דודאים,   ומה פירוש דודאים לפי "חכמים" (בהמשך למטה)?

בראשית פרק ל (יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:

רש"י בימי קציר חטים - להגיד שבחן של שבטים שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו: דודאים - (סנהדרין צט)שיגלי עשב הוא ובלשון ישמעאל ישמי"ן:

בראשית פרק ל

(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:

רש"י ולקחת גם את דודאי בני - בתמיה ולעשות עוד זאת ליקח גם את דודאי בני ותרגומו ולמיסב:  לכן ישכב עמך הלילה - שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו (נדה לא): אם אותו לילה היה שייך לרחל? מדוע אומרת לאה "קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי"? הרי לכל אחת יש את עונתה?

רמב"ן המעט קחתך את אישי הטעם, המעט ממך שתקחי לך את אישי כאילו את אשתו ואני האמה, אף כי תעשי עצמך גברת לקחת הדודאים אשר אני מתענגת בריחן: ויתכן שרצתה בהן לכבוד יעקב לבשם בהם יצועיו, כי דרך נשים לה, כענין שכתוב (משלי ז יז) נפתי משכבי מר ואהלות וקנמון, ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי ממני אף כי תקחי דודאי בני לפתותו בהם ויש אומרים הדודאים עשבים, יוסיפו התאוה לנשים, נגזר מלשון עת דודים (יחזקאל טז ח), ולכן אמרה לאה המעט קחתך את אישי, כאשר הזכרתי: בפירוש לפסוק בבראשית פרק ל פס' (ט) פירש רש"י שנביאות היו לאה ורחל? האם זו התנהגות של נביאות? ואם כדי לבשם את יצועיו, מדוע לאה מוותרת על הדודאים? שהרי מדוע צריכה את הדודאים רחל אם יעקב אינו בא ללון אצלה? ומה קרה למעשיה הטובים של לאה, ולזה שהיא מפרגנת לאחותה רחל? שהרי איך זו תשובתה של לאה לרחל?

איך מסתדרת בקשת לאה בפס' הבא עם ההלכה?

בראשית פרק ל(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא:הרי איך הפסוק הזה מסתדר עם הלכות הבאות? ברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה (יח) וכן ציוו חכמים על האישה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה בשחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המיטה בפיה, ולא תהיה מדברת בעסק זה; ולא תמנע מבעלה, כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו, בכל עת שירצה. ותיזהר מקרוביו ובני ביתו, כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה; ותתרחק מן הכיעור, ומן הדומה לכיעור: רמב"ם הלכות אישות פרק כד הלכה (יב) ואיזו היא דת יהודית - הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל; ואלו הן הדברים שאם עשת אחד מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי מפולש, וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששיערה מכוסה במטפחת; או שהייתה טווה בשוק, וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחייה, כדרך שעושות הגויות הפרוצות; או שטווה בשוק, ומראה זרועותיה לבני אדם; או שהייתה משחקת עם הבחורים; או שהייתה תובעת התשמיש מבעלה בקול רם, עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש; או שהייתה מקללת אבי בעלה בפני בעלה:  האם לא הקפידו האמהות הצדיקות והאב הצדיק על ההלכה?

מה פירוש המילה דודאים?

רש"י שיר השירים פרק ז

(יד) הדודאים נתנו ריח - דודאי התאנים הטובות והרעות כענין שנאמר (ירמיה כד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו' הדוד האחד טובות וגו' והדוד השני תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה אלו פושעי ישראל עכשיו שניהם נתנו ריח כולם מבקשים פניך:

רש"י בראשית פרק ל

(יד) בימי קציר חטים - להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו: דודאים - סיגלי, עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמי"ן: איך רש"י סותר את עצמו? שהרי כאן פירושו לדודאים יסמין? ולמעלה תאנים? איך דודאים פעם אחת הוא עשב, ופעם אחת הוא עץ?

רש"י ירמיהו פרק כד

(א) דודאי - קדרות:  אצל רש"י דודאים זה מילה מתהפכת? ואיך רש"י משתמש בפס' אלה לראיה?ירמיהו פרק כד (א) הִרְאַנִי יְהֹוָה וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל יְהֹוָה אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת יְכָנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת הֶחָרָשׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל:(ב) הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ: דודאי = דוד (מיכל, כלי קיבול)?

הרי אם כך: מדוע בפרשנות הקודמת של רש"י לבראשית ושיר השירים, הדודאים אינם קדרות? דודאים זו מילה עם פרשנויות רבות?

רד"ק ירמיהו פרק כד

והנה שני דודאי תאנים - אמר הראני במראה הנבואה שני דודאי תאנים ואל"ף דודאי תאנים נוספת כאל"ף חמשים לולאות וכן אמר הדוד אחד בלא אל"ף וענינו סלים וכת"י סלי: אצל רד"ק דודאים = סלים? והאלף מיותרת, יש אות מיותרת בתנ"ך?

