תושבי הארץ, צרעת ועם ישראל, צרעת בבית אוצרות בקירות הבית?
ויקרא יד (לג) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:(לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:(לו) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:(לז) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר:(לח) וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים:(לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת: (מ) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:(מא) וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת סָבִיב וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:(מב) וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת:(מג) וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת אַחַר חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ:(מד) וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא:(מה) וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:(מו) וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:(מז) וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו:(מח) וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע: (מט) וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב:(נ) וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים: (נא) וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת שֶׁבַע פְּעָמִים:(נב) וְחִטֵּא אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת:(נג) וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר עַל הַבַּיִת וְטָהֵר:(נד) זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק:(נה) וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת:(נו) וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת:(נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת:
אור החיים כי תבאו וגו' ונתתי וגו', וכי בשורה היא זו, ולא היה לו לומר אלא כי יהיה נגע בקירות בית אחוזתכם וגו', כדרך שהוזכר בנגעי בני אדם, ורבותינו ז"ל (ויק"ר יז ו) הרגישו מזה ואמרו כי לפי ששמעו הכנענים שישראל באים לארצם עמדו והטמינו כל וכו' עד כאן, וזה דרך דרש: האלוהים ייתן צרעת בבתים? בשביל שנמצא אוצרות המוחבאים בקירות?
רש"י ויקרא יד (לד) ונתתי נגע צרעת - בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן: יש צרעת בבית כדי לגלות אוצרות המוחבאים בקירות? בהנחה שכדי למצוא את מה שהסתירו האמוריים או הכנעניים או כל יושבי הארץ נתן אלוהים צרעת בקירות הבית, מדוע צריך לבוא כהן? הרי מיד צריך להתחיל לחפור ותמצא את האוצר המוסתר? מדוע הכהן סוגר את הבית לשבוע פס' (לח')? מדוע עוקרים רק היכן שיש את הצרעת? מדוע זורקים את האבנים למקום טמא? מדוע לפנות את הבית בפס' (כו)? מדוע נטמא כל אשר בבית פס' (לו)? מדוע נטמאים כל הנמצאים בבית פס' (מו)? מדוע צריך את כל הטכסים האלה אם כל הרעיון למצוא את האוצרות המוטמנים? מדוע צריך לחטא ולטהר את הבית פס' (מח- מט)?
בהנחה שנכון פירושו של רש"י והחביאו יושבי הארץ אוצרות בקירות הבית במשך ארבעים שנה, מה הרעיון של ההחבאה, אם ידעו שהם הולכים להשמדה? הרי בהנחה שיאמרו לאדם, נותר לך עוד זמן מוקצב לחיות, מדוע שיחביא אוצר ולא יבזבז אותו? ואם תאמר שהחביא כדי שייקח ויברח כאשר יגיעו בני-ישראל הרי מדוע להחביא, קח וברח?
האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת"? הרי איך מסתדרים הפרשנים עם המדרש הבא, הטוען שהצרעת באה לבית, כדי שהאדם יראה, ויחזור בתשובה?
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע סימן (ד) ואף על האומר דבר בחבירו שאין בו שכן את מוצא במשה על שאמר (שמות ד) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, א"ל הקב"ה בני מאמינים דכתיב (שם /שמות ד'/) ויאמן העם, בני מאמינים דכתיב (בראשית טו) והאמין בה', אלא צריך אתה ללקות שכל החושד בכשרים לוקה בגופו שכן כתיב (שמות ד) ויאמר הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג, אמר להם הקב"ה לישראל ראו מה ביניכם לבין האומות כשהן חוטאין בגופן אני נוגע תחלה ואח"כ בבתיהם, שנא' (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה, ואחרי כן ואת ביתו, אבל אתם אם חוטאים בבתיכם אני מלקה תחלה, מנין ממה שקראו בענין ונתתי נגע צרעת בבית ארץ, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ, ארץ מה חטאת שהיא לוקה, אלא בעון בני אדם הארץ לוקה שנאמר (תהלים קז) ארץ פרי למלחה מרעת וכו', למה מרעת כדי שיראו הבריות וילמדו, וכן הוא אומר (ישעיה כו) כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל, מפני מה היסורין באין לעולם מפני הבריות כדי שיראו ויסתכלו ויאמרו מי שחטא לוקה ומי שלא חטא אין לוקה, ולמה העצים והאבנים והכותלים לוקין כדי שיראו בעליהם ויעשו תשובה, וכך אתה מוצא כשחטאו ישראל בקש הקב"ה להגלותן בבת אחת קודם האומות, אלא אמר אם אני מגלה את ישראל תחלה עכשיו נעשין חרפה וקלון לכל האומות, מה עשה הביא סנחריב הרשע על כל האומות והגלה אותן שנאמר (שם /ישעיהו/ י) ותמצא כקן ידי לחיל העמים, וכתיב (שם /ישעיהו י'/) ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם שוסיתי וישראל רואין שהגליתי את האומות שביניהם ויעשו תשובה ויראו דין שלימה שאני עושה באו"ה ויראו משפטי אולי יעשו תשובה שנאמר (צפניה ג) הכרתי גוים נשמו פנותם וכתיב בתריה אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, כיון שלא עשו תשובה מיד גלו, לפיכך הקב"ה מתרה בהם ומלקה בתיהן כדי שיעשו תשובה שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בגופו שכן בפרשה אחרת אומר איש איש כי יהיה זב בבשרו, לפי' האבנים לוקות תחלה, חזר בו מוטב ואם לאו בגדיו לוקין שנאמר והבגד כי יהיה בו נגע וגו', חזר בו מוטב ואם לאו מלקה בגופו שנאמר ואיש כי ימרט ראשו עדיין יש במריטת הראש ממש ספק לטמא ספק לטהר, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בשחין שנאמר ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא, שחין גדול ממריטת הראש, חזר בו מוטב ואם לאו לוקה בחמשה מגלבין שאת ספחת בהרת נתק נגע וכל כך למה על שלא חזר בו אמר הכתוב נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים (משלי יט) אמר הקב"ה עד שלא בראתי את האדם התקנתי לו את כל אלו, משל לעבד רע שהיה עומד לימכר כיון שהלך רבו לקנותו היה יודע בו שהיה עבד רע, לקח עמו כבלים ומגלבין שאם סרח יהיה רודה אותו בהן, כיון שסרח הביא את הכבלים וכבלו הביא את המגלבין והכהו אמר ליה העבד לא היית יודע שאני עבד רע למה לקחת אותי א"ל לפי שהייתי יודע שאתה קשה התקנתי לך כבלים ומגלבין שאם תסרח אני רודה אותך בהן אף הקב"ה ית' שמו לעולם עד שלא ברא את האדם התקין לו את כל היסורין לפי שהיה יודע כי יצר לב האדם רע מנעוריו לפיכך התקין לו את כל אלו שאם סרח הרי רודה אותו בהן שנאמר נכונו ללצים שפטים ומהלומות לגו כסילים, מהו מהלומות מחה למות שהוא מתרה בו תחלה אם חזר בו מוטב ואם לאו מלקה את גופו מנין ממה שקראו בענין ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. האם לא החליטו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מדוע באה צרעת לבתים? כל אחד ממציא לו רעיון משלו?
