לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מ-13 מידות נלמדת תורה, ואחת מהן היא "גזרה שווה", האם גזרה שווה, היא מידה הנלמדת תמיד, או שהיא סתם אמירה ללא משמעות?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סז עמוד א תנו רבנן: מכשפה - אחד האיש ואחד האשה. אם כן מה תלמוד לומר מכשפה - מפני שרוב נשים מצויות בכשפים. בהנחה שנקבל את הגמרא הזו, איך מסתדר הפס' הבא? שמות כב (יז) מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה: האם צריך להרוג את רוב הנשים? בהנחה שנקבל את פירוש הגמרא הזה, ומפני שנאמר מכשפה בלשון נקבה, רוב הנשים עוסקות בכישוף, איך מסתדר הפס' הבא שנאמר על מכשף זכר? דברים יח (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: האם לפי הפס' כאן רוב הגברים עוסקים בכישוף? הרי תורה נלמדת מ-13מידות, ואחת מהן היא גזרה-שווה, אם כך: הרי מגזרה-שווה צריך לגזור את כל המצוות/הכתוב? הרי רוב המצוות/הכתוב נאמרו בלשון זכר? אם כך: האם רוב גברים גנבים? הרי נאמר לא-תגנוב בזכר, האם רוב גברים רוצחים? הרי נאמר לא-תרצח בזכר, האם רוב גברים נואפים? הרי נאמר לא-תנאף בזכר, האם רוב גברים ממזרים? הרי נאמר ממזר בזכר, מה על הפס' הבא? דברים יח (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: הרי הכול כאן כתוב בלשון זכר, האם גם כאן יש להתייחס לכתוב, ולקבוע, מפני שרוב הגברים עושים זאת? איך מסתדרים הפס' הבאים עם הגמרא למעלה? הרי בפס' הבאים הדברים מיוחסים אך ורק לגברים או נאמרו בלשון זכר, ואין התייחסות אף פעם של כותב התנ"ך בלשון נקבה, וזאת שלא כמו במכשפה שיש התייחסות של כותב התנ"ך גם למכשף שהוא גבר, מה על קֹסֵם קְסָמִים? מְעוֹנֵן? וּמְנַחֵשׁ? הרי הם נאמרו בלשון זכר, האם זה מפני שרוב הגברים מצויים בזה? ואין ולוא פעם אחת קוסמת קסמים, מעוננת, ומנחשת, בלשון נקבה בכול התנ"ך,
איך מסתדרים הפס' הבאים הכתובים בלשון זכר?
שמות כב (כז) אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר: האם רוב הגברים מקללים אלוהים?
שמות כב (יח) כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת: האם רוב הגברים שוכבים עם בהמות?
שמות כא
(טו) וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: אין ולוא פעם אחת מַכָּה אביה ואימא בלשון נקבה בתנ"ך,
(טז) וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת: אין ולוא פעם אחת גנבת בנקבה בתנ"ך,
(יז) וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: אין ולוא פעם אחת מקללת בלשון נקבה בתנ"ך,
ויש עוד הרבה דוגמאות לאורך התורה, הרי רוב התורה נאמרה/ונכתבה בזכר.
לסיכום: מסקנת הגמרא שמפני שנאמר מכשפה בלשון נקבה, בא הכתוב ללמד שרוב הנשים עוסקות בכישוף, היא שטות מוחלטת!