יואב הכהן, גלגול נשמות?

גלגול נשמות?

ויקרא יז (יא) כִּי-נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל-נַפְשׁתֵיכֶם כִּי-הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר: רש"י כי נפש הבשר, של כל בריה בדם היא תלויה ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם, תבוא נפש ותכפר על הנפש: איך פרוש זה מסתדר עם "גלגול נשמות"? הרי אם מתגלגלת נפש אדם בבהמה, הרי אתה כהורג אדם, כאשר אתה הורג בהמה? מפני שהנפש היא העיקר, הגוף הוא רק כלי?

בדת היהודית המקובלת - בתנ"ך, תלמודים ומדרשים אין זכר לתפיסה זאת. מאוחר יותר אנו מוצאים ביהדות דואליות בעניין זה, יש המתנגדים לה כמו רבי סעדיה גאון ויש התומכים בה בעיקר בקבלה, בספר הזוהר ובמיוחד בכתבי האר"י, שבהם מצוי פירוט רב של תורה זו הרמב"ם לא הזכיר את הגלגול כלל, ובנו רבי אברהם בן הרמב"ם התנגד לה בפירוש. (גוגל וויקיפדיה גלגול נשמות בתרבות היהודית)

מספר האגדה ומהותה (שכתב אברהם קורמן)

הרעיון של גלגול נשמות מקורו בהודו וחדר אלינו בימי הגאונים כאשר הרעיון החל לחדור גם ליהדות אמר ר' סעדיה גאון שרק גויים מאמינים בזה (אמונות ודעות מו פח ) ולמען הסר ספק, מי הוא סעדיה גאון? הנה מה שרש"י אומר עליו: שמות כד (יב) וַיּאמֶר יְהוָה אֶל-משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרתָם: רש"י את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו: רש"י קורא לסעדיה גאון "רבינו", וזה מה שאומר הרמ"ה על סעדיה גאון: אגרות הרמ"ה סימן כב השמת לבך אל חכמי המחקר והתעודה, אנשי שם נשיאי העדה, עמודי התורה ויסודה. הם הם הגאונים רבינו סעדיה (עי' לק' סי' עב) ורבינו האי זכרונם לברכה,

אתר דעת תורה בתשובה לשאלות

מהו המקור לרעיון של גלגול נשמות? מתי הוא מופיע בפעם הראשונה? האם המקור הוא ביהדות או מקור אחר? באם המקור הוא אחר ולא היהדות, מתי וכיצד אימצו חכמי הדת היהודית את הרעיון של גלגול מהו המקור לרעיון של גלגול נשמות? היכן הנשמות?
רעיון גלגול הנשמות ביהדות אינו מופיע בתנ"ך, לא בתלמוד ולא במדרשים. לראשונה אנו פוגשים בו רק במאה ה- 12 לספירה, בספר הבהיר שמקורו בדרום צרפת והמיוחס על פי המסורת(השגויה כמובן) לתנא(חכם) ארץ ישראלי בן המאה השניה, ר' נחוניא בן הקנה. שם נאמר שהנשמה חוזרת אל הגוף עד לאלף פעמים.
פיתוח של תורת הגלגול ישנו בספר הזוהר, במקורות אחרים ובמיוחד אצל האר"י.
עד אז רעיון גלגול הנשמות אף נדחה על פי ההשקפה היהודית הרווחת, כמו הרב סעדיה גאון (המאה התשיעית לספירה) שטען שזה שגעון לחשוב שקיים גלגול נשמות, וכך הוא אומר: "אנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה (גלגול נשמות), ועניינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב" (ספר האמונות והדעות מאמר ו' ).
ההשקפה על גלגול נשמות קיימת מזמנים קדומים, למשל בפילוסופיה היוונית (אפלטון). היא הייתה נפוצה גם במזרח הרחוק ואצל כיתות גינוסטיקאים נוצריים במאות הראשונות לספירה (תערובת של נצרות, פילוסופיה יוונית ושל דתות המזרח).
ביהדות היא נזכרת לראשונה בספר הבהיר, כפי שכתבנו לעיל,ייתכנו בהחלט השפעות על היהדות מתרבויות אחרות בסוגיה זו, אולם בידינו עדויות על התנסויות אותנטיות בסוגיה זו, למשל בספר שבחי האר"י.
בספרו של גרשום שלום: פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, מוסד ביאליק, 1977. מוקדש פרק לסוגיה זו (פרק תשיעי, הגלגול, עמ' 308). מאז התפרסמו מספר מאמרים בתחום שניתן לאתרם ברמב"י (רשת מאמרים במדעי היהדות) לפי נושא או מילה מתוך כותר: http://jnul.huji.ac.il/rambi/

קורות הפילוסופיה שופנהאור הפחד מפני המוות הוא ראשית הפילוסופיה והסיבה היסודית לדת, האדם הרגיל אינו יכול להשלים עם המוות, ולכן הוא יוצר לו פילוסופיות ותיאולוגיות לאין ספור: נפוצות האמונה בחיי הנצח היא סימן לפחד הנורא מפני המוות. (ויל דיוראנט קורות הפילוסופיה עמ 236 שופנהאור) הפס' הבאים מוכיחים שאין לאדם מה לחפש בחיי נצח בראשית ג (כב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם: (כג) וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהֹוָה אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם:(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: האם רק אלוהים אינו מבין שאנו חיים לעולם? בכל מיני גני עדן וגיהינום למיניהם?

וזוהי תרומתי (יואב הכהן) לנושא של גילגול הנשמות,

על הרעיון של גלגול של נשמת האדם באבן, או בעץ, או בפירות העץ, כמו שיש כמה המאמינים, שלכן מברכים על הפירות, כדי להעלות את נשמת המת שהתגלגל לתוך פרי ע"י ברכתו ואכילתו, הנה פס' בראשית ז (כא) וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ:(כג) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה: האם רק באלה יש נשמה, ובכל השאר אין נשמה? האם אלוהים לא שמע על גלגול נשמות בפירות? ולעניין גלגול הנשמות לבעלי החיים, אם כך: מדוע מזהיר אלוהים את האדם, והחיה, מפני רצח של אדם בלבד? שהרי אם גולגלה נשמת אדם לחיה, הרי שבחיה יש גם נשמת אדם? בראשית ט (ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:(ד) אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ: (ה) וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם:(ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: אם כך: מדוע לא מזהיר האלוהים את האדם שלא יפגע בחיות? ולעניין ברכה על פרי, כי יש בו נשמה מגולגלת, מדוע אין מברכים על כל פרי ופרי שאוכלים, הרי בכל פרי יש נשמה אחרת? ואם כך: מדוע מברכים על שתייה, האם גם שם יש נשמה מגולגלת?

איך מסתדר פירוש רש"י הבא בקשר לגלגול נשמות בתוך אילנות ופירות?

ויקרא כ (טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת-הַבְּהֵמָה תַּהֲרגוּ:(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה לְרִבְעָה אתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם: ואת הבהמה תהרוגו, אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מפני שבאה לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכ' תסקל ק"ו לאדם שיודע להבחין בין טוב לרע וגורם רעה לחבירו לעבור עבירה, כיוצא בדבר אתה אומר (דברים יב) אבד תאבדון את כל המקומות הרי דברים ק"ו מה אילנות שאינן רואין ואינן שומעין על שבאת תקלה על ידם אמרה תורה השחת שרוף וכלה המטה את חבירו מדרך חיים לדרכי מיתה עאכ"ו: הרי איך יכול להיות ש"נשמה" אינה שומעת ורואה? אם התגלגלה "נשמה" בבהמה איך זה שאינה חוטאת?

שאלה?

האם גמרא "אליהו הוא פנחס" לא מראה שכבר בתקופת האמוראים הייתה ביהדות אמונה בגלגול נשמות?

נראה שמדרשי אגדה אלה מתכוונים כפשוטו, כלומר זה אותו אדם בגופו ובנשמתו, שזכה לאריכות חיים הרבה מעבר לממוצע. ולא שאליהו נולד בגוף אחר לאם אחרת ונשמתו של פנחס נכנסה בגופו של אליהו, כטענת תורת גלגולי הנשמות.
כך גם הבינו פרשני ימי הביניים שעדיין "רוח הסוד והקבלה לא הגיעה לבית מדרשם".
ראה למשל את חכמי צרפת בעלי התוספות, שלא העלו על דעתם תיאוריה הזויה זו. הגמרא (בבא בתרא קכא ע"ב ) גורסת כך:
מבריאת האדם הראשון עד היום, יש שבעה אנשים שראו זה את זה : מתושלח ראה את אדם הראשון, שם ראה את מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין [אליהו] קיים (הרי אליהו לא מת ועדיין מבקר הוא את בתי היהודים בברית המילה). בעלי התוספות טוענים שדעה זו סותרת לדעה שפינחס זה אליהו, משום שאם פנחס זה אליהו הרי שפחות מ-7 אנשים ראו זה את זה לאורך שנות קיום האדם עד ימינו. ואם תורת גלגול הנשמות הייתה רווחת בבית מדרשם של בעלי התוספות (המאה 12 – 13) הרי מיד היו מנסים ליישב את הסתירה, כדרכם ביישובי סתירות, והיו טוענים שפנחס הוא אליהו , כלומר נשמתו של פנחס התגלגלה באליהו, אך אליהו בגופו הגשמי אינו פנחס.
לחיזוק דברינו נביא דוגמה נוספת. התלמוד (בבא בתרא צא ע"א) טוען: "אבצן זה בועז", ועל חיבור זה בין שני אנשים שונים החיים במרחק של זמן תמה רש"י ( דברי הימים א' , ב ;11) אם אבצן הוא בעז הרי שבעז ילד בגיל 300 שנה וזה לא יתכן כפי שתמה אברהם על עצמו: "הלבן מאה שנה יולד?". הרי לך שתורת הגלגולים לא התגלגלה לבית מדרשו של רש"י.
ואילו כשנשאל רבי דוד בן שלמה אבן זמרא (נולד בספרד בשנת 1479 ונפטר בשנת (1573) בצפת, שאלה זו, בתקופה שבה תורת הסוד וגלגול הנשמות פשתה בקרב שלומי אמוני ישראל הרי שתשובתו הייתה על פי גלגול נשמות:
שאלת אותי: על פי דעת האומר, פנחס זה אליהו, משמע אליהו כהן הוא, אם כן היאך נטמא אליהו ככהן להחיות בן הצרפית?
תשובה: לפי דעת חכמי הנסתרות לא קשיא כלל כי האומר פנחס זה אליהו שורש נשמתו של פנחס [אם כך אליהו כמי שנולד בגופו לאב שאינו כהן, אינו כהן, אלא רק שורש נשמת פנחס בגופו] (שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים רג).
ועל דרכם של חז"ל לחבר שני אישים שחיו במקומות שונים ובזמנים שונים עיין מה שכתבנו "בפרשת מקץ".

תרומתי בנושא, המתייחס לגילגול דומה: גילגול גופות:
ארץ ישראל - ובמיוחד ירושלים - היא בית קברות ענקי מפני ההיסטוריה הארוכה של המקום, וגם מפני שהיהודים היו באים הנה כדי שגופותיהם לא יצטרכו לזחול דרך המחילות התת-קרקעיות הארוכות, מקבריהם בחו"ל עד ארץ הקודש, מקום בו תתרחש תחיית המתים.
ר' סימון (המאה ה-3) העיד על כך: "אם כי הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ; אלא מה הקדוש-ברוך-הוא עושה? עושה להן מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים, עד שהם מגיעים לארץ ישראל, והקדוש-ברוך-הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין". בראשית רבה (וילנה) פרשה צו
גלגול ארוך זה מכאיב מאוד לגוויות, והכאב שסובלות נקרא צער גלגול מחילות חכמים בני זמננו, כגון ר' אליעזר ולדנברג ור' עובדיה יוסף, גם דנו בסוגיה זו. זה האחרון כתב:
"ואין מי שיוכל לצאת נגד סברת כל הפוסקים שכתבו מעלת הקבורה בארץ-ישראל לעניין כפרת העוונות ומנוחת הנפש והצלה מצער גלגול מחילות". ר' עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר חלק ז יורה דעה סימן לט
בברכה ד"ר הרברט כהן

ספר האמונות והדעות מאמר ו (סעדיה גאון)

ואני מסכים לסמוך לדברים האלו זכר מה שנחלקו בו החולקים בעם הנפש מה הוא. ואמרו, יותר ראוי שתושם גשם, ומצאתי אשר אמרו שהיא מקרה, הכל חושבים שהיא תמס ותפסד ותמק. אבל אשר אמרו שהיא מן הרוחניים, ומן בוראה לבדו, וממנו ודבר אחר, ומן שני שרשים קדמונים, הם חושבים כלם שתשוב אל מוצאה אשר ממנה נחצבה, וכבר בארתי הפסד כל אלה המאמרים ובטולם. אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהישנות, וקוראים אותו ההעתקה, וענינו אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחד כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השיגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם, ותחילת זה שהוא מחזיק בדעת הרוחניים, והשלשה דעות האחרים, ומי שאינו יודע כי אנשי דעת ההישנות, לקחוהו מדעת השניים והרוחניים, וכבר גליתי מה שיש על כלם מן התשובות וזכרתי אותו. והשני, שראו מדות רבים מבני אדם, ומצאום דומות למדות הבהמות. כמי שרואים אותו ענו כמידת הצאן, ורע כמידת החיות, ורעבתן ככלב, וקל כעוף, והדומה לזה. והסכימו בעבור אלה הענינים, שאלה המידות לא היו בבני אדם, עד שהיה בהם מרוחות הבהמות וזה ירחמך האלהים מורה על רוב סכלותם, כי הם חושבים שגוף האדם מהפך הנפש מעצמותה, עד שישימנה נפש אדם אחר שהיתה נפש בהמה. ועוד שהיא מהפכת אותו מעצמותו, עד שתשים מידותיו כבהמות, אף על פי שצורתו כבני אדם. ולא די להם ששמו עצם הנפש מתהפך, ולא קיימו לה עצם אמתי, עד שסתרו דבריהם ושמוה מהפכת הגוף ומשנה אותו, והגוף מהפך אותה ומשנה אותה, וזאת היא היציאה מן המושכל.

אפלטון על דת, ואמונה, וחיי עולם הבא,

בני אדם לפי טבעם הם שואפי רכוש רוחשי קנאה שוחרי מריבות וחומדי חמדת בשרים וכיצד נשכנע אותם שיתנהגו כראוי? במקל חובלים של שוטר שיהיה מצוי בכל מקום? הרי זה מתוד אכזרי יקר ומרגיז אך יש דרך טובה יותר אם נהיה מעניקים לתביעות המוסריות של הקהילה יקר-וקדושה של סמכות למעלה מן הטבע צריך שיעמוד לרשותינו כח הדת,

מאמין היה אפלטון כי אין אומה יכולה חזקה אם לא תהא לה אמונת אלוהים כוח קוסמי בלבד או סיבה ראשונה או מרץ החיים כח שאינו גוף קשה לשער כי ישמש מקור של השראה לתקווה למסירות או להקרבה אין בכך ליתן נוחם ללב הנתונים בצרה ולא עוז לנפש מתלבטת ונאבקת רק לאל חי יש לאל ידו לעשות כן הוא יכול לעודד או להפחיד את האינדיוודיאליסטן המבקש רק תועלת לעצמו שינהג מתינות באהבת בצע שינהג פקוח מסוים על תאוותיו ועוד יותר אם לאמונה באלוהים מצטרפת אמונה בנצחיות של אדם התקווה לחיי עולם הבא נותנת לנו עוז רוח לעמוד בפני ייסורי המיתה של עצמו ולשאת את הצער על מות חביבינו מזוינים אנו כפליים אם אנו נלחמים תוך אמונה יהא כי אין אתה יכול להוכיח שום אמונה מן האמונות הללו יהא אפשר כי אחרי ככלות הכל שאין אלוה אלא האידיאל המאונש של אהבתנו ותקוותינו ושהנשמה משולה למוסיקה על הנבל והיא מתה עם כיליון המכשיר שהלביש לה צורה ואף על פי כן הרי ברור (כך הוא הנימוק של "פיידון" כמו אצל פאסקאל) כי לא יזיק לנו אם נהיה מאמינים ואפשר כי האמונה תביא לנו ולילדינו ברכה עד בלי די, (קורות הפילוסופיה עמ 24)

ישעיהו כח (ט) אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם:(י) כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם:(יא) כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה:(יב) אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ:(יג) וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהֹוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ:(יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה <שיט> שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי <עבר> יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ:

"כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה"? מה זה הפס' הזה? עשינו הסכם עם המוות, ויש לנו חוזה לחיות לעולם גם לאחר הירידה לשאול, אומר הנביא ישעיהו אתם מספרים שיש עולם הבא עולם אחר, ובעצם מספרים על חיים לאחר המוות, עולם הבא,

סיפור לאווילים!

שוחט (ספר דגל מחנה יהודה)

מספרים: זמן מה היה רבי יהודה צבי שוחט מסטרטין, שעדיין לא רצה לקבל עליו את עול הרבנות, כשהיה הולך לשחוט רצו העופות כנגדו, והבהמות היו רובצות לפניו ופשטו צוואריהן לשחיטה,

שור נגח ברח אל היער וגרם נזקים רבים יעצו לבעליו, שיבקש מאת רבי יהודה צבי לשחוט את השור, וקיבל את העצה, כשהלך רבי יהודה צבי אל היער והחלף בידו, שעט השור לקראתו, רבץ לפניו ופשט צווארו לשחיטה, אווז עף מן העיר רוהטין ועד לעיר סטרטין ישר אל תוך ידיו,

כי ידיו השוחטות היה בהן הכוח לתקן את הנשמות המגולגלות בתוך בעלי החיים. (אור הגנוז מ. בובר סיפורי חסידים עמ' 340)