ותצא דינה? יצאנית?
בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: רש"י בת לאה - ולא בת יעקב. אם כך: מה פרוש "אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב"? איך מסתדר לרש"י הפירוש שלו לפס' הבא בבראשית מו (טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ: רש"י אלה בני לאה - ואת דינה בתו. אם כך: דינה כן בת יעקב או לא? איך מסתדר פירוש רש"י עם פירוש הרמב"ן? בבראשית ל (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: רמב"ן ותלד ליעקב בן - הזכיר בכל השפחות "ליעקב", להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם הרי גם בבראשית לד (א) נאמר "לְיַעֲקֹב"? רמב"ן וטעם בת לאה אשר ילדה ליעקב - לומר שהיא אחות שמעון ולוי המקנאים ונוקמים נקמתה והזכיר אשר ילדה ליעקב, כי כל האחים קנאו בה: הם אַחֶיהָ? אבל: לא מאביה ואימא? האם רש"י והרמב"ן לא קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"?
רש"י בת לאה - ולא בת יעקב אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (ב"ר) שנאמר ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל כאמה כבתה): פרשן חלול ונבוב, האיש הזה(רש"י), שלא הבין שמלאה נולדו/וייוולדו כל מנהיגי העם, משה, אהרון אבי הכהונה בישראל לעולם, ודוד אבי מלכי ישראל לעולם, ומלך משיח אמור להיות צאצאיה? (ולכול מי שכועס על דברי הבלתי משתמעים לשתי פנים, שאיני "מברך" את רש"י אלא מקללו, וכול ה"כאילו" צדיקים שרוצים "למחות", אני מציע שקודם תבדקו את רש"י אם הוא עצמו מבין את שכתב, הרי אמר על אימו שלו שהיא יצאנית, הרי כולנו יהודים, ויהודים הם בני יהודה, ויהודה הוא בנה של לאה "היצאנית", אם כך: רש"י עצמו לא מבין את שאמר, ועוד קטנה בקשר אלי: שמי יואב כהן שזה אומר שאני בנו של לוי בן לאה, שזה אומר שרש"י אמר על אימא שלי יצאנית, ומי שאומר שאימא שלי יצאנית אני אקלל אותו)
איך מסתדר לרש"י פירושו הבא? בשמות א (כא) וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים: רש"י ויעש להם בתים - כג בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך. כהונה ולויה מיוכבד. ומלכות ממרים כדאיתא במס' סוטה (שם): הרי שתי הנשים האלה הן מצאצאיה/נכדותיה של לאה שהיא אימו של לוי? כהונה לוויה ומלכות מה"יצאנית"? וכדי שלא יבוא שוטה אחר, ויטען, שכאשר אמר רש"י "יצאנית" על לאה, לא הייתה כוונת רש"י ל"זונה", הנה פירוש של רש"י לפס' הבאים, בספר שופטים יט (א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה: (ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים: רש"י ותזנה עליו פילגשו - זנתה מביתו אל החוץ כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת נפקת ברא יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים: אונקלוס בראשית לד (א) ונפקת דינה בת לאה דילידת ליעקב למחזי בבנת ארעא: יונתן בראשית לד (א) וּנְפָקַת דִינָה בְּרַת לֵאָה דִי יְלִידַת לְיַעֲקֹב לְמֵיחְמֵי בְּנִימוּס בְּנַת עַמֵי אַרְעָא:
משנה כלים רע"ב כד משנה טז וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים, יוֹצְאוֹת הַחוּץ, תַּרְגּוּם זוֹנָה נַפְקַת בָּרָא, כְּלוֹמַר סְבָכוֹת שֶׁל זוֹנוֹת:
ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שנז א"ל מהו דין דכתיב כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה א"ל כדור כן הנשיא כמזבח כן כהניו, הכא אמר לפום גנתא גננא, א"ל ר' שמעון בן לוי עד כדון לא חסלת למיפייסיה מן הדא ואת מייתי ליה חורי, עיקרו של דבר כאמה בתה אין אתתא זני עד ברתא זני, א"ל(אמר לו) אם כן אמנו לאה זונה היתה לפי שכתוב ותצא לאה לקראתו יצאה מקושטת לפיכך ותצא דינה בת לאה למען תזכרי ובשת וגו'
מעניין שרש"י הוא סוג של סטייק, יש לו פרשנות מתהפכת לכול "יציאה" רש"י בראשית כח ויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות: רש"י רות א (ז) ותצא מן המקום - למה נאמר הרי כבר נאמר ותשב משדה מואב ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה של עיר וכן (בראשית כח) ויצא יעקב מבאר שבע: מדוע "ותצא" של נעמי, זו יציאת צדיקה, ו"ותצא" של דינה זו יציאת זנות? מה קרה לפירוש רש"י "כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת"? האם עכשיו זה לא "כל"?
מדוע בני יעקב האחים שואלים שאלה זו? בבראשית לד (לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: האם אבות האומה אינם יודעים שלשון יוצאת זו זנות? האם אחי דינה אינם מבינים כמו רש"י? שדינה אחותם, יצאנית? ואם אבות עם ישראל אינם מבינים, איך תסתדר הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: או שאולי הגמרא אינה נכונה? או שאבות השבטים אינם נחשבים כראשונים?
בראשית רבה פרשה מה ה ר' נחמיה בשם ר' אבון אמר חימסה בפניו, ורבנן אמרי ד' מדות נאמרו בנשים, גרגרניות צייתניות עצלניות קנאניות, גרגרניות מחוה (בראשית ג) ותקח מפריו ותאכל, צייתניות (שם /בראשית/ יח) ושרה שומעת, עצלניות (שם /בראשית י"ח/) מהרי שלש סאים קמח סולת, קנאניות דכתיב (שם /בראשית/ ל) ותקנא רחל באחותה, רבי יהודה בר נחמיה אמר אף איסטטניות, ודברניות, איסטטניות (שם /בראשית/ טז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, ודברניות (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה, רבי לוי אמר אף גנביות שנאמר (בראשית לא) ותגנוב רחל את התרפים, יוצאניות (שם /בראשית/ לד) ותצא דינה,
רשב"ם בראשית לד (א) (א) ותצא דינה - כי חוץ לעיר נטה אהלה ויצאה משם ונכנסה לעיר: האם הרשב"ם אינו מבין כסבו רש"י שלשון יוצאת = זנות? מפני שאצל הרשב"ם, יוצאת = מהמקום שאביה גר, לעיר?
יחזקאל טז (מג) יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַרְתְּי זָכַרְתְּ אֶת יְמֵי נְעוּרַיִךְ וַתִּרְגְּזִי לִי בְּכָל אֵלֶּה וְגַם אֲנִי הֵא דַּרְכֵּךְ בְּרֹאשׁ נָתַתִּי נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה וְלֹא עָשִׂיתי עָשִׂית את הַזִּמָּה עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָיִךְ:(מד) הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ: איך העזו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לחבר ולקשר בין הפס' ביחזקאל ללאה ודינה? הרי הפס' כאן מדברים על זנות? והחיבור בין פס' זה לפרשת דינה רוצה לומר שדינה ואימא לאה זונות? או מתנהגות כזונות? (מד) הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ:(מה) בַּת אִמֵּךְ אַתְּ גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן אִמְּכֶן חִתִּית וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי:(מו) וַאֲחוֹתֵךְ הַגְּדוֹלָה שֹׁמְרוֹן הִיא וּבְנוֹתֶיהָ הַיּוֹשֶׁבֶת עַל שְׂמֹאולֵךְ וַאֲחוֹתֵךְ הַקְּטַנָּה מִמֵּךְ הַיּוֹשֶׁבֶת מִימִינֵךְ סְדֹם וּבְנוֹתֶיהָ: אם כבר לקחו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" פס' זה והשתמשו בו מדוע לא המשיכו? הרי הנאמר כאן הוא על כל המשפחה? אם כך: האם גם רחל נחשבת כיצאנית הרי היא אחותה? והן מאותה אם? כאן מכנה יחזקאל את אחותה הקטנה סדום? אם כך: הרי זו רחל? אם כך: האם לפי פירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" אנו, עם ישראל, ממשפחה של זונות? אוי ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שוטים אלה ולכל השוטים הנוהים אחריהם, שעל זונה גויה רחב, אמרו עליה מוכרת מזון, ועל אחת מהאימהות אמרו יצאנית,
בראשית ל (טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: משיח ישראל יהיה בעצם נכדה של "יצאנית" זו, הרי הוא בן דוד בן יהודה בן יעקב מלאה?
בהנחה שנקבל את פירוש רש"י הבא.
רש"י בשופטים יט (ב) על ותזנה עליו פילגשו - זנתה מביתו אל החוץ כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת, אם כך: איך מסתדרים פירושי רש"י בשני הפס' על ה"יוצאות" עם הפס' הבאים וכול ה"יוצאות" שבהם?
האם "בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" אשר "הָיוּ יוֹצְאוֹת" בט''ו בְּאָב, בעצם היו "יצאניות" זונות?
הזוהר המתורגם – ספר שמות-פרשת תרומה- דף קל"ה ע"א
וְתוֹלַעַת שָׁנִי - זֶהוּ ט''ו בְּאָב, שֶׁבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הָיוּ יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי מֵילָת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד) הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע.
דָּא אִיהוּ ט''ו בְּאָב, דִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הֲווֹ נַפְקֵי בְּמָאנֵי מִלַּת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (איכה ד) הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע.
שמות טו (כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
-------------------------------------------יעל אשת חבר הקיני
שופטים ד (יח) וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְֹּמִיכָה: מדוע רש"י לא מפרש את "וַתֵּצֵא יָעֵל" כאן? מדוע אינו מתייחס כלל לפס' זה אלא על המילה "בַּשְֹּמִיכָה"? שופטים ד (כב) וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ: מדוע גם בפס' זה לא מתייחס רש"י למילה "וַתֵּצֵא"? מדוע התייחסותו של רש"י בפס' זה היא רק למילה "בְּרַקָּתוֹ"? ואם יעל אשת חבר הקיני גיורת? או יהודיה? איך זה שהיא כאישה נשואה מתייחדת עם גבר? על רווקה(דינה) שיצאה מביתה אמרו יצאנית? על נשואה המזמינה גבר אל אוהלה אין התייחסות?
שמואל א ט (י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:(יא) הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה:(יב) וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה:(יג) כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ:
שמואל א יח (ו) וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁור (לָשִׁיר) וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים:
שמואל ב ו (כ) וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ וַתֵּצֵא מִיכַל בַּת שָׁאוּל לִקְרַאת דָּוִד וַתֹּאמֶר מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת אַחַד הָרֵקִים:
רות א (ז) וַתֵּצֵא מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה שָׁמָּה וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה:(ח) וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ יַעַשׂה יַעַשׂ יְהֹוָה עִמָּכֶם חֶסֶד כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם הַמֵּתִים וְעִמָּדִי: רש"י ותצא מן המקום - למה נאמר הרי כבר נאמר ותשב משדה מואב ומהיכן תשוב אם לא תצא מן המקום שהיתה שם אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה של עיר וכן (בראשית כח) ויצא יעקב מבאר שבע: מדוע "ותצא" של נעמי, זו יציאת צדיקה, ו"ותצא" של דינה זו יציאת זנות? מה על הקביעה של רש"י בשופטים יט (א) ותזנה עליו פילגשו - זנתה מביתו אל החוץ כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת" האם רש"י שכח מה כתב בספר שופטים? האם "כל" אינו במשמעות כל?
רמב"ן וטעם בת לאה אשר ילדה ליעקב לומר שהיא אחות שמעון ולוי המקנאים ונוקמים נקמתה והזכיר אשר ילדה ליעקב, כי כל האחים קנאו בה: היו לה עוד ארבעה אחים יהודה ראובן יששכר וזבולון? מה הקשר?
בראשית כט (ט) עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא: רמב"ן טעם כי רועה היא להגיד כי אין לצאן לבן רועה אחר זולתה, כי לה לבדה מסר אביה העדר והיא לבדה רועה אותם כל הימים, לא תלך בהם לאה אחותה כלל, ולא היה ענינה כבנות יתרו שהיו שבע בנותיו כולן רועות כאחת, כמו שאמר ותבאנה ותדלנה (שמות ב טז) ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה, או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה, אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ ויראו מגשת אל בנותיו, או שהיה לבן צנוע ממנו כי משפחת אברהם כשרה וצנועה, ורחל היתה קטנה ואין לחוש לה וזה ענין וישק יעקב לרחל או הוא כדברי רבי אברהם (לעיל כז כה), כי נשיקה בלמ"ד איננה בפה, רק נשק אותה על ראשה או על כתיפה: איך מסתדר פירוש זה עם פירוש רש"י "כאימא בתה" = גם האם וגם הבת יצאניות? אם כך: איך אצל לבן אבא של לאה, שהיה "פושע" לפי "חכמים", שמר לבן על לאה? ואצל יעקב הָאֵם ובתה הופכות להיות יצאניות? שתי הנשים לאה ודינה התקלקלו אצל הצדיק יעקב, ואצל "הרשע" לבן נשמרו?
יהושע ב (א) וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה: רש"י אשה זונה - תרגם יהונתן: פונדקיתא, מוכרת מיני מזונות: מצודות ציון זונה - מוכרת מזון: איך מסתדר פירוש זה עם הפירוש לפס' הבא בשופטים יט (א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה:(ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים: רש"י ותזנה עליו פילגשו - זנתה מביתו אל החוץ כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת נפקת ברא יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים: הרי פירושים אלה של רש"י סותרים אחד את השני, וזה מלמד עד כמה אלה אינם חכמים, על המילה "ותצא" = יצאנית, ועל המילה המפורשת זונה = מוכרת מזון? אמא של חצי מעם ישראל יצאנית? וזונה מהגויים מוכרת מזון? ועל זה כתוב בישעיה ה (כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: ישעיה כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
שופטים יא (א) וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח:
מצודות דוד ויולד גלעד - רצה לומר, עם שאמו היתה זונה, מכל מקום היה הדבר ברור שגלעד הוליד את יפתח, ולא אחר הולידו: מדוע כאן אימו של שופט בישראל, אינה מוכרת מזון? אלא זונה ממש?
שופטים יא (ב) וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה: מצודות דוד בן אשה אחרת - חסו על כבוד אביהם, ולא זכרו שם זונה: אם כך: זו באמת הייתה זונה? מדוע אינה מוכרת מזון? מה עניין "חסו"? הרי בפס' (א) כתוב זונה? וזה סך הכול בפס' אחד קודם? ודבר אחר: האם בניו של גלעד כתבו את התנ"ך? אם כך: הרי איך "חסו"? ובהנחה שנכון פירוש זה של המצודת דוד ו"חסו" בני גלעד על כבוד אביהם, ולא הזכירו שם זונה, מה עשה המצודת דוד כאשר גילה לנו פשוטי העם שזו הזונה? אוי לנו שזה נחשב לאחד מחכמי ישראל,
משפט שלמה: מלכים א ג (טז) אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו: רלב"ג שתים נשים זונות - אחשוב שהיו פונדקאות ומוכרות מזון כטעם רחב הזונה ואפשר שהיו מפקירות עצמן והנה התחכם שלמה להבהילם בזה הענין כדי שיתבאר מדבריהן מי היא אמו כי אשר תחמול יותר על הבן החי יתבאר בלי ספק שהיא אמו: מדוע "אחשוב"? האם אין "מסורת" "תושב"ע" מסודרת?
בראשית לד (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
רש"י וישכב אתה - כדרכה: ויענה - שלא כדרכה (יומא עז): זה כל מה שיש לרש"י בראש? הרי אמרו "חכמים" "אין אדם מדבר אלא מהירהורי ליבו". --- כוונת רש"י ב"שלא כדרכה" = מאחור,
רמב"ן וישכב אותה ויענה וישכב, כדרכה ויענה, שלא כדרכה (ב"ר פ ה), לשון רש"י אבל רבי אברהם אמר ויענה, בעבור היותה בתולה ואין צורך, כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן לא תתעמר בה תחת אשר עניתה (דברים כא יד), וכן ואת פלגשי ענו ותמת (שופטים כ ה) ויגיד הכתוב כי היתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה:
והפס' הבאים יוכיחו שרש"י טועה בפירוש המילה "וַיְעַנֶּהָ"?
דברים כב (כג) כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ:(כד) וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:(כה) וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ:(כו) וְלַנַּעֲר לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה:(כז) כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ:(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ: (כט) וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: האם כאן כוונת הכותב שעשה בה "שלא כדרכה" כאשר הוא כותב "עִנָּהּ"?
דברים כא (י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ: וכאן מה כוונת הכותב במילה "עִנִּיתָהּ"?
שמואל ב יג (י) וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ וַתִּקַּח תָּמָר אֶת הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָֹתָה וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה:(יא) וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי:(יב) וַתֹּאמֶר לוֹ אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא יֵעָשֶֹה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל תַּעֲשֵֹה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת:
מצודות דוד אל אחי - אל תעשה כזאת, אתה אחי. אל תענני - אל תאנס אותי. כי לא יעשה וגו' - לאנס את הבתולות, ולזה לא תעשה גם אתה את הנבלה הזאת: מדוע רש"י אינו מתייחס ומפרש פס' אלה?
מצודות ציון תענני - מלשון עינוי. הנבלה - דבר גנאי וכעור:
שמואל ב יג (יג) וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ:(יד) וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ: האם גם כאן תופס פרוש רש"י שענוי = שלא כדרכה? מדוע רש"י אינו מתייחס ומפרש פס' זה?
שמואל ב יג (כב) וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ:
שמואל ב יג (לב) וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וַיֹּאמֶר אַל יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל הַנְּעָרִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ: איך בפס' אלו מתפרשת המילה עינוי? מדוע "חכמים" מבינים אחרת מרש"י? ומתייחסים לעינוי כאל מעשה משכב ללא רצון או בכפיה?
-------------------------------------------דינה נישאה לאחיה שמעון?
בראשית מו (י) וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית: רש"י בן הכנענית- בן דינה שנבעלה לכנעני כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת עד שנשבע לה שמעון שישאנה (ב"ר): לפי ההלכה יהודי הוא זה שאימו יהודיה, אם כך: מה חשוב למי נבעלה? מדוע קרא לה כנענית אם הכוונה לבנה, שהוא בן כנעני? הרי אמא של דינה היא לאה? אם כך: איך נשא שמעון אחותו מאביו ומאימו? האם לא קיימו תורה? ויקרא יח (ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן:--- (יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: דברים כז (כב) אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: איך מסתדר הפירוש הבא של רש"י עם הפירוש הקודם שלו? בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: האם יעקב לא לימד את שמעון הלכה?
בראשית רבה (וילנא) פרשה יט יב ויאמר האדם האשה אשר נתתה וגו' הה"ד (איוב ט) אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי, אמר איני כאותו שאמר האשה אשר נתתה עמדי וגו', הוא שמע לדברי אשתו, אבל אני לא שמעתי לדברי אשתי, א"ר אבא בר כהנא דינה אשתו של איוב היתה על כן אמר לה (שם /איוב/ ב) כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים, אקבל אין כתיב כאן אלא נקבל, נאים בטובה, ולא נאים בפורענות, אם כך: אשתו של מי הייתה דינה? האם כולם קיבלו את אותה "תושב"ע" ב"מסורת"?
ואם יבוא הליצן ויאמר שעוד לא ניתנה תורה, והיה מותר לשמעון לשאת את אחותו, איך תסתדר ההלכה הבאה שבשבע מצוות בני נח יש איסור עריות? ואלה העריות האסורות על בני נח לפי הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה י העכו"ם אין אסורים עליהם משום ערוה אלא אמו ואשת אביו ואחותו מאמו ואשת איש וזכר ובהמה כמו שיתבאר בהלכות מלכים ומלחמותיהן, אבל שאר עריות מותרין להן. רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ט (ה) שש עריות אסורות על בני נח, האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעה, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד, ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה: והרי דינה אחות שמעון גם מאב וגם מאם? האם לא קיימו יעקב ובניו שבע מצוות בני נח?
---------------------------------------------------------שאלות דינה
בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:(ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ:(ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה:(ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם:(ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ:(ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה:(ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:(ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם:(י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ:(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן:(יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:(יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה וַיְדַבֵּרוּ אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם:(יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ:(טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר:(טז) וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד: איך יעקב אינו מבין שבניו מרמים את שכם וחמור? הרי אם למד את התורה לפי פרוש רש"י לבראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: האם יעקב שמקיים תרי"ג מצוות אינו יודע שאסור להתחתן "בחוי"? הרי אסור להתחתן בגויים ובמיוחד בגויי הארץ?
ולפי איזו הלכה רק ברית המילה הופכת גוי למוכשר? ומה עם שאר המצוות? ומה על האמונה באלוהים? ומה על ההלכה רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י (א) אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהן שלום ונניח אותם לעובדה שנאמר "לא תכרות להם ברית"(דברים ז ב) אלא יחזרו מעבודתה, או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם, שנאמר "ולא תחונם"(שם) לפיכך אם ראה עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר לא יעלנו;ראהו לקוח למות לא יצילנו אבל לאבדו בידו, או לדוחפו לבור, וכיוצא בזה אסור, מפני שאינו עושה עימנו מלחמה:(ב) במה דברים אמורים, בגוי; אבל מוסרי ישראל, והמינים, והאפיקורוסין - מצוה לאבדן ביד, ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל, ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו, וצדוק וביתוס ותלמידיהן -"שם רשעים, ירקב" (משלי י, ז): (ג) מכאן אתה למד שאסור לרפאות עובדי עבודה זרה, אפילו בשכר; ואם היה מתיירא מהן, או שהיה חושש משום איבה, מרפא בשכר, אבל בחינם אסור. וגר תושב, הואיל ואתה מצווה להחיותו, מרפאין אותו בחינם:
בראשית לד (יז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ אֶת בִּתֵּנוּ וְהָלָכְנוּ: איפה למדו בני יעקב הלכה? רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק יב (טו) ואסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור, ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה שנאמר (דנייאל ד, כד) להן מלכא מלכי ישפר עלך: האם זו אינה עצה לדבר מצווה?
בראשית לד (יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר:(יט) וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו:(כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר:(כא) הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם:(כב) אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים:(כג) מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ:(כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ:(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:(כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: (כז) בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר בָּעִיר וְאֶת אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ:(כט) וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת:(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה (י) המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיה הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו: (יא) אבל הגוים שאין בינינו ובינם מלחמה ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן אין מסבבים להן המיתה ואסור להצילן אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים אינו מעלהו, שנאמר (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, ואין זה רעך: אם כך: על מה כועס יעקב? הרי בזה שאנסו את בתו פתחו במלחמה? ומצווה לסובב כדי להרגם? או שיעקב אינו מקיים הלכה?
בראשית לד (לא) וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אחותנו:
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה (ח) גוי הבא על בת ישראל - אם אשת איש היא, נהרג עליה; ואם פנויה היא, אינו נהרג. אבל ישראל הבא על הגויה, בין קטנה בת שלוש שנים ויום אחד בין גדולה, בין פנויה בין אשת איש, ואפילו היה קטן בן תשע שנים ויום אחד, כיון שבא על הגויה בזדון - הרי זו נהרגת, מפני שבאת לישראל תקלה על ידיה כבהמה; ודבר זה מפורש בתורה, שנאמר "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. . . וכל אישה יודעת איש למשכב זכר, הרוגו" (במדבר לא, טז -יז): אם כך: האם בני יעקב רצחו? ולא נהגו לפי ההלכה?
כאמה כבתה? האם אלוהים אינו מקיים תורתו? שהרי הוא נתן ללאה שאינה צנועה והיא "יצאנית" לפי דברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" להביא שבעה ילדים ליעקב? לעומת רחל החסודה לדברי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שהביאה שניים בלבד? ואפילו מתה בלידתה את השני,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים!
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה,
בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: רש"י בת לאה - ולא בת יעקב. אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (ב"ר) שנאמר ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל כאמה כבתה):
שופטים יט (א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה: (ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים: רש"י ותזנה עליו פילגשו - זנתה מביתו אל החוץ כל לשון זנות אינו אלא לשון יוצאת נפקת ברא יוצאת מבעלה לאהוב את אחרים:
בראשית כט פרשת ויצא (לא) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה:(לב) וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהֹוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:(לג) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(לה) וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהֹוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת:
בראשית ל פרשת ויצא (יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי:(יח) וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:(יט) וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב:(כ) וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן: האם אלוהים שומע תפילתן של יצאניות? ואינו מקיים תורתו? תהלים סד (יא) יִשְׂמַח צַדִּיק בַּיהֹוָה וְחָסָה בוֹ וְיִתְהַלְלוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:
דברים כג פרשת כי תצא (יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:(יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם:
רש"י לא תהיה קדשה - מופקרת, מקודשת ומזומנת לזנות:
רשב"ם קדשה - זונה, פנויה מנאפת:
אבן עזרא ואני לא אבין טעם הקדשה. וכאשר נחפשה היטב טעם המלה, אז היא ידועה שהיא מזומנה לכל עובר ושב.
אם כך: איך מסתדרת פרשנות רש"י עם הפס' הבאים?
שמות כג (ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע:
ישעיהו ג (י) אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:
ירמיהו כ (יב) וַיהֹוָה צְבָאוֹת בֹּחֵן צַדִּיק רֹאֶה כְלָיוֹת וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי: האם אלוהים לא הבין את לאה?
תהלים ה (יג) כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהֹוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ: האלוהים עושה רצונו של הצדיק? האם אלוהים אינו מבין שזו יצאנית?
תהלים ז (י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק:
תהלים יא (ה) יְהֹוָה צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ:
תהלים לד (טז) עֵינֵי יְהֹוָה אֶל צַדִּיקִים וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם:--- (יח) צָעֲקוּ וַיהֹוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָם הִצִּילָם:(ט) קָרוֹב יְהֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ:(כ) רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהֹוָה:
תהלים נח (יב) וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ:
תהלים עב (ז) יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ:
תהלים צב (יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סה עמוד א תנא: כוס אחד יפה לאשה, שנים - ניוול הוא, שלשה - תובעת בפה, ארבעה - אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה - הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן. דאילו בדורו של משה כתיב +דברים א'+ הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם, וכתיב ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים, ואילו נבונים לא אשכח. ואילו גבי לאה כתיב +בראשית ל'+ ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב +דברי הימים א' י"ב+ ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. אם כך: ותצא זה טוב, או לא טוב?
בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ח (כח) ויברך אתם אלהים תמן תנינן בתולה נישאת ביום הרביעי ואלמנה ביום החמישי, למה לפי שכתוב בהן ברכה, והלא אין כת' ברכה אלא בה' ובו', בר קפרא אמר רביעי אור לחמישי וחמישי אור לששי. ר' לעזר בשם ר' יוסי בר זמרא וכבשוה וכבשה כת', האיש מצוה על פריה ורביה אבל לא האשה, ר' יוחנן בן ברוק' אומר אחד האיש ואחד האשה על שניהם הוא אומר ויברך אתם וגו', וכבשה כת' האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה היוצאה לשוק סופה להיכשל, מנ' לן מדינה דכת' ותצא דינה וגו' (בראשית לד א), ר' יצחק בשם ר' חנינא (אמר) הלכה כר' יוחנן בן ברוק'.
