בגדים שחורים לחרדים?
קהלת ט {ח} בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר:
מלכים ב כג (ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם:
מצודת ציון מלכים ב כג (ה) והשבית - ענין בטול: הכמרים - הם כהני עו"ג הלובשים שחורים וכן וכמריו עליו יגילו (הושע י):
רד"ק מלכים ב כג (ה) והשבית את הכמרים - האנשי' העובדים לפני הבעל נקראין כמרים וכן תרגום הכהני'ם שהם עובדי ע"ג כומריא ומה שאמר שם הכמרי' עם הכהנים ושניהם עובדי ע"ג אלא שמשתנין בלבושיהם כי הכמרים הם לובשים שחורים לפיכך נקראו כמרי' מענין עורנו כתנור נכמרו ואומר כי הכמרים האלה נתנו אותם מלכי יהודה לזו העבודה ויאשיהו בטל הע"ג ובטל העובדי' מעבודתם והחזירם למוטב:
משנה מסכת מדות פרק ה (ד) לִשְׁכַּת הַגָּזִית, שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְֹרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְדָנָה אֶת הַכְּהֻנָּה, וְכֹהֵן שֶׁנִּמְצָא בוֹ פְּסוּל, לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים, וְיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בוֹ פְּסוּל, לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים,
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק והלכה (יא) בית דין הגדול, היו יושבין בלשכת הגזית; ועיקר מעשיהן התדיר, שהן יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכוהנים בייחוסין ובמומין. כל כוהן שנמצא פסול בייחוסו - לובש שחורים, ומתעטף שחורים, ויוצא מן העזרה; וכל מי שנמצא שלם וכשר - לובש לבנים, ונכנס ומשמש עם אחיו הכוהנים:
תוספתא מסכת חגיגה (ליברמן) פרק ב הלכה ט אמ' ר' יוסי כתחלה לא היתה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד היה בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות שבארץ ישראל שני בתי דינין של שלשה שלשה היו בירושלם אחד בהר הבית ואחד בחיל נצרך אחד מהן הולך אצל בית דין שבעירו אין בית דין בעירו הולך אצל בית דין הסמוך לעירו אם שמעו אמרו להן ואם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבהר הבית אם שמעו אמרו להן ואם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבחייל אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין שבלשכת הגזית אע"פ שהו של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה נצרך אחד מהן לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אין יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים באין לבית המדרש שבהר הבית נשאלה הלכה אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין במנין אם רבו המטמאין (או) [טימאו] רבו המטהרין טיהרו משם הלכה יוצא ורווחת בישראל משרבו תלמידי שמיי והלל שלא שימשו כל צרכן הרבו מחלוקות בישראל ונעשו שתי תורות ומשם היו יושבין ובודקין כל מי שהו חכם ועניו ושפוי וירא חטא ופרק טוב ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית ומשם מעלין ומושיבין אותו בחייל ומשם מעלין ומושיבין אותו ללשכת הגזית ושם יושבין ובודקין יחסי כהונה יחסי לויה כהן שנמצא בו פסול לובש שחורין ומתעטף שחורין יוצא והולך לו ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים,
תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יז עמוד א רבי אילעאי אומר: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א והאמר רבי אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו - ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין, ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא! - לא קשיא:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד א אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. איני? והתניא: כל שלא חס על כבוד קונו - ראוי לו שלא בא לעולם;
ספרי דברים פיסקא רכו (ה) לא יהיה כלי גבר על אשה, וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים תלמוד לומר תועבה, דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים תלמוד לומר ולא ילבש גבר שמלת אשה. לא ילבש צבעונים? ומה יהיה על כל תלמידי ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" של היום ההולכים עם חולצות ועניבות וורודות?
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה (א) אין הולכין בחוקות הגויים, ולא מידמין להן - לא במלבוש, ולא בשיער, וכיוצא בהן, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ, כג), ונאמר "ובחוקותיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג), ונאמר "הישמר לך פן תינקש אחריהם" (דברים יב, ל); הכול בעניין אחד הוא מזהיר - שלא יידמה להן, אלא יהיה הישראלי מובדל מהם וידוע במלבושו ובשאר מעשיו, כמו שהוא מובדל מהם במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו): הרי כל בגדי החרדים האשכנזים היום הם בגדי האצילים באירופה לפני מאות שנים אם כך: האם אבותיהם לא קיימו הלכה?
פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות (ספרו של פרופ' דוד אסף ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באונברסיטת ת"א)
ר' יצחק נחום טברסקי משפיקוב בן לשושלת צדיקי צ'רנוביל
ר' יצחק נחום טברסקי משפיקוב כתב מכתב וידוי על 27 עמודים בשנת 1910 כשהיה בן 22 ועמד להינשא לבתו של האדמור מבלעז הוא שלח מכתב זה אל הסופר יעקב דינזון שגר בוורשה
"הוגה אני דעות חופשיות, ונאלץ אנוכי לשמור כל דיקדוק קל של חומרות אבותי. בעל טעם טוב אני ואוהב את היופי, ומוכרח אני ללבוש בגדי פראים, קפוטה של משי ארוכה עד לארץ, שטריימל של זנבות. זה "אות הקלון" שהמיטו עלינו שונאינו מדורי דורים, ושהיה לקדוש אצלנו היהודים "נושקי השבט" , עם ירמולקה (כיפה) מתחתיו, ועוד מיני קישוטים כאלו... כי שונה אני מכל סביבתי וכי מתחת לבגדי העדיים האלה מסתתרת נפש יפה חולמת שואפת ומתגעגעת"
טברסקי מלין על הנוהג לגלח את ראשו של החתן בתער. ועל הפיאות "הארוכות והעבות סרוחות על הפנים ומתנועעות הנה והנה אל כל אשר יהיה הרוח . ועל הראש המגולח הלבן הן נראות כמודבקות בדבק" והכלה? הרי גם ראשה מגולח ואיזה מן מראה זה של זוג צעיר "הוא בראש מגולח והיא בראש מגולח" בסוף מכתבו הוא כותב "זהו ווידוי וידוי חיי הנובלים וכומשים בלא עת, וידוי נשמתי הנענה הכואבת, וידוי כשרונותי ההולכים לאיבוד."
גם אחיותיו של טברסקי מרדו במסורת, הן היו הראשונות שלמדו שפות זרות וכתיבה, והתירו להן לקרא ספרות צרפתית ורוסית. בוידוי הוא מגלה שרק בחברתן מצא מפלט מהמחנק של החצר החסידית. האחות חיה נמשכה מגיל צעיר לספרות ההשכלה התגרשה מבעלה ועברה עם ילדיה לוורשה שם הכירה את י.ל.פרץ ואת דינזון שהיה עוזרו האחות הצעירה מירל היתה אף היא משכילה וכתבה שירים אותם שלחה אל דינזון בעלה ר' אשר בנו הבכור של האדמור מסטולין העדיף ללמוד מוסיקה בברלין במקום לרשת את אביו אבל נכנע ללחצי המשפחה התגרש ממנה וחזר לסטולין לאחר גרושיה המשיכה מירל להתגורר בחצר שפיקוב.
מסילת ישרים
פרק כג' בדרכי קניית הענווה וההרחקה ממפסידיה שניים הם המרגילים את האדם אל הענווה, הרגילות וההתבונן, --- הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל את עצמו מעט מעט בהתנהג בשפלות, על הדרך שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה, ללבוש בגד צנועים, דהיינו מכובדים, אך לא מפוארים, כי בהתרגלו בדרך הזה תכנס ותבוא הענווה בלבו מעט מעט עד שתקבע בו כראוי, כי הנה בהיות טבע לב האדם לזוח ולהתנשא קשה עליו לעקור הנטייה הטבעית הזאת מעיקרה, אלא אם כן בפעולות חיצוניות המסורות בידו ימשוך מעט מעט הדבר בפנימיותו בבלתי מסור לו כל כך, וכעניין שביארנו בזריזות שכל זה נכלל במאמרם ז"ל (ברכות י"ז) "לעולם יהא אדם ערום ביראה" דהיינו שיבקש תחבולות נגד הטבע ונטייתו עד שינצחם,