מצודת דוד ירמיהו פרק כד

דודאי - כלים מלאים תאנים היו מזומנים לפני ההיכל:

מצודת ציון ירמיהו פרק כד

(א) דודאי - שם כלי כעין קדרה וכן כפיו מדוד תעבורנה (תהלים פא):

איך מסתדרת פרשנות למילה דודאים = כלי = דוד (כלי, מיכל) = קדרה - סל? עם  הפס' הבאים  בראשית פרק ל(יד) וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ:(טו) וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ:(טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא: אם כך: מה בקשה רחל מלאה? את הדודים? הסלים? הקדרות? שראובן הביא? ואיך זה שהפרשנים הבאים לא הבינו שזו הכוונה?

כתר יונתן בראשית פרק ל

(יד) וילך ראובן בימי סיון בזמן קציר חִטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם ללאה אִמו ותאמר רחל ללאה תני נא לי מִדודאיו של בנך:

רשב"ם בראשית פרק ל

(יד) דודאים - דודאי תאנים. כדכת' הדודאים נתנו ריח:  מה עניין ריח טוב, לדוד(כלי, מיכל), לקדרה, או סל?

אבן עזרא בראשית פרק ל

(יד) דודאים אמר המתרגם יברוחין, וכן יקראו בלשון ישמעאל, ויש להם ריח טוב, וכן כתוב הדודאים נתנו ריח (שה"ש ז, יד), והם על צורת בן אדם, כי יש להם דמות ראש וידים, ואנכי לא ידעתי למה יועילו להריון בעבור שתולדתם קרה: 

אבן עזרא שיר השירים פרק ז (יד) הדודאים-צמח כדמות צורת אדם:

רמב"ן בראשית פרק ל

(יד) דודאים - סיגלי (סנהדרין צט ב), ובלשון ישמעאל יאסמין. כך מצאתי בפירוש רש"י. ואינו כן, כי יאסמין בלשון ערבי כך שמו בדברי רבותינו, כדאמרינן בפרק במה טומנין (שבת נ ב) האי כוספא דיאסמין שרי, וסיגלי אומרים שהם "כנפסגא" שאמרו בהן (ברכות מג ב) מברכין עליהם בורא עשבי בשמים. אבל אין זמנם בימי קציר חטים, אולי מצאם שם במקרה:  הרמב"ן אינו מסכים עם רש"י?  והראוי לקבל בדודאים דעת אונקלוס שתרגם בהן יברוחין, ובבראשית רבה (עב ב) גם כן ר' חייא ב"ר אבא אמר יברוחין, והן יברוח בלשון ערבי. וכתב רבי אברהם דודאים אמר המתרגם יברוחין, וכך יקראו בלשון ישמעאל ויש להן ריח טוב, וכן כתוב (שה"ש ז יד) הדודאים נתנו ריח, והם על צורת בן אדם כי יש להן דמות ראש וידים. ויש אומרים כי יועילו להריון. ואנכי לא ידעתי, בעבור שתולדתם קרה, אלו דבריו: והנכון כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן, כי בתפלה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות, וראובן הביא ענפי הדודאים או הפרי, והוא כדמות תפוחים, ולהם ריח טוב, אבל השרש, והוא העשוי בצורת ראש וידים, לא הביא. והשרש הוא שאומרים עליו האנשים שיועיל להריון. ואם הדבר אמת, הוא בסגולה בהם, לא בטבעם. אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות המדברים בהם:

האם כולם קיבלו אותה "מסורת"? איך? שהרי לכל אחד פירוש אחר מה הם דודאים,

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף כא עמוד א

ואמר רב חסדא, דריש מרי בר מר: מאי דכתיב +ירמיהו כ"ד+ והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל ה' הדוד (האחד) [אחד] תאנים טבות מאד כתאני עמוד בהבכרות והדוד (האחד) [אחד] תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרע. תאנים הטובות - אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות - אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים - תלמוד לומר +שיר השירים ז'+ הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. דרש רבא: מאי דכתיב הדודאים נתנו ריח - אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. ועל פתחינו כל מגדים - אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

וילך ראובן בימי קציר חטים, אמר רבא ברבי יצחק אמר רב: מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהן בגזל. וימצא דודאים בשדה - מאי דודאים? - אמר רב: יברוחי, לוי אמר: סיגלי, רבי יונתן אמר: (סיבסוך) [סביסקי].

ואת הגמרות האלה קיבלו בסיני, ממשה, אשר קיבל מהאלוהים?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא פסוק (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: 

כל אחד המציא פירוש? וכולם קיבלו אותה תושב"ע ב"מסורת"? הרי איך זה מסתדר עם ההלכה הבאה? זה מה שאומר: הרמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג)דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו,