החרדים היום ובני הישיבות לובשים שחור, האם בלי מודע הם יודעים שיש בהם פסול? מעניין מאוד הפירוש לפס' הבא, שמות טו (יז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָֹה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ: רש"י תביאמו - נתנבא משה שלא יכנס לארץ לכך לא נאמר תביאנו (נראה שלא יכנסו לארץ וכו' והכי איתא בהדיא פ' יש נוחלין דף י"ט ובמכילתא הבנים יכנסו ולא האבות אף שלא נגזר גזירת מרגלים עדיין מ"מ ניבא ולא ידע מה ניבא מהרש"ל):
ספרי דברים פיסקא רכו (ה) לא יהיה כלי גבר על אשה, וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה. לא ילבש צבעונים? שחור נחשב צבעוני או לא? ומה יהיה על כל תלמידי ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" של היום ההולכים עם חולצות, ועניבות, וורודות?
---------------------------------בגדי כהונה מכפרים? על מה, ואיך?
תלמוד בבלי מסכת ערכין דף טז עמוד א והא אמר ר' ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין; כתונת מכפרת על שפיכות דמים, דכתיב: +בראשית ל"ז+ ויטבלו את הכתנת בדם; מכנסים מכפרים על גילוי עריות, דכתיב: +שמות כ"ח+ ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה; מצנפת מכפרת על גסי הרוח, כדרבי חנינא, דא"ר חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה; אבנט מכפרת על הרהור הלב, אהיכא דאיתיה, (דכתיב: +שמות כ"ח+ והיה על לב אהרן); חושן מכפר על הדינין, דכתיב: +שמות כ"ח+ ועשית חושן משפט; אפוד מכפר על עבודה זרה, דכתיב: +הושע ג'+ אין אפוד ותרפים; מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול; ציץ מכפר על מעשה עזי פנים, כתיב הכא: +שמות כ"ח+ והיה על מצח אהרן, וכתיב התם: +ירמיהו ג'+ ומצח אשה זונה היה לך!
-----------------------------------כבודו של האדם לבושו?
רד"ק מלכים ב יט (לה) הלבוש שהוא כבודו של אדם
שמות רבה (וילנא) פרשה יח ה שכבודו של אדם בגדו
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת צו סימן (ב) שכבודו של אדם זו היא כסותו,
אגדת בראשית (בובר) סד [א] שכבודו של אדם כסותו,
הנצחת רעיונות זרים
עם ישראל הוא עם קשה עורף, אמנם תכונה זו עזרה לו להתגבר על תופעות היסטוריות חולפות ולהתמיד באמונתו המונותאיסתית, אך קשיות עורף זו גרמה גם להנציח מנהגים ורעיונות זרים שאימצו במשך ההיסטוריה, ( ראה ירמיהו מד שהוא כבר אז צווח על כך)
מי שסבור שהשפעות זרות לא חדרו לכרם ישראל, אינו אלא טועה, די לראות את המנהגים והלבוש של יוצאי ארצות שונות כדי להרגיש בזה, רק בגלות מצרים הקפיד העם על לבושו כפי שחז"ל מספרים שלא שינו את לשונם ולבושם ושמותיהם, לא כן היה המצב ביתר הגלויות "כי דרך האדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו לפי כך צריך אדם להתחבר לצדיקים..."(רמב"ם הלכות דעות פו הא) הבעיה היא שאת ההשפעות הזרות האלה החלו להנציח ולהציג כחלק מן היהדות וכמנהגי ישראל ואף לקדשם,
"כמו שמנהג הנכרים כן מנהגי היהודים ברוב מקומות כגון אם הנכרים גדודים בעריות כך יהו בני היהודים הנולדים באותה עיר"(ספר חסידים סי' תתשא) (מספר האגדה ומהותה שכתב אברהם קורמן) (האגדה ומהותה עמ 79)
מסילת ישרים
פרק כג' בדרכי קניית הענווה וההרחקה ממפסידיה
שניים הם המרגילים את האדם אל הענווה, הרגילות וההתבונן,
הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל את עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות, על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים, אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענווה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי, כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח ולהתנשא קשה עליו לעקור הנטייה הטבעית הזאת מעיקרה, אלא אם כן בפעולות חיצוניות המסורות בידו ימשוך מעט מעט הדבר בפנימיותו בבלתי מסור לו כל כך, וכעניין שביארנו בזריזות שכל זה נכלל במאמרם ז"ל (ברכות י"ז) "לעולם יהא אדם ערום ביראה" דהיינו שיבקש תחבולות נגד הטבע ונטייתו עד שינצחם,
