יואב הכהן, אנטישמיות מדוע?

אנטישמיות = גזענות נגד בני שם,

בפרק זה ננסה לעמוד מדוע יש אנטישמיות? נתחיל בפרוש המילה אנטישמיות? אנטישמיות היא: גזענות כלפי בני שם(בן נח), לכן: גזענות = גם אנטישמיות,(אף על פי שגזענות יכולה להיות כלפי כל אדם, אשר אינו בן שם, רק שהיא תקרא גזענות) לאחר שהבנו את פירוש המילה, ננסה להבין מדוע קיימת האנטישמיות? ומעניין שכאשר אומרים אנטישמיות, ברור הדבר שזו גזענות המופנה כלפי עם אחד, שהוא העם "היהודי", למרות שמבני שם יש עוד עמים, וכאשר יש גזענות כלפיהם היא נקראת גזענות, ללא אזכור מי הוא "אביהם הראשון", לאחר שקראתי את התורה, ואת דברי "חכמים", שסיפרו לנו על האלוהים הכול יכול שלנו, לא נותר אלא לשאול, היכן הוא אותו האלוהים? איך זה שבמשך אלפי שנים כל העמים שונאים ומתעללים ב"עם ישראל"? בתפילת הדרך יש פס' האומר "ותתנו לחן ולחסד בעינך ובעיני כל רואינו" ובשמות פרשת שמות ג (כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: ובתהילים קה (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:(כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:(כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו: ובתהילים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד: (י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: עצה של מי האלוהים יכול להפר? האם רק עצה של יהודים או גם של גויים? במשנה פרקי אבות ב (ד)"עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ, בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶך" האם אומרת משנה זו, שאם אני עושה רצונו של האלוהים, אני יכול להיתקל עם גוי שישמיד אותי מפני שאני יהודי המקיים מצוות אלוהים? או שכוונתה לא יאונה לך כל רע, אם? תעשה את רצונו של האלוהים, וכל הרצונות של כולם יתבטלו, מפני הרצון שלך? ובמשלי טז (ז) בִּרְצוֹת יְהֹוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ: האם הכוונה כאן בפס', רק לאויב שהוא יהודי, או גם לאויב שהוא גוי? אם כל הפס' האלה מורים/מראים את יכולתו של האלוהים? מה קרה? מה התפספס? (כמובן שכל זאת, בהנחה שאנו מקבלים את הפס' האלה על יכולותיו של האלוהים כאמת,)

הרי לאחר הפסוקים האלה הנמצאים במקורות שלנו, אנו יכולים ללמוד ולהבין, שיש באפשרות האלוהים, לגרום לאויב לאהוב או לשנוא אותך, אם כך: על השאלה מדוע שונאים אותנו(היהודים)? ננסה לענות דרך בדיקה של מעשינו, כלפי מצוות האלוהים, כי כאשר אתה מבצע את ציווי האלוהים, אינך אמור להיות ניזוק, ומקבץ קטן של פס' מהמקורות המורים על כך, בישעיה ח (י) עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: ובתהלים א (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב:(ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהֹוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה:(ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ: האם הצלחה היא שיש לך אויבים? ובמשלי טו (כט) רָחוֹק יְהֹוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע: ובאבות פרק ב משנה (ד) "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ... כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ" תפילת הצדיק נשמעת? העושה רצון אלוהים, אלוהים עושה רצונו? אם כך: האם יכול להיות שאבותינו עשו רצונו, והאלוהים עשה רצונם? כי אם היו לאבותינו אויבים ואבותינו היו "צדיקים", אז אבותינו ביקשו מהאלוהים אויבים? שאולי, רצונם של אבותינו, שונאים/אויבים? ובמשלי א (לג) וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה: ובמשלי יא (ה) צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע:(ו) צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ:(ח) צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו: ובמשלי יב (כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע: ובתהילים לד (כ) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהֹוָה:(כא) שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה: האם האלוהים שהבטיח את כל ההבטחות האלה, לא שמע על שנאת הגויים לעם ישראל? או שאולי רק מצרות שיהודים עושים אחד לשני, האלוהים יכול לעזור? ואין לאלוהים שליטה על הגויים? האם כל הדברים אלה שנאמרו ע"י משה, והנביאים, ודוד המלך, ורבן גמליאל, והלל הזקן, תופסים גם לגבי גויים? בפרקי אבות הִלֵּל אוֹמֵר "עַל דְּאַטֵּפְתְּ אַטְּפוּךְ וְסוֹף מְטַיְפָיִךְ יְטוּפוּן" ואת זה אמר הלל, כאשר הלך על גשר, וראה ראש צף על פני המים, איך מגיע הלל למסקנה החד משמעית, מה שעשית עשו לך, ומה שעשו לך, ייעשה לאלה שעשו לך? אולי הראש הזה היה שייך ליהודי וגוי שונא יהודים כרת אותו? ואולי זה ראשו של יהודי, ועל קידוש השם הותז ראשו ע"י שונאי יהודים? איך יודע הלל שזה ראשו של פושע? ומדוע אלה שעשו זאת יענשו, אולי "צדיקים" הם? הרי אומר הלל מה שעשית ייעשה לך? הלל לומד זאת מהפס' הבאים בדברים ז (י) וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ לֹא יְאַחֵר לְשׂנְאוֹ אֶל פָּנָיו יְשַׁלֶּם לוֹ: האם "לְהַאֲבִידוֹ" זה לשלם לו בעולם הזה? ובישעיה ג (י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:(יא) אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ: ובישעיה מח (כב) אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְהֹוָה לָרְשָׁעִים: פרק סו (ו) קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל יְהֹוָה מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו:

ירמיה לב (יח) עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ:

יחזקאל לג (כ) וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:

תהילים לז (לג) יְהֹוָה לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ: פרק נו (יב) בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶֹה אָדָם לִי: פרק סב (יג) וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵֹהוּ:

משלי כד (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ: לאחר שראינו שאלוהים משלם לפי דרכו של האדם, האם יש דבר כזה גוי אכזרי? או גוי אשר חשוד על שפיכות דמים? הרי אמרו "חכמים" בתלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד (ב) ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת שופטים דף רעד עמוד (ב) צדק צדק תרדוף, חתכין תרין דינין דינא מפי ב"ד דלעילא ודינא מפי ב"ד דלתתא, ומהכא אשתמודע אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שנתן לו רשות מלמעלה, הרי אם הרשות לפעול/להזיז אצבע, ניתנת מלמעלה? איך יכול להיות גוי אכזרי, או גוי חשוד על שפיכות דמים, האם אין לאלוהים שליטה על גויים?

הרי אם "הכל מלמעלה", אם כך: צריך לחפש, איפה טעינו בדרך? ובמה הכעסנו את אלוהינו? ששלח לנו את אויבנו? כי בהושע ח (ג) זָנַח יִשְׂרָאֵל טוֹב אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ: ובמשלי יז (יא) אַךְ מְרִי יְבַקֶּשׁ רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח בּוֹ: מצודות דוד אך מרי - מי שכל דבריו אך למרות בה' הוא מבקש רעה לעצמו בעה"ז(בעולם הזה). מצודות ציון ישלח - ענין גרוי ושסוי כמו ושן בהמות אשלח בם (דברים ל"ב):

במדבר יד (כו) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:(כז) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי:(כח) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם:

יחזקאל לו (יט) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם: מה עשו אבותינו אצל הגויים שהוא אינו טוב? ובמה חיללו שם יהוה?

רש"י (כ) ויבוא - לפי שאמר בית ישראל בראש הפרשה קרא כל הפרשה בלשון יחיד ומדרש אגדה הקב"ה בא עמהם בגולה והטה אוזן מה היו אומרים השבאין הרי אלו עם ה' ולא היה לו יכולת להצילן במדרש איכה רבתי. ויחללו את שם קדשי - השפילו את כבודי ומהו החילול באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו:

מצודות דוד (כ) ויבוא אל הגוים - וכאשר בא אל הבבליים שגלו ביניהם נתחלל על ידיהם שם קדשי כי העובדי כוכבים ההם אמרו עליהם הנה עם ה' אלה ועכ"ז יצאו מארצו ומבלתי יכולת לא השאירם בארצו:

מצודות דוד (כא) אשר חללוהו - ר"ל אשר נתחלל על ידיהם: מי חיללוהו?

"חכמים" שיכתבו לנו את ההיסטוריה לנוחיותם!! וזה מה שאמר וולטיר פילוסוף צרפתי "רק פילוסופים צריכים לכתוב את ההסטוריה" "אצל כל העמים נמצאת ההסטוריה מסולפת על ידי האגדה" (ויל דיוראנט / גדולי ההוגים חייהם ודעותיהם קורות הפילוסופיה עמ 159)

לפי "חכמים" לא היה חילול השם? אלא מפני שגלו נחשב האלוהים ללא כל יכול בעיני הגויים וכך חיללו את שם יהוה, והרי נאמר בפס' אשר חיללתם בתוכם ולא אשר חיללתם בבואכם? חיללתם כאשר אתם חיים איתם ולא רק כשהגעתם אליהם, שהרי יחזקאל מדבר לאחר שהעם כבר יושב שם שנים רבות, ואם זאת הסיבה לפי פרשנות "חכמים"? מדוע האלוהים לא צפה זאת מראש? שהרי יכול האלוהים להעניש אותנו בארץ ישראל ולא להגלות אותנו? וכך שמו לא היה מתחלל והיה חוסך האלוהים מעצמו את חילול שמו? והרי יכלו לקדש שם שמים במקומות שהיו? ומדוע כל ה"חכמים" שגילו לנו את הסיבה לא עשו לתקון חילול זה? שהרי במשך כאלפים שנה אנו רק סובלים ונטבחים היכן קידוש השם? בזה שהאלוהים אינו עוזר לנו הרי הוא בעצם עוזר לגויים להאמין בזה שאינו יכול להגן על אף אחד? לפי הסבר זה של "חכמים" אין מה לבדוק מה הבעיה בהתנהגותנו, אנחנו בסדר וסתם גלינו מארצנו? לא שנאת בני האדם היא חילול השם? לא כל ההלכות שכתבו "חכמים" הם חילול השם? אם כך מה עניין לב אבן? בחוקי ומשפטי תלכו בעתיד ולא עבר? בפסוקים הבאים יחזקאל לו (כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם:(כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: לב של אבן? כאילו מה עשינו? כל אבותינו צדיקים היו? האם הייתה תקופה שהוא לא היה האלוהים שלנו? ואנו לא היינו עמו? לכן בהמשך עבודה זו נחפש על איזה לב אבן מדבר הנביא?

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ח הלכה (י) משה רבנו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל, שנאמר מורשה קהלת יעקב, ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות, שנאמר ככם כגר, אבל מי שלא רצה אין כופין אותו לקבל תורה ומצות, וכן צוה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו בני נח, וכל מי שלא יקבל יהרג, והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום וצריך לקבל עליו בפני שלשה חברים, וכל המקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש ולא מל הרי זה כמן האומות: הלכה (יא) כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם: היכן נתבקשנו? ובאיזה מצווה? קיים חוק זה? ואם כבר צוו מצווה זו מתי ביצעו אותה עם ישראל, וכפו עמים אחרים לקבל את שבע מצוות בני נח? לכפות את הדת בכוח? לכן מהטעם "ומשלם לאדם כפועלו" מה הפלא שזה החוק שהיה אצל הנוצרים בזמן האינקוויזיציה? ומה הפלא שזה גם חוק אצל המוסלמים? תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"א תני רבי שמעון בן יוחי הכשר שבגוים הרוג הטוב שבנחשים רצץ את מוחו כנראה שהקדימו אותנו הגויים? וקיימו הם את מצוות "חכמים" "הבא להרגך השקם להורגו"? והפסוק הבא במקומו תהילים לה (ח) תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ: ופירוש הפס' הוא שכל גזען, מקבל אנטישמיות על הראש,

משנה מסכת אבות פרק ב [י] רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם: מי הם "הבריות"? האם רק ישראלי/יהודי? או ש"הבריות" = כל בני האדם?

משנה מסכת אבות פרק ג

משנה [י] הוא(חנינא בן דוסא) היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו. רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת ילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם: מי הם "הבריות"? האם רק ישראלי/יהודי? או כל בני האדם? "הבריות" הם כל אדם, או רק מי שאוהב אותך?

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ט הלכה (ד) הנוצרים עובדי עבודה זרה הם, ויום ראשון יום אידם הוא. לפיכך אסור לשאת ולתת עימהם בארץ ישראל, יום חמישי ויום שישי שבכל שבת ושבת; ואין צריך לומר, יום ראשון עצמו, מפני שהוא אסור בכל מקום. וכן נוהגים עימהם, בכל אידיהם: אם הנוצרים עובדי עבודה זרה, מדוע לא עזבו היהודים את אירופה? ויקרא כה (לח) אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: רש"י אשר הוצאתי וגו' - והבחנתי בין בכור לשאינו בכור אף אני יודע ונפרע מן המלוה מעות לישראל ברבית ואומר של נכרי הם ד"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ ע"מ שתקבלו עליכם מצותי אפי' הן כבדות עליכם: לתת לכם את ארץ כנען - בשכר שתקבלו מצותי: להיות לכם לאלהים - (ת"כ) שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלהים וכל היוצא ממנה כעובד ע"א:

בראשית יז (ח) וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: רש"י לאחוזת עולם - ושם אהיה לכם לאלהים אבל (בר ישראל) הדר בחוצה לארץ כמו שאין לו אלוה: איפה גר רש"י? והרבה מה"חכמים"? מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לג רבי עקיבא אומר סייג לחכמה שתיקה. סייג לכבוד שלא לשחוק. סייג לקדשים טהרה. סייג לנדרים פרישות. סייג לתורה מסורת. הוא היה אומר אל תדור בין הגוים שלא תעבוד ע"ז. רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ה הלכה (ט) אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן הגויים ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום: הלכה (יב) לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו, כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות, שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו:

רמב"ם הלכות עבדים פרק ח

הלכה (כ) ישראל שתקף בגוי קטן או מצא תינוק גוי והטבילו לשם גר הרי זה גר, לשם עבד הרי זה עבד, לשם בן חורין הרי זה בן חורין: מה פירוש מצא ילד? האם הם זרוקים ברחובות? מהלכה זו אפשר להבין את סיפור עלילת הדם - דם ילד גוי למצות בפסח, מה הפלא בסיפור, שהיהודים שוחטים ילד גוי למצות פסח?

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (ט) גוי שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד, וכן גוי ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו, כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע, ואם עסק בתורה, או שבת, או חדש דבר, מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג: מה פירוש חייב מיתה, אבל לא ממתים אותו, אלא מודיעים לו שהוא חייב מיתה? הוא חייב או לא חייב? ואם החליט לא לשמוע מה עושים? אם כך: האם כל הנוצרים חייבים מיתה? הרי הם שובתים ביום ראשון? והם לומדים את התורה ומאמינים בה, מה הפלא שהקדימו הנוצרים את ישראל? אינקוויזיציה? אנטישמיות? הרי "מדין רודף", או "מדין הבא להורגך השכם להורגו" הנוצרים פעלו, מה פירוש עסק בתורה? הרי הנוצרים מאמינים בתורה והיא נקראת אצלם הברית הישנה? ואיך הלכה זו מסתדרת עם הפירוש לפסוק הבא? בדברים יג (יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהֹוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: רש"י למען ישוב ה' מחרון אפו. שכל זמן שעבודת כוכבים בעולם חרון אף בעולם: מדוע בעולם, רק אצל היהודים, לא? לגויים, אסור ללמוד? מדוע לא נתן אלוהים תורה מהתחלה? מדוע התעכב האלוהים עד יציאת מצרים? הרי עד אז עבודת כוכבים בעולם, מדוע האלוהים לא נתן תורה, וסתם התעצבן במשך כ2500 שנה? האלוהים רצה שבני האדם יכתבו לבד את התורה?

צפניה ג (ט) כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהֹוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד: והאם זהו רצונו הסופי של האלוהים? (הנה שורה משיר השלום) "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום"

ישעיה נו (א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת:(ב) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת וּבֶן אָדָם יַחֲזִיק בָּהּ שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וְשֹׁמֵר יָדוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּל רָע:(ג) וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהֹוָה לֵאמֹר הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהֹוָה מֵעַל עַמּוֹ וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ:(ד) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי:(ה) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת:(ו) וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהֹוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהֹוָה לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי: מי הם בני הנכר הנלווים אל יהוה?

מצודות דוד על ה' - כמו אל ה'. כל שומר שבת - כל מי בהם אשר ישמור את השבת מלחללו וכל האוחזים בתורתו הנתונה בברית:

ישעיה נו (ז) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים: רש"י לכל העמים - ולא לישראל לבדם:

מצודות דוד והביאותים - את העושים כל אלה אביא אל הר קדשי הוא בה"מ שוה בשוה עם האזרח בישראל. ושמחתים - אשמחם בבית המוכן להתפלל שם לפני. לרצון - יהיו מקובלים ברצון על מזבחי. יקרא לכל העמים - ר"ל יהיה מוכן לבית תפלה לכולם:

דברי הימים ב ו

(לב) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה:(לג) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי:

סדור תפלה - נוסח ספרד - סדר תפילת מנחה (המשך)

וְעַל כֵּן נְקַוֶּה לְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶרֶת עֻזֶּךָ. לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן. לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁמֶךָ לְהַפְנוֹת אֵלֶיךָ כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ. יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל. כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ. תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן. לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ. וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּנוּ. וִיקַבְּלוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶךָ. וְתִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד. כִּי הַמַּלְכוּת שֶׁלְּךָ הִיא וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּמְלֹךְ בְּכָבוֹד. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ. יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד: "וִיקַבְּלוּ"? מרצון? ולא בכפיה?

וְנֶאֱמַר. וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: איך יקבלו? איך ידעו? אם אסור להם ללמוד תורה? או לשמור שבת?

רמב"ם הלכות טומאת צרעת פרק טז

הלכה (ט) מי שנכנס לבית מנוגע, וכליו על כתפיו, וסנדלו וטבעתו בכפיו - הוא והם טמאין מיד, שאינו מציל מליטמא מיד, אלא כלים שהוא לבוש בהם. וכן הגוי והבהמה שהיו לבושין בכלים, ונכנסו לבית המנוגע - נטמאו הכלים מיד; אבל הגוי אינו מקבל טומאה, כבהמה: איך זה מסתדר עם הדברים הבאים מקבל טומאה או לא? פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כח וכל מי שאוכל עם ערל כאילו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם הערל כאילו רוחץ עם הנבלה, וכל הנוגע בערל כאילו נוגע במת, שהם בחייהם כמתים ובמיתתם כנבלת בהמה, ואין תפלתם נכנסת לפני הב"ה, שנ' לא המתים יהללו יה, אבל ישראל שהם נמולים תפלתם נכנסת לפני הב"ה כריח ניחוח, ספר האשכול (אלבק) הלכות מילה דף קט עמוד ב וכל מי שהוא אוכל עם ערל כאלו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם ערל כאלו רוחץ עם נבלה, וכל הנוגע בערל כאלו נוגע במת, שהם בחייהם נקראים מתים, ובמותם כנבלת בהמה, ואין תפלתם נכנסת לפני הקב"ה לריח שנאמר ואנחנו נברך וגו'

והרמב"ם הרופא, את מי ריפא במצרים? וכל "הצדיקים" בחוץ לארץ, עם מי עשו עסקים, ובמיוחד באירופה ששם הגויים, הם היו בטוח ערלים? כי על בני עדות המזרח עוד אפשר לסנגר, כי חיו עם מוסלמים, שהם נימולים, והמוסלמים אינם נחשבים עובדי אלילים, גם לפי ההלכה,

משנה מסכת עבודה זרה פרק ב הלכה (ב) מִתְרַפְּאִין מֵהֶן רִפּוּי מָמוֹן, אֲבָל לֹא רִפּוּי נְפָשׁוֹת. וְאֵין מִסְתַּפְּרִין מֵהֶן בְּכָל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מֻתָּר, אֲבָל לֹא בֵינוֹ לְבֵינוֹ: האם לא קיבלו כולם אותה ב"מסורת" "תורה" "שבע"פ"?

שולחן ערוך יורה דעה סימן קנו סעיף א

אין מסתפרים מהעובד כוכבים אלא במקום שמצויין בני אדם, או אם אותו העובד כוכבים מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב. הגה: ויש מחמירין שלא להסתפר מעובד כוכבים, אפילו במקום רבים, א בתער, אם לא שיראה במראה. (תוספות ומרדכי פא"מ). ב ונהגו להקל כסברא ראשונה. מה פירוש אין מסתפרים רק במקום שיש בני אדם? הרי "גוי כבהמה הוא חשוב"? ואדם הוא רק יהודי? אם כך: האם הכוונה במקום שיש רק יהודים? ואיך גוי יכול לספר יהודי אם כל הנוגע בערל כאילו נגע במת? והלכה שגוי תמיד כזב(מלשון זיבה) אז איך יש היתר שהוא יספר יהודי? שהרי הזב מטמא בנגיעה? רמב"ם הלכות תרומות פרק יב הלכה (ז) היה עובר ממקום למקום, וכיכרות של תרומה בידו, אמר לו הנוכרי, תן לי אחת מהן, ואם לאו הריני נוגע בכולן, ומטמאן - יניח לפניו אחת על הסלע, ואל ייתננה לתוך ידו, כדי שלא יטמא התרומה בידיים: אם הוא נותן לו לחם מיד אל יד, הוא נטמא, רק על ידי זה שהוא נגע בלחם ללא שנגע בו עצמו? וספר שנוגע בראשו של אדם, אינו מטמא אותו?

והאם מגעו של היהודי בכל דבר אחר אינו מטמא את הדברים שנגע בהם לאחר התספורת אצל הגוי?

משנה מסכת שביעית פרק י

משנה (ט) הַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. הַלֹּוֶה מִן הַגֵּר שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בָנָיו עִמּוֹ, לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו. וְאִם הֶחֱזִיר, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. כָּל הַמִּטַּלְטְלִין, נִקְנִין בִּמְשִׁיכָה. וְכָל הַמְקַיֵּם אֶת דברו רוח חכמים נוחה הימנו: בהנחה שלא מחזירים לגוי? הרי הוא התגייר? הוא התגייר ובניו התגיירו לכן הוא מקבל עונש? ומה פרוש רוח "חכמים" נוחה הימנו, לא יחזיר? או כן יחזיר?

רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק א

הלכה (כ) חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב; אבל אין יום טוב מכין לשבת, ולא שבת מכינה ליום טוב. לפיכך ביצה שנולדה ביום טוב שאחר שבת אסורה, אף על פי שהתרנגולת עומדת לאכילה - הואיל ומאמש נגמרה הביצה, נמצא שבת מכין אותה ליום טוב. ואסרוה בכל יום טוב - גזירה, משום יום טוב שאחר שבת; וכן ביצה שנולדה בכל שבת, אסורה - גזירה, משום שבת שאחר יום טוב: גזענות כן, ביצה שנולדה בשבת לא? לדרוך על בני אדם מותר, לאכול ביצה שהתרנגולת הטילה בשבת אסור?

איך ההלכה והגמרא מתקיימים ביחד?

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף ג

אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו; (י) ו ובמקום שנהגו ליתן (יא) <ב> אף לא"י(לאינו יהודי), נותנים.

רמב"ם הלכות תרומות פרק יב

הלכה (ז) היה עובר ממקום למקום, וכיכרות של תרומה בידו, אמר לו הנוכרי, תן לי אחת מהן, ואם לאו הריני נוגע בכולן, ומטמאן - יניח לפניו אחת על הסלע, ואל ייתננה לתוך ידו, כדי שלא יטמא התרומה בידיים:

רמב"ם הלכות תפילה פרק ז הלכה (ו) ומברך אדם בכל יום - ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא עשני גוי; מדוע מברך? הרי האלוהים עושה גוי או יהודי? אם כך: מדוע האלוהים עושה גויים? השוטים שכתבו הלכה זו, לא קראו את ספר יונה?

רמב"ם סדר תפילות הלכה (יח) בלילי מוצאי שבת, ומוצאי יום הכיפורים, ומוצאי ימים טובים, מברך ברכה רביעית בנוסח זה: אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה; ואתה הבדלת בין קדש לחול, ובין אור לחושך, ובין ישראל לגוים, ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. כשם שהבדלת בין קדש לחול, כך פדנו והצילנו מכל מיני משחית ומכל מיני פורענות המתרגשות לבוא בעולם; ושמרנו מן הכל, וחננו מאתך דעה ובינה והשכל. ברוך אתה ה', חונן הדעת:

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יג

הלכה (ט) יין מבושל, והשיכר, או יין שעירבו עם דברים אחרים כגון דבש ושמן, וכן החומץ, והגבינה, והחלב, וכל שאיסורו מדברי סופרים, שהפקידו ביד גוי - אינו צריך שני חותמות, אלא חותם אחד בלבד דייו; אבל היין והבשר וחתיכת דג שאין בהן סימן, שהפקידן ביד גויים - צריכין שני חותמות: הלכה (י) ייראה לי, שכל מקום שאמרנו בעניין יין שלנו שהוא אסור בשתייה ומותר בהניה, מפני צד נגיעה שנגע בו הגוי - כשהיה הגוי עובד עבודה זרה; אבל אם היה איסורו בגלל גוי שאינו עובד עבודה זרה כגון ישמעאלי שנגע ביין שלנו שלא בכוונה, או שטפח על פי החבית - הרי זה מותר בשתייה. וכן כל כיוצא בזה: הלכה (יא) אבל המפקיד יין ביד גר תושב, או ששלחו עימו והפליג, או שהניח ביתו פתוח בחצר גר תושב - הרי זה אסור בשתייה, שכל חשש של חילוף וזיוף, ייראה לי שכל הגויים שווין בו - הואיל ונעשה היין ברשותן, נאסר בשתייה על כל פנים: מה זה "מכה" "והאבן הקדושה", האם זו אינה עבודת אלילים? האם הרמב"ם חשש שאם יקרא איזה מוסלמי את ההלכה, ויראה מה כתוב, ראשו יהיה בסכנה, ועדיף לא להסתבך?

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יג

הלכה (כב) ישראל שמכר יינו לגוי - פסק עד שלא מדד לו, דמיו מותרין, שמשפסק סמכה דעתו, ומשמשך קנה, ויין נסך אינו נעשה, עד שייגע בו - נמצא בשעת מכירה, היה מותר. מדד לו עד שלא פסק הדמים, דמיו אסורין, שהרי לא סמכה דעתו אף על פי שמשך, ונמצא כשנגע עדיין לא סמכה דעתו ליקח, ונאסר היין בנגיעתו, והרי זה כמוכר סתם יינם: הלכה (כג) במה דברים אמורים, בשמדד הישראלי לכליו; אבל אם מדד לכלי הגוי, או לכלי ישראל שביד הגוי - צריך ליקח את הדמים ואחר כך ימדוד. ואם מדד ולא לקח דמים - אף על פי שפסק, דמיו אסורין, שמשיגיע לכלי, נאסר כסתם יינם: הלכה (כד) הנותן דינר לחנווני גוי, ואמר לפועלו הגוי, לך ושתה ואכול מן החנווני, ואני מחשב לו - הרי זה חושש שמא ישתה יין, שזה כמי שקנה לו יין נסך, והשקהו. וכנגד זה בשביעית אסור, כגון שנתן דינר לחנווני ישראל עם הארץ, ואמר לפועלו הישראלי, לך ואכול ואני מחשב לו; ואם אכל הפועל דבר שאינו מעושר, אסור: הלכה (כה) אבל אם אמר להם, אכלו ושתו בדינר זה, או שאמר להם, אכלו ושתו עליי מן החנווני ואני פורע - אף על פי שנשתעבד, הואיל ולא נתייחד שיעבודו - הרי זה מותר, ואינו חושש לא משום יין נסך, ולא משום שביעית, ולא משום מעשר: הלכה (כו) מלך שהיה מחלק יינו לעם, ולוקח מהן דמיו כפי מה שירצה - אל יאמר אדם לגוי, הא לך מאתיים זוז והיכנס תחתיי באוצר המלך, כדי שייקח הגוי היין שכתבו בשם ישראל, וייתן הגוי הדמים למלך; אבל אומר לו, הא לך מאתיים זוז, ומלטני מן האוצר: הלכה (כז) גוי שנגע ביינו של ישראל לאונסו, מותר למכור אותו יין לאותו הגוי שאסרו לבדו - שכיון שנתכוון זה הגוי להזיקו ולאסור יינו, הרי זה כמו ששברו או שרפו, שחייב לשלם; ונמצאו הדמים שלוקח ממנו, דמי ההיזק ולא דמי המכירה:

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יב

הלכה (כד) זונה גויה במסיבה של ישראל - היין מותר, שאימתן עליה ולא תיגע; אבל זונה ישראלית במסיבת גויים - יינה שלפניה בכליה אסור, מפני שהן נוגעין בו שלא מדעתה: האם שתית יין נסך חמורה מזנות? אסור לשתות יין שנגעה בו זונה גויה, אבל מותר לשהות בחברת הזונה הגויה? הרי לפי הלכה כל הגויים כזבים תמיד? אם כך: איך זה מסתדר עם הפס' הבאים? פרשת נשא במדבר ה (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:(ג) מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:(ד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כתוב בישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:

מיכה ג (ט) שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ: מי הם "רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב"? ומי הם "קְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל"?

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה (י) אין שוכרין פועלים גויים לקצור, מפני שאינן בקיאין בלקט ופיאה; ואם שכר וקצרו את כולה, הרי זו חייבת בפיאה: האם לא היה כדאי ללמד אותם?

רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י

הלכה (ג) כל המרחם, מרחמין עליו - שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (דברים יג, יח); וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם, יחוש לייחוסו - שאין האכזרייות מצויה אלא בגויים, שנאמר "אכזרי המה ולא ירחמו" (ירמיהו נ, מב): איך הלכה זו מסתדרת עם המשניות הבאות? האם זו אינה הכללה, וכבר דנו את כל הגויים לכף חובה? משנה מסכת אבות פרק א [ו] יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות: האם "כל אדם" זה רק בן ישראל? או ש"כל אדם" זה גם גוי?

משנה מסכת אבות פרק א [יב] הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: עם מי "רודף שלום"? האם עם החברים או עם האויבים? מה הם "הבריות"? והאם לאהוב רק את "הבריות" שהולכים כמוני? ואיך מקרבים לתורה כשמקללים וזורקים אבנים? משנה מסכת אבות פרק א [יז] רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם: שלום עם מי? ומה זה העולם עומד על השלום, הרי עשיו שונא ליעקב? וכל הגויים שונאים לישראל? משנה מסכת אבות פרק ב [י] רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם: האם "הבריות" זה רק עם ישראל, או כל הברואים?

רמב"ם הלכות גניבה פרק ג

הלכה (יב) האיש נמכר בגניבתו אבל לא האשה ודבר זה מפי הקבלה, ואין הגנב נמכר אלא בקרן אבל הכפל או תשלומי ארבעה וחמשה אינו נמכר בו אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר: הלכה (יג) גנב את הגוי או את ההקדש אינו נמכר על הקרן אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר:

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ב

הלכה (יא) ישראל שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין שנאמר (שמות כא, יד) וכי יזיד איש על רעהו, ואין צריך לומר שאינו נהרג על הגוי, ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו, שהעבד כבר קבל עליו מצות ונוסף על נחלת ה': האם הציווי "לא תרצח" הוא רק לגבי יהודי? האם כותב התורה שכח להוסיף תוספת זו?

רמב"ם הלכות שחיטה פרק יג הלכה (יב) המקדיש עוף לבדק הבית, ופרח מידו והרי הוא מכירו, ומצאו רובץ על האפרוחים או על הביצים - לוקח הכול, ומביאן לידי גזבר, שאין שילוח האם נוהג במקודשין, שנאמר "ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב, ז), ואין אלו שלו. עוף שהרג את הנפש - פטור מלשלח, מפני שהוא מצווה להביאו לבית דין לדון אותו: סיום יותר מוצלח מזה אי אפשר לבקש, עוף שהוא רוצח נילקח לדין תורה!!!!!! הללויה!!!!!! ויהודי יכול להרוג גוי, כי הגוי נחשב כבהמה? ואיך מסתדרות הלכות אלה עם הפס' הבאים? בבראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: "אָדָם" זה רק יהודי? רמב"ן וטעם ויקרא את שמם אדם - מפני ששם אדם כלל לכל המין האנושי, הזכיר כי האלהים קרא הזוג הראשון בשם זה, מפני שכולם בהם בכח, ועליהם הוא אומר "זה ספר תולדות אדם": מדוע הרמב"ן אינו מבין ש"אָדָם" זה רק יהודי?

בראשית ט (ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם:

במדבר טו (יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכֲכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה:(טו) הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָֹה:(טז) תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם:

דברים כ (י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:(יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ:(יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:(יג) וּנְתָנָהּ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב:(יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לָךְ:(טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה:(טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה (י) המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיה הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו: הלכה (יא) אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך: אסור להציל רועה בהמה דקה מישראל? אם כך: איפה רעו אברהם יצחק יעקב ודוד?

בראשית מו (לא) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:(לב) וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:(לג) וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם:(לד) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: ומה עם הציווי בפס' הבא ויקרא פרשת אחרי מות יח (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ: ובכל המצוות מצווים אנו לזכור את שהיינו עבדים במצרים, והאלוהים הוציאנו משם.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף ג

אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו; (י) ו ובמקום שנהגו ליתן (יא) <ב> אף לא"י(אינו יהודי), נותנים. איך מסתדרת ההלכה כאן עם ההלכה הקובעת שאסור להצילם אם נטו למות? את הגויים?

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה (יז) וכן כל מי שיש בו עזות פנים, או אכזרייות, ושונא את הברייות, ואינו גומל להן חסד - חוששין לו ביותר, שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל האומה הקדושה - ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים; ובגבעונים הוא אומר "והגבעונים לא מבני ישראל המה" (שמואל ב כא, ב) - לפי שהעיזו פניהם, ולא נתפייסו, ולא ריחמו בני שאול ולא זכרו לישראל חסד למחול לבני מלכם, והם עשו עימהם חסד והחיום בתחילה:

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב

הלכה (ט) אסור ליקח רפואה מן הגוי אלא אם כן נתיאשו ממנו שיחיה, ואסור להתרפאות מן המין ואף על פי שנתיאשו ממנו שמא ימשכו אחריו, ומותר ליקח רפואה מן הגוים לבהמה או למכה שבגוף מבחוץ כגון מלוגמא ורטייה, ואם היתה מכה של סכנה אסור ליקח ממנו, וכל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהם: הלכה (י) ומותר לשאול לרופא גוי ויאמר לו סם פלוני יפה לך וכך וכך תעשה אבל לא יקח ממנו: הלכה (יא) ואסור להסתפר מהן ברשות היחיד שמא יהרגנו, ואם היה אדם חשוב מותר מפני שהוא מתיירא להרגו, ואם דימה לגוי שהוא אדם חשוב כדי שיפחד ממנו ולא יהרגנו הרי זה מותר להסתפר ממנו: הרי כל הרופאים היום כופרים לפי ההלכה, אם כך: מדוע הולכים אליהם?

רמב"ם הלכות שחיטה פרק ד הלכה (יא) ישראל משומד לעבירה מן העבירות, שהיה מומחה - הרי זה שוחט לכתחילה; וצריך ישראל כשר לבדוק את הסכין, ואחר כך ייתננה למשומד זה לשחוט בה - מפני שחזקתו שאינו טורח לבדוק. ואם היה משומד לעבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיה, או מין והוא הכופר בתורה ובמשה רבנו, כמו שביארנו בהלכות תשובה - הרי הוא כגוי, ושחיטתו נבילה: הרי רוב הרופאים בישראל מחללי שבת בפרהסיה, אם כך: מה עליהם? איך זה שרבנים מטופלים אצל ה"גויים" היהודים?

הלכה (יג) אלו הצדוקיין והבייתוסיין ותלמידיהן, וכל הטועין אחריהן שאינן מאמינין בתורה שבעל פה - שחיטתן אסורה; ואם שחטו בפנינו, הרי זו מותרת, שאין איסור שחיטתן אלא שמא יקלקלו בשחיטתן, והן אינן מאמינין בתורת שחיטה; לפיכך אינן נאמנין לומר, לא קילקלנו:

רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב

הלכה (טו) ואסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור, ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה שנאמר (דנייאל ד, כד) להן מלכא מלכי ישפר עלך: האם הרמב"ם צדיק יותר מדניאל? שהרמב"ם יודע היכן נכשל דניאל? על זה נאמר: תהלים נ (טז) וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ: על זה נאמר "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ", האם זה מורה? איך מסתדרת הלכה זו עם יוסף ועצתו לפרעה? איך כל הרבנים שיש בימינו ונותנים עצות לכל מיני חברי כנסת מחללי שבת בפרהסיה ואוכלי נבלות?

רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה (יא) אסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם, אבל נותן הוא לגר תושב, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי במכירה ולא במתנה אבל לגר תושב בין במכירה בין בנתינה מפני שאתה מצווה להחיותו, שנאמר גר ותושב וחי עמך: איך מסתדרת ההלכה הבאה? שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף ג אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו; (י) ו ובמקום שנהגו ליתן (יא) <ב> אף לא"י(לאינו יהודי), נותנים. אסור מתנת חינם? ונותנים?

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק א

הלכה (ב) כל הנוגש העני והוא יודע שאין לו מה יחזיר לו עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה, ומצות עשה לנגוש את הגוי ולהצר לו שנאמר לנכרי תגוש מפי השמועה למדו שזו מצות עשה: איך מסתדרת ההלכה הבאה? שולחן ערוך אורח חיים סימן תרצד סעיף ג אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו; (י) ו ובמקום שנהגו ליתן (יא) <ב> אף לא"י(לאינו יהודי), נותנים. ואיך נוגשים ומצירים? אם נותנים לו צדקה? ואסור מתנת חינם? ואסור להצילם אם נטו למות?

רמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ה

הלכה (א) הגוי וגר תושב לוין מהן ומלוין אותן ברבית שנאמר לא תשיך לאחיך לאחיך אסור ולשאר העולם מותר, ומצות עשה להשיך לגוי שנאמר לנכרי תשיך מפי השמועה למדו שזו מצות עשה וזהו דין תורה:--- הלכה (ו) ישראל שלוה מעות מן הגוי ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן והרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ולא הרבית, אבל גוי שלוה מישראל ברבית וזקף עליו את הרבית במלוה אף על פי שזקפן עליו אחר שנתגייר גובה את הקרן ואת הרבית שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה, וגובה הישראל ממנו אחר שנתגייר כל מעות הרבית שנתחייב בהן כשהיה גוי:

במדבר טו (טו) הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָֹה:(טז) תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם:

רמב"ן פרשת ראה דברים טו (ג) את הנכרי תגש - זו מצות עשה, לשון רש"י מספרי (ראה קל). ופירושו מצות עשה באחיך, הנכרי תגוש ולא אחיך, ולאו שבא מכלל עשה עשה. ולפי ששנינו שם (ספרי קכט) לא יגוש, ליתן עליו לא תעשה, חזרו ושנו את הנכרי תגוש זו מצות עשה, לומר שעובר עליו בעשה ולא תעשה. וכך אמרו שם (ספרי תצא קכט) לנכרי תשיך (להלן כג כא), מצות עשה, ולאחיך לא תשיך, זו מצות לא תעשה, והוא כמו שפירשנו מצות עשה באחיך, וכך פירש שם רש"י, לא שיהיה מצוה להלוות לנכרי ברבית כלל, וכן מוכח בגמרא בפרק איזהו נשך (ב"מ ע ב). והרב רבי משה (הל' מלוה ולוה פ"א ה"ב ושם פ"ה ה"א) עשאן שתיהן מצות ממש, לנגוש את הנכרי ולהלוותו ברבית, טעה בלשון הזה השנוי בספרי. ושם הוא מורגל במקומות רבים, כל עוף טהור תאכלו, מצות עשה, כל שרץ העוף, מצות לא תעשה, וכן הזכירו בספרא (שמיני פרשה ג א). ובספרי (ראה צו) זאת הבהמה אשר תאכלו, מצות עשה. ודבר ברור הוא: אז זו מצווה לתת ריבית על הגוי או לא מי צודק רש"י או רמב"ם? והרמב"ן אומר שרמב"ם טעה ומה על ממשה עד משה לא קם כמשה?

רמב"ם הלכות מעשרות פרק ו הלכה (יג) החוכר שדה מן הנוכרי - מעשר, ואחר כך נותן לו, קנס קנסו אותו בזה - כדי שלא יחכור מן הגוי, ונמצאת השדה בורה לפניו, עד שיצטרך, וימכרנה לישראל. וכן המקבל שדה אבותיו מן הגוי, קנסו אותו שיעשר ואחר כך ייתן לגוי חלקו מעושר - כדי שלא יקפוץ ויקבלה ממנו, מפני שהיא שדה אבותיו, עד שתישאר לפניו בורה, כדי שימכרנה לישראל: מה עשו כל היהודים באירופה?

רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה (יב) הרואה קברי ישראל, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בדין, וזן אתכם בדין, וכילכל אתכם בדין, והחיה אתכם בדין, והמית אתכם בדין, והוא עתיד להקים אתכם לחיי העולם הבא בדין; ברוך אתה ה', מחיה המתים: הלכה (יג) הרואה שש מאות אלף בני אדם כאחד, אם גויים הן, אומר "בושה אימכם מאוד, חפרה יולדתכם, הנה אחרית גויים, מדבר צייה וערבה" (ירמיהו נ, יב); ואם ישראל הן ובארץ ישראל, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, חכם הרזים: האם צריך לספור שיש שש מאות אלף? ואם יש רק חמש מאות תשעים אלף?

הלכה (יד) הרואה מחכמי אומות העולם, אומר ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שנתן מחכמתו לבשר ודם; חכמי ישראל, מברך שנתן מחכמתו ליראיו; מלכי אומות העולם, מברך שנתן מכבודו לבשר ודם; מלכי ישראל, מברך שנתן מכבודו ליראיו: הלכה (טו) הרואה את הכושי, ואת המשונין בצורת פניהן או באבריהן, מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, משנה הברייות. הרואה סומה, או קיטע, ומוכי שחין, ובהקנין, וכיוצא בהן - מברך ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, דיין האמת; ואם נולדו כן ממעי אימן, מברך משנה הברייות. הרואה פיל וקוף וקיפוף, אומר ברוך משנה הברייות: כושי וקוף שווים? הידד לגזענות

במדבר ה (כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע: רש"י ואם לא נטמאה האשה - בסתירה זו: וטהורה היא - ממקום אחר: ונקתה - ממים המאררים ולא עוד אלא ונזרעה זרע אם היתה יולדת בצער תלד בריוח אם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים (סוטה כז): מה הבעיה עם שחורים? האם זו גזענות?

רמב"ם הלכות שביתת יום טוב פרק א הלכה (כ) חול מכין לשבת, וחול מכין ליום טוב; אבל אין יום טוב מכין לשבת, ולא שבת מכינה ליום טוב. לפיכך ביצה שנולדה ביום טוב שאחר שבת אסורה, אף על פי שהתרנגולת עומדת לאכילה - הואיל ומאמש נגמרה הביצה, נמצא שבת מכין אותה ליום טוב. ואסרוה בכל יום טוב - גזירה, משום יום טוב שאחר שבת; וכן ביצה שנולדה בכל שבת, אסורה - גזירה, משום שבת שאחר יום טוב: גזענות כן, ביצה שנולדה בשבת לא?

רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה (כב) הרואה בתי אומות העולם ביישובן, אומר "בית גאים, ייסח ה'" (משלי טו, כה); בחורבנן, אומר "אל נקמות, ה', אל נקמות, הופיע" (תהילים צד, א). וכן אם ראה קברי אומות העולם, אומר "בושה אימכם מאוד, חפרה יולדתכם" (ירמיהו נ, יב) כיצד מסתדרת הברכה שהיא קללה שלך, עם ההוראה של האלוהים, להתפלל לשלומם של הגויים?= גזענות

ירמיה כט (ד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה:(ה) בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן:(ו) קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ:(ז) וְדִרְשׁוּ אֶת שְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם שָׁמָּה וְהִתְפַּלְלוּ בַעֲדָהּ אֶל יְהֹוָה כִּי בִשְׁלוֹמָהּ יִהְיֶה לָכֶם שָׁלוֹם:

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

הלכה (ד) הגויים - אין חייבין עליהן משום נידה, ולא משום זבה, ולא משום יולדת; וחכמים גזרו על כל הגויים, זכרים ונקבות, שיהיו כזבים תמיד, בין ראו בין לא ראו - לעניין טומאה וטהרה: האם "חכמים" יכולים לשנות תורה?

פרשת נשא במדבר ה (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:(ג) מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:(ד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אם כך: איך גרו איתם בגולה, ועשו איתם עסקים?

במדבר לא (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם: רש"י תתחטאו - במי נדה כדין שאר טמאי מתים שאף לדברי האומרים קברי עו"ג אינן מטמאין באהל שנא' (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עו"ג קרויין אדם. מודה הוא שהעו"ג מטמאין במגע ובמשא שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים שנא' (במדבר יט) אדם כי ימות באהל: אתם ושביכם - לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו צריכין הזאה: אם הגויים אינם אדם? וכבהמה הם נחשבים? איך קבעו שהם כזבים תמיד? האם יש בהמה זבה? (ובמסמך "אדם" בתיקיה "חכמים פרשנות" יש התייחסות יותר מרובה לשטות שאין עו"ג קרויים אדם)

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מט עמוד ב

עשרה קבים חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל, ואחד כל העולם כולו. עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו. עשרה קבים עשירות ירדו לעולם, תשעה נטלו רומיים קדמונים, ואחד כל העולם כולו. י' קבים עניות ירדו לעולם, תשעה נטלה בבל, ואחד כל העולם כולו. עשרה קבים גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם, ואחד כל העולם כולו. וגסות לבבל לא נחית? והכתי': +זכריה ה+ ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים, ואומר אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה, ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער, וא"ר יוחנן: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל! אין, להכא נחית, ואשתרבובי הוא דאשתרבובי להתם. דיקא נמי, דקתני: לבנות לה בית, ש"מ. איני? והאמר מר: סימן לגסות - עניות, ועניות בבבל הוא דאיכא! מאי עניות? עניות דתורה, דכתיב: +שיר השירים ח+ אחות לנו קטנה ושדים אין לה, וא"ר יוחנן: זו עילם, שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. עשרה קבים גבורה ירדו לעולם, תשעה נטלו פרסיים וכו'. עשרה קבים כנים ירדו לעולם, תשעה נטלה מדי כו'. עשרה קבים כשפים ירדו לעולם, תשעה נטלה מצרים כו'. עשרה קבים נגעים ירדו לעולם, ט' נטלו חזירים כו'. י' קבים זנות ירדו לעולם, תשעה נטלה ערביא כו'. עשרה קבים עזות ירדו לעולם, תשעה נטלה מישן כו'. עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים כו'. עשרה קבים שכרות ירדו לעולם, תשעה נטלו כושים כו'. עשרה קבים שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים, ואחד נטלו כל העולם כולו.

שולחן ערוך יורה דעה סימן קנג סעיף ג

אם נזדמן לו בדרך עובד כוכבים חגור סייף, טופלו לימינו. (היה לעובד כוכבים מקל בידו, טופלו לשמאלו). (טור). היו עולים בעליה או יורדים בירידה, לא יהא ישראל למטה והעובד כוכבים למעלה. (ומ"מ טופלו קצת לימינו), (ר"ן פרק אין מעמידין). ולא ישחה לפניו לעולם. שאל לו: להיכן אתה הולך, אם היה צריך לילך פרסה יאמר: שתי פרסאות אני הולך. הגה: במקום שנהגו לילך למרחץ א בלא מכנסיים, אסור לילך למרחץ שרוחצים בו עובדי כוכבים ערומים. אבל אם הישראל כבר במרחץ ובאו עובדי כוכבים, אין צריך לצאת (מרדכי פ' כ"ה). ואם העובד כוכבים שמאלי? ואם הוא בצד ימין, הוא לא יהרוג את היהודי?

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סב עמוד א

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה,

גופא: חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה, ומותר להכניס ולהוציא מן חצר לבתים ומן בתים לחצר. ואם יש שם ישראל אחד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר, עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה. רבי מאיר. ורבי אליעזר בן יעקב, לא קיבלו את אותה "תושב"ע" "במסורת"? איך מסתדרת גמרא זו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: הרי אם הגמרא מסיני, וממשה שקיבל מאלוהים, איך יש וויכוח בכלל, האלוהים עוד לא החליט אם שני ישראלים או ישראלי אחד אוסרים? ואיך מסתדר הוויכוח בין שני הרבנים עם ההלכה הבאה? רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:

לאחר שראינו וקראנו את כל ההלכות הגמרא והמשניות וכל דברי "חכמים" בעיני עצמם, אפשר רק להבין מדוע אנו סובלים כעם, במקום להראות דוגמה אישית לעולם, דחינו אותם. ועוד גרוע מכך התייחסנו אליהם כמו לבהמות. יושב האלוהים מסתכל וצופה על העם אשר היה צריך להנהיג עולם, ישעיהו מג (כא) עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ: למי יספרו? האם בינם לבין עצמם?

ולא רק שלא מנהיג, אפילו לא מונהג, אז התיר האלוהים לגויים לקיים את תורתו, על בסיס: "לא מגלגלים חובה אלא על ידי חייב", קודם האלוהים נותן לגוים חופש "להיתכרע" על היהודים, מדין חובה. ואחר כך: הם יקבלו את שלהם מדין חייב, אוי לטיפשים שזו נחמתם שהאלוהים יעניש את אלה שהוא מינה כמקל. במקום לפנות לאלוהים ולבקש שיסלח לנו, ולא ישלח עוד את המקל, לכן: קודם צריך לבטל את חוקי הגזענות האלה, ולבקש סליחה, לאחר מכן יבוא הגואל אשר לו אנו מחכים כמה אלפי שנים.

איך כל ההלכות האלה מסתדרות עם דברי משה בדברים ד (ה) רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(ו) וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה:(ז) כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו:(ח) וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: איזה גוי יאמר שְׁאֵלֶּה חוקים ומשפטים צדיקים?

יחזקאל לו

(טז) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(יז) בֶּן אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי:(יח) וָאֶשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם עַל הַדָּם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ עַל הָאָרֶץ וּבְגִלּוּלֵיהֶם טִמְּאוּהָ:(יט) וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת כְּדַרְכָּם וְכַעֲלִילוֹתָם שְׁפַטְתִּים:(כ) וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ:(כא) וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלְּלוּהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה:(כב) לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם:(כג) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוָה בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם:(כד) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם:(כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם:(כו) וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר:(כז) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: (כח) וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:(כט) וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ וְלֹא אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב:(ל) וְהִרְבֵּיתִי אֶת פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם:(לא) וּזְכַרְתֶּם אֶת דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲוֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם:(לב) לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוָה יִוָּדַע לָכֶם בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:(לג) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲוֹנוֹתֵיכֶם וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת:(לד) וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר:(לה) וְאָמְרוּ הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה הָיְתָה כְּגַן עֵדֶן וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ: (לו) וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי:

לאחר שראינו את ההלכות הקודמות, אפשר להבין את דברי הנביא בפס' הבאים, ישעיהו י (א) הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ:(ב) לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ:(ג) וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה וּלְשׁוֹאָה מִמֶּרְחָק תָּבוֹא עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם: "הַחֹקְקִים" את ההלכה, וה"מְכַתְּבִים" את המשנה הגמרא וכל ההבלים האחרים, הזוהר והקבלה, כאשר אתם מחוקקים חוקי פשע, מה תעשו כאשר שואה תבוא עליכם?

האם לא פשוט להבין את הפס' הבאים בבראשית? כל בני האדם נבראו "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים" וכאשר אתה מרמה בז או לאדם אתה כאילו מרמה או בז לאלוהים,

בראשית א (כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

בראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם: בראשית ט (ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: בראשית ה (ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת:

ואיך מסתדר הקטע הבא עם ההלכה?

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתלז

ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א(העובדי אלילים) ומכל בני אדם,

שהגונב לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיגנוב מישראל,

והגוזל לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיגזול לישראל,

הנשבע לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שישבע לישראל,

והמכחש לעו"א(לעובדי אלילים) סוף שיכחיש לישראל,

והשופך דמי העו"א(לעובדי אלילים) סוף שישפוך דמי ישראל,

ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים,

תלמוד בבלי מסכת יומא דף פו עמוד א

אביי אמר: כדתניא, +דברים ו+ ואהבת את ה' אלהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר +ישעיהו מט+ ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה - ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו! ועליו הכתוב אומר +יחזקאל לו+ באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ח הלכה ו

שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הם ואין בהם תועלת ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף נמצאו כל הדברים האלו בטלים, הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה, שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף ולה אנו מתאוין אבל אותה הטובה גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון, הוא שאמר דוד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.

תוספות מסכת כתובות דף לו עמוד ב

וכי מה עשה לה ערבי זה - נקט ערבי לפי שהם שטופים בזימה כדאמר בקדושין (דף מט:) עשרה קבין זימה ירדו לעולם ט' נטלו ערביים.

תוספות מסכת גיטין דף פא עמוד א

וכי מה עשה לה ערבי זה - לרבותא נקט דאפילו ערביים ששטופין בזימה כדאמרינן בפ"ב דקדושין (דף מט:) י' קבין זנות ירדו לעולם ט' נטלו ערביים ואחת לכל העולם אפ"ה ליכא למיחש.