יעקב מתאבל ויוסף חי?

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן ח

שאל מין אחד לרבינו אפשר שהמתים חיים, אבותיכם אינן מודים, ואתם מודים, מה כתיב ביעקב, ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו [וימאן להתנחם], אילו היה יודע שהמתים חיים היה ממאן להתנחם, והיה אומר כי ארד אל בני אבל שאולה, אמר לו רבינו שוטה שבעולם, מפני שהיה יעקב אבינו יודע ברוח הקדש שהיה יוסף חי, לפיכך לא קיבל עליו תנחומין, שאין מקבלין תנחומין על החי. ד"א וימאן להתנחם. אלא אמר יעקב אבינו הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך הרי פסקה אותו הברית, כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב אבנים שהיה אהרן לובש, ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים. ולא היה יודע יעקב לישא אשה להוליד בן כדי שיהיו י"ב שבטים, אלא מפני שעמד בשבועה של לבן, שאמר אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי (בראשית לא נ), אפילו אחר מיתתן, מה עשה לבן הוציאו לחוץ, א"ל אין איש עמנו ראה אלהים עד וגו' (שם /בראשית ל"א נ'/), מפני אותה השבועה לא היה יכול לישא אשה, רק כאשר כותבים דבר הבל צריכים דבר אחר, כי הראשון הבל בטוח, האם "רבנו" היה שוטה? שהרי אם ידע יעקב שבנו יוסף חי מדוע התאבל מלכתחילה? ממתי מתאבלים על חי? ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמגויתאבל על בנו ימים רבים אלו עשרים ושתים שנה,  22 שנה מתאבלים על חי?  ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמגויבך אותו אביו זה יצחק רבי לוי אמר אצלו היה בוכה וכיון שהיה יוצא ממנו היה הולך ורוחץ במרחץ ואוכל ושותה ולמה לא גלה לו אמר הקב"ה אינו מגלה לו ואני מגלה לו,

הילקוט שמעוני לא הבין שיעקב ידע שיוסף לא מת? כי יצחק ידע ואפילו אומר אם אלוהים לא גילה לו למה שאני אגלה לו? רוח הקודש הייתה וסיפרה ליעקב או לא הייתה לפי איזה מסורת אנחנו הולכים?

בראשית פרק לז(לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:(לב) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:(לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו: מותר לקרוע על חי? ומדוע הוא מתאבל ימים רבים? ממתי עושים אבל על חי?

רש"י  וימאן להתנחם - אין אדם יכול לקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי: ארד אל בני - כמו על בני, והרבה אל משמשין בלשון על, (ש"ב כא א) אל שאול ואל בית הדמים, (ש"א ד כא) אל הלקח ארון האלהים ואל מות חמיה ואישה: אבל שאולה - כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם:

ויבך אתו אביו - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי: רש"י אינו מקבל את ההבל הכתוב במדרש? שידע יעקב שלא מת יוסף? ואצל רש"י יצחק ידע שלא מת יוסף?

ואיך מסתדר המדרש תנחומא למעלה עם המדרש תנחומא הבא ששם יעקב יודע שבנו מת? וכאן אינו יודע?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויגש סימן ט

(ט) ואת יהודה וגו' זש"ה וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא) לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת שנאמר ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו (בראשית לז) ואין חיה אלא יהודה שנא' (שם/בראשית/ מט) גור אריה יהודה והיה אומר יעקב ליהודה אתה הוא שטרפת אותו לפיכך ויקרע יעקב שמלותיו ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו' מהו כי ארד אל בני אבל שאולה, אמר אני מת עם מיתת הרשעים לעולם הבא שהבטיחני הקב"ה על שנים עשר שבטים, והרי נטרף אחד מהן שמא לא זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות, לכך אמר כי ארד אל בני אבל שאולה, רצונך לידע לך כיון שראה אותו חי אמר ליה אמותה הפעם, למה אמר אמותה הפעם אמר כשבאו בני ואמרו לי יוסף מת הייתי אומר שאני מת שני פעמים עכשיו שראיתי אותך חי מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד, לכך אמר אמותה הפעם, ויבך אותו אביו מה כתיב אחריו והמדנים מכרו וגו', אמר ליה הקב"ה ליהודה אין לך בנים עד עכשיו ואין אתה יודע צער בנים אתה טגנת את אביך והטעית אותו בטרף טרף יוסף חייך תשא אשה ותקבור את בניך ותדע צער בנים מה כתיב אחריו ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו מלמד שנתנדה מאחיו שבשעה שאמר להם לכו ונמכרנו אם אמר להם לכו ונחזירנו היו שומעין לו לפיכך ירד יהודה וגו' שהורידוהו מגדולתו, וירא שם יהודה וגו' וילדה ער ואונן וימת ער ואונן, וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ לאביו היה בלבו של יעקב שיהודה הרגו מנין אתה למד מבנימן שכך אמר יהודה ליוסף כי עבדך ערב את הנער, כיון שנתן נפשו על בנימן ונתוודע יוסף נמצא יהודה נקי מכל אותן הדברים הוי וסרה קנאת אפרים לכך כתיב ואת יהודה שלח לפניו.

משלי פרק יד

(טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ:

רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: