שתהא "אמו מישראל"? הרי לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" האימא קובעת את יהדותו של הוולד, אם כך: מה פירוש? גר או עבד, ש"אמו מישראל"? הרי אִם "אמו מישראל"? הוא אמור להיות יהודי?
פרקי אבות עיקר תוי"ט אֵין לְפָרֵשׁ שֶׁהֵם עַצְמָם הָיוּ גֵּרִים, שֶׁאִם כֵּן אֵיךְ הָיָה אֶפְשָׁר לְמַנּוֹתָן נָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין. אֶלָּא שֶׁבָּאוּ מִן גֵּרִים. וּבְוַדַּאי אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ, וְלָכֵן הָיוּ מֻתָּרִים לְמַנּוֹתָן נָשִׂיא וְאַב בֵּית דִּין. דֶּרֶךְ חַיִּים:
שולחן ערוך יורה דעה סימן רסט סעיף יא
ענין דין, גר כשר לדון דיני ממונות, והוא שתהא אמו מישראל. אבל אם אין אמו מישראל, פסול לדון את ישראל, אבל לחבירו גר דן. ולחליצה, פסול, אפילו לחליצת גרים, עד שיהא אביו ואמו מישראל. איך הוא גר אִם "אמו מישראל"? האימא קובעת יהדותו של הוולד? אם "אימו מישראל" הרי הוא יהודי, או שלא?
שולחן ערוך אורח חיים סימן רפב סעיף ג
הכל עולים (יא) ה למנין שבעה, אפילו אשה (יב) ו וקטן (יג) שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו (יד) כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש). ודין עבד כנעני כדין אשה, אבל אם (טו) ז אמו מישראל מותר לעלות (הגהות מיימוני פי"ב מהל' תפלה). ואסור לקרות (טז) ח בראש מגולה. ואין איסור לקרות ע"ה נכבד, עשיר וגדול הדור לפני ת"ח, כי אין זה בזיון לת"ח רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (א"ז). וממזר (יז) מותר לעלות לס"ת (מהר"א מפראג). וע"ל סימן קל"ז מסדר הקרואים. מה זה הייצור הזה "עבד כנעני" ש"אמו מישראל"? איך הוא יכול להיות כנעני אִם "אמו מישראל"? הרי הָאֵם קובעת את יהדותו של הוולד?
משנה מסכת ביכורים פרק א משנה ד [ד] אלו מביאין ולא קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל וכשהוא בבית הכנסת אומר אלהי אבותיכם ואם היתה אמו מישראל אומר אלהי אבותינו: מה זה גר ש"אמו מישראל"? אם אימו מישראל האם אינו יהודי לכול דבר? האם לא האימא קובעת יהדותו של הוולד?
ר' עובדיה מברטנורא מסכת ביכורים פרק א משנה ד שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו - שאין אבותיו מישראל והגרים לא נטלו חלק בארץ. ורמב"ם כתב שאין הלכה כמשנה זו, אלא הגר מביא וקורא ומצי למימר לאבותינו לתת לנו, מפני שהארץ ניתנה לאברהם והוא אב לגרים כמו לישראל דכתיב (בראשית יז) כי אב המון גוים נתתיך, ודרשינן ביה [ברכות יג א] לשעבר היית אב לארם עכשיו אתה אב לכל העולם. וכן כשהוא מתפלל, בין בינו לבין עצמו בין בבית הכנסת, אומר אלהי אבותינו, אפילו אין אמו מישראל: הרמב"ם אינו מסכים עם המשנה? האם הרמב"ם חולק על המשנה אשר "נמסרה" בסיני מהשמיים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.
משנה מסכת קידושין פרק ד משנה ז [ז] רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אחד גר ואחד עבדים משוחררים אפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמו מישראל רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה: איך הוא גר או עבד אם "אימו מישראל"? הרי הוא יהודי לכול דבר מפני שהאימא קובעת יהדותו של הוולד? או שלא?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עז עמוד א מתני'. בת חלל זכר - פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה - בתו כשירה לכהונה. חלל שנשא בת ישראל - בתו פסולה לכהונה. רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ישראל שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה, וגר שנשא בת ישראל - בתו כשירה לכהונה, אבל גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה, אחד גר ואחד עבדים משוחררים, אפי'לו עד י' דורות, עד שתהא אמו מישראל; ר' יוסי אומר: אף גר שנשא גיורת - בתו כשירה לכהונה.
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קב עמוד א גר דן את חבירו דבר תורה, שנאמר: +דברים י"ז+ שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך, עליך הוא דבעינן מקרב אחיך, אבל גר דן את חבירו גר, ואם היתה אמו מישראל - דן אפי'לו ישראל; ולענין חליצה - עד שיהא אביו ואמו מישראל, שנאמר: ונקרא שמו בישראל. מה זה גר ש"אביו ואמו מישראל"?
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף עו עמוד ב
וגבאי צדקה - משיאים. מאי טעמא? כיון דמנצו בהדי אינשי, דאמר מר: ממשכנים על הצדקה ואפילו בערב שבת, ואם איתא דאיכא - אית ליה קלא. אושפזיכניה דרב אדא בר אהבה גיורא הוה, והוה קא מנצי איהו ורב ביבי, מר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא, ומר אמר: אנא עבידנא סררותא דמתא; אתו לקמיה דרב יוסף, אמר להו, תנינא. +דברים יז+ שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך - כל משימות שאתה משים לא יהיה אלא מקרב אחיך. אמר ליה רב אדא בר אהבה: ואפילו אמו מישראל? אמר ליה: אמו מישראל - מקרב אחיך קרינא ביה. הלכך, רב ביבי דגברא רבא הוא ליעיין במילי דשמיא, ומר ליעיין במילי דמתא. אמר אביי: הלכך מאן דמשרי צורבא מדרבנן באושפיזיכניה, לאשרי כרב אדא בר אהבה, דידע למהפיך ליה בזכותיה. רבי זירא מטפל בהו. רבה בר אבוה מטפל בהו. במערבא, אפילו ריש כורי לא מוקמי מינייהו. בנהרדעא, אפי' ריש גרגותא לא מוקמי מינייהו. מדוע השאלה הזו? האם רב אדא בר אהבה אינו יודע שהאם קובעת את יהדות הוולד?
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת סנהדרין פרק ד משנה ב [ב] בדיני נפשות אין שומעין דברי הגדול שבהם אלא אחר כולם, לפי שאם ידבר הגדול תחלה אי אפשר לשאר לחלוק עליו שנ' לא תענה על ריב, והוא כתוב רב, כלומר מה שדבר בו גדול בחכמה אל תחלוק עליו, ולפיכך מאחרין לשמוע את דעתו. ואמרו הכל כשרים לדון, ואפילו גר אם היתה אמו מישראל. וכן ממזר כשר לדון דיני ממונות.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת סנהדרין פרק ד משנה ב הכל כשרים לדון - ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל. וממזר נמי כשר לדון דיני ממונות: ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות - דכתיב (שמות י"ח) והקל מעליך ונשאו אתך, בדומין לך, מה משה רבינו מיוחס אף בית דין מיוחסים: איך יכול להיות גר שאימו מישראל אם האימא הקובעת לעניין יהדות?
רש"י מסכת סוטה דף מא עמוד ב אגרופה - כחה של חנופה דאע"ג דאמו מישראל אין ראוי למלכות דעבד היה וזילא מילתא. מה זה עובד גילולים שאמו מישראל? אם אימו מישראל הוא יהודי לכול דבר? או שלא?
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ד הלכה ה והחליצה ביום ולא בלילה, ובפני שלשה שיודעין להקרות, ד ואם היה אחד מן השלשה גר פסול ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית לא תחלץ עד שיהיה אביו ה ואמו מישראל, ומצותה בחמשה כדי לפרסם ו הדבר, ואותן השנים אפילו היו ז עמי הארץ. אביו התגייר ונשא יהודיה הילד אינו יהודי? גוי הנושא יהודיה הילד אינו יהודי? הרי האימא קובעת יהדותו של הוולד, אם כך: מה חשוב אם האב גר או גוי?
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ט בית דין של שלשה שהיה אחד מהן גר הרי זה א פסול, עד שתהיה אמו מישראל, היה אחד ממזר אפילו שלשתן ממזרים הרי אלו כשירין לדון, וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין, אבל הסומא בשתי עיניו ב פסול לכל.
רמב"ם הלכות סנהדרין פרק יא הלכה יא הכל כשרים לדון דיני ממונות אפילו גר והוא שתהיה אמו מישראל, וגר דן את חבירו הגר אף על פי שאין אמו מישראל וכן הממזר והסומא באחת מעיניו כשר לדון דיני ממונות, אבל בדיני נפשות אין דנין אותן אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה ולא יהיה אחד מהן סומא אפילו באחת מעיניו כמו שביארנו.
רמב"ם הלכות מלכים פרק א הלכה ד אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא, ולא למלכות א בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא לא שר חמשים או שר עשרה, אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל, שנאמר מקרב אחיך תשים עליך מלך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך.
מי האנשים האלה?
תלמוד בבלי מסכת יומא דף סו עמוד ב אמר רב יהודה: שבטו של לוי לא עבד עבודה זרה, שנאמר +שמות לב+ ויעמד משה בשער המחנה וגו'. יתיב רבינא וקאמר להא שמעתא, איתיביה בני רב פפא בר אבא לרבינא: +דברים לג+ האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו - אביו - אבי אמו מישראל, אחיו - אחיו מאמו מישראל, בניו - בני בתו מישראל. מה עניין "אבי אימו", האימא חשובה לא האבא? או שלא?
ספרי דברים פיסקא שנ (ט) האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, עלת על לב שלוי עובד עבודה זרה והלא כבר נאמר +שמות לב כו+ ויעמד משה בשער המחנה אלא זה אבי אמו מישראל. ואת אחיו לא הכיר, זה אחי אמו מישראל. ואת בניו לא ידע, זה בן בתו מישראל. כי שמרו אמרתך, במצרים. ובריתך ינצרו, במדבר דבר אחר כי שמרו אמרתך במצרים ובריתך ינצרו במרגלים סליק פיסקא
האם "חכמינו" כולם קיבלו אותה "תורה" שבע"פ" ב"מסורת"?
רמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ד הלכה ה והחליצה ביום ולא בלילה, ובפני שלשה שיודעין להקרות, ד ואם היה אחד מן השלשה גר פסול ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית לא תחלץ עד שיהיה אביו ה ואמו מישראל, ומצותה בחמשה כדי לפרסם ו הדבר, ואותן השנים אפילו היו ז עמי הארץ. הרמב"ם דורש שיהיו אביו ואמו מישראל, והשולחן ערוך דורש שיש אומרים אביו מספיק? אם כך: האם לא האימא קובעת את יהדות הוולד?
שולחן ערוך אבן העזר סימן קסט סעיף א מצות חליצה בג' דיינים ישראלים, ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם וליבמה. (ואפי' שנים נשואין ב' בנות אחין, לא יהיו זה עם זה. אבל שני בשלישי, כשר) (ת"ה סימן רכ"ה /רכ"ו/). ואפילו הם הדיוטות, רק שידעו להקרות את היבם והיבמה. ואם חלצה בפני עמי הארץ שאינם יודעים להקרות, כשרה. סעיף ב נמצא אחד מהם קרוב או פסול, או גר, פסול. ואפילו היה אביו גר ואמו ישראלית, פסול, עד שיהא אביו ואמו מישראל. (וי"א(ויש אומרים) שאם אביו מישראל, כשר) (טור בשם סמ"ג). ומיהו חליצה פסולה מיהא הויא לפוסלה על האחים, אפילו בינו לבינה. הגה: י"א דאסור ליקח שכר מחליצה, דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין (ר"י מינץ ומהרא"י), וכן נראה בעיני. בחליצות, יש ליזהר שלא ישב בשלשה דיינים שיושבים לחלוץ מי שנטל שכר, דהרי בעינן בית דין כשר מדאורייתא, ועיין בח"ה סימן ט' איזה שכר מותר לדיין לקבל, ואפילו בזה נראה לי להחמיר אם נוטל שכר מן החליצה, משום מראית העין, כמו שמחמירין לענין קרובים ובשאר דברים לענין בית דין של חליצה, יותר מבשאר בית דין. וראיתי ושמעתי שהרב נוטל שכר הרבה מן החליצה, וסומך עצמו במה שמוכר לו סנדל של חליצה; וקולא גדולה היא בעיני, ושומר נפשו ירחק מזה. ולא דמי למה שעדי הגט נוטלין שכר מטעם שכתבתי לעיל סימן ק"ל, גם הרב המסדר הגט כמו שכתבתי לעיל בסדר הגט סעיף ד', כי אותן הטעמים אינם שייכים בחליצה (הכל דעת עצמו).
איך יכול להיות שאימו ישראלית והוא פסול? האם לא האימא קובעת את יהדות וולד?
מי הם ה"יש אומרים" "שאם אביו מישראל, כשר"? האם לא האימא קובעת את יהדות הוולד?
אחת הבדיחות החזקות ביותר היא: שזה מה שאמרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על גויים,
בראשית כ פרשת וירא (יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה: רש"י אחותי בת אבי היא - ובת אב מותרת לבן נח שאין אבות לעוע"א(לעובדי עבודת אלילים).
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה (טו) ומותר אדם וכו'. כבר נתבאר זה לפי שאין אבות לעכו"ם:
כסף משנה הלכות עדות פרק יג הלכה ב ואמר רבא נמי התם (דף צ"ח) דאמור רבנן אין אבות לעכו"ם לא תימא משום דשטופי זמה דלא ידיע אבל ידיע חיישינן,
עד כמה אווילים צריכים להיות כדי לכתוב/לקבוע בהלכה שהולכים אחרי האימא, כדי לקבוע את יהדותו של הוולד, כשזו הטענה שטענו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" על גויים,
איך מסתדרים הפירושים הבאים של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" עם הרעיון של האם קובעת יהדותו של הוולד? אגריפס המלך אינו יודע הלכה?
ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ז משנה ח אגריפס המלך - מזרעו של הורודוס היה, ובימיו נחרב בית שני: זלגו עיניו דמעות - שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות: אחינו אתה - שאמו מישראל:
רש"י מסכת סוטה דף מא עמוד א אגריפס המלך - מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ"ק בימיו. זלגו עיניו דמעות - שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות. אחינו אתה - שאמו מישראל.
