יוסף ואחיו

בראשית מב (א) וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ: רש"י וירא יעקב כי יש שבר במצרים - ומהיכן ראה והלא לא ראה אלא שמע שנאמר הנה שמעתי וגו' ומהו וירא ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים ולא היתה נבואה ממש להודיעו בפירוש שזה יוסף: יעקב קיבל רק חצי נבואה? אם ראה בנבואה מדוע הוסיף בפס' (ב) "הִנֵּה שָׁמַעְתִּי"? מדוע "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת"? יעקב לא ראה שיחיה, מדוע הוא דואג מהמוות? ובקשר לפרשנות שנאמר "וַיַּרְא" כדי לרמוז לנו שיעקב ראה כביכול ב"רוח הקודש"? איך מסביר רש"י את המראות הבאים? בראשית כז (כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהֹוָה: איך רואים ריח? שמות לא (ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: האם האלוהים הראה למשה את הקריאה שלו לבצלאל? דברים יא (כו) רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: דברים ל (טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: הרי מדובר על ברכה וקללה חיים ומוות לעתיד, אם כך: איך בדיוק רואים את זה עכשיו? יהושע ו (ב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל: יהושע ח (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ: האם הראה יהוה ליהושע שהוא ינצח את יריחו והעי? שמואל ב טו (ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: מה פירוש "רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים"? ממש ראה את דבריו עפים באוויר? שמואל ב כד (יג) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד וַיַּגֶּד לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ עַתָּה דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר: ואיך מסתדר כאן "דַּע וּרְאֵה"? הרי נתן הנביא מדבר אל דוד, ודוד אינו נביא שידע את העתיד? מלכים א כ (כב) וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ: גם כאן בפס' הרי הנביא מדבר אל מלך ישראל, שאינו נביא, איך בדיוק הוא אמור לראות עתיד? תהלים לז (לז) שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם: לראות ישר? קהלת א (טז) דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה לְפָנַי עַל יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת: הלב רואה? איך רואים הרבה חוכמה? דברי הימים א כח (י) רְאֵה עַתָּה כִּי יְהֹוָה בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה: איך מראה דוד לשלמה ששלמה נבחר ע"י אלוהים לבנות את המקדש? לכן לאחר כל זאת: יכול מאוד להיות שיעקב ראה אנשים המגיעים ממצריים עם סחורות, וכאשר נשאלו מאין? ענו ממצרים, וזה מסביר את שמעתי, וכדי לחזק את הפרשנות שלי לכתוב הנה מה שאומר רש"י בבראשית מב (ה) כי היה הרעב - מוסב אל הבאים, כי היה הרעב בארץ כנען והיו באים הרבה שיירות משם: לכן: אין צורך להמציא "רוח קודש" שבאה אלינו מן הנצרות ואינה קיימת בכול התנ"ך. ואם יעקב כביכול רואה ב"רוח קודש"? יעקב סוג של נביא? לא זכור לי בשום מקום מהמקורות ובתנ"ך שנאמר שיעקב נביא מדוע? אמנם אצל המוסלמים יעקב נחשב כנביא, אם כך: יכול להיות שבעצם פירושי "חכמים" מושפעים מהדתות האחרות?

רמב"ן למה תתראו אל תראו עצמכם שבעים לפני בני עשו וישמעאל (תענית י:) באותה שעה עדיין היתה להם תבואה ומפי אחרים שמעתי שהוא לשון כחישה, למה תהיו כחושים ברעב, ודומה לו ומרוה גם הוא יורה, לשון רש"י ודברי אחרים אין בהם ממש ומה שאומר אל תראו עצמכם שבעים בפני בני ישמעאל ובני עשו, לא הבינותי, שאין בני ישמעאל ובני עשו עתה בארץ כנען ולמה לא יאמר שלא יראו את עצמן שבעים בפני בני ארץ כנען:  לרמב"ן לא נראים דברי רש"י?  ואולי היו בני ישמעאל ובני עשו באים מארץ אחוזתם אל יוסף לשבור, והיו באים דרך ארץ כנען עוברים עליו, ואמר להם שלא יראו עצמן שבעים בפניהם, כי יחשדוהו שיש ליעקב תבואה, ויבואו אליו לאכול עמו לחם בביתו ואם כן מה שאמר ונחיה ולא נמות טעם אחר הוא, הזהירם להיות נשמרים במעט אשר בידם ושילכו לקנות ממנו שלא ימותו כאשר יתום הלחם אשר בידם: והנכון, למה תתראו במקום הזה, כי היה לכם ליסע מיד כאשר שמעתם שיש שבר במצרים כי כבר בסכנה היו אם לא ימהרו לדבר וזה טעם ונחיה ולא נמות: מה זה "ואולי", האם הרמב"ן מנחש? או שיש "מסורת" פרשנות שהועברה מאב לבן?

בראשית מב (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת: רש"י רדו שמה - ולא אמר לכו רמז למאתים ועשר שנים שנשתעבדו למצרים כמנין רד"ו: אם כך: מדוע לא ירד ישר, למי חיכה? מדוע רמז? איך זה שעם ישראל לא ידע שאחרי 210 שנים יגאלו? לא העביר יעקב לבניו את הידע שלו? כל הדורות שהיו במצריים ונגאלו לא ידעו שיש עבדות רק 210 שנה? ו"חכמים" שבאים אלפי שנים אחרי יודעים?

בראשית מב (ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם: רש"י וירדו אחי יוסף - ולא כתב בני יעקב מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם: עשרה - מה ת"ל והלא כתיב ואת בנימין אחי יוסף לא שלח אלא לענין האחוה היו חלוקין לעשרה שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה לו אבל לענין לשבור בר כולם לב אחד להם (בב"ר): אם היה כותב בני יעקב היה רש"י ממציא שלא אמר אחי יוסף? האם זה שכתוב וירדו ולא נכתב וילכו אינו רמז לאיזה רעיון הזוי?

בראשית מב (ד) וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן: רש"י פן יקראנו אסון - ובבית לא יקראנו אסון אר"א בן יעקב מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה (ב"ר): על שאר האחים לא מקטרג השטן? שאר האחים אינם בסכנה? והשטן מקטרג אצל מי? האם האלוהים זה איזה בובה, שבאים אליו ואומרים לו, מה דעתך? עכשיו יש הזדמנות לחסל את בנימין?

בראשית מב (ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: רש"י בתוך הבאים - מטמינין עצמן שלא יכירום לפי שצוה להם אביהם שלא יתראו כולם בפתח א' אלא שיכנס כ"א בפתחו כדי שלא תשלוט בהם עין הרע שכולם נאים וכולם גבורים: מאין בא הפירוש ההזוי הזה? רוב הערים הקדומות היו עם שער אחד אולי שניים כדי להתגונן מפולשים, לכן: מה הפירוש הזה? איך מסתדר הפס' הבא עם הפירוש ההזוי שנכנסו האחים בנפרד? בראשית מב (יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים: הרי אם הם הגיעו אל יוסף מכל מיני פתחים, זה מה שעושה אותם מרגלים או אנשים שרוצים להסתיר משהו? אם כך מדוע מתקבצים כולם כאן אצל האחראי? ואיך מסתדר לרש"י הפירוש שלו לפס' הבא עם הפירוש כאן, שהם אמורים כביכול להיות כל אחד בנפרד? אם כך: מדוע כולם באים לפני יוסף ביחד? הם היו צריכים רק בכניסה שלא יזהו שהם אחים, ואז כשהם אמורים להגיע אל האחראי הם מגיעים ביחד?

בראשית מב (ו) וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: רש"י וישתחוו לו אפים - נשתטחו לו על פניהם וכן כל השתחואה פשוט ידים ורגלים הוא (שבועות טז): האם כאשר אמר יעקב לבניו "שלא יתראו כולם בפתח א'" כוונתו הייתה רק אצל אלה שלא חשוב אם תראו לפניהם? פשוטי העם? או שכוונתו אל תראו לפני המנהיגים?

רמב"ן הוא המשביר לכל עם הארץ איננו ראוי שיהיה השליט על הארץ, משנה למלך מצרים, מוכר לכל אחד סאה או תרקב מן התבואה ולכן נתעוררו בזה רבותינו ואמרו (ב"ר צא ו) שצוה לסתום כל האוצרות חוץ מאחד בעת ההיא:  ועל דרך הפשט יתכן שהיו באים לפניו מכל הארצות, והוא שואל וחוקר עליהם - ומצוה לפקידים תמכרו לאנשי עיר פלונית כך וכך תבואה ממין פלוני והוצרכו בני יעקב לבא לפניו בתוך הבאים מארץ כנען לצוות עליהם כמה ימכרו לארצם, כי הם ראשונים לאשר באו מארץ כנען, והם באו לפניו בעבור כולם: מדוע "יתכן"? האם הרמב"ן פרשן או מנחש? האם אין "מסורת" פרשנות? ומדובר על הרמב"ן שחי סך הכול בתוך האלף שנה האחרונות, ואם הוא לא יודע במדויק, האם לא השאירו לו "מסורת"?

בראשית מב (ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל: רמב"ן וירא יוסף את אחיו ויכירם מיד שראה אותם הכירם, ופחד אולי יכירוהו, ויתנכר אליהם ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים ושנה עצמו, כמו שנאמר באשת ירבעם (מ"א יד ב) קומי נא והשתנית ולא ידעו כי את אשת ירבעם, וכתיב (שם פסוק ה) ויהי כבואה והיא מתנכרה: מדוע פחד יוסף שיכירהו אחיו? איך זה שהרמב"ן ממציא סיפור שלא היה ולא נברא ואין לו שום סימוכין בכתוב "ששם המצנפת על מצחו וקצת הפנים, ושנה עצמו"? או יהיה ויתנכר בכאן, שהתנכר להם בדבריו שדבר להם קשות ואמר להם בכעס, כאילו לא יבא אדם לפניו לשבר, מאין באתם לפני, ויאמרו מארץ כנען לשבור אוכל, וכאשר הזכירו לו זה אז נתברר לו שהם אחיו באמת וזה טעם ויכר יוסף, פעם שנית, כי נתוסף לו בהם היכר וידיעת אמת: מדוע הרמב"ן אינו בטוח בקשקוש שקשקש, ומנסה דרך אחרת "או יהיה"? מדוע אין דעה אחידה? מה קרה ל"מסורת"? ורש"י כתב נעשה להם כנכרי בדברים לדבר אתם קשות - ועל דעתו יהיה ויתנכר לומר שדבר כאיש נכרי ואיננו נכון: הרמב"ן מנחש וממציא סיפורים ואומר שפירושו של רש"י אינו נכון? איך יכול להיות שאדם שאינו יודע במדויק פירוש, ונותן כמה אפשרויות פירוש פוסל פירוש אחר? לפחות היה נותן פירוש אחד?

בראשית מב (ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: על דבר כל כך פשוט כמה פרושים? מה קרה לפירוש של רש"י שהיה דומה יוסף לאביו יעקב? בבראשית לז (ב) רש"י אלה תולדות יעקב -  ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו,

רש"י ויכר יוסף וגו' - לפי שהניחם חתומי זקן (ב"מ לט כתובות כז): והם לא הכרהו - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן. הרי אם הוא יוסף דומה לאביו, הרי לאביו היה זקן, אז אם גם ליוסף היה זקן אז הם לא דומים בזקן? איך זה שהאחים רואים אדם שדומה לאביהם, ולא מכירים שזה יוסף? ועוד לאחר שפירשו "חכמים" שהאחים נכנסו מכל שערי העיר כדי לחפש את יוסף?

בראשית מב (ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: רש"י אשר חלם להם - עליהם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו: ערות הארץ - גלוי הארץ מהיכן היא נוחה ליכבש. כמו (ויקרא כ) את מקורה הערה וכמו (יחזקאל יז) ערום ועריה. וכן כל ערוה שבמקרא לשון גילוי. (ות"א(ותרגם אונקלוס) בדקא דארעא כמו בדק הבית רעוע הבית אבל לא דקדק לפרשו אחר לשון המקרא): ערוה אין פירושו גילוי, פירוש ערווה = מוצנע/מוסתר, לכן: אומר יוסף "לִרְאוֹת", כי בלי המילים גילוי או לראות, המילה ערוה היא פשוט מוסתר/מוצנע,

רמב"ן ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י ולפי דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים החלום הראשון תחילה: כל הבעיה של יוסף הייתה שיתקיימו החלומות שלו? הרי החלום השני, לא התקיים, כי אימו לא באה להשתחוות לו, והיא מתה? מדוע סותר הרמב"ן את דברי רש"י ואפילו טוען שהיה היפך הדבר? האם אין להם את אותה "מסורת"? ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק ואחרי שנתקיים החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו באמת: גם הענין השני שעשה להם בגביע לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימן אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו: ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבה (צג ט) אמר רבי חייא בר' אבא כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בו פיוס ליוסף פיוס לאחיו, פיוס לבנימין פיוס ליוסף, ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו': וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון: אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו: ויאמר אליהם מרגלים אתם - העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, וכל הארץ באו אליו, והם בתוך הבאים, כמו שאמר לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען: ואולי ראה אותם אנשי תואר ונכבדים, לבושי מכלול כולם, ואמר להם אין דרך אנשים נכבדים ככם לבא לשבור אוכל כי עבדים רבים לכם ויתכן שהיו בתחילת הבאים מארץ כנען, והוא טעם ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען, כי עתה באו משם הראשונים ויאמר להם יוסף מרגלים אתם, כי מארץ כנען לא בא אלי אדם לשבור אוכל, וזה טעם מאין באתם, שאמר להם בתחילה:

בראשית מב (י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל: רש"י לא אדני - לא תאמר כן שהרי עבדיך באו לשבר אוכל: מה ההסבר כאן? היכן פה הפירוש? מדוע רש"י אינו שואל מדוע נכתב לשבור ולא נכתב לקנות? אולי יש כאן איזה רמז מוסתר, אם לא תיתן לנו אנחנו נשבור את העיר? (אני מקווה שהקורא מבין שאני ציני בעניין רמזים וסודות המוסתרים בטקסט)

בראשית מב (יא) כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים: רש"י כלנו בני איש אחד נחנו - נצנצה בהם רוח הקדש וכללוהו עמהם שאף הוא בן אביהם: הם לא מזהים אותו והחשיבו אותו כאחיהם? כנים - אמתיים כמו (שמות י) כן דברת (במדבר כז) כן בנות צלפחד דוברות (ישעיה טז) ועברתו לא כן בדיו:

רמב"ן כלנו בני איש אחד נחנו יתכן לפרש הטענה הזאת כי אמרו, מפני היותנו אחים בני איש אחד ולא נפרד זה מזה, כי כן רצון אבינו, באנו כלנו כאחד לשבר אוכל ולא שלחנו אחד ממנו עם עבדיו וכן היה הדבר, כי למה ישלחם כולם, אלא שאין רצונם להפרד זה מזה גם יתכן שעשו כן בעבור כובד הרעב, שלא יגזלו מעבדיהם בדרך את השבר אשר יביאו: ויתכן שאמרו לו כלנו בני איש אחד נחנו, תוכל לחקור עליו כי הוא נודע בשערים בכבוד עשרו ורוב בניו, ואם תשאל ותחקור תדע כי כנים אנחנו ואנשים צדיקים בני צדיק ולא מרגלים: מדוע צריך ו"יתכן"? האם הפירוש הוא ניחוש או אמת "מסורה"?  וטעם לא היו עבדיך מרגלים - כי כנים אנחנו מנעורינו בכל דברינו, לא היו עבדיך מרגלים מאז ועד עתה וכן (להלן פסוק לא) לא היינו מרגלים, מעולם: ורבותינו נתעוררו כמו שאמרנו ודרשו (ב"ר צא ו) שנכנסו בעשרה פתחים כדרך מרגלים ולכך העליל עליהם וטענה נכונה היא, אבל לא הזכיר אותה הכתוב ועוד, שאמרו לו בתחלה כלנו בני איש אחד נחנו, והיא שמחייבת אותם: ויתכן שמתחלה אמר להם, נכנסתם בעשרה פתחים ועכשיו אתם נועדים במקום אחד ונקשרים יחדיו, אין זה רק דרך מרגלים, ואמרו לו, בעבור היותנו אחים נאספנו יחד, ואמר להם, לא כי ערות הארץ באתם לראות, כי אם אתם אחים היה לכם ליכנס בפתח אחד כאשר אתם עתה יחדיו, אז אמרו כי האחד איננו והלכו לבקשו והכתוב לא יחוש להאריך בטעם הטענות: איזה מרגלים נכנסים בנפרד ואז מתקבצים? הרי אם רצו לא למשוך תשומת לב, היו אמורים לבוא כשיירה ולא כבודדים, הדרך מארץ ישראל למצרים עוברת במדבר, ובזמנים ההם לא היו עוברים את המדבר ביחידים רק בשיירות, גם מפני שודדים גם מפני חיות,

בראשית מב (יב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת: רש"י כי ערות הארץ באתם לראות - (ב"ר) שהרי נכנסתם בעשרה שערי העיר למה לא נכנסתם בשער א': מאין רש"י ממציא סיפור, הרי זה לא כתוב? ובזמן העתיק לא בנו ערים עם הרבה שערים, זאת כדי להתגונן מהאויבים, היו עושים שער כניסה אחד אולי שניים, בהנחה שנכון כל הקשקוש הזה הרי זה רק מראה כמה דבילים היו אבות השבטים, שנכנסו דרך עשרה שערים והתרכזו במקום היחיד שהיו צריכים כביכול להיות בו מופרדים. מאין ליוסף שהם נכנסו דרך עשרה שערים? האם ליוסף היו מצלמות בשערים? יוסף ראה מי נכנס ומי לא? אם יקום השוטה שיאמר שהיו ליוסף מרגלים הרי על כל אדם ואדם שנכנס בעיר היה צריך שליח שירוץ ויספר ליוסף, מי הוא? מאין בא? ועם כמה אנשים הוא דיבר? והנה פירוש של רש"י עצמו על השיירות הבאות, רש"י בבראשית מב (ה) כי היה הרעב - מוסב אל הבאים, כי היה הרעב בארץ כנען והיו באים הרבה שיירות משם:

בראשית מב (יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ: רש"י ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו' - ובשביל אותו א' שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו: מדוע לא אמרו לו נכנסנו דרך עשרה פתחים כדי למצוא את האח החסר? הרי בפס' יא' פירש רש"י "נצנצה בהם רוח קדש והחשיבו אותו כאחיהם" הרי אם היו אומרים לו דבר כזה, לא היה ליוסף על מה לשחק אתם, כי בעצם הצטערו על המעשה ובאו לחפש אותו, ומדוע צריכה תורה להסתיר את הסיפור שהאחים הצטערו? ולספר לנו הכול ברמזים? מה יש לתורה להסתיר? הרי אם רוצה תורה שנלמד מהסיפורים האלה? מה אנחנו לומדים לפי כל מדרשי האגדה של "חכמים", לא להגיד דברים ישר, אלא במין רמזים, למה? מה זה נותן? בראשית מד (יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ: אם באו ורצו לחפשו? מדוע קבעו שמת? מדוע לא אמרו איננו יודעים מה עלה בגורלו? ובאנו לחפשו?

בראשית מב (יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם: רש"י הוא אשר דברתי - הדבר אשר דברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון זהו לפי פשוטו. ומדרשו א"ל ואלו מצאתם אותו ויפסקו עליכם ממון הרבה תפדוהו. אמרו לו הן. א"ל ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון מה תעשו אמרו לכך באנו להרוג או ליהרג אמר להם הוא אשר דברתי אליכם להרוג בני העיר באתם מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם: אם אמרו באנו להרוג איך השאירו את שמעון ולא נלחמו? אם יכולים הם לאיים על ראש האימפריה הגדולה של אותם זמנים, מדוע היו צריכים להיכנס דרך עשרה פתחים? הרי "באנו להרוג או ליהרג"? כל פסיכיאטר בגרוש יודע, שאדם שמאיים על אחרים אין מה לדאוג ממנו, אבל כשהוא מאיים בהתאבדות, יש גם יש, מה לדאוג? כי אדם כזה מצהיר לי אין מה להפסיד, לכן לא סביר כל מדרש האגדה של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", והסיפור הפשוט המתואר בתורה הוא הסיפור, ללא רמזים מוסתרים או גלויים, ובקשר לגביע הרי יוסף לא ידע שאחיו יגיעו באותו היום, והגביע נמצא בביתו, הרי שם הוא אוכל, ולא סביר שהסתובב עם הגביע כי מספרת תורה שהוא כאילו מנחש בגביע, אם הוא מסתובב איתו כל היום הרי שבעצם הוא עובד עבודה זרה כי זו דרכם של עובדי עבודה זרה לנחש, בפרשת בלק במשל בלעם במדבר כג (כג) כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל: אין הכוונה כאן לנחש הבעל חיים, כי אם למנחש, כי מה הקשר בין נחש לקסם? ובדברים יח (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף: לכן הרי ברור שלא הסתובב יוסף כל היום עם הגביע, ואם הוא ניחש עם הגביע מדוע בפס' הבא אומר להם בזאת תבחנו אם תביאו את אחיכם? הרי אם אינו מאמין בגביע מדוע הוא משתמש בו? שאם פספס הגביע בפעם הזאת? הרי הביאו אליו את בנימין והוא טעה בהגדרתם כמרגלים? איך כשהם אצלו בבית הוא משתמש שוב בגביע, שבעצם לא תמיד מצליח לנחש את האמת?

בראשית מב (טו) בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה: רש"י חי פרעה - אם יחיה פרעה כשהיה נשבע לשקר היה נשבע בחיי פרעה: איך מ"חֵי פַרְעֹה" הפך להיות לאם יחיה? והיכן כאן יש שבועת שקר?  

בראשית מב (טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם: רש"י האמת אתכם - אם אמת אתכם. לפיכך ה"א נקוד פתח שהוא כמו בלשון תימה ואם לא תביאוהו חי פרעה כי מרגלים אתם: מה כאן הפירוש? הלא רש"י העתיק את הכתוב,

בראשית מב (יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים:(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא: (יט) אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם:(כ) וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן:(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת:(כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ: רש"י וגם דמו - אתין וגמין רבויין דמו וגם דם הזקן: כתוב דמו ביחיד, ולא ברבים, ומה קרה לנצנוץ "רוח הקודש"? הרי לפי ההרהור הזה הם חושבים הם שמת, הרי מה עם אנחנו באנו לחפש אותו? הרי עוד לא הספיקו לחפש וכבר חושבים שמת?

בראשית מב (כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם: רש"י והם לא ידעו כי שומע יוסף - מבין לשונם ובפניו היו מדברים כן: כי המליץ בינותם - כי כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי: במקום כל הסיפור הזה פשוט מליץ=מתרגם המליץ - זה מנשה בנו: איך ילד שמקסימום היה בין 8 הפך להיות מתרגם? ובבראשית מד (1-9) בכלל שלח יוסף את בנו אחריהם? יוסף שלח ילד כבן 8 שנים לרדוף אחרי אחיו? שאיימו שהם "באנו להרוג או ליהרג"?

בראשית מב (כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: רש"י ויסב מעליהם - נתרחק מעליהם שלא יראוהו בוכה: ויבך - לפי ששמע שהיו מתחרטין: את שמעון - (ב"ר) הוא השליכו לבור הוא שאמר ללוי הנה בעל החלומות הלזה בא. אם תורה הסתירה את שמו שם, מדוע רש"י צריך לגלות זאת כאן? ד"א נתכוין יוסף להפרידו מלוי שמא יתיעצו שניהם להרוג אותו: מדוע צריך דבר אחר? האם מפני הפירוש הראשון ניחוש? ולא ידע בוודאות? עד עכשיו היו כולם בבית הסוהר, הרי יכלו לתכנן את ההתנקשות ביוסף? זה פירוש שאינו מתקבל על הדעת, משום שרק טיפש היה נלחם באימפריה של אותם ימים, הם עשרה אנשים, ובני ישראל שנספרו רק גברים מגיל 20-50 היו 600000 ללא שבט לוי כשיצאו ממצרים, היו עבדים לאימפריה זו, ולא ניסו להתנגד או לברוח, וכאן עשרה אנשים, ילחמו במצרים? מה פירוש הפס' הבא? בראשית מב (כח) וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ: האם הגיבורים קיבלו פחד? או שפירוש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הוא הבל? הרי גם כשמחקו בני יעקב את שכם הם היו צריכים אותם חולים, ולא היו מסוגלים להילחם, ומדוע פוחד יעקב אם יש לא כזה צבא של 10 שמשונים, מאחיו עשו שבא עם 400 איש? או מכמה ערים בארץ ישראל שירדפו אחריו? ויאסור אותו לעיניהם - לא אסרו אלא לעיניהם וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו (ב"ר): מה קרה ליוסף? כבר לא מפחד שיהרוג אותו שמעון? או ששמעון היה גיבור רק כשלוי לידו?

בראשית מב (כה) וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן:(כו) וַיִּשְׂאוּ אֶת שִׁבְרָם עַל חֲמֹרֵיהֶם וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם:(כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת שַׂקּוֹ לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן וַיַּרְא אֶת כַּסְפּוֹ וְהִנֵּה הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: רש"י ויפתח האחד - הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו: מדוע הסתיר זאת הכתוב?

בראשית מב (כח) וַיֹּאמֶר אֶל אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ:(כט) וַיָּבֹאוּ אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר:(ל) דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ:(לא) וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים:(לב) שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים בְּנֵי אָבִינוּ הָאֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(לג) וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ:(לד) וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם כִּי כֵנִים אַתֶּם אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ: רמב"ן ואת הארץ תסחרו שינו לו בדבר מפני השלום כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם וכן אמרו לו אחיכם האחד הניחו אתי, ולא הגידו לו מאסרם ולא מאסר שמעון ויתכן שאמר להם יוסף ואת הארץ תסחרו, ולא סיפרו הכתוב, וטעמו שתביאו סחורה כרצונכם לקנות התבואה ולא אקח מכס סחורתכם כי איטיב לכם תחת בשתכם: אם כך: מה בפסוק (לו) "וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ"? האם יעקב לא יגלה שחסר לו ילד?

וכן שאול שאל האיש לנו ולמולדתינו (להלן מג ז), התנצלות לאביהם - או כאשר אמרו לו כלנו בני איש אחד נחנו, אמר להם לא כי באמת ערות הארץ באתם לראות, והגידו לי אם אביכם חי ואם יש לכם עוד אח, כי אחקור עליכם ואדע מה אתם ואז ענו שנים עשר אחים אנחנו בני איש אחד והוא בארץ כנען היום, כי עודנו חי והקטן עמו והאחד איננו והוא מה שאמר יהודה (להלן מד יט) אדוני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח וכן במקומות רבים יקצר במעשה או בסיפור כאשר הזכרתי (לעיל כד כב, לא ז):   ורש"י כתב תסחרו, תסבבו, וכל לשון סחורה וסוחרים על שם שמסבבים אחר פרקמטיא - נראה שרצה הרב להזהר מזה שלא אמרו אלא שיהיו רשאים לסבוב הארץ ולשבור בר כרצונם תמיד, ולא פירש כן (לעיל לד י) שבו וסחרוה, ויסחרו אותה (שם פסוק כא):

בראשית מב (לה) וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה אִישׁ צְרוֹר כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ:(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה: רש"י אתי שכלתם - מלמד שחשדן שמא הרגוהו או מכרוהו כיוסף: איך אפשר לתת פירוש כזה? יעקב חשד בבניו שרצחו את יוסף? או מכרו אותו לעבד? ועכשיו יעקב חושד בהם שהרגו גם את שמעון? איזה אבא היה שולח לאחר מיכן את ילדיו ביחד? הרי בכל יציאה נעלם אחד? זה לא פירוש זה קשקוש!    שכלתם - כל מי שבניו אבודים קרוי שכול:

בראשית מב (לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ: רמב"ן את שני בני תמית קיבל עליו באלה להביאו אל אביו, כי אמר לו את שני בני תמית, בהיות ענשך עלי אם לא אשיבנו אליך, והוא כענין מה שאמר יהודה (להלן מג ט) וחטאתי לך כל הימים ואמר את שני בני, והם היו ארבעה, לאמר תחת האחד מבניך יהיה הכפל בבני והנה יעקב לא בטח בראובן כאשר בטח ביהודה, כי יהודה גבר באחיו ועוד כי ראובן כבר פשע באביו ולא יבטח בו והכלל כי היתה עצת יהודה טובה להניחו לזקן עד שיכלה פת מן הבית (עיין תנחומא מקץ ח) כי אז ישמע, והוא מה שאמר לו ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם טפנו: איך סופרים שניים והם נעשים ארבעה?

בראשית מב (לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה: רש"י לא ירד בני עמכם. לא קבל דבריו של ראובן אמר בכור שוטה הוא זה. הוא אומר להמית בניו וכי בניו הם ולא בני (ב"ר): לפי פירוש זה, האם רש"י "גדול/מכובד" מאבות האומה? הרי הרשה לעצמו לקרוא לראובן אבי שבט בישראל שוטה? אפילו כותב התורה לא הרשה לעצמו לכתוב את "מחשבת" יעקב על בנו ראובן? על לאה ודינה בתה אמר רש"י יצאניות? על נח פקפק שהוא לא מי יודע מה צדיק, ושאם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב? ואת יוסף שמלשין ומתעלל באחיו הוא הופך לצדיק יסוד עולם ללא שזה כתוב? איך הפרשן הפוחז הזה רש"י מרשה לעצמו לקרוא לאחד משנים עשר אבות האומה שוטה? אני אם אומר על אחד מה"צדיקים" שהמציאו כל מיני רשעים כרש"י, שוטה, יקומו עשרות דבילים ויאמרו שצריך "למחות", וכאן איש הזוי קורא לאחד מאבות האומה שוטה, ואין פוצה פה ומצפצף?

הדבר ההגיוני מבחינת הסיפור, שיעקב אינו סומך על ראובן, וזאת שאפילו לאחר כ-40 שנה לא שכח לראובן את חילול משכבו, וכאשר בירך את בניו בערוב ימיו, הזכיר לו זאת, ובנוסף איזה רעיון מביא ראובן ליעקב תהרוג את נכדיך, אם לא אשיב את בנימין? ראובן אולי כאדם חיפש דרך למעשה טוב, אבל גישתו לקויה בחוסר חשיבה, ראובן אף על פי שהיה בכור האחים לא היה בעל כריזמה ויצירתי, אבל מכאן ועד לכנות את אבי שבט אחד מישראל שוטה, הדרך ארוכה, ורק שוטה היה יכול לכתוב שראובן שוטה, והשוטים אשר נוהים אחריו יכולים להסכים לפירוש אווילי זה, ויעקב מקבל את דברי יהודה בבראשית מג (ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ: משום ההגיון שבהם, אין כמה ברירות, יש רק אחת, והיא: או שתסמוך עלינו ונחיה כולנו, או שתישאר בהתעקשותך, ומרעב נמות כולנו, והרצון כאילו להציל אחד יגרום למות כולם.

בראשית מג (א) וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ:(ב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵבִיאוּ מִמִּצְרָיִם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל: רש"י כאשר כלו לאכול - יהודה אמר להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית (ב"ר):  מתי יהודה אמר לאחיו זאת? אם רש"י היה שם, והוא יודע מה היה? מדוע הוא צריך כל פעם להשתמש ב"דבר אחר"? הרי הוא יודע בדיוק מה קרה או מה חשבו?  כאשר כלו - כד שציאו (והמתרגם כד ספיקו טועה כאשר כלו הגמלים לשתות מתורגם כד ספיקו כששתו די ספוקם הוא גמר שתייתם. אבל זה כאשר כלו לאכול כאשר תם האוכל הוא ומתרגמינן כד שציאו):

בראשית מג (ג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם:(ד) אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת אָחִינוּ אִתָּנוּ נֵרְדָה וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל:(ה) וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ לֹא נֵרֵד כִּי הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם:(ו) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָה הֲרֵעֹתֶם לִי לְהַגִּיד לָאִישׁ הַעוֹד לָכֶם אָח:(ז) וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם:(ח) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ: רש"י ונחיה - נצנצה בו רוה"ק ע"י הליכה זו תחי רוחך שנאמר ותחי רוח יעקב אביהם: ולא נמות - ברעב (ב"ר) בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש ואנו כלנו מתים ברעב אם לא נלך מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי: נצנצה רוח קודש ביעקב? או שההסבר השני הוא הנכון מבחינה הגיונית? אין פירוש יחיד כל אחד יבחר לו פירוש שמתקבל על דעתו?

בראשית מג (ט) אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: רש"י והצגתיו לפניך - שלא אביאנו אליך מת כי אם חי: וחטאתי לך כל הימים - לעולם הבא: אז למה לא אמר לעולם?

בראשית מג (י) כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם:(יא) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים:(יב) וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשַׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא: רש"י וכסף משנה - פי שנים כראשון: קחו בידכם - לשבור אוכל שמא הוקר השער: מה הכתוב? ומה הפירוש? הרי בפרוש מסביר יעקב שאולי בטעות הוחזר לכם הכסף בפעם ההיא? אולי משגה הוא - שמא הממונה על הבית שכחו שוגג:

בראשית מג (יג) וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ:(יד) וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי:(טו) וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף:(טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם: רש"י וטבוח טבח והכן - כמו ולטבוח טבח ולהכן ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח: מי ניקד את התורה?

בראשית מג (יז) וַיַּעַשׂ הָאִישׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף:(יח) וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ:(יט) וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו פֶּתַח הַבָּיִת:(כ) וַיֹּאמְרוּ בִּי אֲדֹנִי יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל:

רש"י בי אדני - (יבמות צז סנהדרין סד) לשון בעיא ותחנונים הוא בלשון ארמי בייא בייא: מה קרה לפירוש "להרוג ול"היהרג"? ירד ירדנו - ירידה הוא לנו (ב"ר) רגילים היינו לפרנס אחרים עכשיו אנו צריכים לך:

רמב"ן בי אדוני לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמית בייא בייא, לשון רש"י וזה דבר זר מאד לסמכו אל מלת לשון טורסי, ואינה דומה אליה, כי בייא כולה מלה, לא תשתנה ולא יאמר ממנה בי, ועוד שהמלה ההיא אינה לשון בעיא ותחנונים כמו שאמר הרב, אבל היא לשון צעקה ותרעומת על שבר ועל עוות דבר, כגון מלת אבוי בלשון קדש, והיא ידועה בלשון ערב, ירגילו אותה בקינותיהם כולן בפתחות הבי"ת, ובלשון יון בייא הבי"ת רפא בשו"א, יאמרו אותה על הדוחק והצער: ובבראשית רבה סדר בראשית (יב ו) מהו סלו לרוכב בערבות ביה שמו (תהלים סח ה), אין לך כל מקום ומקום שאין לו ממונה על בייא שלו, אגריקוס במדינה ממונה על בייא שלו, אגרטוס במדינה ממונה על בייא שלו, כך מי ממונה על בייא של עולמו הקב"ה רוצה לומר שבכל מקום יש איש ממונה על הצעקה ועל העוות, והקב"ה ממונה על צעקת העשוקים בעולם הצועקים בייא: ועוד לפנינו בפרשת ויגש אליו (ב"ר צג ו) אמר לו יהודה בייא אתה מעביר עלינו, שכך אמרת לנו ואשימה עיני עליו, זו היא השמת עין ובפרשת ויהי בשלח (כ י) שמא אני מעביר בייא על בריה ובפרשת וישמע יתרו (כז ט) נתמנה אדם ונטל טלית כל טורח ציבור עליו, אם ראה אדם מעביר בייא על חברו או עובר עבירה ולא מיחה בו הוא נענש עליו ובפרשת אשה כי תזריע (עיין ערוך ערך ביאה) צווח אנא בייא עליכון, וכן במקומות הרבה ואונקלוס שתרגם בי אדני בבעו רבוני, לא שהוציא מלת בי מן בעו, אבל רדף הענין שהוא בא בכל מקום בענין הבקשה:  ורבי אברהם אמר כי בי אדני דרך קצרה בלשון הקדש, והוא כמו בי אני אדני העון, והטעם עשה בי מה שתרצה ותשמעני ואם כן נכון הוא שיאמר אדם בי אחי, או בי שמעני, ולא מצאתי שתבא מלת בי רק עם אדני או עם השם הנכבד הנכתב באל"ף דלי"ת, שגם הוא לשון אדון:   ולכן אני אומר שפירושו בי בעצמי אתה אדון ומושל, ובאו שני כנויים לחזוק, כמו ולי אני עבדך (מ"א א כו), בי אני אדני (ש"א כה כד), ודומה לזה כי בי בעזרך (הושע יג ט), בי עזרך, בעזרך אני: כל זה בשביל המילה בי עכשיו הבנו את הסיפור והרמזים שבו

בראשית מג (כא) וַיְהִי כִּי בָאנוּ אֶל הַמָּלוֹן וַנִּפְתְּחָה אֶת אַמְתְּחֹתֵינוּ וְהִנֵּה כֶסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ וַנָּשֶׁב אֹתוֹ בְּיָדֵנוּ: (כב) וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ:(כג) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת שִׁמְעוֹן:(כד) וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף וַיִּתֶּן מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם:(כה) וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּנְחָה עַד בּוֹא יוֹסֵף בַּצָּהֳרָיִם כִּי שָׁמְעוּ כִּי שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם:(כו) וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאוּ לוֹ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה:(כז) וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי:(כח) וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ: רש"י ויקדו וישתחוו - על שאלת שלום. קידה כפיפת קדקד השתחוואה משתטח לארץ: רוב הזמן היו על הרצפה? ואם לפי רש"י "השתחוואה" = השטתחות על הריצפה, מדוע בפס' (כו) "וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אָרְצָה" מדוע צריך את המילה "אָרְצָה"? האם היא מיותרת בטקסט?

בראשית מג (כט) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי: (ל) וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה: רש"י כי נכמרו רחמיו - שאלו יש לך אח מאם אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך בנים א"ל יש לי עשרה א"ל ומה שמם אמר לו בלע ובכר וגו' אמר לו מה טיבן של שמות הללו א"ל כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו בלע שנבלע בין האומות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מפים מפי אבי למד. וחפים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו. וארד שירד לבין האומות כדאיתא במס' סוטה מיד נכמרו רחמיו: מה הקשר בין הכתוב לסיפור הזה נכמרו רחמיו על זה שיש לאחיו עשרה ילדים? הרי היה צריך לשמוח ואיך ילד שמקסימום בין 22 כבר עם עשרה ילדים? מדוע "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר" רמב"ם הלכות אישות פרק ב הלכה (י) הבן, משייוולד עד שיהיה בן שלוש עשרה שנה - נקרא קטן, ונקרא תינוק; ואפילו הביא כמה שערות בתוך זמן זה, אינן סימן אלא שומה. הביא שתי שערות למטה במקומות הידועים להבאת שיער, והוא מבן שלוש עשרה שנה ויום אחד ומעלה - נקרא גדול, ונקרא איש: נער? הרי יש לו עשרה ילדים? בראשית מד (כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ:

בראשית מג (לא) וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם:(לב) וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם: רש"י כי תועבה הוא - דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים ואונקלוס נתן טעם לדבר: מה הפרוש?

בראשית מג (לג) וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: רש"י הבכור כבכורתו - מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון בני אם אחת הסבו כסדר הזה שהוא סדר תולדותיכם וכן כולם כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי: והסיפור הזה מהיכן?

בראשית מג (לד) וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ: רש"י משאת - מנות: חמש ידות - חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים: וישכרו עמו - (ב"ר) ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו: אם כך: איך עשו קידוש כל שבת?

בראשית מד (א) וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ: רמב"ן כאשר יוכלון שאת יותר מן המגיע להם בכסף אשר הביאו לו: ושים כסף איש בפי אמתחתו - לדעתם, כי אמר להם ידע אדני כי עשה לכם חמס ויבקש להטיב לכם, שאם עשה זה כפעם הראשונה שלא לדעתם, היה להם התנצלות בגביע שנעשה בו כאשר נעשה בכסף, אבל היה לדעתם, וידעו בכסף כאשר ידעו במשא, כי הכירו כי נתן להם כאשר יוכלון שאת ואם היה שלא לדעתם, אולי טען עליהם כי היה הכסף גם בפעם הזאת מטמון, ולא יתכן כן בגביע, ומי יוכל לדון עם שתקיף ממנו: אם לדעתם מדוע לא נתן להם ביד? אלא שם באמתחתם?   ודע, כי בעבור היות השוברים רבים מאד מכל ארץ מצרים ומהומות רבות בתוכה, היו הבאים נותנין שקיהם וכספיהם למשביר, והוא מודד להם לפי הכסף הנמצא בהם והם לוקחים הניתן להם באשר דבר מלך שלטון, ועוד כי באמונה הוא עושה ועל כן לקחו בפעם הראשונה שקיהם סגורים ולא ידעו מה בתוכם גם בשנית:

בראשית מד (ב) וְאֶת גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר:(ג) הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם:(ד) הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר לֹא הִרְחִיקוּ וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה:(ה) הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם: רמב"ן הלא זה אשר ישתה אדני בו לא הזכיר להם הגביע, אבל דבר עמהם כאלו בידוע שהם לקחו הגביע, ולכך אמר הלא זה שלקחתם הוא אשר ישתה אדני בו גם הם ענו כאילו אינם יודעים מה מבקש, ואיך נגנב מבית אדוניך כסף או זהב, ואמרו אשר ימצא אתו מעבדיך כסף או זהב גנוב, ומת: וטעם אשר ישתה אדני בו - עלילה, להגדיל עליהם האשם, כי הגונב כוס המלך אשר ישתה בו בוזה המלכות, ולא יועיל כי ירבה שחד ותשלומין: והוא נחש ינחש בו - כי איננו רוצה שיהיה הכוס שלו לאחרים וישאל למנחשים עליו, וזהו שאמר איש אשר כמוני, וכוונתו לומר כי על פי המנחשים ידע שהם גנבוהו, ולכך רדף אחריהם יותר מכל הבאים בביתו וכל זה להתנכר בענין, כאשר התנכר בחפשו שהחל בגדול ובקטן כילה: איך המילה "הוא" מתפרש כהלך לשאול מנחשים שאמרו שזה אתם? ומה זה בבראשית מד (טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: רש"י הלא ידעתם כי נחש ינחש וגו' - הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:

בראשית מד (ו) וַיַּשִּׂגֵם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:(ז) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה:(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ כֶּסֶף אוֹ זָהָב:(ט) אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים:(י) וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם: רמב"ן גם עתה כדבריכם כן הוא אף זו מן הדין אמת, כדבריכם כן הוא שכלכם חייבין בדבר, עשרה שנמצאת גנבה ביד אחד מהן כלן נתפשין, אבל אני אעשה לכם לפנים מן השורה, אשר ימצא אתו בלבד יהיה לי עבד, לשון רש"י ואין לשון "גם עתה" נופל יפה על הפירוש הזה ואולי יאמר, גם עתה שכדבריכם כן הוא המשפט, אשר ימצא אתו יהיה לי עבד בלבד: אבל יוסף אמר חלילה לי מעשות זאת, ויורה כי אין משפטם שיהיו כלם נתפשין בגנבה - ולכן אמר חלילה לי, כי שופט כל הארץ אני, וחלילה לי מעשות לכם חמס, כי אין חיוב בעשרה בהמצא גנבה ביד אחד מהם בלתי אם נועדו בה, בהוסדם יחד ללכת לגנוב, ולקח אחד מהם את הגנבה לדעת כולם אז יתחייבו: והנכון, כי מתחילה היה מאשים את כולם, למה שלמתם רעה תחת טובה, הרעותם אשר עשיתם, והם פטרו עצמם באמרם אשר ימצא אתו ומת, כי הוא הגנב וגם אנחנו הנקיים מן הגניבה נהיה לעבדים הנה דעתם לומר שהגנב אשר ימצא אתו הוא לבדו היודע בגנבה, כי אם היו כולם בגנבה למה ימות זה ויחיו הם, ראוי שימותו כולם או יהיו כולם עבדים, כי הדין בהם שוה אבל הם טוענים שלא ידעו האחרים בגנבה, רק קנסו את עצמם, שיהיו גם הם לעבדים ולכן אמר להם גם עתה, שאתם נועדים ונמצאים יחדיו, כדבריכם כן הוא, אשר ימצא אתו הוא הגנב והוא לבדו הראוי להענש ויהי לי עבד, כי בתשלומיו אני חפץ יותר ממיתתו, ואתם תהיו נקיים, כי אולי לא ידעתם בגנבה כאשר אמרתם: או טעם כן הוא, כן יהיה, גם עתה שאין כן המשפט כדבריכם כן יהיה - וכמהו ותאמר כדבריכם כן הוא ותשלחם וילכו (יהושע ב כא), טעמו כן יהיה והוא הנכון בעיני והוא דברי רבותינו בבראשית רבה (צב ח) שאמרו עשרה בני אדם שנמצאו בגנבה אין כולם בסירה, אני איני עושה כן וכו' נתכוונו למה שפירשתי לא כדברי רש"י: ונוכל לתקן לדעת הרב, שאמר יוסף, חלילה לי מעשות זאת שאהיה לכם אני רע מאשר על ביתי שפטר אתכם מתחילה ואמר לכם ואתם תהיו נקיים, כי אני אקים דבר עבדי ועצת מלאכי אשלים : לפי כל הדיסקוס הזה נראה שהיו כולם עורכי דין?

