חכמים, רופאים, ורפואה,
משנה מסכת קידושין פרק ד משנה (יד) רבי יהודה אומר משמו(של אבא גוריין איש צדיין שאומר משום אבא גוריא) החמרין רובן רשעים והגמלין רובן כשרים הספנין רובן חסידים טוב שברופאים לגיהנם, תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים כו' תני לא ילמד אדם את בנו חמר וגמל וספן קדר קרר רועה חנווני מפני שאומנותן אומנות ליסטין פיס' אבא אוריין איש ציידן אומ' משום אבא שאול כו' רוב חמרים רשעים רוב גמלין כשירין רוב ספנים חסידים רוב ממזירין פקחין רוב עבדים נאים רוב בני אבות בויישני' רוב בנים דומין לאחי האם כשר שברופאי'ם לגיהנם, אם כך: מה יהיה על הרמב"ם והרמב"ן ועוד "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהיו רופאים? האם דינם גם לגיהינום או לגן עדן? מפני שמדובר על ה"טוב" וה"כשר" שברופאים?
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק טו הלכה (ז) ר' יהודה אומר משמו, החמרים רובן רשעים, והספנין רובן צדיקים, טוב שברופאים לגהינם, והכשר שבטבחים שותפו של עמלק, רובן של ממזירים פקחין, רובן של עבדים נאים, רובם של בני אבות ביישנין, רובן של בנים דומין לאחי
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד (א) רבי יהודה אומר משמו: החמרין רובן רשעים, והגמלין רובן כשרין, הספנין רובן חסידים, טוב שברופאים לגיהנם, והכשר שבטבחים שותפו של עמלק. רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה
"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מדברים על ה"טוב", וה"כשר", שברופאים, שדינם גיהינום? הרי הרופאים מטפלים באנשים ועוזרים להם ומרפאים אותם? איך מסתדרים כל דברי "חכמים" על הרופאים עם הפס' הבא בתורה, והגמרא הבאה? שמות כא (יט) אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א דתני דבי רבי ישמעאל: +שמות כ"א+ ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. ניתנה רשות לרופא, ממי? האם האלוהים, עובד עם פושעים, אשר עקב תפקידם מקומם בגיהינום?
איך מסתדרות המשנה והגמרא "כשר שברופאי'ם לגיהנם""טוב שברופאים לגהינם" עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף לב עמוד א תנא דבי רבי ישמעאל:... אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. רש"י במדבר ט (ז) למה נגרע -... שמגלגלין זכות ע"י זכאי: הרי הרופא המרפא חולה, בעצם גורם/עושה משהו טוב, אם כך: איך מאדם שדינו גיהנום יוצא משהו טוב? איך מסתדר כאן אדם חייב עם זכות? איך מסתדרות המשנה והגמרא "כשר שברופאי'ם לגיהנם" ו"טוב שברופאים לגהינם" עם הסיפור הבא בתנ"ך? שמואל א כד (ט) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ:(י) הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא: (יא) וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:(יב) יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהֹוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:(יג) כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:(יד) אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד:(טו) וְהָיָה יְהֹוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ: הרי אדם שדינו גיהינום הוא רשע, אם כך: איך הוא יכול לרפא אדם ולגרום לטוב?
משנה מסכת נדה פרק ב (א) כָּלּ הַיָּד הַמַּרְבָּה לִבְדּוֹק בַּנָּשִׁים, מְשֻׁבַּחַת. וּבָאֲנָשִׁים, תִּקָּצֵץ. הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וְהַסּוּמָא וְשֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ, אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת, מְתַקְּנוֹת אוֹתָן וְהֵן אוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְֹרָאֵל, מְשַׁמְּשׁוֹת בִּשְׁנֵי עִדִּים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לָהּ. הַצְּנוּעוֹת, מְתַקְּנוֹת לָהֶן שְׁלִישִׁי לְתַקֵּן אֶת הַבָּיִת: מה יהיה על כל רופאי הגניקולוגיה?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו, שנאמר: ובני רשף יגביהו עוף; ואין עוף אלא תורה, שנאמר: התעיף עיניך בו ואיננו; ואין רשף אלא יסורין, שנאמר: מזי רעב ולחמי רשף. אמר ליה רבי יוחנן: הא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, שנאמר: +שמות ט"ו+ ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך! אלא: כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו, שנאמר: +תהלים ל"ט+ נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, ואין טוב אלא תורה, שנאמר: +משלי ד'+ כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. אמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - אדם מוכר חפץ לחבירו, מוכר עצב ולוקח שמח; אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן - נתן להם תורה לישראל ושמח, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ייסורים באים על האדם אשר אינו לומד תורה? אם כך: איך יש "חכמים" "צדיקים" הסובלים ייסורים? או שאולי הגמרא לא נכתבה אלא לרשעים, ול"צדיקים" אין עניין בגמרא?
אבן עזרא שמות פרשת משפטים (הפירוש הארוך) כג (כה) והנה לא יפחד שומר התורה מהם. וזהו וברך את לחמך. ויש תחלואים באים מחוץ לגוף בעבור שינוי האויר כפי השתנות מערכת המשרתים, וע"ז כתוב והסירותי מחלה מקרבך. והנה שומר התורה אין לו צורך לרופא עם השם הנכבד, על כן כתוב: גם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים (דה"ב טז, יב). והנה דברתי על חכמת הרפואות. אם כך: מה יהיה על רב שהולך לרופא?
אבן עזרא תהלים ו (י) שמע - מודה כי השם רפאו מחליו לא הרופאים בעבור שהתחנן אליו וטעם יקח יקבל או יקחנה תחת עולה:
אבן עזרא תהלים לב (י) וטעם והבוטח בה' שלא ישען על הרופאים כאסא ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם כי השם לבדו הוא רופא ישראל ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו: רק ממכת בני אדם, הולכים לרופאים? אם זו מחלה מהאלוהים אסור ללכת לרופאים?
אבן עזרא תהלים לח (י) אדני נגדך - לבדך כל תאותי אולי אחיה ולא נגד הרופאים:
אבן עזרא תהלים קז (יט) לא יועילם יודעי הדרכים ולא המנחשים רק בצעקת השם הוא לבדו יכול להצילם וכן האסורי' /לא/ יוכלו כל אנשי העול' עד עת שגזר השם וככה החולים לא יוכלו כל הרופאים להועילם רק השם לבדו וכן המלחים וחובלי הים וכל חכמתם תתבלע:
רמב"ן ויקרא פרשת בחקתי כו (יא) כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כענין חזקיהו(טעות: לא חיזקיהו המלך כי אם אסא המלך) בחלותו (מ"ב כ ב ג). ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם. אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים. ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם, אחר שהבטיח וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו: כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים:
רד"ק תהלים לט (ח) ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא, שאני בחליי מה קויתי, אין תקותי ותוחלתי לאחר, אלא לך היא, ולא לרופאים:
רד"ק תהלים מא (ב) (ג), כי מלת אַל תחינה ובקשה, או דרך מצוה. ויתכן לפרש הפסוקים בענין הזה, כלומר כי כן יעשה האל עם החולה שהוא ימלטהו ויסעדהו ויחייהו (ג, ד), ולא הרופאים, כי לא תועיל לו רפואתם אלא בעזר האלהים. ויהיה פירוש ואל: ולא, כמו: ודרך נְתִיבָה אַל מָוֶת (משלי יב, כח).
תוספתא מסכת נדה (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה ד שוב מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות אדומות ובאו ושאלו את ר' צדוק והלך ר' צדוק ושאל לחכמים ושלחו חכמים וקראו לרופאים ואמרו שומא יש במעיה לפיכך היא מפלת שערות אדומות: "חכמים" צריכים את עזרת הרופאים?
שולחן ערוך יורה דעה סימן שלו סעיף ב הרופא, אסור ליטול שכר החכמה והלימוד, אבל שכר הטורח והבטלה, מותר. מה פירוש הלכה זו ואיך היא אמורה להתבצע? אסור לו לקחת כסף אבל מותר לו?
שכל טוב (בובר) שמות פרק טו (כו) ויאמר אם שמוע תשמע. מכאן אמרו אם שומע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה, ואם שוכח אדם מצוה אחת סופו שמשכחין אותו מצות הרבה, שנא' והיה אם שכוח תשכח (דברים ח יט), מכאן אמרו בא לטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו, דברי ר' יהושע, ר' אליעזר המודעי אומר ויאמר אם שמוע, יכול רשות, ת"ל תשמע חובה היא ולא רשות: לקול ה' אלהיך. הכליל כל התורה כולה בדבר זה, ועוד שכל מי ששומע דבר תורה מפי רבו כאילו עומד ומשמש לפני חי וקים לעולמים ושמע קול מפי הגבורה: והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן. מלמד שכל הנושא באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה, והיינו דתנן איזה היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם: והאזנת למצותיו. שתהא מטה אזניך לשמוע: למצותיו. אלו הלכות שנאמרו על פה: ושמרת כל חוקיו, אלו אזהרות של עריות, כדדרישית לעיל: כל המחלה. כלומר מיני חולי שמחלין את הגוף: אשר שמתי במצרים. אלו עשר מכות שבכללם לקו חמשים מכות: לא אשים עליך. ומכיון דכתיב לא אשים עליך מה ת"ל כי אני רופאך, אלא כך אמר הקב"ה למשה, אמור להם לישראל כל זמן שהן שומעין כל מצוותי, ואין עוברין על אחת מהן, אינן נזוקין כלל, כיון שעוברין הריני מכה אותם, שנאמר והשיב בך את כל מדוי מצרים (דברים כח ס), כיון שחוזרין לפני בתשובה הריני מרפאם, שהרי דבר תורה שנתתי לכם, הם חיים לכם, הם רפואה לכם, וכה"א כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא:
ירמיהו ח (כב) הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי: הנביא שואל: הרי יש רופא בגלעד מדוע הוא לא מצליח לרפא את ישראל? והתשובה: רופא בלי אלוהים, לא יכול לעזור, לאף אחד,
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קא עמוד א אמר ליה רבי אבא לרבה בר מרי: כתיב +שמות ט"ו+ כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך וכי מאחר שלא שם - רפואה למה? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: מקרא זה מעצמו נדרש, שנאמר +שמות ט"ו+ ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך אם תשמע לא אשים, ואם לא תשמע - אשים, אף על פי כן כי אני ה' רפאך.
חכמים עניים וחולים?
משנה תורה - ספר מדע-הלכות תלמוד תורה - פרק ראשון - תצוגה משולבת (ח) כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ בֵּין בַּעַל יִסּוּרִין בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ אֲפִלּוּ הָיָה עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה וּמְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם [ז] וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א-ח) 'וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה':
כסף משנה כל איש מישראל חיב בת''ת(בתלמוד תורה) וכו'. מצינו בגמרא כמה חכמים שהיו חולים ועניים כמו ר' אלעזר בר''ש בהפועלים [פ''ד.] שהיה חולה, ור' חנינא בן דוסא בתעניות [כ''ז:] והלל בפרק אמר להם הממונה (יומא ל"ה) שהיו עניים וכולם עוסקים בתורה:
