לא יודע קרוא וכתוב,

יש סיפור שמספרים מחזירי התשובה, על אדם, שהציעו לו חבריו שיחזור בתשובה, ענה להם אותו אדם, כשאעלה למשפט לפני בורא עולם אומר: ש"איני יודע קרוא וכתוב", ולכן, איני מחויב בכלום, כאשר הגיע יומו של אותו אדם, עלה לשמיים ובמשפטו טען טענה זו, איני יודע קרוא וכתוב, פסקו בשמים קבל כרטיס חופשי לאן שרצונך ללכת לך, הלך האדם לגן עדן וראה שאין שם אף אחד מחבריו, החליט אלך לבקר את חברי בגיהינום, הרי יש לי כרטיס חופשי, נכנס אותו אדם לגיהינום ופוגש את חבריו בדיוק בהפסקה, בין עינוי לעינוי, קשקשו על דא ועל הא, ונסתיימה ההפסקה, רוצה האיש לצאת, ובשער הגיהינום עומד שומר, ואינו נותן לצאת, אמר האיש לשומר אבל כרטיס זה הוא כרטיס חופשי, מדוע אינך מאפשר לי לצאת? ענה המלאך השומר על שער הגיהינום, איני יודע קרוא וכתוב,    משל זה מתאים היום במיוחד לכל הטיפשים אשר חושבים שבטענה של "עשה לך רב" "והסתלק מהספק" פתרו עצמם מעונש, שהרי אין לנו צורך ללמוד, ילמד הרב ואנו נלך אחריו, אם טעה נאמר אנו עשינו כמצוותו, טענה טיפשית זו, אולי יכולה לתפוס על הדורות הקודמים, שכולם היו בורים ועמי ארצות שלא למדו, כי יחידי סגולה אשר היה באפשרותם למדו, אבל היום כאשר ילד חייב בשנים עשר שנות לימוד, או לפחות בשמונה, לא יוכל לבוא אף אחד ולטעון "איני יודע קרוא וכתוב",  

מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:  אבטליון מזהיר את חכמים שהם יכולים לטעות? כן. גם חכמים יכולים לטעות, בפרשנות של הדברים, ועל הטענה הטיפשית, הלכתי אחרי דברי הרב, הרי אדם שעשה עברה מסוימת אינו יכול לטעון טענה, איני יודע את החוק, משום ש"אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש", הרי הולך אותו אדם לבית משפט ולוקח לו עורך דין(רב, חכם), העורך דין אולי מנסה בפרשנות מסוימת להוציא את האדם מהעונש, אבל בסופו של דבר אם לא הצליח העורך דין לפרשן טוב את מעשה האדם, האדם עצמו המשלם על החטא, ולא העורך דין(הרב, החכם),

רמב"ם הלכות שגגות פרק יג 

הלכה (יז) הורו בית דין להתיר דבר האסור בזדון, ועשו הקהל על פיהם בשגגה - בית דין פטורין מן הקרבן, מפני שהם מזידין; וכל אחד ואחד מן העושים על פיהם, חייב קרבן בפני עצמו, מפני שהוא שוגג. הורו בית דין בשגגה, וידעו הקהל שטעו, ושאין ראוי לקבל מהם, ואף על פי כן עשו הקהל על פיהם - אלו ואלו פטורין מן הקרבן, בית דין פטורין, שהרי לא עשו הקהל מפני הוראתם שהטעת אותן; וכל העושים פטורין מן הקרבן, מפני שהן מזידין - שהרי ידעו שטעו, ושאין ראוי לעשות:

רמב"ם הלכות שגגות פרק יד

הלכה (א) בית דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה, ועשו כל העם על פיהם - בית דין פטורין, וכל אחד ואחד מן העושים חייב חטאת קבועה, שנאמר "ונעלם דבר" (ויקרא ד, יג), ולא כל הגוף. לעולם אין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, בדברים שאינם מפורשין ומבוארין בתורה; ואחר כך יהיו בית דין חייבין בקרבן, והעושים על פיהם פטורין: הלכה (ב) כיצד, שגגו והורו שמותר להשתחוות לעבודה זרה, או שמותר להוציא מרשות לרשות בשבת, או שמותר לבוא על שומרת יום כנגד יום - הרי אלו כמי שאמרו אין שבת בתורה, או אין עבודה זרה בתורה, או אין נידה בתורה, שעקרו כל הגוף; ואין זו וכיוצא בזה שגגת הוראה, אלא שכחה. לפיכך פטורין מן הקרבן, וכל העושה על פיהן חייב חטאת בפני עצמו:

תוספתא מסכת הוריות (צוקרמאנדל) פרק א הלכה ח

הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר כל השבטים פטורין ר' יוסי בר' יהודה אומ' הוראת בית דין של כל שבט ושבט כהוראת בית דין לציבור שאין בית דין ומשיח חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה העלם דבר בבית דין ושיגגת המעשה בקהל עשו על הוראת עצמן פטורין על הוראת כהן משיח חייבין ואין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכהן משיח ולא בעבודה זרה אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכהן משיח בעבודה זרה חייב על שיגגת המעשה דברי ר' וחכמ' אומ' הרי הוא כשאר מצוות העלם דבר עם שיגגת המעשה שוין שהוא בשעירה כיחיד ובכל שוין שאין באשם תלוי משיח בעבודה זרה ר' יהודה אומ' על שיגגת המעשה מביא אשם תלוי: למה שהשבט יהיה חייב אם שמע לבית דין? ואיך זה מסתדר עם הרב אמר על ימין שמאל ועל שמאל ימין? הרי לפי התוספתא הזו אתה תשלם על טעות שטעה הרב?

רמב"ם יד החזקה - הלכות מלכים פרק י הלכה (א) בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו ואין לו עיר מקלט אבל בתי דיניהן אין ממיתין אותו במה דברים אמורים בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה אבל אם ידע שהוא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו אלא עלה על לבו שדבר זה מותר לו וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג הרי זה קרוב למזיד ונהרג ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד: הרי מקל וחומר אם על בן נח קיימת חובת הלימוד, והוא לא קיבל תורה? על בן אברהם יצחק ויעקב שקיבל תורה, אין חובת לימוד? הרי אחד מהציוויים לעם ישראל הוא לימוד תורה דברים ו (ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד:(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ:(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:  ובדברים יא (יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם:(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

יחזקאל יד

(א) וַיָּבוֹא אֵלַי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי:(ב) וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ג) בֶּן אָדָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֶעֱלוּ גִלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנָם נָתְנוּ נֹכַח פְּנֵיהֶם הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם:(ד) לָכֵן דַּבֵּר אוֹתָם וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַעֲלֶה אֶת גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָּנָיו וּבָא אֶל הַנָּבִיא אֲנִי יְהוָה נַעֲנֵיתִי לוֹ בָה (בא) ברב גלוליו:(ה) לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם:(ו) לָכֵן אֱמֹר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה שׁוּבוּ וְהָשִׁיבוּ מֵעַל גִּלּוּלֵיכֶם וּמֵעַל כָּל תּוֹעֲבֹתֵיכֶם הָשִׁיבוּ פְנֵיכֶם:(ז) כִּי אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמֵהַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְיִנָּזֵר מֵאַחֲרַי וְיַעַל גִּלּוּלָיו אֶל לִבּוֹ וּמִכְשׁוֹל עֲוֹנוֹ יָשִׂים נֹכַח פָנָיו וּבָא אֶל הַנָּבִיא לִדְרָשׁ לוֹ בִי אֲנִי יְהוָה נַעֲנֶה לּוֹ בִּי:(ח) וְנָתַתִּי פָנַי בָּאִישׁ הַהוּא וַהֲשִׂמֹתִיהוּ לְאוֹת וְלִמְשָׁלִים וְהִכְרַתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה:

(ט) וְהַנָּבִיא כִּי יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי יְהוָה פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלָיו וְהִשְׁמַדְתִּיו מִתּוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל: רש"י והנביא כי יפותה ודבר דבר - שאינו אמת: פתיתי- פתחתי לו פתח לאיזו שירצ'ה ומכאן יש לומר בא ליטמ'א פותחין לו:

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק י הלכה (א) בן נח ששגג באחת ממצותיו פטור מכלום, חוץ מרוצח בשגגה שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו, ואין לו עיר מקלט, אבל בתי דיניהן אין ממיתין אותו, במה דברים אמורים בשגג באחת ממצות ועבר בלא כוונה, כגון שבעל אשת חבירו ודמה שהיא אשתו או פנויה, אבל אם ידע שהיא אשת חבירו ולא ידע שהיא אסורה עליו, אלא עלה על לבו שדבר זה מותר לו, וכן אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג, הרי זה קרוב למזיד ונהרג, ולא תחשב זו להם שגגה מפני שהיה לו ללמוד ולא למד: מדוע הוא צריך ללמוד? יש לך רב, שהוא ילמד, ואתה תעשה כמו פסיכי,  

מיכה ב (ז) הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב הֲקָצַר רוּחַ יְהֹוָה אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ:

מצודות דוד האמור בית יעקב - בה"א התימה ור"ל וכי יוכל בית יעקב לומר ואף אם יאמרו וכי אמת כן הוא וכי קצר רצון ה' לבל יוכל למלאותו להיטיב למי שירצה. אם אלה מעלליו - וכי דרכו לעשות רעה עם הבריות. הלא דברי ייטיבו - באמת דברי מטיבים המה עם ההולך בדרך ישר:  אם כך: מה זה מוות על קידוש השם?   ומה פרוש חיי צער תחיה? מהיכן למדו חכמים שמוות וצער זה טובו של האלוהים?  ומה על צדיק ורע לו ורשע וטוב לו? 

במדבר ל (טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ: רש"י ונשא את עונה.הוא נכנס תחתיה. למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין:  

במדבר לא (יד) וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה: רש"י ויקצף משה על פקודי החיל - ממונים על החיל ללמדך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים שיש כח בידם למחות:

DHE  STORY  OF  PHILOSOPHY  BY  WIL  DURANT  ויל דיוראנט / גדולי ההוגים חייהם ודעותיהם  קורות הפילוסופיה (מהדורה שניה הוצאת ספרים אחיאסף בע"מ  ירושלים)

סוקרטס כך הורה סוקרטס הזקן לקריטון  "ואל תשים לבך לכך אם מורי הפילוסופיה טובים הם או רעים אלא תן דעתך על הפילוסופיה גופה הווה מנסה לחקור את טיבה חקור היטב וחקור לאמיתה ואם תמצא שרעה צפונה בה הווה מבקש  להרחיק הימנה שאר הבריות אך אם תמצא בא מה שאני מאמין לראות בה כי אז עליך לילך בעקבותיה ולשרתה באמונה ותהא רוחך טובה עליך" (קורות  הפלוסופיה עמ 4) 

שמות כג (ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת:

כתר יונתן: עמי בני ישׂראל לא תִהיו אחרי רבים לרעות אלא להיטיב ולא ימנע אחד מִכם ללמד זכות על רעהו בדין לאמור הנה אחרי רבים הדין נוטה:  ואיך קובעים שהרבים הולכים לרע? מי קובע מה נכון? ומה לא?

רש"י לא תהיה אחרי רבים לרעת - אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם: אם ההלכה "אחרי רבים להטת"? מה הפרוש הזה של רש"י אומר? כי הוא אומר לא ללכת אחריהם? האם רש"י מתכוון לומר שיש לאדם שיקול דעת? ולא תענה על ריב לנטת וגו' - ואם ישאל הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים:  אם הרבים טעו אל תלך אחריהם?

רשב"ם לא תהיה אחרי רבים לרעות - אם הם דנים שלא כדין לפי דעתך, ואעפ"י שלא יאמינו לך כי אם למרובים: ולא תענה על דיברי [ריב] לנטות אחרי רבים להטות - משפט, ואפילו כשהם מזכים אדם ופוטרין ממיתה: האם גם רשב"ם לא הבין את ההלכה שצריך ללכת אחרי הרבים? שהרי מה פרוש הם דנים שלא כדין לפי דעתך? מי קובע מה היא הדעה הנכונה?  

אבן עזרא (הפירוש הארוך)  לא אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכזבו. ואמר הגאון, כי שתים מצות יש בפסוק הזה. האחת מצות לא תעשה. והשנית מצות עשה. כי אמר חייב אתה אחרי רבים להטות, כי חשב כי מלת להטות כמו לנטות, ואינה כן. רק הוא מהבנין הדגוש הכבד, כמו ארור מטה משפט (דבר' כז, יט). גם נמצאת בלא משפט, ומטי גר (מלאכי ג, ה). וחז"ל פי'רשו, כי מזה נלמוד כי הלכה כרבים. ומה שהעתיקו הוא האמת. ואחר שהכתוב אמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות, מזה נלמוד, כי אם יהיו הרבים לטובה שהיא מצוה ללכת אחריהם. לא תענה על ריב מצוה על כל ישראל. ואף כי הדיין, שהוא שהריב לפניו לעזור לרעהו: 

אבן עזרא –(הפירוש הקצר) ומלת להטות- לגנאי בכל המקרא, גם נמצא בלא משפט ומטי גר (מלאכי ג, ה) וחז"ל פירשו כי מזה נלמד כי הלכה כרבים, ומה שהעתיקו הוא האמת, וזה הפסוק שמוהו לזכר כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי (שמות כא, ח). ואחר שהכתוב אמר: לא תהיה אחרי רבים רק לרעות. מזה נלמד כי אם לא יהיו הרבים לרעות, שהיא מצוה ללכת אחריהם. לא תענה על רב - מצוה על כל ישראלי, ואף כי הדיין שהוא הריב לפניו לעזור לרעהו. וטעם להטות - המשפט:

ספר החינוך סדר ומניין המצוות (תריג)מצווה (עו) שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות בשביל אחד 

וכדי לענות על השאלה מי קובע מה נכון? ומה לא? יש לנו את ספר התנ"ך, ואם משהו נוגד את מה שכתוב בתנ"ך, אין לקבל אותו, ולא חשוב מה אורך הזקן, גודל הכובע, אורך המעיל, ומספר הכפתורים אשר נמצאים באחורי המעיל , או אורך קוקיות הבילבי,  של האיש העומד מולך,  

ובפס' הבאים אלה ציווי תורה

דברים יג (טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ:

דברים יז (ד) וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל:

משנה מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:  אבטליון מזהיר את חכמים, שהם יכולים לטעות?

דברים ד

(א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:(ב) לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם:(ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם:

דברים יג

(א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ:

דברים יז

(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:(ט) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט:(י) וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ:(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:(יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:(יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד:  

דברים כח

(יד) וְלֹא תָסוּר מִכָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם יָמִין וּשְׂמֹאול לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם: 

יהושע א

(ז) רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ משֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ: 

יהושע כג (ו) וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשֹוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול:(ז) לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם: 

משלי ד

(כו) פַּלֵס מַעְגַּלּ רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ:(כז) אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע:

משלי ל

(ה) כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ:(ו) אַל תּוֹסְףְ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ:   

קהלת ג

(יג) וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וְרָאָה טוֹב בְּכָל עֲמָלוֹ מַתַּת אֱלֹהִים הִיא:(יד) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו: