פלטיאל ומיכל

שמואל ב ג (יב) וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּו תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ לֵאמֹר כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל:(יג) וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי:(יד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים: 

(טו) וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָוִשׁ לָיִשׁ:(טז) וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב:

רש"י: הלוך ובכה - על מצוה ההולכת ממנו, שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במטה, ולא נכשל בה: איזה מצווה זו להיות עם אישה ולא לקיים יחסי מין? יש מצווה שהיא נוגדת את מצוות פרו ורבו? ואיך מסתדר פירוש רש"י עם ההלכה בהרמב"ם?

מצודות דוד: וילך - ללותה:  אם הוא פלטיאל מלווה אותה את מיכל, מה הבעיה של אבנר? "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב"?

ואיך לא קיים הצדיק פלטיאל מצוות "עונה"? רמב"ם הלכות אישות פרק יד הלכה (א) עונה האמורה בתורה - לכל איש ואיש כפי כוחו, וכפי מלאכתו. כיצד, בני אדם הבריאים הרכים והענוגים, שאין להם מלאכה שמכשלת כוחן, אלא אוכלין ושותין ויושבין בבתיהן - עונותיהן בכל לילה: הלכה (ב) הפועלין, כגון החייטים, והאורגים, והבונים, וכיוצא בהן - אם הייתה מלאכתן בעיר, עונותיהן פעמיים בכל שבת; ואם מלאכתן בעיר אחרת, עונתן פעם אחת בשבת: הלכה (ג) החמרים, פעם אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; המלחים, אחת לשישה חודשים: הלכה (ד) תלמידי חכמים - עונתן פעם אחת בשבת, מפני שתלמוד תורה מתש כוחן; ודרך תלמידי חכמים, לשמש מיטתם מלילי שבת ללילי שבת: הלכה (ה) יש לאישה לעכב על בעלה, שלא ייצא לסחורה אלא למקום קרוב, שלא ימנע מעונתה, ולא ייצא אלא ברשותה; וכן יש לה למונעו לצאת ממלאכה שעונתה קרובה, למלאכה שעונתה רחוקה, כגון חמר שביקש ליעשות גמל, או גמל ליעשות מלח. ותלמידי חכמים יוצאין לתלמוד תורה, שלא ברשות נשותיהן, שתיים ושלוש שנים; וכן רך וענוג שנעשה תלמיד חכמים, אין אשתו יכולה לעכב: הלכה (ו) נושא אדם כמה נשים, אפילו מאה, בין בבת אחת, בין בזו אחר זו - ואין אשתו יכולה לעכב, והוא שיהיה יכול ליתן שאר כסות ועונה, כראוי לכל אחת ואחת. ואינו יכול לכוף אותן לשכון בחצר אחת, אלא כל אחת ואחת לעצמה:  הלכה (ז) וכמה היא עונתן, לפי מניינן. כיצד, פועל שהיו לו שתי נשים, יש לזו עונה אחת בשבת, ולזו עונה אחת בשבת; היו לו ארבע נשים, נמצא עונת כל אחת מהן, פעם אחת בשתי שבתות. וכן אם היה מלח ויש לו ארבע נשים, תהיה עונת כל אחת מהן פעם אחת בשתי שנים: הלכה (ח) לפיכך ציוו חכמים שלא יישא אדם יותר על ארבע נשים, אף על פי שיש לו ממון הרבה, כדי שתגיע להן עונה פעם אחת בחודש: האם לפלטיאל היה פטור מקיום עונתה של אשתו?

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב 

הלכה (ג) כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דויד ובית דינו על ייחוד פנויה, ואף על פי שאינה ערווה, בכלל ייחוד עריות; ושמאי והילל גזרו על ייחוד גויים. נמצא כל המתייחד עם אישה שאסור להתייחד עימה, בין ישראלית בין גויה - מכין את שניהן מכת מרדות, האיש והאישה, ומכריזין עליהן, חוץ מאשת איש - שאף על פי שאסור להתייחד עימה, אם נתייחד אין לוקין, שלא להוציא לעז עליה שזינת, ונמצאו מוציאין לעז על הבנים שהם ממזרין: הלכה (י) תינוקת מבת שלוש ולמטה, ותינוק בן תשע ולמטה - מותר להתייחד עימהן, שלא גזרו אלא על ייחוד אישה הראויה לביאה, ואיש הראוי לביאה. אנדרוגינוס אינו מתייחד עם הנשים; ואם נתייחד, אין מכין אותו, מפני שהוא ספק. אבל האיש מתייחד עם האנדרוגינוס, ועם הטומטום:     הצדיק פלטיאל לא ידע על מצוות ייחוד?  הרי אסור להתייחד עם רווקה קבע בית דינו של דוד ועם אשת המלך מותר להתייחד? או שאולי שכב פלטיאל עם מיכל כל אחד בחדר ואז מה הצורך בחרב בניהם? ואיך בכלל מסתדרת ההלכות הבאות בהרמב"ם עם פלטיאל? שהרי מלכתחילה הוא פלטיאל אסור במיכל?

רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ב הלכה (ב) אבל אשתו של מלך אינה נבעלת לאחר לעולם, אפילו המלך אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר: איך שוכב פלטיאל באותה מיטה עם אשת מלך?

רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (ח) נשא אישה ושהת עימו עשר שנים, ולא ילדה - הרי זה יוציא וייתן כתובה, או יישא אישה הראויה לוולד; ואם לא רצה להוציא, כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא.ואם אמר איני בועלה, והרי אני שוכן עימה בפני עדים כדי שלא אתייחד עימה, בין שאמרה היא כן, בין שאמר הוא - אין שומעין להן, אלא יוציא או יישא אישה הראויה לוולד: האם גם את ההלכה הזו החמיץ הצדיק פלטיאל?    

רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (טז) אף על פי שקיים אדם מצות פרייה ורבייה, הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא ייבטל מלפרות ולרבות, כל זמן שיש בו כוח - שכל המוסיף נפש אחת בישראל, כאילו בנה עולם; וכן מצות חכמים היא שלא יישב אדם בלא אישה, שלא יבוא לידי הרהור, ולא תשב אישה בלא איש, שלא תיחשד: האם גם את ההלכה הזו החמיץ הצדיק פלטיאל? 

זהרה של תורה בראשית פרק ז (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה"  "הנפש אשר באדם" עמ' ז' )

"ז ויאמר להם אלוקים פרו ורבו וגו. זאת המצוה לעסוק בעולם הזה בפריה ורביה להוליד תולדות כדי שיתפשט שם הקדוש לכל צדדי העולם ע"י כך יהיה הכבוד והתהילה לכבוד הקב"ה למעלה ולמטה אם כן כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה נקרא שהוא ממעט צלם ריבונו שלא יהיה נמצא בעולם והוא גורם שלא תשרה השכינה בעולם הזה שהרי כמו שנוספים נשמות לרדת בעולם הזה לפיכך יהיה זיו יקר המלך שכתוב ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רזון על כן צריך האדם לעסוק בפריה ורביה לעשות צלם אלוקים כדי להרבות כבוד הקב"ה" (ואם אינני טועה קטע זה הובא כציטוט מהזהר) האם הצדיק פלטיאל לא קיים מצוות פרו ורבו? לא ידע הצדיק פלטיאל את הזוהר?  

משנה מסכת יבמות פרק ו (ו) לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, וברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (א) האישה שהרשת את בעלה, אחר הנישואין, שימנע עונתה - הרי זה מותר. במה דברים אמורים, בשהיו לו בנים, שכבר קיים מצות פרייה ורבייה;

הצדיק פלטיאל שכח את המשנה? ואת ההלכה בהרמב"ם שכח הצדיק פלטיאל?

לאחר קריאת מסמך זה אפשר להבין מה רצה שלמה לומר כאשר כתב במשלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ: פתי מאמין לכל שטות, וחכם יבין שהפרשנות הזו של "חכמים" כביכול, היא הבל ושטות.