האם רש"י טועה? ולא פעם אחת?
ויקרא כ (יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: רש"י חסד הוא - לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח) ומדרשו א"ת(אם תאמר) קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו שנ'אמר (תהלים פט) עולם חסד יבנה: האם רש"י שמביא בשם המדרש לא למד תנ"ך? הרי העולם לא נברא מקין אלא משת דברי הימים א א (א) אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ:(ב) קֵינָן מַהֲלַלְאֵל יָרֶד:(ג) חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לָמֶךְ:(ד) נחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת: הרי כולם מתו במבול, רק נח נשאר, ונח מצאצאי שת, ולא מצאצאי קין, ובפס' הבאים אין זכר לקין והבל? בראשית ה (א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדת אָדָם בְּיוֹם בְּרא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אתוֹ:(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אתָם וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם:(ג) וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת:(ד) וַיִּהְיוּ יְמֵי-אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת שְׁמנֶה מֵאת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(ה) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר-חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמת:(ו) וַיְחִי-שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-אֱנוֹשׁ:(ז) וַיְחִי- שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(ח) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(ט) וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-קֵינָן: (י) וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-קֵינָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(יא) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(יב) וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מַהֲלַלְאֵל:(יג) וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מַהֲלַלְאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(יד) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(טו) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-יָרֶד:(טז) וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-יֶרֶד שְׁלשִׁים שָׁנָה וּשְׁמנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: (יז) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(יח) וַיְחִי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-חֲנוֹךְ:(יט) וַיְחִי-יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-חֲנוֹךְ שְׁמנֶה מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(כ) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי-יֶרֶד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(כא) וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-מְתוּשָׁלַח:(כב) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-מְתוּשֶׁלַח שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(כג) וַיְהִי כָּל-יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה:(כד) וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אתוֹ אֱלֹהִים:(כה) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת-לָמֶךְ:(כו) וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(כז) וַיִּהְיוּ כָּל-יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(כח) וַיְחִי-לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן:(כט) וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נחַ לֵאמר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְהוָֹה:(ל) וַיְחִי-לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-נחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת:(לא) וַיְהִי כָּל-יְמֵי-לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה וַיָּמת:(לב) וַיְהִי-נחַ בֶּן-חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נחַ אֶת-שֵׁם אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת:
רש"י חסד הוא - לשון ארמי חרפה חסודא (סנהדרין נח) האם כותב התורה כתב בעברית, והתכוון לארמית? ומדרשו א"ת(אם תאמר) קין נשא אחותו חסד עשה המקום לבנות עולמו ממנו שנ'אמר (תהלים פט) עולם חסד יבנה: בהנחה שצודק רש"י בפירושו, וחסד הוא נישואין של אח לאחותו, אם כך: מדוע עכשיו מתנגד אלוהים ל"חסד"? ויקרא כ (יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא: אם כל כך מפריע לאלוהים ה"חסד", האם לא יכול היה האלוהים ליצור עוד זוג? מה הקשר שמצא רש"י בין הפס' בתהילים לכאן? תהלים פט (ג) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם: הרי כתוב "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" בעתיד? ולא עולם חסד נבנה בעבר? "יִבָּנֶה" = בעתיד ולא בעבר? גם אם יקום מישהו ויטען שאצל רש"י עוד לא היה ניקוד לתנ"ך, אין אפשרות לקרוא את המילה "יבנה" בלשון עבר,
=============================================================================================
בראשית יד (י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ: רמב"ן (י) בארת בארת חמר - בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט הבנין. ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהן ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינים באברם שנצל מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברם למפרע, לשון רש"י. ואין ספק כי פירוש בארות חמר, בארות אשר בהם רפש וטיט, כענין שכתוב (ירמיה לח ו) ובבור אין מים כי אם טיט ויטבע ירמיהו בטיט, וכתוב (תהלים מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון. ויתכן שיצא משם כראוי בלא נס: מה פירוש "ויתכן" האם הרמב"ן מנחש, או יודע? ואני תמה במדרש ההגדה הזה, כי האומות שלא היו מאמינים שעשה הקב"ה נס לאברהם, בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בהקב"ה, כי מלך סדום עובד עבודה זרה היה, והנה נסו או יחזק ידי עובדי עבודה זרה או שיאמינו בכל הנסים שיהיו בכשפים או מקרה באפשרות רחוקה. ונסו יתן ספק בלב המאמינים בנסו של אברהם: הרמב"ן "תמה" על המדרש? האם רמב"ן אינו מקבל את המדרש כ"אמת-מוחלטת"? האם הרמב"ן מפקפק במדרש? הרמב"ן אינו מקבל את פירוש רש"י ש"נעשה נס למלך סדום"?
ואולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו - שיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו, כי נעשה לו נס לכבוד אברהם שיצא לקראתו לכבודו ולברכו. ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא, כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם, והנה נעשה הנס על ידו. ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם, כל שכן שיש להאמין שיעשה נס לאברהם להציל ממות נפשו. ונאמר כי מלך עמורה כבר מת כאשר עבר אברהם עליו, או שנפל בבור אחר, כי שמה - רמז לעמק: האם הרמב"ן מנחש פרשנות, או שהוא יודע מה היה שם? הרי מה פירוש המילים "ואולי" "ואפשר כי" ו"או"? האם אין "מסורת" אחת מדוייקת?
=============================================================================================
בראשית יד פרשת לך לך (כא) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:(כב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:(כד) בִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם: רש"י אם מחוט ועד שרוך נעל - אעכב לעצמי מן השבי: ואם אקח מכל אשר לך - ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח: הרי לפי פירוש רש"י אברהם לקח מהרכוש שבשבי, ורק מהרכוש שכביכול נשאר למלך סדום בבית גנזיו לא לקח? אם כך: איך מוסברים הפס' הבאים? פס' (כא) "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" על איזה רכוש מדובר כאן? מבית הגנזים? או מהשבי? ובפס' (י-יא) (י) וְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ:(יא) וַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ: מי נס להר? מאיפה נסו? הרי כתוב שלקחו את כל רכוש סדום? אם כך: איך נשאר למלך סדום בבית הגנזים? בפס' (טז) וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם: מה פירוש "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ" אם לקח אברהם חלק ממנו? ומהיכן לקחו את הנשים, והעם, שמחזיר אברהם? האם גם הן יצאו למלחמה? או שהן נלקחו מהעיר, כאשר נכנסו אליה המלכים המנצחים? לאחר שברחו כל אנשי הצבא?
רמב"ן (כ) ויתן לו מעשר מכל - אברהם לא רצה לקחת לעצמו מחוט ועד שרוך נעל, אבל חלק הגבוה הפריש לתתו לכהן, ומלך סדום יצא לקראת אברהם אל עמק שוה לכבדו, והלך עמו עד שלם שהוציא מלכי צדק לחם ויין לעם אשר ברגליו, ולא בקש מלך סדום ממנו דבר, אבל כאשר ראה נדיבת לבו וצדקתו שנתן המעשר, אז בקש גם הוא הנפש בדרך צדקה, ואברהם בטח באלהיו שיתן לו עושר ונכסים וכבוד ולא רצה לקחת ממנו דבר, והשיב לו כל רכוש סדום שהוא שלו וכל רכוש עמורה להשיב אותו לבעליו, כי בכל בקש ממנו הנפש ובכל היתה טענתו, שלא יאמרו הם העשירו את אברם. ושאר המקומות הנזכרים לפי חרב הכו אותם, ולא לקחו מערי המלכים רק רכוש סדום ועמורה, כי בעבור שאבדו מלכיהם נשארו עזובות עריהם: אם כך: האם אברהם השיב הכול, או לקח מהשבי? לפי איזו "מסורת" "תושב"ע" הולכים, האם לפי פירוש רש"י, או פירוש הרמב"ן?
=============================================================================================
ויקרא יט (כט) אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה: רמב"ן אל תחלל את בתך להזנותה במוסר בתו פנויה שלא לשם קדושין ולא תזנה הארץ, אם אתה עושה כן הארץ מזנה את פירותיה לעשותם במקום אחר ולא בארצכם, וכן הוא אומר (ירמיה ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו', לשון רש"י: ולא הבינותי דעתו, שאין זנות בתורה בפנויה, שהלכה פסוקה היא (יבמות סא:) פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות לא עשאה זונה, ומפורש אמרו בסנהדרין (נ:), ובת איש כהן כי תחל לזנות (להלן כא ט), יכול אפילו פנויה, והקשו והא "לזנות" כתיב, ותירצו כרבי אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה וכן אמרו, אשה זונה וחללה לא יקחו (להלן כא ז), שאינו בפנויה, אלא גיורת ומשוחררת או שנבעלה בעילת זנות ממי שאין קדושין תופסין בה כמו שמפורש ביבמות (שם) ובסיפרא (אמור פרק א ז), אשה זונה ר' יהודה אומר זו אילונית, וחכמים אומרים אין זונה אלא הגיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות, ר' אליעזר אומר אף פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות וכך אמרו (תמורה כט:) לענין לא תביא אתנן זונה (דברים כג יט), שאינו בפנויה כלל: האם הרמב"ן טוען שדעתו של רש"י לא לפי תורה? או ההלכה? והרמב"ן מביא תיאור מקום מהגמרא, שזה אומר: שרש"י הולך בניגוד לדעת גמרא?
במדבר כא פרשת חקת (כא) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: רש"י וישלח ישראל מלאכים - ובמקום אחר תולה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן (במדבר כ, יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל: הרי כל דור המדבר היו חטאים? איך מסתדר פירוש זה שמשה ישראל, וישראל משה? האם משה היה גם חוטא? הרי אם פני הדור כפני מנהיגיו, או שפני המנהיגים כפני הדור, הרי שגם משה היה חוטא? אם אני אומר שרש"י רשע ככל דורו, הרי יקפצו כל ה"כביכול" חרדים ויזדעזעו, ויזעזעו ארץ ושמיים, ויצעקו במלוא גרון, שחייבים למחות בכבודם של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", וכאן רש"י מטיל רפש על משה אבי הנביאים, שהאלוהים מעיד עליו, במדבר יב (ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה <ענו> עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(ד) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּם:(ה) וַיֵּרֶד יְהֹוָה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם:(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:(ט) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּם וַיֵּלַךְ: מדוע על פירוש רש"י, לא קם ואפילו אחד, ומוחה על כבודו של משה אבי הנביאים?
האם רש"י קרא את הפרשה הזו, הרי מה אומר האלוהים לאהרן ומרים "וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה", נשאלת השאלה מי רש"י, שהעיז לדבר על משה? דברים לד (י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים: כמה אנשים נקראו "עַבְדִּי" ו"עֶבֶד יְהֹוָה" בתנ"ך? יוצאי מצריים עבדו לעגל מזהב, לאחר כל הניסים שראו לא האמינו שיוכלו לגבור על תושבי הארץ ולכן נשארו במדבר ארבעים שנה, אם כך: לטעון שהמנהיג כדורו או הדור כמנהיג, זו שטות מוחלטת,
ויקרא כג פרשת אמר (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה: רש"י אך - כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים: מה הפירוש הזה? מה הוא אומר? מי ששב יכופר לו, ומי שאינו שב לא יכופר לו? האם זו בדיחה, או פירוש מ"רוח הקודש"?
ויקרא כג (לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: רש"י מקרא קדש - קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה: איך הבין רש"י מהמילים "מִקְרָא קֹדֶשׁ" שזה קשור ללבוש נקי? תפילה? ולאוכל, ושתייה? הרי המילים "מִקְרָא קֹדֶשׁ" מופיעות גם ביום הכיפורים שהוא יום צום? ועינוי נפש, ואין אכילה ושתייה? ויקרא כג (כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהֹוָה: האם לא לומדים תורה לפי כללים מסוימים, ואחד מהם הוא גזרה שווה?
במדבר כו פרשת פינחס
(סב) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רש"י כי לא התפקדו בתוך בני ישראל - להיות נמנין בני עשרים שנה, ומה טעם: כי לא נתן להם נחלה - והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו: הרי מדובר כאן על בני לוי, והם לא קיבלו נחלה, גם אם היו מעל עשרים? אם כך: איזה קשר מצא רש"י לגיל? ומדובר על זכרים מבני חודש?
(סג) אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:(סד) וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי:(סה) כִּי אָמַר יְהֹוָה לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: רש"י ובאלה לא היה איש וגו' - אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן: איך רש"י מגיע לפרשנות הזו? הרי בנות צלופחד באות אחרי המרגלים כ-38 שנה? אולי הן בכלל עוד לא נולדו, כאשר הייתה פרשת המרגלים?
בראשית כח פרשת תולדת (ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:
רש"י אחות נביות - ממשמע שנאמר (לעיל כה יג) בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה והשיאה נביות אחיה. ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן ששים ושלש שנים, שהרי ישמעאל בן שבעים וארבע שנים היה כשנולד יעקב, ארבע עשרה שנה היה גדול ישמעאל מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם הרי שבעים וארבע, ושנותיו היו מאה שלושים ושבע, שנאמר (שם יז) ואלה שני חיי ישמעאל וגו', נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ששים ושלש שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן, שהרי לא שהה בבית לבן שלפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשרה שנה, שנאמר (שם לא מא) עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (שם ל כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', ויוסף בן שלשים שנה היה כשמלך, ומשם עד שירד יעקב למצרים תשע שנים, שבע של שובע ושתיים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (שם מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה. צא וחשוב ארבע עשרה שלפני לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב הרי חמשים ושלש, וכשפירש מאביו היה בן ששים ושלש הרי מאה ושש עשרה, והוא אומר שלשים ומאת שנה, הרי חסרים ארבע עשרה שנים הא למדת שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנים. (אבל לא נענש עליהם בזכות התורה, שהרי לא פירש יוסף מאביו אלא עשרים ושתים שנה דהיינו משבע עשרה עד שלשים ותשע כנגד עשרים ושתים שפירש יעקב מאביו ולא כבדו, והם עשרים שנים בבית לבן, ושתי שנים ששהה בדרך, כדכתיב (להלן לג יז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות, ופירשו רבותינו ז"ל מזה הפסוק ששהה שמונה עשר חדשים בדרך, דבית הוה בימות הגשמים וסכות הוה בימות החמה, ולחשבון הפסוקים שחשבנו לעיל משפירש מאביו עד שירד למצרים שהיה בן מאה שלשים שנים, שם אנו מוצאים עוד ארבע עשרה שנים, אלא ודאי נטמן בבית עבר בהליכתו לבית לבן ללמוד תורה ממנו, ובשביל זכות התורה לא נענש עליהם ולא פירש יוסף ממנו אלא עשרים ושתים שנה, מדה כנגד מדה):
אם חסרים 14 שנה בחשבון, במקום לחפש היכן הטעות, בוא נמציא סיפור, שהיה יעקב לומד ב"בית מדרשו" של עבר?
לפי איזה חשבון היה יוסף בן 17 שנה כשנמכר ע"י אחיו?
מדוע כאן יש מידה כנגד מידה? מדוע על השמדת עקיבא, והרוגי מלכות, ו-24 אלף תלמידי עקיבא, לא חלה מידה כנגד מידה?
איזה מידה כנגד מידה מתקיימת אצל רש"י? שאין לו בנים? רק בנות?
איזה מידה כנגד מידה מתקיימת אצל רש"? שלא עלה לארץ? ומת בגולה?
אבן עזרא קהלת ה (א) יש אומרים אין משיבין את הארי אחר מותו התשובה רוח אל עשתנו כלנו ומחומר קורצו הקדמוני' כמונו ואוזן מלים תבחן וכלנו נדע כי דניאל היה נביא ורב על כל חרטומי בבל וחכמיה והנה אמרו חכמים ז"ל טעה דניאל בחשבונו והחשבון הוא דבר קל ועוד כי ירמיה הנביא בזמן דניאל היה ואחר שהראו חכמינו הראיה על טעותו האמור יאמר להם אילו היה דניאל חי היה מטעה המטעים אותו, האבן עזרא רוצה להוכיח שחכם אחד, שכתב מה שכתב, טעה, וכאשר אמרו לו לא"ע, שאין אומרין לאדם אחרי מותו שטעה, נתן הא"ע את התשובה על דניאל, שהיה ידוע לכולם כנביא וחכם גדול וטעה, אם כך: כל אחד יכול לטעות, ולדעתי זוהי תשובה יפה לכולם, וגם לאבן עזרא עצמו,
דברי הימים ב יז (טז) וְעַל יָדוֹ עֲמַסְיָה בֶן זִכְרִי הַמִּתְנַדֵּב לַיהֹוָה וְעִמּוֹ מָאתַיִם אֶלֶף גִּבּוֹר חָיִל: רש"י ועל ידו - אצלו דוגמא חלקת יואב על ידי (שמואל ב' י"ד): האם רש"י קרא תנ"ך, הרי איך הוא מביא כדוגמא משמואל ב יד (ל) וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי וְלוֹ שָׁם שְׂעֹרִים לְכוּ <והוצתיה> וְהַצִּיתוּהָ בָאֵשׁ וַיַּצִּתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ: הרי כתוב "אֶל יָדִי" ולא על ידי? האם אין חשיבות למילים הכתובות, האם יש אפשרות לשנות אותיות, או מילים בכתוב? והכוונה בפס' שבספר שמואל: שחלקת האדמה של יואב נמצאת ליד חלקת האדמה של אבשלום,
בראשית יד (יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
רש"י חניכיו - חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן (משלי כב ו) חנוך לנער, (במדבר ז יא) חנכת המזבח, (תהלים ל א) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו איניציי"ר [לחנוך]: רש"י משנה את הכתוב? הרי כתוב "חֲנִיכָיו" ברבים, איך אם כך: "שחנכו" ביחיד? מדוע מתעלם רש"י מ"יְלִידֵי בֵיתוֹ"? הרי זה כתוב ברבים, או שגם כאן צריך להיות יליד ביתו ביחיד? ואיך שלוש מאות שמונה עשר, הופכים לאיש אחד = אליעזר? הרי אם רצה הכתוב לספר לנו על עזרתו של האלוהים לאברהם במלחמה זו, עדיף היה לכותב התורה לספר על אברהם ואליעזר בלבד, ולא לספר לנו שיש יותר אנשים? ובהנחה שרצה כותב התורה להסתיר איזה שהוא סוד נסתר, מי אישר לגלות אותו? הרי נאמר בדברים כט (כח) הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: ובמשלי יא (יג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר: משלי כ (יט) גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב:
איך מסתדר פירושו של האבן עזרא עם פירושו של רש"י? אבן עזרא חניכיו שחנכם פעמים רבות במלחמה, ואם לא נזכר, וחשבון אותיות אליעזר דרך דרש, כי אין הכתוב מדבר בגימטריא, כי יכול הרוצה להוציא כל שם לטוב ולרע, רק השם כמשמעו: האם האבן עזרא ורש"י לא קיבלו את אותה "מסורת" לגבי אליעזר? מדוע האבן עזרא מזהיר מפני הגימטרייה?
רש"י אינו יודע?: רש"י שאמרו עליו, שמ"רוח הקודש", כתב את פירושיו לתנ"ך, ואינו יודע?
בראשית לה (יד) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: רש"י במקום אשר דבר אתו - איני יודע מה מלמדנו "איני יודע"? האם עזבה "רוח הקודש" את הפרשן?
רשב"ם במדבר כ פרשת חקת (י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים - בשעת הרמת ידו במטה ויך בו את הסלע פעמים, אז אמר להם דרך כעס וחימה, סבורים אתם שמן הסלע הזה נוציא לכם מים? ומספק אמר משה כן, שטעה במה שאמר לו הק' קח את המטה, ולא האמין שבדבורו עם הסלע יוציא ממנו מים אלא בהכאת המטה כמו שעשה ברפידים, ומה שאמר לו הקב"ה ודברתם, היה סבור שזו היא [רצונו של הק' לדבר אל] הסלע בהכאה במטה, ולכך הכה פעמים בסלע כעין חימה וכעס ומספק אם יוציא מים הרי טוב ואם אין אדבר אל הסלע אחרי כן. והקב"ה הסכים על ידי משה לצאת [מים] על ידי הכאתו, ואעפ"י כן נענש, שהק' מדקדק עם הצדיקים. וזהו שאמר הק' יען לא האמנתם בי להקדישני, על ידי דיבוריכם אל הסלע, לפי שהוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה. ולפי שידעתי אני המפרש שמשה רבינו לא היה כי אם שוגג לעבור על דברי הק', לפיכך אני זקוק לפרש כי משה רבינו טעה כמו שפרשתי: משה רָבְּנוּ אבי הנביאים טעה? האיש שקיבל תורה ישירות מהאלוהים טעה? ואחריו אף אחד לא טועה? "מסורת" "תושב"ע" מדויקת עוברת מאב לבן? במשך אלפי שנים? משה בארבעים שנה משה טעה, ובמשך אלפי שנים אף אחד לא טעה בהעברת "המסורת"?
שמות ב (ב) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים: רש"י כי טוב הוא - כשנולד נתמלא הבית כולו אורה (סוטה שם):
רשב"ם ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו - המפרש לפי שראתהו הטמינתהו [מ]שקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהן. האם הרשב"ם אומר על סבו רש"י שמביא מהגמרא? ועל הרמב"ן? שהם משקרים?
רמב"ן ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו ידוע כי כל הנשים אוהבות את בניהם, יפים ושאינם יפים, וכלנה תצפנינה אותן בכל יכלתן, ואין צורך ראיה לטענה כי טוב הוא אבל פירוש הטובה הזאת, שראתה בו טוב מחודש וחשבה כי יארע בו נס וינצל, ולכן נתנה אל לבה וחשבה מחשבות בענינו, וכאשר ראתה שלא יכלה עוד להצפינו חשבה שינצל בתחבולה אחרת ועשתה לו תיבת גומא ואחותו נצבת מרחוק שלא יכירו בה, לדעת מה יעשה לו וכל זה סיוע לדברי רבותינו שדרשו כי טוב הוא, שנתמלא כל הבית אורה (סוטה יב), ולמה שאמרו שהיתה מרים מתנבאת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (שם):
שמות ב (ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה:
רש"י ותפתח ותראהו - את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה (ש"ר סוטה שם): האם בת פרעה נביאה? בת פרעה ראתה שכינה? והנה נער בכה - קולו כנער: אומר הרמב"ן שדחו "חכמים" את פירושו של רש"י? ורש"י רצה רק לשבח, על זה נאמר "כל המוסיף גורע".
רשב"ם ותפתח ותראהו את הילד - המפרש שראתה את הילד טועה הוא. וכי מי אינו יודע שאם פתחה את התיבה שתראה את הילד? אלא כך פרושו, פתחה את התיבה והביטה בילד אם זכר אם נקבה וראתה כי נער הוא, כלומר זה הילד זכר הוא ולא נקבה, וראתה בזכרותו שהוא מהול ולכך נטמן ואינו אסופי. שאם היתה בת, יש לומר אסופי הוא. וכן מצינו כתוב מה נעשה לנער היולד, ביום היולדו קרוי נער: אז סבא רש"י טועה? כי נכדו הרשב"ם אומר שהוא טועה? אם בת פרעה פתחה את התיבה, האם היא לא ראתה את הילד?
רמב"ן והנה נער בוכה קולו נשמע כנער לשון רבינו שלמה וכבר דחו זה ואמרו אם כן עשית למשה רבינו בעל מום (סוטה יב:) וגם הרמב"ן חושב שרש"י טועה? ומביא ראייה מהגמרא?
כל מקום שנאמר שבעת, שם דבר הוא, שבוע של ימים?
ויקרא כג פרשת אמר (ו) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: רש"י שבעת ימים - כל מקום שנאמר שבעת שם דבר הוא, שבוע של ימים, שטיינ"א בלע"ז [קבוצה של שבעה ימים רצופים], וכן כל לשון שמונת, ששת, חמשת, שלשת: אם כך: מדוע הוסיף כותב התורה את המילה "יָמִים", הרי היא מיותרת? בחיפוש בתוכנת חיפוש בתנ"ך נמצאו כ- 130 תוצאות אשר בהם מופיעה המילה "שִׁבְעַת" ותמיד הוצמדה אליה המילה "יָמִים", כאשר הכוונה ל"יָמִים", ואם אין הכוונה ל"יָמִים", סיפר הכתוב על מי מדובר, אם כך: מה הרעיון אחרי פירוש רש"י ש"שבעת ימים = שבוע"? היכן כאן החידוש, או הפירוש המושכל? הרי רש"י אינו מפרש כל מילה ומילה, אם כך: מדוע כאן בחר להתייחס למילה?
איך מסתדר פירוש רש"י ש"כל מקום שנאמר שבעת הכוונה לשבוע ימים" עם כל הפס' הבאים, שגם בהם נאמר שבעת אין הכוונה לימים? אם יבוא הליצן ויטען שרש"י התכוון שכל מקום שנאמר "שִׁבְעַת יָמִים" הכוונה לשבוע, אם כך: היכן כאן הפירוש החשוב, של רש"י? או מה חידש רש"י בזה ש"שבעת ימים = שבוע"?ועל זה אפשר לומר הידד, הידד, איזה "חכמה" הושקעה בפירוש זה,
שמות כא (ב) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
ויקרא כג (יח) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם יִהְיוּ עֹלָה לַיהֹוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
במדבר ג (כב) פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
במדבר ח (ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:
במדבר כג (ד) וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ:
במדבר כח (כא) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:--- (כט) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
במדבר כט (ד) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:--- (י) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
במדבר לא (לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:--- (מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת:
דברים טז (ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
שמואל א טז (י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְהֹוָה בָּאֵלֶּה:
מלכים א יט (יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ:
מלכים ב כד (טז) וְאֵת כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל שִׁבְעַת אֲלָפִים וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף הַכֹּל גִּבּוֹרִים עֹשֵׂי מִלְחָמָה וַיְבִיאֵם מֶלֶךְ בָּבֶל גּוֹלָה בָּבֶלָה:
יחזקאל טז (מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה:
יחזקאל מה (כג) וְשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג יַעֲשֶׂה עוֹלָה לַיהֹוה שִׁבְעַת פָּרִים וְשִׁבְעַת אֵילִים תְּמִימִם לַיּוֹם שִׁבְעַת הַיָּמִים וְחַטָּאת שְׂעִיר עִזִּים לַיּוֹם:
איוב א (ג) וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד וַיְהִי הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם:
איוב ב (יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד:
אסתר א (י) בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיָּיִן אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא זֵתַר וְכַרְכַּס שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
אסתר א (יד) וְהַקָּרֹב אֵלָיו כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ מֶרֶס מַרְסְנָא מְמוּכָן שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת:
עזרא ב (סה) מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת מָאתָיִם:
נחמיה ז (סז) מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה וְלָהֶם מְשֹׁרֲרִים וּמְשֹׁרֲרוֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:
דברי הימים א יב (כו) מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה:
דברי הימים א יח (ד) וַיִּלְכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִיד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב:
דברי הימים א יט (יח) וַיָּנָס אֲרָם מִלִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִיד מֵאֲרָם שִׁבְעַת אֲלָפִים רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וְאֵת שׁוֹפַךְ שַׂר הַצָּבָא הֵמִית:
דברי הימים א כט (ד) שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים:
דברי הימים ב טו (יא) וַיִּזְבְּחוּ לַיהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים:
דברי הימים ב יז (יא) וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת:--- (יא) וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת:
דברי הימים ב כו (יג) וְעַל יָדָם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב:
דברי הימים ב ל (כד) כִּי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הֵרִים לַקָּהָל אֶלֶף פָּרִים וְשִׁבְעַת אֲלָפִים צֹאן וְהַשָּׂרִים הֵרִימוּ לַקָּהָל פָּרִים אֶלֶף וְצֹאן עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֹהֲנִים לָרֹב:
----------------------------האם יש טעות של רש"י, בציטוט פס' בתנ"ך?------------------------------
דברים ל (ג) וְשָׁב יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: רש"י ושב ה' אלהיך את שבותך - היה לו לכתוב והשיב את שבותך רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם. ועוד י"ל שגדול יום קבוץ גליות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל. ואף בגליות שאר האומות מצינו כן ושבתי את שבות בני עמון: מה פירוש היה לו לכתוב והשיב" האם כותב התנ"ך טעה? מה עניין שכינה שרויה בגלות? אם כך: האם האלוהים/שכינתו אינו/ה נמצא/ת בכל העולם? הרי אם האלוהים בא עם ישראל, הרי שמידתו קטנה ממידת היקום? האם גם עם בני עמון האלוהים יצא לגלות? הרי גם בפס' הבאים היה צריך לכתוב והשבתי? ולא "וְשַׁבְתִּי" מפני ש"וְשַׁבְתִּי" זה אני ביחד, או לחוד?
האם יכול להיות שרש"י טעה ורשם בני עמון במקום מואב? בחיפוש בתוכנת חיפוש באוצרות ישראל גרסא 2 של אוניברסיטת בר אילן את המילה "ושבתי" אין פס' "ושבתי את שבות בני עמון" הפס הכי קרוב היה בירמיהו מח (מז) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם יְהֹוָה עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב: ובחיפוש של המילה "עמון" עלה הפס' הבא בירמיהו מט (ו) וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם יְהֹוָה: וכתוב "אָשִׁיב" ולא "ושבתי", וביחזקאל כט (יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת מִצְרַיִם וַהֲשִׁבֹתִי אֹתָם אֶרֶץ פַּתְרוֹס עַל אֶרֶץ מְכוּרָתָם וְהָיוּ שָׁם מַמְלָכָה שְׁפָלָה:
בעיית פרשנות: (פרשנות שונה לחוקרים שונים) כל קורא של תיאורים, יפרשן אחרת את התוכן, (יש בעיית סובייקטיביות(יחס פרטי, שיפוט אישי, קנה מידה עצמי, פרטיות, פנימיות, אי אובייקטיביות), לכן חשוב להבין, האם הפרשן אובייקטיבי(ללא משוא פנים, על סמך עובדות, ללא עירוב רגשות, ללא דעות קדומות, ענייני, מהותי, הוגן, קר), או שיש לו דעה משלו, והוא מתכוון להכניסה לפרשנותו)
הנושא שעוסקים בו, יכול להתפרש בצורה אחרת ע"י אנשים שונים, שחושבים דברים אחרים, לכן כדאי מאוד להיצמד לפשט הכתוב, לטקסט המקורי, ולמעט בפרשנות שאינה אובייקטיבית, אל לנו לנתק את הקשר בין הטקסט לפרשנותו, כמו כן: עלינו להבין מתי התרחשו האירועים, ומי הם השחקנים הפועלים, ומה היא אמונתם,
ניתוח תוכן: כיצד צריך לגשת לניתוח תכנים כתובים? ומה עלינו לבדוק?
האם ניתוח תוכן, מהווה עדות להתנהגותו האנושית של הכותב?
האם מספר הפעמים בהם מובעת התייחסות לנושא, או למילה מסוימת, מלמדים על חשיבות הנושא?
כדי לדעת נתונים על אוכלוסיה מסוימת, לא חייבים לבדוק את כל האוכלוסייה, מספיק מדגם, כמו כן אם רצוננו להבין דפוס התנהגות של אדם מסוים, איננו צריכים לשהות עם האדם במשך ימים, אלא לראות מדגם מיצג של כתביו, או מעשיו,
רמב"ן שמות טז (ד) למען אנסנו הילך בתורתי. אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש''י. ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר (שם טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך, כי נסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן, שלא ידעו מתחלה, ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא לחם:
