יוסף ופוטיפר
בראשית לט (א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה: רש"י ויוסף הורד - חוזר לענין ראשון אלא שהפסיק בו כדי לסמוך ירידתו של יהודה למכירתו של יוסף לומר לך שבשבילו הורידוהו מגדולתו. ועוד כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים שראתה באצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מבתה: היא ראתה באצטגנינות רק חלק מהדברים? האם אפשר לעקוף את האלוהים באצטגנינות? ולראות את מה שהאלוהים אינו רוצה שתראה?
(ב) וַיְהִי יְהוָֹה אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְהוָֹה אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָֹה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:
רמב"ן כי ה' אתו שם שמים שגור בפיו, לשון רש"י ואינו נראה אבל וירא אדוניו כי ה' אתו, כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו וכן (לעיל כו כח) ראה ראינו כי היה ה' עמך וימצא חן בעיניו ושמו משרת לעצמו ופקיד על ביתו וכל יש לו נתן בידו, להיות פקיד ונגיד על כל אשר לו בבית ובשדה: ולרבותינו בו מדרש (ב"ר פו ה), אמרו מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר לו מזוג רותחין והא רותחין, מזוג פושרין והא פושרין, מה יוסף, תבן בעפריים, חרשין במצרים, עד היכן, עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדוניו כי ה' אתו: והענין כי בעבור היות אדניו מצרי לא ידע את ה', אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק: איך אפשר לקבל את פרוש רש"י? הרי מדובר על המצרי שרואה את ההצלחה של יוסף אם כך: מה יש לעובד אלילים להתייחס לזה שיוסף כל הזמן מזכיר את אלוהים? מדוע גם הרמב"ן לא מקבל את פירושו של רש"י? גם פירושו של הרמב"ן נראה תמוה, עובד האלילים המצרי חושש שיוסף עושה הכל דרך כשפים? מעניין את המצרי איך הוא מתעשר? וכבר עשה הרמב"ן את המצרי לנביא שרואה בחלום או בהקיץ שיוסף צדיק? ועושרו הוא משמים? אם כך: איך הנביא המצרי לא רואה שאישתו משקרת?
(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְהוָֹה אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָֹה בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה: רש"י ולא ידע אתו מאומה - לא היה נותן לבו לכלום: כי אם הלחם - היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה: לחם = אשתו? ואיך אשתו? כותב התורה אינו יודע הלכה אין אישות לגויים? ויהי יוסף יפה תואר - כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו (ב"ר) אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך אני מגרה בך את הדוב. מיד: אם היה מסלסל בשערו והאלוהים כעס למה מלכתחילה גרם האלוהים לכל העניין הזה? שהרי מאלוהים הורד יוסף מצרימה? וממתי מי שמסלסל בשערו נקרא יפה תואר ויפה מראה? ומדוע לא נכתב שהוא אוכל ושותה ומסלסל בשערו? מדוע היה צריך להסתיר זאת כותב התורה? האם לא חטא כאן רש"י בזה שגילה לנו את מה שרצה כותב התורה להסתיר? ומה עם לשון הרע רש"י נעשה קטגור ליוסף הצדיק?
רמב"ן כי אם הלחם אשר הוא אוכל לשון נקיה, כדברי רבותינו (ב"ר פו ו) ורבי אברהם אמר כי כל אשר לו היה ביד יוסף חוץ מן הלחם אשר הוא אוכל שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי, כי כן היה משפט המצרים את העברים שלא יגעו במאכלם, כי תועבה היא למצרים ואפשר שהוא כן: או יהיה פירוש הכתוב כי לא ידע אדוניו את יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו, רק את הלחם לבדו אשר יאכל יוסף, לא לשאר הנאות כאשר יעשו הבחורים, ולא לאסוף לו עושר ונכסים כענין שנאמר (ש"א כט ג) ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה ו"לא ידע אתי מה בבית" (פסוק ח) ענין אחר, שלא ישגיח לדעת מה אתו בבית, כי "לא ידע אתו מאומה" לשון שולל, ו"מה בבית" יקיים: ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה - הזכיר זה בכאן לומר כי בעבור יפיו נשאה אשת אדוניו אליו את עיניה ורש"י כתב כי בעבור שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו וכו':
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:(ח) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים:
רמב"ן וחטאתי לאלהים בני נח נצטוו על העריות, לשון רש"י ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר כי יש בענין עוד חטא לאלהים: ויתכן לפרש עוד, וחטאתי לאלהים בבגידה הזאת כי רעה גדולה היא שיהיה בה לי חטא לפני האלהים, כי עיניו בנאמני ארץ (תהלים קא ו), ולא לפניו בוגד יבא, ודברו אמת, רק לא הזכיר אסור הערוה כי דבר עמה כדרך הנשים: מה הקשר בין יוסף למצריה זו מה עניין עריות לכאן? רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ט (ה) שש עריות אסורות על בני נח, האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה, שנאמר על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו, ואת אמו כמשמעה, ודבק באשתו ולא באשת חבירו, באשתו ולא בזכור, והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד, ונאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה: רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרק ח (ג) אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה, בין בתולה בין בעולה בין אשת איש שאין אישות לגויים, וחשקת אף על פי שאינה יפה, בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים, ולקחת לך לאשה שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו או לאחיו, ומנין שלא ילחצנה במלחמה, שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסה למקום ואחר כך יבעול:
מה הקשר בין יוסף למצריה זו? אם כוונת רש"י לאשת איש? הרי הלכה שאין אישות לגויים? רש"י אשר ינאף את אשת רעהו, פרט לאשת עו"ג למדנו שאין קידושין לעו"ג: רשב"ם את אשת רעהו. ולא עובד כוכבים: רבינו בחיי ואיש אשר ינאף את אשת איש. דרשו רז"ל אשת איש פרט לקטן, אשת רעהו פרט לעו"ג, מכאן שאין קדושין לעו"ג:
(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ:
רש"י לשכב אצלה - אפילו בלא תשמיש: להיות עמה - לעוה"ב: המצרייה מאמינה בעולם הבא? ועל מצוות עריות כמו בפרוש לפס' הקודם היא מוכנה לעבור? ממתי מי שעובר על עריות נכנס לעולם הבא? מהיכן הוא רש"י ממציא פרשנות?
רמב"ן וטעם לשכב אצלה כדברי רבי אברהם אפילו שישכב אצלה בסמוך, היא בבגדה והוא בבגדו, או להיות עמה לדבר שיחות, כי לא מצאנו "אצלה" על המשגל, רק עמה או אותה, שכבה עמי, אם שכוב ישכב איש אותה (ויקרא טו כד), והנשים תשכבנה (זכריה יד ב):
(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת:(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(יג) וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס הַחוּצָה:(יד) וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:(טו) וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ כִּי הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:(טז) וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ:(יז) וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָּנוּ לְצַחֶק בִּי: רש"י בא אלי - לצחק בי העבד העברי אשר הבאת לנו: מה הפרוש כאן? הרי זה מה שכתוב?
(יח) וַיְהִי כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי וַיָּנָס הַחוּצָה:(יט) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ וַיִּחַר אַפּוֹ:
רמב"ן ויהי כשמוע אדוניו בשעת תשמיש אמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך, עניני תשמיש כאלה, רש"י וכך אמרו בבראשית רבה (פז י) רבי אבהו אמר בשעת תשמיש: איך מסתדר לרש"י הפרוש כאן בשעת תשמיש עם פירושו לפס' הבא? רש"י בראשית מא (מה) פוטי פרע - הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שלקח את יוסף למשכב זכר: הרי אם היה מסורס מה עניין תשמיש עם אשתו? כאשר בעצם לא כתוב שום עניין למשכב אומרים פרשנים אלה תשמיש? וכאשר כתוב "לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ" זה בלא תשמיש? אוי לעם שאלה חכמיו.
והרמב"ן אינו מצליח להבין את רש"י? כי הרמב"ן תמה?
ואני תמה כי אדוני יוסף סריס היה, ואשתו בנעוריו נשאה, והם דרשו (שם פו ג) סריס פרעה, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו ועוד, כי איך תפגום את עצמה ותמאס בעיני בעלה לאמר לו כי זנתה באונס או ברצון, וראוי היה שיהרגנה, כי למה לא צעקה מתחילה ויברח כאשר עשתה בסוף והנה לאנשי ביתה אמרה בא אלי לשכב עמי, לא ששכב אלא שבא לעשות כן וצעקתי וברח, וכל שכן שתסתיר הדבר מבעלה ואם תאמר כדי שיחר אפו ויהרגהו, ודי חיוב מיתה לעבד שיבוא לאנוס אשת השר אדוניו: ואפשר שרצו לפרש כדברים האלה, עניני תשמיש בגלוי ערוה ומשמוש ידים, לא תשמיש ממש, שהיה אדוניו סריס בגופו שבא אליו חולי שלא יתאוה כענין השחוף: ועל דרך הפשט אין צורך, כי אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר, ופתרונו הדברים האלה, וכמוהו (לעיל כד כח) ותגד לבית אמה כדברים האלה, וכן ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה (דניאל י טו) וכן רבים או יאמר, כי בשמוע אדוניו את דברי אשתו שאמרה לו עשה לי עבדך כדברים האלה שהגדתי מיד לאנשי הבית, חרה אפו ויתכן ששמוש הכ"ף בזה להפלגה, וכן (להלן מד ז) למה ידבר אדוני כדברים האלה, ותקראנה אותי כאלה (ויקרא י יט): והנה מאהבת אדוניו את יוסף לא הרגו, או שהיה נס מאת השם, או שנסתפק בדבריה מדעתו צדקת יוסף - וכן אמרו בבראשית רבה (פז י) אמר לו ידע אנא דלית הוא מינך אלא שלא לערב פסולת בבני: והרמב"ן הוא חכם יהודי? שמאמין באלוהים? מה פרוש השאלה "או שהיה נס מאת השם"? האם לא ברור שזה נס? ומה פרוש של "או"? רמב"ן מנחש? ואם קלע בניחושו אז טוב ואם לא אז לא משנה?
(כ) וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם אֲשֶׁר אֲסִורֵי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים וַיְהִי שָׁם בְּבֵית הַסֹּהַר:(כא) וַיְהִי יְהוָֹה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר:(כב) וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בְּיַד יוֹסֵף אֵת כָּל הָאֲסִירִם אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם הוּא הָיָה עֹשֶׂה:(כג) אֵין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר רֹאֶה אֶת כָּל מְאוּמָה בְּיָדוֹ בַּאֲשֶׁר יְהוָֹה אִתּוֹ וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְהוָֹה מַצְלִיחַ:
רש"י באשר ה' אתו. בשביל שה' אתו:
