יהודי שהוא גוי? בפרק זה נתמודד עם הבעיה הַאִם יש אפשרות להיות יהודי? וגם להיות גוי? באותה נשימה?

רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה (טו) השבת ועבודה זרה - כל אחת מהן, שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה; והשבת היא האות שבין הקדוש ברוך הוא ובינינו, לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצוות, הרי הוא בכלל רשעי ישראל; אבל מחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כעובד עבודה זרה - ושניהם כגויים, לכל דבריהם: אדם המחלל שבת? נחשב לגוי? אם כך: איך מסתדרת הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א +יהושע ז'+ חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא,

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה (י) המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיה הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו: אם כך: מה נחשבים הרופאים בישראל היום? ומה על כל המאמינים בתורת דרווין? מה צריך לעשות עם אלה שפותחים את החנות בשבת? או בט' באב?

הלכה (יא) אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך: אסור להציל רועה בהמה דקה מישראל? איך זה ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הולכים כתועבת ארץ מצרים, כשיש להם ציווי לא לעשות זאת? בבראשית מו (לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:(לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:(לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם:(לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: מסתבר שגם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" וגם המצרים מתעבים רועי צאן? והיכן רעו אבותינו אברהם יצחק יעקב ודוד? ואיך זה שרק האלוהים אינו מבין זאת, ורוב הבחירות של האלוהים להנהגת העם, היו רועי צאן/בהמה דקה? איך מסתדרת הלכה על איסור הצלת רועי הצאן עם ההלכה הבאה? ברמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה (יז) וכן כל מי שיש בו עזות פנים, או אכזרייות, ושונא את הברייות, ואינו גומל להן חסד - חוששין לו ביותר, שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה - ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים; ובגבעונים הוא אומר "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב) - לפי שהעיזו פניהם, ולא נתפייסו, ולא ריחמו בני שאול ולא זכרו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו עימהם חסד והחיום בתחילה:

רמב"ם הלכות עירובין פרק ב

הלכה (טז) ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה, או שהוא עובד עבודה זרה - הרי הוא כגוי לכל דבריו; ואין מערבין עימו, ואינו מבטל - אלא שוכרין ממנו כגוי. אבל אם היה מן המינים שאין עובדין עבודה זרה, ואין מחללין שבת, כגון צדוקיין ובייתוסיין וכל הכופרים בתורה שבעל פה - כללו של דבר, כל מי שאינו מודה במצות עירוב - אין מערבין עימו, לפי שאינו מודה בעירוב, ואין שוכרין ממנו, לפי שאינו כגוי; אבל מבטל הוא רשותו לישראל הכשר, וזו היא תקנתו. וכן אם היה ישראל אחד כשר, וזה הצדוקי בחצר - הרי זה אוסר עליו, עד שיבטל לו: הרמב"ם רואה בצדוקים כופרים? ובמקום אחר הוא קובע בהלכה ברמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכות (א-ב) שיש להוציאם להורג או במילותיו "מצווה לאבדן ביד", אם כך: הפר רמב"ם את ההלכה ברמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה (יז) למעלה "שישראל רחמנים וגומלי חסדים", אם היה מקפיד הרמב"ם לקרוא תנ"ך היה מגלה את דעתו של הנביא יחזקאל ביחס לבני צדוק ביחזקאל מ (מו) וְהַלִּשְׁכָּה אֲשֶׁר פָּנֶיהָ דֶּרֶךְ הַצָּפוֹן לַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ הֵמָּה בְנֵי צָדוֹק הַקְּרֵבִים מִבְּנֵי לֵוִי אֶל יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ: יחזקאל מג (יט) וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה לְשָׁרְתֵנִי פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת: יחזקאל מד (טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה: יחזקאל מח (יא) לַכֹּהֲנִים הַמְקֻדָּשׁ מִבְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי אֲשֶׁר לֹא תָעוּ בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר תָּעוּ הַלְוִיִּם:

מסכת עירובין דף סט עמוד/א אמר רב הונא איזהו ישראל מומר? זה המחלל שבתות בפרהסיא א"ל רב נחמן כמאן אי כר"מ דאמר חשוד לדבר א'חד חשוד לכל התורה כולה אפ'ילו בא'חד מכל איסורין שבתורה נמי אי כרבנן האמרי חשוד לדבר א' לא הוי חשוד לכל התורה כולה ,

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ח הלכה (ג) אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה, בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לגויים, וחשקת אף על פי שאינה יפה, בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים, ולקחת לך לאשה שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו, ומנין שלא ילחצנה במלחמה, שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסה למקום ואחר כך יבעול: הרי כתוב "יְפַת תֹּאַר"? אִם כך: מה זה אע"פ שאינה יפה? ואִם הלכה "שאין אישות לגויים", מדוע בהלכה נאמר "אשת איש"? מה על אשת יהודי המחלל שבת בפרהסיה? הרי גם הוא כגוי לכל דבר, הַאִם גם אשתו מותרת? ואין לו אישות? איך הלכה זו מתמודדת עם הסיפור הבא? בבראשית לט (ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים: על מה אומר יוסף "וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים"? אִם "אין אישות לגויים"? מה החטא? מה לגויה זו ולאלוהים? הַאִם/אולי יוסף לא למד את ההלכה הזו?

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב הלכה (ט) אסור ליקח רפואה מן הגוי אלא אם כן נתיאשו ממנו שיחיה, ואסור להתרפאות מן המין ואף על פי שנתיאשו ממנו שמא ימשכו אחריו, ומותר ליקח רפואה מן הגוים לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמא ורטייה, ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו, וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם: הרי יהודי המחלל שבת, או הכופר בתורה שבע"פ, הוא כגוי לכל דבריו? אם כך: הרי רוב הרופאים היום כופרים לפי ההלכה? איך הולכים אליהם?

הלכה (י) ומותר לשאול לרופא גוי ויאמר לו סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה אבל לא יקח ממנו: הלכה (יא) ואסור להסתפר מהן ברשות היחיד שמא יהרגנו, ואם היה אדם חשוב מותר מפני שהוא מתיירא להרגו, ואם דימה לגוי שהוא אדם חשוב כדי שיפחד ממנו ולא יהרגנו הרי זה מותר להסתפר ממנו: עושה הצגה לסָפַּר? כאילו הוא אדם חשוב? ואִם הסָפַּר יגלה באמצע הגילוח שעבדו עליו? והאיש אינו חשוב?

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (א) אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהן שלום ונניח אותם לעובדה שנאמר "לא תכרות להם ברית"(דברים ז ב) אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם, שנאמר "ולא תחונם"(שם)לפיכך אם ראה עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר לא יעלנו;ראהו לקוח למות לא יצילנו אבל לאבדו בידו, או לדוחפו לבור, וכיוצא בזה אסור, מפני שאינו עושה עימנו מלחמה: הלכה (ב) במה דברים אמורים, בגוי; אבל מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין - מצוה לאבדן ביד, ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהן -"שם רשעים, ירקב" (משלי י, ז): הלכה (ג) מכאן אתה למד שאסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר; ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה, מרפא בשכר, אבל בחינם אסור. וגר תושב, הואיל ואתה מצווה להחיותו, מרפאין אותו בחינם:

איך מסתדרות ההלכות הבאות עם הקביעה שיהודי מחלל שבת בפרהסיה - כגוי לכל דבר?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד הלכה (ד) הגויים - אין חייבין עליהן משום נידה, ולא משום זבה, ולא משום יולדת; וחכמים גזרו על כל הגויים, זכרים ונקבות, שיהיו כזבים תמיד, בין ראו בין לא ראו - לעניין טומאה וטהרה: הַאִם גם יהודי המחלל שבת ואוכל נבלות נחשב לזב תמיד?

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב הלכה (ז) וכן אסור ליהודי להתיחד עם הגוים מפני שהן חשודים על שפיכות דמים, ולא יתלווה עמהן בדרך, פגע בגוי בדרך מחזירו לימינו, היו עולין במעלה או יורדים בירידה, לא יהיה ישראל למטה וגוי למעלה, אלא ישראל למעלה וגוי למטה, שמא יפול עליו להמיתו, ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגלתו: להיות עם יהודי מחלל שבת ביחידות זה גם מסוכן?

רמב"ם הלכות עבדים פרק ח הלכה (כ) ישראל שתקף בגוי קטן או מצא תינוק גוי והטבילו לשם גר הרי זה גר, לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין: אִם מצא ילד בתל אביב ברחוב? הרי זו עיר שרובה מחללי שבת, הילד לא הולך עם ציצית, הילד בלי כיפה, וכששאל את הילד אמר לו הילד שאבא נוסע בשבת ומדליק אש ועושה מנגל בשכונה לעיני כולם, הַאִם אפשר לקחת אותו גם, ולקיים הלכה זו?

רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה (ט) ישראל הדר עם הנוכרי או עם גר תושב בחצר, אינו אוסר עליו, שדירת הגוי אינה דירה, אלא כבהמה הוא חשוב. מה נחשב בנין בתל אביב שרק דייר אחד חרדי גר בו והשאר כולם מחללי שבת בפרהסיה? הרי יהודי מחלל שבת בפרהסיה כגוי לכל דבר?

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ח  הלכה (ג) אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה, בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לגויים, וחשקת אף על פי שאינה יפה, בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים, ולקחת לך לאשה שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו, ומנין שלא ילחצנה במלחמה, שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסה למקום ואחר כך יבעול: אִם יהודי מחלל שבת בפרהסיה כגוי לכל דבר? הַאִם הלכה זו תופסת לגביו, ואין נישואיו נישואין? או שאישתו אינה נחשבת אישתו?

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה (ט) ויש שם דברים אחרים, אסרו אותן חכמים. ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה, גזרו עליהן כדי להתרחק מן הגויים - עד שלא יתערבו בהם ישראל, ויבואו לידי חתנות; ואלו הן, אסרו לשתות עימהן, ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך; ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן, ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן: אִם יהודי מחלל שבת בפרהסיה כגוי לכל דבר? הַאִם גם כל איסורי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לגבי הגויים, חלים על אותם יהודים?

רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא הלכה (ב) לקח את האבידה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין על לא תוכל להתעלם ועל לא תגזול. אפילו היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב אבידתו, אבל אוכל נבילה להכעיס הרי הוא מין והמינין מישראל והאפיקורוסים ועובדי עבודה זרה ומחללי שבת בפרהסיה אסור להחזיר להן אבדה כגוי: הלכה (ג) אבידת הגוי מותרת שנאמר (דברים כב, ג) אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם, ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום: מה דינה של אבידה בתל אביב? כאשר אתה מוצא ארנק שבו כתוב שם האדם, ויש שם גם פתק המצהיר שאינו מאמין בתורה שבע"פ? לפי ההלכה הבאה מה על טעות שעשה בעל עסק בתל אביב שהוא חילוני?

הלכה (ד) טעות הגוי כאבידתו ומותרת והוא שטעה מעצמו אבל להטעותו אסור: הלכה (ה) כיצד, כגון שעשה הגוי חשבון וטעה, וצריך שיאמר לו ישראל ראה שעל חשבונך אני סומך ואיני יודע אלא מה שאתה אומר אני נותן לך כגון זה מותר אבל אם לא אמר לו כן אסור שמא יתכוין הגוי לבדקו ונמצא שם שמים מתחלל:

שולחן ערוך אורח חיים סימן לז סעיף א

גדול (א) שכר מצות תפילין, וכל מי (ב) שאינו מניחם הוא (ג) בכלל א פושעי ישראל (ד) בגופן. מה דינו של פושע ישראל?

שולחן ערוך אורח חיים סימן שפה

סעיף א  (א) א <א> צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות, אבל עירוב (ב) אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב.  אִם צדוקי הוא כישראל? איך הלכה שמותר להרגו ברמב"ם הלכות דעות ה (יז)?

סעיף ב  כותי הרי הוא כשאר עמים, ואין לו תקנה אלא בשכירות.

סעיף ג  ב ישראל (ג) מומר לעבודת אלילים * (ד) או לחלל שבתות בפרהסיא, * אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, (ה) הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל (ו) אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל ומבטל רשות. אִם ישראל המחלל שבת בפרהסיא הוא כעכו"ם? איך עושים איתם עסקים? איך יושבים איתם בכנסת?

שולחן ערוך יורה דעה סימן ב סעיף ה טז מומר (ו) להכעיס, אפי'לו (ז) לדבר אחד, או שהוא יז מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת (ח) בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים. (ר' ירוחם). הגה: ומי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבלות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס, דינו כמומר להכעיס, (כך העלה הב"י מדברי הרא"ש).

שולחן ערוך יורה דעה סימן קנח סעיף ב מיני ישראל, והם שעובדים ה לעבודת כוכבים, או העושה עבירות (ג) להכעיס, אפילו (ד) אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס; והאפיקורסים, ו והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו. הגה: (ועיין בחושן המשפט ז סימן תכ"ה). מומרים שהיו ממירים עצמם לאנסים ומטמאים עצמן בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם, הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין אותם ולא מעלין. (תוספות פא"מ). ומכל מקום אם בא לשוב, לא מחמירין עליו, שקשה לפרוש מהם וחיישינן שמא יחזור לסורו. (ת"ה סימן קנ"ח).

                                          אין לעשות אבל על חילוני?

רמב"ם הלכות אבל פרק א הלכה (י) כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקדוש ברוך הוא, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא: מי הם האנשים שמדובר עליהם כאן בהלכה? האם לפי הלכה זו אין "לשבת שבעה"/להתאבל על "חילוני"? האם על אדם שאינו "שומר שבת" צריך ל"שבת שבעה"/להתאבל? האם על אדם "שאוכל לא כשר" צריך "לשבת שבעה"/להתאבל? מדוע מגיעים רבנים לבתי "חילונים" מחללי שבת בפרהסיה (הרי כל אדם שנוסע בשבת הוא מחלל שבת בפרהסיה) ואומרים כביכול דברי תורה?

מדוע לא אומרים הרבנים לאבלים, שהם צריכים לאכול לשתות ולשמוח שמת אחד מקרוביהם אשר חילל שבת, הרי אבד שונא של הקדוש ברוך הוא?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ד עמוד ב א"ר(אמר רב) זריקא אמר ר"א(רב אליעזר): כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. כל החילונים יעקרו מן העולם? מתי? רש"י המזלזל - שאוכל תמיד בלא נטילת ידים. נעקר - דעובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י). הַאִם צריך להרוג את כל החילונים שלא נוטלים ידיים? ועל איזה נטילה מדובר, עם ברכה או בלי ברכה, האם שטיפת הידיים ללא ברכה לפני האוכל, נחשבת נטילה או לא?

רמב"ם הלכות שבת פרק ז הלכה א מלאכות שחייבין עליהן סקילה וכרת במזיד או קרבן חטאת בשגגה, מהן אבות ומהן תולדות, ומנין כל אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, ואלו הן: החרישה, והזריעה, והקצירה, והעימור, והדישה, והזריה, והברירה, והטחינה, וההרקדה, והלישה, והאפיה, והגזיזה, והלבון, והנפוץ, והצביעה, והטויה, ועשיית הנירין, והנסכת המסכה, והאריגה, והבציעה, והקשירה, וההתרה, והתפירה, והקריעה, והבנין, והסתירה, וההכאה בפטיש, והצידה, והשחיטה, וההפשטה, וההעבדה, ומחיקת העור, וחתוכו, והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי, וההוצאה מרשות לרשות. אדם מישראל העושה עבודות אלה בשבת חייב סקילה או כרת?

רמב"ם הלכות שבת פרק ז הלכה (ז) אחד העושה אב מאבות מלאכות או תולדה מן התולדות במזיד חייב כרת, ואם באו עדים נסקל, בשוגג חייב חטאת קבועה, אם כן מה הפרש יש בין האבות והתולדות, אין ביניהן הפרש אלא לענין הקרבן בלבד, שהעושה בשוגג אם עשה אבות הרבה בהעלם אחד חייב חטאת על כל אב ואב, ואם עשה אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת.

            דתי ואירוע חילוני: איך הולכים יהודים דתיים לאירועים של חילונים?

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יד עמוד א (והתניא) +מסורת הש"ס: [והתנן]+: עובד כוכבים שעשה משתה לבנו, אינו אסור אלא אותו היום ואותו האיש בלבד; אותו היום ואותו האיש מיהא אסור! אמר רב יצחק בר רב משרשיא: בטווזיג. תנן: ושאר כל הדברים - סתמן מותר, ופירושן אסור; מאי סתמן ומאי פירושן? אילימא סתמא - דקאמר חיטי חוורתא, פירושן - דקאמר לעבודת כוכבים, האם מותר או אסור ללכת לחתונה או בר מצווה או כל סעודה, שעושה אדם חילוני המחלל שבת בפרהסיה?

לאחר קריאת כל המסמך הזה, נראה לי, שההלכה שווה כנראה לדף מאיזה עיתון יומי, ואולי אפילו לא, ואף אחד משומרי "המסורת" כאילו, אינו מקיים את ההלכה, ולכן נשאלת השאלה מדוע ולמה נכתבו כל ההבלים האלו, ולמי? שהרי אף אלה הנקראים "חרדים" בימינו, אינם מקיימים אותם,

שולחן ערוך אורח חיים סימן צ  סעיף יא כב מי (לז) שיש לו בהכ"נ(בית הכנסת) [יז] בעירו ואינו נכנס בו להתפלל (לח) כג נקרא (לט) שכן רע וגורם גלות לו ולבניו. בית כנסת ביחיד או ברבים? הרי באיזה עיר יש בית כנסת אחד? ואיפה/היכן זה הגלות? וכל "חכמי" ישראל לדורותיהם שחיו בגלות, מפני מה/מי חיו שם? הַאִם הוריהם לא הלכו לבית הכנסת? מה יהיה על כל החילונים אשר אינם נכנסים לבית הכנסת? מתי בני החילונים או הם יצאו מהארץ לגלות?