יואב הכהן, תורה קודם בריאת העולם?

תורה ממתי? האם תורה קודם בריאת העולם?

ממתי הייתה קיימת התורה? "תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם" לפי התלמוד? או "שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם" לפי הזוהר?

אם הייתה קיימת התורה לפני בריאת העולם? מדוע לא נתן אלוהים את התורה קודם? לאדם הראשון? לחנוך? לנח? לשם ועבר? לאברהם? ליצחק? ליעקב? ליוסף? מדוע התעכב האלוהים ונתן למשה שימסור לבני-ישראל לאחר יציאת מצריים? האם אלוהים רצה שהעולם יתנהל ללא תורתו כמה מאות/אלפי שנים?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! הרי לא היו מתים לפני בריאת העולם, אם כך: איך סופרים דורות אם אין מתים? הרי לא יכול להיות שספרו בשמים דורות, כאשר אין תמותה בשמיים? ואם ספרו דורות או כל ספירה אחרת, אם כך: האם יש גם לאלוהים זמן, ראשית/תחילה, שהרי היה זמן לפי הגמרא, לפני בריאת העולם, בשמים? אם כך: האם גם אלוהים נמדד בזמן?

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה, איך מסתדר הנאמר בזוהר עם הנאמר בגמרא? הרי בגמרא מדובר על דורות, ובזוהר מדובר על שנים? ובהנחה שהגמרא והזוהר צודקים, האם דור בשמים נחשב שנתיים עד שלוש? הרי לפי הגמרא יש בערך אלף דורות, אם כך: כל דור נמשך כשנתיים עד שלוש שנים, בשמים? הרי הזוהר טוען לאלפים שנה? ואיך מסתדרת לזוהר הגמרא הבאה, הטוענות שהגמרא "ניתנה" בסיני מהאלוהים ש"מסרה" למשה, הרי אם כך: הגמרא אמיתית ונמסרה מהאלוהים, ועל הזוהר לא נאמר ש"נמסר" מהאלוהים, אם כך: האם הזוהר הוא שטות? כי לא להיות שדור הוא שנתיים או שלוש שנים? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

מדוע בשני הפס' הבאים האמורים להיות זהים, מדוע יש בהם שינויים, האם לא כותב אחד, כתב את כל התנ"ך?

שמואל ב ו (ט) וַיִּרָא דָּוִד אֶת יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהֹוָה:

דברי הימים א יג (יב) וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר הֵיךְ אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים:

האם האלוהים לא זכר בדיוק מה הוא כתב בספר שמואל, כאשר כתב את דברי הימים? (יש עוד כאלה בתנ"ך זו רק דוגמא אחת)

איך מסתדרים דברי ההבל של הגמרא והזוהר, עם ההלכה הבאה בהרמב"ם? רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (יב) וכיון שנתברר שאינו גוף וגווייה, יתברר שלא יארעו ולא אחד ממאורעות הגוף, לא חיבור ולא פירוד, ולא מקום ולא מידה, ולא עלייה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה. ואינו מצוי בזמן, עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומניין שנים. ואינו משתנה, שאין לו דבר שיגרום לו שינוי: הלכה (יג) ואין לו לא מוות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק, ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דיבור כדיבור האדם. וכך אמרו חכמים, אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, ולא עורף ולא עיפוי: הלכה (יד) והואיל והדבר כך הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים - הכול משל ומליצה הן, כמו שנאמר "יושב בשמיים, ישחק" (תהילים ב, ד), "כיעסוני בהבליהם" (דברים לב, כא), "כאשר שש ה'" (דברים כח, סג), וכיוצא בהן. על הכול אמרו חכמים, דיברה תורה כלשון בני אדם. וכן הוא אומר "האותי הם מכעיסים" (ירמיהו ז, יט); הרי הוא אומר "אני ה', לא שניתי" (מלאכי ג, ו), ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח, היה משתנה. וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים, שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם. אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם, על כל זה:

שאלת השאלות לדבר השטות, שהתורה הייתה קיימת 974 דורות לפני בריאת העולם לפי הגמרא, או 2000 שנה לפי הזוהר, אם כך: ממתי אלוהים קיים, הרי יש זמנים לפני בריאת העולם? הרי אם אלוהים קיים מאז ומעולם, מדוע רק עכשיו בתאריכים האלה של הגמרא או של הזוהר, האלוהים כותב את התורה? הרי ידיעתו מאז ומעולם? ואם הוא כתב תורה לפי הגמרא או לפי הזוהר, האם האלוהים לא ידע בתחילה שיברא עולם? או יכתוב את התורה? הרי התורה צריכה להיות מאז ומעולם, כמו האלוהים, אם יש לאלוהים ידיעת אחרית כראשית? או שאולי גם הגמרא וגם הזוהר טעו, ותורה קיימת מאז ומעולם כמו אלוהים? ותורה לא נבראה/נכתבה, היא הייתה קיימת מאז ומעולם, הרי אם התורה נבראה בזמן מסוים, אז באותו רגע אלוהים כאילו אינו כל יכול, ואינו יודע אחרית כראשית, תורה חייבת להיות מאז שהאלוהים קיים, ואם הוא קיים בלי ראשית, אז גם תורה קיימת בלי ראשית, ואם תורה נבראה בזמן מסוים, סימן שאלוהים אינו יודע ראשית ואחרית, שהרי בכל הזמן עד שנבראה תורה לא ידע שיברא אותה,

עוד לא סיימתי עם כנופיית שוטים אחת, והנה צץ עוד שוטה, שנדמה לי שזה פרשן לזוהר

זהרה של תורה פרשת בראשית פרק א (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם" עמ' ז')

"בראשית ברא אלוהים""אמר רבי שמעון בא וראה הקב"ה ראה בתורה וברא את העולם שכתוב ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום והוא יתברך הסתכל בה פעם ושתים ושלוש וארבע פעמים ואחר כך אמר את התורה ועשה ממנה מלאכה כדי שלא יבואו בני אדם לטעות מהתורה הקדושה שהוכנה בדיקנות מפליאה ככתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה למען האדם וכנגד ארבע פעמים ברא הקב"ה את כל מה שברא בעולמו רבי אליעזר אמר לפני שברא הקב"ה את העולם באו ונכנסו האותיות לפני הקב"ה וכל אות ביקשה שממנה תתחיל התורה עד שנתקיים הכל באות ב שהיא תחילתה של המילה ברכה ובא נתייסד העולם. האם אלוהים אולי לא הבין בפעם הראשונה? ולכן: קרא בפעמים, השנייה? והשלישית? והרביעית? ובחמישית כשאמר ועשה מלאכה? מדוע אלוהים צריך כל כך הרבה פעמים לקרוא, ספר שהוא כתב? והאלוהים אינו יודע אותו בע"פ? הרי כל כך הרבה כלומניקים "חכמים" מטעם עצמם, כאילו זכרו תורה במשך אלפי שנים בע"פ, ורק האלוהים צריך לקרוא כמה פעמים?

משנה פרקי אבות פרק א (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

אם משה קיבל תורה בסיני, והכול ניתן בסיני, כדברי הגמרא ופירוש רש"י? מדוע לאורך כל חמישה חומשי התורה מפוזרות המצוות והחוקים והמשפטים? מדוע אינם כתובים בצורה מסודרת מצווה אחרי מצווה, עד סיום התורה? מדוע המצוות מפוזרות בתוך כל הטקסט, של מסעות והתנהלות של עם ישראל במדבר? צרוף המילים "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה" מופיע כ-91 פעמים, הרי אם כל התורה ניתנה בסיני? הרי צירוף מילים זה לא היה צריך להיות אפילו רבע בכמות, שלא לומר שהיה צריך להופיע פעם אחת בלבד? הרי משה קיבל פעם אחת בסיני, אם כך: מדוע כל פעם "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה"? הרי ברוב הפעמים האלוהים מצווה למשה עוד ציווי? הנה כמה דוגמאות שמות כה (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: שמות ל (יא) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יב) כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהֹוָה בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: שמות ל (יז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יח) וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם:(יט) וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: שמות ל (כב) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם: שמות לא (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: שמות לב (ז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: שמות מ (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: ויקרא ד (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה: ויקרא ה (יד) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהֹוָה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהֹוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם: ויקרא ה (כ) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ: ויקרא ו (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו (יב) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהֹוָה בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב: זה חלק קטן מתוך 91 הפעמים שבהם מופיע צרוף מילים זה, ולא הבאתי כאן צרופים אחרים, של ציווי האלוהים למצוותיו, כגון "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה", איך זה שבפס' הבאים נאמר ש"אֵלֶּה" נאמרו בהר סיני, האם משה שכח שהכול ניתן בסיני? הרי מה עניין לומר "אֵלֶּה" אם הכול מסיני? ויקרא כה (א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: ויקרא כז (לד) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי: מדוע צריך כותב התנ"ך לחזור שוב ושוב "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה"? מדוע לא מודגש כל פעם שבהר סיני דיבר עם משה? לכן: לאחר שראינו זאת, אפשר להבין שלא הכול ניתן בסיני, אלא תוך כדי צעידה במדבר מוסיף האלוהים, הנחיות חדשות, מצוות, חוקים, ומשפטים. הרי אם הכול ניתן באותו מעמד? הרי היה צריך להיות "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" חד פעמי, ואז כל המצוות החוקים והמשפטים והתורות, ואז היו בני ישראל מתחילים להתנהל בדרך, ובהנחה שנכון ושהכול ניתן בסיני, ואם כל מה שקיבלנו הוא תורה שבכתב ותורה שבע"פ ממשה בסיני, מה פירוש מצוות מדרבנן? האם יש מצוות שלא קיבלו ממשה, ורבנן הוסיפו?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. איך מסתדרת גמרא זו עם הפס' הבאים בבמדבר לו (ה) וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהֹוָה לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים:(ו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים:(ז) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(ח) וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו:(ט) וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(י) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד:(יא) וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים:(יב) מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן:(יג) אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ: הרי כאן כתוב שהדברים האלה המצוות והמשפטים לא נאמרו בסיני? או שגם ערבות מואב על ירדן יריחו זה הר סיני?

איך מסתדר שהכל ניתן בסיני עם הפס' הבאים? דברים ד (א) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם:(ב) לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם: "אֲשֶׁר... מְלַמֵּד" מדוע "מְלַמֵּד" בהווה? הרי היה צריך להיות אשר לימדתי בעבר?

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו. חזר ובא לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבונו של עולם, יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י? אמר לו: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. אמר לפניו: רבונו של עולם, הראיתני תורתו, הראני שכרו, אמר לו: חזור [לאחורך]. חזר לאחוריו, ראה ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני. איך מסתדר סיפור ההבל הזה של הגמרא? הרי אם תורה נכתבה לפני בריאת העולם, כדברי התלמוד "תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם" או כדברי הזוהר "שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם" אם כך: מדוע רק עכשיו כותר כתרים אלוהים לתורה? ולא כשנכתבה? האם אלוהים לא צפה זאת מלכתחילה? או שאולי האלוהים לא הספיק לכתור את הכתרים? כי היה מאוד עסוק? ורק כשמשה עלה, נזכר האלוהים לכתור כתרים?

אם הכול ניתן בסיני איך עשו כל כך הרבה טעויות? איך משה אינו מבין לא לשלוח מרגלים, הרי אם קבלו כבר את התורה בסיני, היו מגלים שהמרגלים יוציאו את דיבת הארץ רעה? ואיך משה שישב ולמד את כל זה בארבעים יום וארבעים לילה, אינו יודע שישראל יעשו עגל? או שאולי לא הגיעו משה ואלוהים ללמוד על העגל, ועם-ישראל עשה עגל? אם ידע משה הרי היה צריך לרדת יום אחד קודם, כי לפי הפרשנות הייתה סך הכול טעות בחשבון של בני-ישראל, משה אמר להם שהוא יבוא בסוף ארבעים, והם חשבו שזה יצא יום קודם?

מה יש לדוד לשאול את נתן הנביא, על בנית בית-מקדש? האם דוד לא קרא את נביאים וכתובים שניתנו כביכול גם בסיני? לשאול שאלות יש/אפשר על כל פסוק, אם הכול ניתן בסיני?

יחזקאל לז (א) הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהֹוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת:(ב) וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד:(ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וָאֹמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה אַתָּה יָדָעְתָּ: הרי אם הכל נמסר בסיני כדברי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. מדוע זו תשובתו של יחזקאל לשאלת האלוהים? האם רק יחזקאל לא קיבל מאבותיו שתהיה תחיית המתים?

יחזקאל לז (ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָה:(ה) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם:(ו) וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה:(ז) וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ:(ח) וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם:(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ:(י) וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד:(יא) וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ:(יב) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוָה הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל:(יג) וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי:(יד) וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם יְהֹוָה:

הרי מה בפס' יא נאמר, האם כל בית-ישראל לא יודעים על תחיית המתים? האם עד נבואה זו של יחזקאל לא ידעו על תחיית המתים? איך זה מסתדר עם הזוהר "שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם" או עם הגמרא "תורה... שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם"?

איך מסתדר הקשקוש הבא בירושלמי? עם תורה מסיני? הרי הסיפור של בלעם אחרי קבלת תורה בסיני, אם כך: האם לא הכל ניתן בסיני? או לא? מפני שלפי ירושלמי עדיין לא ניתן איסור יין נסך עד אחרי פרשת בלעם?

תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י דף כח טור ד /ה"ב דכתיב ראש אומות בית אב במדין הוא מה עשו בנו להן קנקלין מבית הישימון עד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות מיני כיסנין הושיבו את הזקינה מבחוץ ואת הנערה מבפנים והיו ישראל אוכלין ושותין והיה אחד מהן יוצא לטייל בשוק וליקח לו חפץ מן החנווני והיתה הזקינה מוכרת לו את החפץ בשוייו והנערה אומרת לו בא וטול לך בפחות כן ביום הראשון וכן ביום השני וכן ביום השלישי והיתה אומרת לו מיכן והילך אתה כבן בית היכנס ובור לך וכיון שהיה נכנס היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה והוא את הגוף מפתה לזנו' והיה ריחו מפעפע ואדיין לא נאסר יינן יין נסך של גוים על ישראל והיתה אומרת לו רצונך לשתות כוס יין והוא אומ' לה הין והיא נותנת לו והוא שותה וכיון שהיה שותה היה היין בוער בו ככריסה של חכינה והוא אומר לה הישמעי לי והיא אומרת לו רצונך שאשמע לך והוא אומר הין מיד היתה מוציאה לו טפוס של פעור מתוך חיקה שלה והיתה אומרת לו השתחוה לזה ואני נשמעת לך והוא אומר לה וכי לעבודה זרה אני משתחוה והיתה אומרת לו אין את משתחוה אלא במגלה עצמך לו זו היא שאמרו חכמים הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו והיה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני שהוא קשה שהוא מפתה את הגוף לזנות והיה ריחו מפעפע ואדיין לא נאסר יין נסך על ישראל והיתה אומרת לו רצונך לשתות כוס יין והוא אומר הין והיא נותנת לו והוא שותה כיון שהוא שותה היה היין בוער בו ככריסה של עכנא והוא אומר לה הישמעי לי והיתה אומרת לו הינזר מתורת משה ואני נשמעת לך הדא היא דכתיב המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שיקוצים באהבם עד שנעשו שיקוצים לאביהם שבשמים אמר רבי לעזר מה המסמר הזה אי איפשר לו לפרוש מן הדלת בלא עץ כך אי איפשר לפרוש מן הפעור בלא נפשות

איך מסתדר הפס' הבא עם זה שתורה הייתה קיימת לפני בריאת העולם?

בראשית ב (כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: רמב"ן ולאדם לא מצא עזר כנגדו - לשון רש"י כשהביאן הביאן לפניו זכר ונקבה, אמר לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל ה' אלהים עליו תרדמה. ויפה פירש, כי כאשר הכניס פסוקי קריאת השמות בתוך דבר העזר יכריח זה: מה פירוש לא מצא אלוהים לאדם עזר? הרי אם הייתה תורה לפני בריאת העולם היה צריך אלוהים לדעת שהוא צריך לברוא גם אישה לאדם? ולפי פרשן הזוהר אלוהים קרא כמה פעמים את התורה ואז יצר עולם, האם שכח אלוהים את מה שקרא? מסתבר שהזוהר והגמרא הם קשקוש אחד גדול, ואוי לשוטים הנוהים אחרי שטויות אלה,

רמב"ן בדברים כ (א) כי תצא למלחמה וגו' וראית סוס ורכב וגו' זו מצוה מחודשת, אמרה להם עתה בבואם במלחמות: מה זה מצווה מחודשת? האם לא כל התורה ניתנה בהר סיני? האם הרמב"ן אינו מאמין בגמרא הטוענת שהכול "ניתן" בסיני?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את הצרות. מה פירוש הם כתבו את מגילת תענית? האם הם קיבלו ב"מסורת" "תושב"ע", ורק כתבו על דף?

מעניין שאף שוטה שכתב את השטויות האלה בגמרא ובזוהר לא חשב שלפני בריאת העולם לא היו מושגי זמן, הרי איך מסתדרים הגמרא והזוהר עם דברי סעדיה גאון בספר האמונות והדעות מאמר א ושמא יחשב ג"כ בזמן, ויאמר: קודם שהתחדשו (מקום) הגשמים האלה, איך היה הזמן ההוא ערום מהנמצאות כלם? וזה עוד אין אומר אותו, כי אם מי שהוא סכל בגדר הזמן, ויחשוב כי הוא דבר יוצא חוץ לגלגל, ושהעולם כלו בו. ואין אמתת הזמן כן, אבל אמתתו השארות הנמצאות האלה ענין אחד אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו, וכאשר לא יהיו אלה הנמצאים, בטל שיאמר זמן בשום צד.

ואולי יאמר: איך יקבל השכל, כי אין לעולם כי אם ד' אלפים ושש מאות ותשעים ושלש שנה. ונאמר כי כאשר נאמין עולם נברא, א"א לו בלא התחלה, התִרְאֶה אם היינו אנחנו הברואים בשנת מאה לבריאת עולם, ההיינו תמהים ומכחישים את זה? כל שכן שלא נכחישהו בזמן הזה. (רצונו לומר אם היית בתחילת הבריאה האם גם היית שואל את השאלה הזו?)

ואם יאמר למה לא בראם קודם הזמן הזה? נאמר כי לא היה זמן שנשאל עליו, ועוד כי זה דרך כל בעל בחירה שיעשה בכל עת שירצה. האם גם סעדיה גאון אינו מבין את הגמרא והזוהר למעלה?

ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק ל

דע שיש הפרש בין הראשון וההתחלה, וזה שההתחלה היא נמצאת במה שהיא לו התחלה, או עמו, אע"פ שלא תקדים לו בזמן, כמו שיאמר שהלב התחלת החי, והיסוד התחלת מה שהוא לו יסוד, וכבר יוחלט גם כן על זה הענין שהוא ראשון, אבל הראשון אמנם יאמר על הקודם בזמן לבד מבלתי שיהיה הקודם ההוא בזמן סבה למתאחר אחריו, כמו שיאמר ראשון מי שדר בזה הבית פלוני ואחריו פלוני, ולא יאמר פלוני התחלת פלוני, והמלה אשר (ג"ח תורה) על הראשון בלשוננו הוא, תחלה, תחלת דבר ה' בהושע, ואשר יורה על ההתחלה, ראשית שהוא נגזר מן ראש אשר הוא התחלת החי לפי הנחתו, והעולם לא נברא בהתחלה זמנית כמו שבארנו, כי הזמן מכלל הנבראות, ולזה אמר, בראשית, והבי"ת כבי"ת כלי ופירוש זה הפסוק האמתי כן, בהתחלה ברא השם העליונים והתחתונים, זהו הפירוש המסכים לחדוש העולם. אבל מה שתמצאהו כתוב לקצת החכמים מהעמיד(קביעת) זמן נמצא(מצוי) קודם בריאת העולם, מסופק מאד, (האם הרמב"ם מפקפק בגמרא ובזוהר?) כי זהו דעת אריסט"ו אשר בארתי לך אשר יראה שהזמן לא יצוייר לו תחלה, וזה מגונה, ואשר הביא האומרים אל זה המאמר הוא מוצאם, יום אחד, ויום שני, והבין אומר זה המאמר הענין על פשוטו, וחשב שאחר שלא היה שם גלגל מקיף ולא שמש באי זה דבר שוער יום ראשון, ואמרו בזה הלשון יום אחד אמר ר' יהודה בר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, וזה יותר מגונה מן הראשון. הרמב"ם טוען שר' יהודה בר סימון חושב מחשבה מגונה, שכאילו היו זמנים לפני בריאת העולם, ור' אבהו חושב מחשבה יותר מגונה? ואתה תתבונן מה שהוקשה עליהם והוא מציאות זמן קודם מציאות זה השמש, והנה יתבאר לך התרת זה אשר סופק על אלו השנים בקרוב האלהים, אם לא רצו אלו השנים מזה לומר שא"א(שאלא אם) מבלתי סדר זמנים קודם לכן, וזהו אמונת הקדמות וכל בעל תורה יברח מזה, ואין אמרה זו לדעתי אלא כיוצא במאמר ר' אליעזר שמים מהיכן נבראו, כללו של דבר אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר, כבר הודעתיך שיסוד התורה כלה שהשם המציא העולם לא מדבר(מן האין), שלא בראשית זמנית, אלא הזמן נברא מפני שהוא נספח לתנועת הגלגל והגלגל נברא,