האנשת אלוהים = התייחסות בני האדם אֶל "הָ"אֱלוֹהִים במושגי אדם, אם כך: נשאלת השאלה: מדוע בני אדם מייחסים או מתייחסים לאלוהים במושגי אדם?

אמר כסנופנס: "לו היו ידיים לשוורים ולסוסים ולאריות, ואילו יכלו לצייר בהן כמו בני האדם, כי אז היו מציירים את האלים שלהם, דומים לשוורים ולסוסים ולאריות"(כסנופנס, "תולדות הפילוסופיה" מימי קדם ועד ימינו ד"ר משה זאב סולה עמ' 43-42) "אילו היו לשוורים את הידיים והכשרונות של בני האדם היו יוצרים את אליהם בצורת שוורים" "אילו לסוסים היה כושר הבעה בכתב, מתארים היו את הא-ל כסוס" (כסנופנס, הוגה דעות ומשורר יווני שחי ( 570-475) בקירוב לפני הספירה) המאה השישית לפני הספירה)

אנו בני האדם איננו יכולים לדעת או להבין איך "נראה" "הָ"אֱלוֹהִים", ומכיוון שכך, אנו מאנישים(נותנים דמות אנושית/גשמית) לאלוהים ויוצרים לו דמות גשמית כמונו, ומתארים את מעשיו כמעשינו, יושב, עומד, עצוב, שמח, כועס, הרי אלה מושגים שאנו כבני אדם מבינים, לכן: אנו משתמשים במושגים ה"גשמיים", הרי איך נגדיר את ראיית האלוהים או שמיעתו אם אנחנו כבני אדם מבינים שצריך עין כדי לראות ואוזן כדי לשמוע? אבל לאדם חכם אין צורך בהגדרות "הגשמיות" את האלוהים, מפני שאם יש בעלי חיים אשר יכולים לחיות ללא עיניים, או ללא אוזניים, או ללא ידיים ורגליים, הרי ש"היצרן" רצה לומר: אין צורך בכול אלה, ואפשר לחיות גם בלעדיהם, ובפס' הבאים נראה כמה דוגמאות להאנשת אלוהים ע"י כותב התורה, מפני שאיך נגדיר את האלוהים או מעשיו בדרך פשוטה, אם לא במושגים "גשמיים" המובנים לנו כבני אדם?

בראשית ו (ו) וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:

בראשית יז (כב) וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם:

בראשית יח (לג) וַיֵּלֶךְ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ: האם האלוהים ממש הלך? האם האלוהים זז במרחב?

בראשית יט (כט) וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט:

בראשית כ (ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל: מאיפה בא?

בראשית כח (יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: יש בית לאלוהים בשמים? אם כך: האם גם יש מידה לאלוהים?

בראשית לא (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע: מהיכן בא האלוהים?

בראשית לה (יג) וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ: האם לאלוהים יש מידה? מה זה "וַיַּעַל"? ולאן עלה?

שמות ב (כג) וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:(כד) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" עם-ישראל היה במצרים 210 שנה, האם רק עכשיו שמע, ראה, זכר, וידע, האלוהים, שמענים את עָם-ישראל? הרי משה בן שמונים שנה חזר למצרים, לכן: העבודה הקשה שעם ישראל חווה במצרים, הייתה לפחות שמונים שנה, האם רק עכשיו נזכר האלוהים בהבטחתו לאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב? מדוע נזכר האלוהים בהבטחתו לאבות? האם לא מספיק לאלוהים שמענים עָם/בני אדם? מה קרה לאלוהים, שְׁלא אכפת לאלוהים שאדם מתעלל באדם אחר? הרי במבול אלוהים השמיד את העולם מפני שבני אדם היו רעים לבני אדם, ולא מפני שלא קיימו תורה, הרי עוד לא ניתנה, ובסדום ועמורה גם השמידם האלוהים מפני שהיו רעים, כבני אדם לבני אדם? וכאן נותן האלוהים לפרעה זמן של שמונים שנה לפחות, לענות עָם/בני אדם, עד כדי השלכת ילדים שנולדו, ליאור? וכשאלוהים מחליט לפעול לעזרת עָם ישראל, מדוע האלוהים אינו עושה זאת משום שמתעללים בהם? אלא מפני שהבטיח לאבות?  ההתעללות אינה מפריעה לאלוהים, והאלוהים עושה את הדברים, מפני שהוא חייב, כי הבטיח?   

שמות יג (כא) וַיהֹוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה:(כב) לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם: האם האלוהים "הֹלֵךְ" בתוך היקום(עולם)? האם יש לאלוהים "מידה" הקטנה מן היקום(עולם)? האם האלוהים "נכנס" בתוך ענן, ועמוד?

שמות ח (טו) וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:

שמות לא (יח) וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים:

דברים ט (י) וַיִּתֵּן יְהֹוָה אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:

שמואל א כח (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ:

מלכים א ט (ב) וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן:(ג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים: האם לאלוהים יש עיניים ולב? והאם יפריד אותם האלוהים מעצמו ויניח אותם בבית המקדש?

ישעיהו יט (א) מַשָּׂא מִצְרָיִם הִנֵּה יְהֹוָה רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם וְנָעוּ אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָּנָיו וּלְבַב מִצְרַיִם יִמַּס בְּקִרְבּוֹ: האלוהים רוכב על ענן? יש לאלוהים מידה?

ישעיהו ל (כז) הִנֵּה שֵׁם יְהֹוָה בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת:

ישעיהו כז (א) בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהֹוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם:

זכריה ב (יז) הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי יְהֹוָה כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ: אלוהים היה ישן והתעורר?

זכריה ד (ח) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ט) יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:(י) כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה עֵינֵי יְהֹוָה הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ: לאלוהים שבעה עיניים, והם מטיילות?

זכריה ט (א) מַשָּׂא דְבַר יְהֹוָה בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ וְדַמֶּשֶׂק מְנֻחָתוֹ כִּי לַיהֹוָה עֵין אָדָם וְכֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: יש לאלוהים עין? וכמו של אדם?

תהלים כט (י) יְהֹוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהֹוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם:

תהלים יח (ז) בַּצַּר לִי אֶקֲרָא יְהֹוָה וְאֶל אֱלֹהַי אֲשַׁוֵּעַ יִשְׁמַע מֵהֵיכָלוֹ קוֹלִי וְשַׁוְעָתִי לְפָנָיו תָּבוֹא בְאָזְנָיו:(ח) וַתִּגְעַשׁ וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ וּמוֹסְדֵי הָרִים יִרְגָּזוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ כִּי חָרָה לוֹ:(ט) עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ:(י) וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד וַעֲרָפֶל תַּחַת רַגְלָיו:(יא) וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ: 

ישעיהו כז (א) בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְהֹוָה בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם: יש לאלוהים חרב ממש?

יחזקאל א (כו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה: (כז) וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב:(כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְהֹוָה וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר:

יחזקאל ח (א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית בַּשִּׁשִּׁי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדֹנָי יְהֹוִה:(ב) וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה:

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ט אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלהים, יד ה', עיני ה', אזני ה', וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הנופות /הגופות/ ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן, שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל, ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקב"ה לבושיה כתלג חיור, ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה, משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח צבור עטוף, לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו, וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.

אבן עזרא שמות לא (יז) וינפש - כמי שייגע וישיב נפשו. ואמת כי השם לא ייעף ולא ייגע. רק דברה תורה כלשון בני אדם להבין פתאים:

רד"ק ירמיהו יד (ח) למה תהיה כגר בארץ - במקומות רבים דברה תורה בענין הבורא כלשון בני אדם ויחסה אותו בראות ובשמע ובריח וביד וברגל כדברי בני אדם והכל דרך משל להבין בני אדם ובכל מקום רחקו אונקלוס מתרגם התורה

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה (א) יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. הלכה (ב) ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות. הלכה (ג) ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי, ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם. הלכה (ד) הוא שהנביא אומר וה' אלהים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו. הלכה (ה) המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף. הלכה (ו) וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלהיך, וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה, עובר בלא תעשה שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכופר בעיקר שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו. הלכה (ז) אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים, אלא אחד, שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם, לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה, ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות, אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם, אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות, מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות, ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ, וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף, ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד, אין כחו כח גוף, והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר, לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד, וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד. הלכה (ח) הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והגוף לא יהיה בשני מקומות, ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה, ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה, ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים. הלכה (ט) אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלהים, יד ה', עיני ה', אזני ה', וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הנופות /הגופות/ ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כנויים הן, שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל, ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקב"ה לבושיה כתלג חיור, ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה, משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח צבור עטוף, לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו, וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. הלכה (י) מהו זה שביקש משה רבינו להשיג כשאמר הראני נא את כבודך, ביקש לידע אמיתת המצאו של הקדוש ב"ה עד שיהיה ידוע בלבו כמו ידיעת אחד מן האנשים שראה פניו ונחקקה צורתו בלבו שנמצא אותו האיש נפרד בדעתו משאר האנשים, כך ביקש משה רבינו להיות מציאות הקב"ה נפרדת בלבו משאר הנמצאים עד שידע אמתת המצאו כאשר היא, והשיבו ברוך הוא שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו, והודיעו ברוך הוא מה שלא ידע אדם לפניו ולא ידע לאחריו, עד שהשיג מאמיתת המצאו דבר שנפרד הקב"ה בדעתו משאר הנמצאים, כמו שיפרד אחד מן האנשים שראה אחוריו והשיג כל גופו ומלבושו בדעתו משאר גופי האנשים, ועל דבר זה רמז הכתוב ואמר וראית את אחורי ופני לא יראו. הלכה (יא) וכיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות, לא חיבור ולא פירוד, לא מקום ולא מדה, לא עליה ולא ירידה, ולא ימין ולא שמאל, ולא פנים ולא אחור, ולא ישיבה ולא עמידה, ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים, ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי, ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי, ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם, לא שינה ולא הקיצה, ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות, ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם, וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי. הלכה (יב) הואיל והדבר כן הוא, כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן, כמו שנאמר יושב בשמים ישחק, כעסוני בהבליהם, כאשר שש ה' וכיוצא בהן, על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם, וכן הוא אומר האותי הם מכעיסים, הרי הוא אומר אני ה' לא שניתי, ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה, וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה.

דברים כט (יט) לֹא יֹאבֶה יְהֹוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָֹה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָֹה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: רש"י יעשן אף ה' - ע"י כעס הגוף מתחמם והעשן יוצא מן האף. וכן עלה עשן באפו ואע"פ שאין זו לפני המקום הכתוב משמיע את האזן כדרך שהיא רגילה ויכולה לשמוע כפי דרך הארץ:

ישעיהו מ (יב) מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם:(יג) מִי תִּכֵּן אֶת רוּחַ יְהֹוָה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ:(יד) אֶת מִי נוֹעָץ וַיְבִינֵהוּ וַיְלַמְּדֵהוּ בְּאֹרַח מִשְׁפָּט וַיְלַמְּדֵהוּ דַעַת וְדֶרֶךְ תְּבוּנוֹת יוֹדִיעֶנּוּ:(טו) הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל:(טז) וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה:(יז) כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ:(יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ:(יט) הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף:(כ) הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט:(כא) הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ:(כב) הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת:(כג) הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה:(כד) אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם:(כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ:(כו) שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר:

ספר האמונות והדעות מאמר ב (סעדיה גאון) 

ואם יפרץ פרץ ויאמר: ואיך יתכן שיסבור אלו הסברות באלו המלות המוגשמות, ובמה שייוחס אליהם, והכתוב כבר פרש שצורתו כצורת האדם? ראוה הנביאים מדברת עמם, ומיחסים אליה דבריו, וכל שכן שהוא על כסא, ומלאכים נושאים אותו ממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וכבר נראית הצורה הזאת על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה, כאמרו (מ"א כ"ב י"ט) ראיתי את י"י יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו. נענה כי זאת הצורה ברואה, וכן הכסא והרקיע ונושאיו כלם מחודשים, חדשם הבורא מאור לאמת אצל נביאו, כי הוא שלח דבריו אליו, כאשר אבאר במאמר השלישי. והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בעלת הוד ואור, והיא נקראת כבוד י"י, ועליה ספר קצת הנביאים (דניאל ז' ט') חזה הוית עד די כרסון רמיו. ועליה אמרו החכמים שכינה. ויש שתהיה אור בלא צורת איש, והבורא הגדיל נביאו, שהשמיעו הנבואה מצורה עצומה ברואה מאור נקרא כבוד י"י כאשר בארנו. וממה שמורה על מה שאמרנו, מה שאמר הנביא על זאת הצורה (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגלך ואדבר אותך. ולא יתכן שיהיה זה המדבר הוא אדון העולמים, כי התורה אמרה (דברים ל"ד י') ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו י"י פנים אל פנים, אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם. ואם נמצא הכתוב שכבר פרש שם המלאך כבר פרש המחודש. ואם אמר כבוד י"י הוא מחודש, ואם יזכור שם ה', ולא סמך אליו כבוד ולא מלאך, אבל סמך אליו ראיה, או תאר איש, אין ספק שיש במאמר דבר נסתר הוא כבוד י"י או מלאך י"י כאשר הלשון מסתרת כמו שקדמתי. ואחר כן אדבר על האיכות, והם המקרים, ואומר: שהוא באמת לא יתכן שיקרהו מקרה, כי הוא בורא המקרים כלם.

האנשת האל?

בתורת שלילת התארים כבר קבע הרמב"ם (מורה נבוכים חלק א' פרקים ז - כט לה-מח נח-ס) שאי אפשר לתאר את ה' על פי תכונות אנושיות, וממילא לא בלשון אנושית. את חוסר האפשרות הזאת כבר ביטאו חכמינו, (בבלי ברכות לג' ע"ב בתרגום עברי) "זה שירד (לפני התיבה) לפני רבי חנינא אמר: האל הגדול הגיבור והנורא והאדיר והעזוז והיָראוי והחזק  והאמיץ והוַדאי והנכבד. המתין לו (ר' חנינא) עד שסיים. כאשר סיים אמר לו: הסיימת את כל שבחי אדונך? למה לי כל אלה?!" ובמדרש תהילים (יט:ב) מביא רב הונא בשם רב את הפס' מאיוב "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ" (לז:כג) ומסיק: לא מצאנו כח גבורתו של הקב"ה. ובסמוך במדרש זה (בתרגום עברי) "תרגם יעקב איש כפר נובריא בצור: "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" (תהילים סה:ב) אוצר טוב הוא השתיקה. ואפילו מרגלית שאי אפשר להעריכה(מרוב שוויה) כל מה שאתה משבח אותה אתה פוגם בה"

את מכלול התכונות של האלוקות - ומוטב לומר את המהות, שאין להשיגה ולהבינה במושגי אנוש - קורא המקרא "קדוש" לכן קדוש הוא ה' עצמו, והוא מאציל מקדושתו. (אוניברסיטת בר אילן דף שבועי מס' 912 פרשת קדושים תשע"א -קדושים תהיו- מנחם בן ישר. המכללה האקדמית אשקלון)

כל הגדרה שֶׁל "הָ"אֱלוֹהִים" ע"י האנשתו היא כפירה. ההגדרה שֶׁל "הָ"אֱלוֹהִים" במושגי אנוש, היא עצמה מעין פסל רוחני/יצירת אליל, כל התכונות שאנחנו מייחסים ל"אֱלוֹהִים" הן תכונות אנושיות, האנשת "הָ"אֱלוֹהִים" היא עצמה אלוהים אחרים/עבודת אלילים/עבודה זרה, ואמר גלילאו גליליי:  שֶׁ"אל לנו, אנשים עם מוחות סופיים, לעסוק באינסוף" גלילאו גליליי התכוון למספרים, ואני טוען זאת על: "הָ"אֱלוֹהִים". לכן: אל לנו בני אדם אנושיים/סופיים, אשר להם סוף, לעסוק באינסוף כל שהוא, או לעסוק באינסוף שהוא "הָ"אֱלוֹהִים"! ואל לנו בני אנוש אשר להם ראשית ואחרית, "לחקור" את היוצר, אשר אין לו ראשית ואחרית, אין לו עבר, אין לו עתיד, וכולו בזמן "הווה" מתמשך וקבוע, יואב הכהן

האם לאלוהים שכל אבסולוטי(בלתי מוגבל)? האם גם לאדם בעל השכל האנושי, יש שכל אבסולוטי(בלתי מוגבל)? אם לאדם יש שכל אבסולוטי(בלתי מוגבל), אז האדם הוא אלוהים או כמו אלוהים? ואם לאדם שכל אנושי לא אבסולוטי(מוגבל) אז איך האדם עם שכל מוגבל, יכול לחשוב/ולדעת את רצונו של האלוהים עם השכל האבסולוטי(הבלתי מוגבל)?

לכן: "מה שאנו מכנים הצדק האלוהי, הוא רק מה שהאדם חושב שהיה עושה לוא היה אלוהים" אלברט הובארד

כדי לדעת מה אלוהים "יודע/חושב/רוצה" צריך פשוט להיות אלוהים!

הרמב"ם על האנשת אלוהים (מורה נבוכים)

אין ההמון יכול לתאר מציאות כי אם לגוף או לכוח בגוף, (עמ' נח)

שיטת התארים החיוביים ביחס לה' היא שיטת הנצרות, (עמ' קיד)

כל מה שאתה שולל מה' תואר מסויים אתה מתקרב אל ה' יותר,  (עמ' קמו)

חובה להחדיר לתודעת ההמון והקטנים שאין ה' גוף ולא כוח בגוף,  ושהוא מרומם ונעלה מכל סוגי ההתפעלות, (עמ' פב)

חובה לשלול מה' כל דבר המחייב גשמות, התפעלות, שנוי, והעדר כל דימוי לברואים, (עמ' תלג)

כל תוארי ה' שבמקרא הם או תוארי פעולה או כדי לשלול העדר מסוים, (עמ' קמג)

אין לה' תאר עצמי ואין לייחס לו אלא תארי פעולה, (עמ' קכו)