אדמוני שופך דמים?
בראשית כה פרשת תולדת (יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת יְהֹוָה:(כג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ שְׁנֵי גיים גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:(כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים: רש"י אדמוני - סימן הוא שיהא שופך דמים: האם לפי פירוש זה כל מי שהוא ג'ינג'י רמז שיהיה שופך דמים? כלו כאדרת שער - מלא שער כטלית של צמר המלאה שער פלוקייד"א בלע"ז [אריג צמר]: ויקראו שמו עשו - הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה: חבל שאין איזה משהו רע להגיד על מי שהוא שעיר? אבל אולי אם היו מתעמקים "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מעט יותר, אולי היו מוצאים שהשיער הרב של עֵשָׂו רמז לזה שהוא יהיה כמו חיה?
בהנחה שנכון קשקוש זה ואדמוני הוא רמז? איך הצדיק יצחק אינו מבין את הרמז, שרמזו לו משמים על בנו עֵשָׂו? בראשית כה פרשת תולדת (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: האם יצחק אינו ברמתם של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהבינו שזה רמז לשפיכות דמים? איך זה מסתדר עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם ניתנה הגמרא משמים, כדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. מדוע צריך כותב התנ"ך להסתיר שיהיה עֵשָׂו שופך דמים? בהנחה שנכון פירוש רש"י, ואדמוני הוא: רמז לשופך דמים, אולי רצה כותב התנ"ך לחוס על כבוד אבינו יצחק, ולא להראות שמיצחק הצדיק יצא שופך דמים? האם יכול להיות שטעו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כאשר גילו לפשוטי העם כמוני שיצא ילד לאבינו יצחק "פושע/שופך דמים"? הרי עכשיו ידוע לנו שלא בקדושה עשה יצחק עם רבקה הצדקת? הרי לפי ההלכה בהרמב"ם, והספר זוהרה של תורה, המתיימר לפרשן את הזוהר(בהמשך מסמך זה למטה), יש כללים ברורים, כיצד לקיים יחסי אישות עם אשתך, והבועל את אשתו שלא בקדושה, אפשר לדעת זאת לפי התנהגות הבנים לאחר שנולדו וגדלו?
כתר יונתן בראשית כה (כה) ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת של שיער ויקראו שמו עשיו מן בגלל שנולד כולו גמור בשיער ראשו וזקנו ושיניים וטוחנות: אצל הכתר יונתן נולד ילד מיוחד במינו? עם זקן ועם שיניים? מאין הוא לומד זאת? האם לא כולם קיבלו את אותה "מסורת" לגבי עֵשָׂו?
איך מסתדר פירוש רש"י לאדמוני עם הפס' הבאים? האם גם על דוד נרמז בלידתו שיהיה שופך דמים? איך זה שרק אלוהים אינו מבין זאת, ובוחר בדוד למלך ישראל? האם אלוהים אוהב שופכי דמים? ומדוד, יהיה מלך המשיח?
שמואל א טז (ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהֹוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב:(ח) וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהֹוָה:(ט) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהֹוָה:(י) וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְהֹוָה בָּאֵלֶּה:(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה:(יב) וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהֹוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא:(יג) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְהֹוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה: מדוע כאן לא נותן רש"י פרשנות למילה אדמוני?
איך מסתדרות ההלכות הבאות עם יחסי המין של אבינו יצחק?
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה (יג) וכן אסרו חכמים שלא ישמש אדם מיטתו, וליבו מחשב באישה אחרת; ולא יבעול מתוך שכרות, ולא מתוך מריבה, ולא מתוך שנאה, ולא יבוא עליה על כורחה והיא יראה ממנו, ולא כשיהיה אחד מהן מנודה, ולא יבוא עליה אחר שגמר בליבו לגרשה. ואם עשה כן - הבנים אינן הגונין, אלא מהן עזי פנים, ומהן מורדין ופושעים: הלכה (יד) וכן אמרו חכמים שכל אישה חצופה שהיא תובעת תשמיש המיטה בפיה, או המפתה אישה לשם נישואין, או המתכוון לבוא על רחל אשתו ובא על לאה אשתו, ומי שלא שהת אחר מיתת בעלה שלושה חודשים והרי הבן ספק - כל אלו, הבנים היילודים מהן הן המורדים והפושעים שייסורי הגלות בוררין אותן:
רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה (ו) אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד, ראוי לו לתלמיד חכמים שינהיג עצמו בקדושה, ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול, אלא מלילי שבת ללילי שבת, אם יש בו כוח. וכשהוא מספר עימה, לא יספר בתחילת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא, ולא בסוף הלילה כשהוא רעב - אלא באמצע הלילה, כשיתאכל המזון שבמעיו: הלכה (ז) ולא יקל ראשו ביותר, ולא ינבל את פיו בדברי הבאי, ואפילו בינו לבינה; הרי הוא אומר בקבלה, "מגיד לאדם מה שיחו" (עמוס ד, יג), אמרו חכמים, אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו, עתיד ליתן עליה את הדין: הלכה (ח) ולא יהיו שניהם, לא שיכורים ולא עצלנים ולא עצבנים; ולא אחד מהן. ולא תהיה ישנה; ולא יאנוס אותה, והיא אינה רוצה - אלא ברצון שניהם, ובשמחתם. יספר וישחק עימה מעט, כדי שתתיישב נפשו; ויבעול בבושה ולא בעזות, ויפרוש מיד: הלכה (ט) כל הנוהג מנהג זה - לא דיי שקידש נפשו, וטיהר עצמו, ותיקן דעותיו; אלא שאם היו לו בנים - הווין בנים נאים וביישנים, ראוין לחכמה ולחסידות. וכל הנוהג במנהגות שאר העם, ההולכים בחושך - הווין לו בנים כמו אותם העם: איך יצא ליצחק אחד "רשע" ואחד צדיק? איך בתאומים יוצא כל אחד שונה? האם יצחק עשה חצי משכב לפי ההלכה? וחצי לא לפי ההלכה? או אולי בגלל עזות פנים? או בלא בושה? הרי אלה תאומים,
זהרה של תורה פרשת בראשית פרק טו (הועתק מספרו של יצחק שוקרון "זהרה של תורה" "הנפש אשר באדם")
"והאדם ידע את חווה אשתו וגו אמר רבי אבא בא וראה כאשר האדם הולך בדרך האמת נדבק בו רוח הקדושה העליונה על כן הבן שיוליד ויצא ממנו לעולם ימשוך אליו את הקדושה עליונה ויהיה קדוש בקדושת ריבונו ככתוב והתקדשתם והייתם קדושים וכאשר האדם הולך בצד שמאל הוא מושך עליו את רוח הטומאה שנדבקת בו והבן שיצא ממנו לעולם הוא ימשוך עליו רוח טומאה" אפשר רק לומר לאלה שכתבו שטויות אלו: ש"גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב" או "סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה", אברהם איך עשה את ישמעאל? הרי איך נסביר את ישמעאל בן אברהם? ואת כל בני אברהם מקטורה? ואת עֵשָׂו בן יצחק? ואת בני יהודה בן יעקב? ואת בני אהרון? ואת בני עלי? ואת בני שמואל? ואת בני דוד? ואת בניהם של כל ה"חכמים" שהעתיקו שטות זו, או הסכימו עם שטות זו, ועשו את השטות הזו "תורה בע"פ" "קדושה"? ומסיני?
