דייך מה שאסרה תורה?

תלמוד ירושלמי מסכת נדרים פרק ט דף מא טור ב /ה"א ר' דימי בשם ר' יצחק לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסו'ר עליך דברי'ם אחרי'ם לאסור אסר,

תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב /הי"ב ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא הדרן עלך עשרה יוחסין וכולא מסכתא דקידושין וכולא סידרא דנשים

רמב"ם הלכות דעות פרק ג הלכה א אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים, ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.

ר"ן מסכת נדרים דף כב עמוד א שאמרו בירושלמי בפרק פותחים לא דייך במה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים,

מסילת ישרים(רב משה חיים לוצאטו, הרמח"ל)  פרק יג בביאור מידת הפרישות עמ עג' וחז"ל (ירושלמי קידושין פרק ד') אמרו שעתיד אדם ליתן דין לפני המקום על כל מה שראו עיניו ולא רצה לאכול הימינו אף על פי שהיה מותר לו והיה יכול, ואסמכוה אקרא (קהלת ב') "וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם". הענין הוא כי ודאי חילוקים רבים ועיקרים יש בדבר, יש פרישות שנצטוינו, ויש פרישות שהוזהרנו לבילתי הכשל בו, והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ז') "אל תהי צדיק הרבה". עמ' עה' "לא גזרו חכמים גזרה אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ואין רוב הציבור יכולים להיות חסידים, אבל די שיהיו צדיקים." עמ' עו' אך הפרישות הרע הוא, כדרך הגויים הסכלים, אשר לא די שאינם לוקחים מן העולם מה שאין להם הכרח בו, אלא שכבר ימנעו מעצמם גם את המוכרח וייסרו גופים בייסורים ודברים זרים אשר לא חפץ בהם השם כלל, אלא אדרבא חכמים אמרו (תענית כב') "אסור לאדם שיסגף עצמו",  הרי לך כלל האמתי, שכל מה שאינו מוכרח לאדם בעיניני העולם הרי ראוי לו שיפרוש מהם וכל מה שהוא מוכרח לו מאיזה טעם שיהיה, כיון שהוא מוכרח לו, אם הוא פורש ממנו הרי זה חוטא, אך משפט הפרטים על פי הכלל הזה אינו מסור אלא אל שיקול הדעת ולפי שכלו יהולל איש, כי אי אפשר לקבץ כל הפרטים כי רבים הם ואין שכל האדם יכול להקיף על כלם אלא על דבר דבר בעיתו.

הרי אם "דייך מה שאסרה לך התורה" ו"עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל" איך בדיוק מסתדרים הדברים האלה עם האיסורים מדרבנן?

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כא עמוד ב אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי - וקיימתים.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף י עמוד (א) רבן שמעון בן גמליאל אומר: כתובת אשה - אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים!

תלמוד בבלי מסכת חולין דף כ עמוד (ב) אבל למ"ד: יש שחיטה לעוף מן התורה, יש עיקור. אמר ליה אדרבה, איפכא מסתברא! למאן דאמר: יש שחיטה לעוף מן התורה, איכא למימר דהכי אגמריה דאין עיקור, ואפי' למאן דאמר כבהמה, לענין עיקור לא ליהוי כבהמה; אלא למ"ד: אין שחיטה לעוף מן התורה אלא מדברי סופרים,

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יז הלכה (ט) ויש שם דברים אחרים, אסרו אותן חכמים. ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה, גזרו עליהן כדי להתרחק מן הגויים - עד שלא יתערבו בהם ישראל, ויבואו לידי חתנות; ואלו הן, אסרו לשתות עימהן, ואפילו במקום שאין לחוש ליין נסך; ואסרו לאכול פיתן או בישוליהן, ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן: אסרו חכמים, ואין איסור מהתורה?

שולחן ערוך יורה דעה סימן פז  סעיף א כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד (א) לאיסור אכילה, ואחד (ב) לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול, לומר א שאינו אסור מן התורה אלא (ג) דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין. ב (כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר (ד) בהנאה). (טור וארוך כלל ל'). אם רק הבישול אסור מהתורה? אם כך: האם מותר לאכול בשר עם גבינה צהובה, לפי תורה? רק ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אסרו זאת? מדוע לא אסרה זאת תורה מלכתחילה? האם איסור "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אינו מתנגש עם הפס' הבא בדברים יג (א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ: איך מסתדר פירוש רש"י הבא? פרשת בראשית ג (ב) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נֹאכֵל:(ג) וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ פֶּן תְּמֻתוּן: רש"י: ולא תגעו בו - הוסיפה על הצווי, לפיכך באה לידי גרעון, הוא שנאמר(משלי ל ו) אל תוסף על דבריו: אבן עזרא לא תאכלו פרי כל עץ כלל. לא הזכיר הנחש השם הנכבד והנורא, כי לא ידעו גם האשה הוסיפה על מצות השם, ולא תגעו בו, וכן הוסיפה אשת מנוח עד יום מותו (שופ' יג, ז):

איך מסתדרים הדברים הבאים? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כט עמוד א דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין? דברי הרב שומעין. אמר חזקיה: מניין שכל המוסיף גורע - שנאמר +בראשית ג'+ אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו.

ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כו ולא תגעו בו הה"ד אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך. שלא תעשה את הגדר יותר על העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות. כך הקב"ה אמר ביום אכלך ממנו ועמדה והעידה עדות שקר לא תגעו בו פן תמותון כיון שראה שכזבה דחפה עליו א"ל כמה דלא דמכה במקרביה אף לא במיכליה, אמר חזקיה מנין שכל המוסיף גורע שנא' ולא תגעו בו,