אסור ללמוד יוונית?
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) רבינו הקדוש עמוד 509 (ק"ו) אמר ר' יוחנן ג' גזרות גזרו חכמים, שלא יגדל אדם חזירים בשום מקום ולא ילמד אדם את בתו יונית ואסור לו שילמד יונית (מנחות ס"ד). אסור ללמוד יוונית?
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מט עמוד ב
ושלא ילמד את בנו יוונית. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית; ועל אותה שנה שנינו: מעשה ובא עומר מגגות צריפים, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. איני? והאמר רבי: בא"י לשון סורסי למה? אלא אי לשון הקודש אי לשון יוונית! ואמר רב יוסף: בבבל לשון ארמי למה? אלא או לשון הקודש או לשון פרסי! לשון יוונית לחוד, וחכמת יוונית לחוד. וחכמת יוונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג, מאי דכתיב: +איכה ג+ עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי? אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא! שאני של בית ר"ג, דקרובין למלכות הוו; דתניא: מספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולוס בן ראובן התירו לספר קומי, שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להן חכמת יוונית, מפני שקרובין למלכות.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פב עמוד ב
אין מגדלין חזירים בכל מקום. תנו רבנן: כשצרו בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבפנים ואריסטובלוס מבחוץ. ובכל יום היו משלשים להם בקופה דינרין, והיו מעלים להם תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרים בידכם. למחר שילשלו דינרין בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים, וארור האדם שילמד את בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגנות הצריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. וחכמת יוונית מי אסירא? והתניא, אמר רבי: בארץ ישראל דף פג עמוד א לשון סורסי למה? או לשון הקדש או לשון יונית! וא"ר יוסי: בבל לשון ארמי למה? או לשון הקדש או לשון פרסי! אמרי: לשון יוני לחוד, חכמת יונית לחוד. וחכמת יונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רשב"ג: +איכה ג'+ עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי - אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא! אמרי: שאני בית רבן גמליאל, שהיו קרובים למלכות; וכדתניא: המספר קומי הרי זה מדרכי האמורי, אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי, מפני שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית, מפני שקרובים למלכות.
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סד עמוד ב
מעשה שבא [העומר] מגגות צריפין. ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. באותה שעה אמרו: ארור שיגדל חזיר, וארור שילמד בנו חכמת יוונית. ועל אותה שעה שנינו: מעשה שבא עומר מגגות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר. כי מטא עומר, לא הוו ידעי מהיכא אייתי עומר, אכרזו, אתא ההוא חרשא אותיב חדא ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא, אמר להו מרדכי: מי איכא דוכתא דשמה גגות צריפין או צריפין גגות? בדקו ואשכחוה. כי בעי לאתוי שתי הלחם, לא הוו ידעי מהיכא לאתויי, אכרזו, אתא ההוא גברא חרשא אותיב ידיה אעיניה וחדא ידא אסיכרא, אמר להו מרדכי: ומי איכא דוכתא דשמה עין סוכר או סוכר עין? בדקו ואשכחו. הנהו שלש נשים דאייתו שלש קינין, חדא אמרה לזיבתי, וחדא אמרה לימתי, וחדא אמרה לעונתי; סבור מינה: זיבתי - זבה ממש, לימתי - לימתי ממש, לעונתי - לעונתה, דכולהו חדא חטאת וחדא עולה, אמר להו מרדכי: שמא בזוב סיכנה? שמא בים סיכנה? שמא בעינה סיכנה? דכולהו עולות נינהו, בדוק ואשכח.
תלמוד ירושלמי מסכת תענית פרק ד דף סח טור ג
תני בשם רבי נחמיה הכתב עצמו פרח רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו ובטל התמיד רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בימי מלכות יון היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני כבשים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים באותה השעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים בלישכת הטלאים על אותה השעה העיד רבי יהודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות ואמר רבי לוי אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והחלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיע למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה באותה השעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עו עמוד ב
תנו רבנן: +ויקרא כ'+ אתו ואתהן - אותו ואת אחת מהן, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן. מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשים איכא בינייהו. רבי ישמעאל סבר: אתו ואתהן - אותו ואת אחת מהן, שכן בלשון יוני קורין לאחת, הינא. ואם חמותו מדרשא אתיא. רבי עקיבא סבר, אתו ואתהן - אותו ואת שתיהן, ואם חמותו הכא כתיבא. רבא אמר: חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו. רבי ישמעאל סבר: חמותו לאחר מיתה - בשרפה, ורבי עקיבא סבר: איסורא בעלמא. אם כך: נכתבה תורה בלשון יווני? או שרק את המילה הזו כתב משה בלשון יווני?
מדוע שפה יוונית אסור. וארמית מותר?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הגמרא ניתנה בסיני ממשה? אם כך: ממי קיבלו ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הבאים פטור ללמוד את שפה היוונית, או את החוכמה יוונית?
אם אסור ללמוד יוונית, איך הבינו מה כתב אריסטו, או שאולי הוא כתב בעברית, והאם מותר ללמוד את חוכמתו? מורה הנבוכים פרק ה (עמוד ל) (הוצאת מוסד הרב קוק – ירושלים תשל"ב)
כאשר בא ראש הפילוסופים(אריסטו), הרמב"ם קורא לאריסטו ראש הפילוסופים? איך הבין הרמב"ם שאריסטו הוא ראש הפילוסופים, אם לא למד יוונית, וקרא את כתביו וכתבי האחרים?
ספר מורה הנבוכים חלק ראשון פרק נא הוצרכו אנשי החכמה להעמיד הדברים ההם הגלוים, ולבטל מציאות הדברים ההם הנחשבים, כמו שנמצא אריסטו יקיים התנועה בעבור שהורחקה,
ספר מבחר הפנינים יט - שער ההנהגה
יט - שער ההנהגה.
(א) אמר החכם ההנהגה הטובה שבמדות מגעת בעליה אל מעלות הרמות והמעשים הטובים:
(ב) ואמר כי אריסטו כתב אל אלכסנדרוס. משול בעם בהטבתך להם תגיע אל האהבה מהם:
(ג) כי מושלך בהם בהטבתך יהיה יותר מתמיד ממה שיהיה בהכרחותך:
(ד) כי אין הקנין קנין הגופות. אך קנין הלבבות:
(ה) ובעוד אשר תקנה הלבבות בהטבתך נוטות הגופות עמהם:
(ו) ודע כי העם כשייכלו לומר, יעשו. השתדל שלא יאמרו. תנצל מאשר יעשו:
(ז) ואמר כשתנהיגו בני אדם הנהיגו נדיבי עם בנחת ובכבוד. והנבלים בהכנעה:
(ח) כי הנדיב כשתכבדהו תקנהו. ואין תקנה לנבלים כי אם בהכנעה ובזיון:
ספר תיקון מידות הנפש חלק ראשון שער א ד"ה אריסטו ואמר
אריסטו
ואמר אריסטוטוליס: כאשר נעימות הצורה אור הגוף, כן נעימות המדות אור הנפש, ואמר בצוותו לאלכסנדרוס תלמידו: אין מחשיבות שיהיה המלך מתגאה על בני האדם וכל שכן קצתם על קצתם, ונאמר על אחד מן הגאים, כי היה הולך יום אחד ונשמט מנעלו האחד מרגלו והשליך השני והניח שניהם. ואמרו הקדמונים: מי שרוצה להטיב את מדותיו ירבו הקופצים עליו ונאמר על מזדשיר המלך כי נתן על יד אחד מעבדיו העומדים עליו כתב ואמר לו: כשתראה אותי כועס תנהו לי מיד, והיה כותב בו: שוב, לך, כי אינך אלוה, אבל אתה גוף שיאכל קצתו את קצתו ובקרוב ישוב רמה ועפר.
ספר תיקון מידות הנפש חלק ראשון שער ג ד"ה אריסטו ואמר
אריסטו
ואמר אריסטוטוליס בדברי תוכחותיו: בעבור הבושת ירבו העוזרים, והיה אומר: סימן הבנים הכשרים, הבושת הנראה על פניהם, והבושת היא דרך החיים הארוכים. ואמרו קצת הפילוסופים: הבושת נודעת בעת הכעס, ואמר שנאת הבוישן טובה מאהבת הכסיל. ומי שהוא רוצה להיזהר במדה הזאת אל יחל הדר פניו לשאול מבפני אדם כי כיון שתחלל הדר פניך אי אתה מוצא מי שמחדשהו לך אך איך אתה מתבייש מלומר האמת ומזהיר על הטובה, והורות ללכת בדרכי הטובה והעבודה, כי הבושת היא מגונה ואין ראוי להתנהג בה כמו שאמר הנביא ע"ה: ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, (תהילים קי"ט, מ"ו). אבל צריך להתבייש מבני אדם ולשום על פניו מסוה הבושת, וכמו שאתה יודע מעניין שאול בהחבאו כמו שנאמר: הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י', כ"ב). בחרו האלדים למלכות, כמו שנאמר: הראיתם אשר בחר בו ה' (שם י', כ"ד). ולדעת הפילוסופים והחכמים המדה הזאת ממעלי הנפש היקרה והיא לעומת השלמת הגוף. וגדר הפילוסופים: הבושת, כי היא הנהגת הדברים על מנהגים הטובים והניחם על אופניהם הנעימים ומי שמתבייש, תגדל מעלתו שיהיה אדון. ואתה תתבונן ותבחין!
תורת המנחה פרשת אמור / דרשה מט עמוד 449
דעת אריסטו בהשגחה וסתירת דבריו
תורת המנחה פרשת במדבר / דרשה נב עמוד 471
וזה אינו אלא לדעת חכמי המחקר שאינם מאמינים אלא הדבר שיוכל השכל לבררו ע"י מופת נחתך, אבל לפי התורה הנתונה לנו אשר כל ענייניה ומצותיה ולשונותיה הם בקבלה, אין ללכת בה ע"י החקירה וע"י מופתים נחתכים, אלא ע"י הקבלה. וכן אמר אריסטו ראש חכמי המחקר, כי הנפש הנבואית גדולה ויקרה ונכבדת מן הנפש הפילוסופית וע"כ אנו נלאים להשיג דברי הנביאים, וצוה לגעור במי ששואל מופת או טעם בדברי הדתות, וכל הדברים המקובלים יתקבלו על פי הקבלה, א"כ יש לנו לסמוך בתורה כולה על הקבלה, ונאמין בה למקבלי האמת שהם חכמי התורה. וע"כ הוצרכו להודיענו ז"ל היאך היתה הקבלה, משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' פלוני קבל מפלוני, כדי שנדע מי היו בעלי הקבלה כדי שנסמוך עליהם ונאמין במה שמסרו לנו, שאין דברי תורה מושגים ולא תלויים בסברא, ופליאה דעת ממנו נשגבה לא נוכל לה.