בראשית מד (יא) וַיְמַהֲרוּ וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת אַמְתַּחְתּוֹ אָרְצָה וַיִּפְתְּחוּ אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ:(יב) וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן:(יג) וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה:

רש"י ויעמס איש על חמורו - בעלי זרוע היו ולא הוצרכו לסייע זה את זה לטעון: וישבו העירה - מטרפולין היתה והוא אומר העירה העיר כל שהוא אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה: אם תכננו מלחמה למה חזרו איתו היו יכולים להשתלט עליו ולברוח? הרי לא בא עם כל הצבא?

בראשית מד (יד) וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:(טו) וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי: רש"י הלא ידעתם כי נחש ינחש- הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע:

בראשית מד (טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ:(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם:(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: רש"י ויגש אליו - דבר באזני אדני. (ב"ר) יכנסו דברי באזניך: ואל יחר אפך - מכאן אתה למד שדבר אליו קשות: מה כאן קשות? כי כמוך כפרעה - חשוב אתה בעיני כמלך זה פשוטו. ומדרשו סופך ללקות עליו בצרעת כמו שלקה פרעה ע"י זקנתי שרה על לילה אחת שעכבה (ב"ר). ד"א מה פרעה גוזר ואינו מקיים מבטיח ואינו עושה אף אתה כן. וכי זו היא שימת עין שאמרת לשום עינך עליו. ד"א כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך (ב"ר): זה פירוש או ניחושים? מדוע 4 פעמים ד"א? למה בכלל חזרו הרי הם היו מחוץ לעיר ויכלו לעשות אצבע משולשת לאותו שליח אם הם יכולים לאיים על יוסף ככה בתוך העיר? ולמה הם חוזרים מציעים עצמם כעבדים (פס' טז)? למה בכלל הסכימו לחיפוש  אם הם כל כך חזקים?  כל הפרוש הזה הוא קשקוש,

רמב"ן טעם ידבר נא עבדך דבר לאמר כי דברים מועטים ידבר, לא יהיו עליו לטורח והנכון בעיני, כי "דבר" הוא התמורה אשר יחלה פניו להחליף בנימין אחיו בו, כי לא יבקש ממנו דבר אחר, ושאר דבריו פיוס ובקשה לזה: ואל יחר אפך בעבדך - יאמר אל יחר אפך בי על דברי לפניך:  כי כמוך כפרעה - ובמורא גדול אני מדבר לפניך כאלו אני מדבר לפני פרעה: ורש"י אומר קשות? כל אחד קיבל מסורת אחרת או רוח קודש אחרת דברה איתו

בראשית מד (יט) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח:(כ) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ: כל פסוק פירוש אחר?  בפרוש לפסוקים הקודמים איים עליו במרומז? וכעת מדבר ביראה? רש"י ואחיו מת - מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו אמר אם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אצלי: בבראשית מב (יג) וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ: רש"י ויאמרו שנים עשר עבדיך וגו' - ובשביל אותו א' שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו: רש"י בראשית מג (כט) "כי נכמרו רחמיו - שאלו יש לך אח מאם אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך בנים א"ל יש לי עשרה" לבדו לאמו - מאותו האם אין לו עוד אח:

בראשית מד (כא) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו:(כב) וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת: רש"י ועזב את אביו ומת - אם יעזוב את אביו דואגים אנו שמא ימות בדרך שהרי אמו בדרך מתה: ואימו לא הייתה ליד אביו כשמתה? לידו יעקב לא יוכל למות? רש"י בראשית מד (לא) והיה כראותו כי אין הנער ומת - אביו מצרתו: היכן העקביות בפירוש?

רמב"ן ועזב את אביו ומת פירש רבי אברהם ומת אביו  ואם כן היה אומר לא יוכל אבינו לעזוב את בנו ועזב את בנו ומת, או לא נוכל שיעזוב הנער את אביו, כי לא יתלו החמלה על אביהם בנער, כי הם יחזיקוהו כילד לא ידע בין טוב לרע: אבל פירוש לא יוכל הנער לעזוב את אביו, מפני נערותו והיותו ילד שעשועים בחיק אביו אשר אהבו, ואם יעזבנו ויבא בדרך ימות הנער: פירש רש"י בראשית מג כט כי נכמרו רחמיו - שאלו יש לך אח מאם אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך בנים א"ל יש לי עשרה"

בראשית מד (כג) וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי:(כד) וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי:(כה) וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל:(כו) וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ:(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי:(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה: רש"י וקרהו אסון-(ב"ר) שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:השטן מקטרג רק בזמנים מיוחדים? לא כל הזמן? הסכנה זה מקרה?  מה על אין מקרה? שמקרה פרושו רק מה' לא? והורדתם את שיבתי וגו' - עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו ואם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד:

רמב"ן וקרהו אסון והורדתם את שיבתי אם יקראהו אסון כאחיו תורידו את שיבתי ברעה שאולה או וקרהו אסון, שיקרנו כן מפני היותו נער ורך ולא נסה ללכת בדרך, וכמו שאמר למעלה (מב ד) פן יקראנו אסון, כי פירוש אסון מות מקרית, כמתים בידי אדם וחיה רעה או בשנוי האויר בדרך: מה קרה לצדיק יעקב האם שכח "שהכל משמים חוץ מיראת שמים"? ומה על אין הנחש ממית החטא ממית? איך שולח יעקב את בניו למצרים האם יעקב אינו דואג מ"אסון מות מקרית"? ואיך יורד יעקב למצרים הוא יעקב אינו פוחד מ"אסון מות מקרית"?

בראשית מד (ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ:(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה:(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים: רש"י כי עבדך ערב את הנער - וא"ת למה אני נכנס לתגר יותר משאר אחי. הם כולם מבחוץ ואני נתקשרתי בקשר חזק להיות מנודה בב' עולמות: האם יהודה מסביר ליוסף אחיו כשהוא חושב אותו למצרי, שהוא הולך להפסיד גם עולם הבא, וזה מה שישפיע על יוסף ה"מצרי" לוותר לו? מהיכן מביאים את הפרשנות הזו?

בראשית מד (לג) וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו: רש"י ישב נא עבדך וגו'. (ב"ר) לכל דבר אני מעולה ממנו לגבורה ולמלחמה ולשמש:

בראשית מד (לד) כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי: רמב"ן ואמר כי איך אעלה אל אבי להודיעו כי יבחר להיות עבד עולם, מעלותו אל אביו בלתי הנער שלא יוכל לראות ברעתו, כי יבכה תמיד ויתאונן עליו כל היום והזכיר זה שלא יחשוד אותו שיעשה מרמה בעבור שהוא ידע לברוח יותר מן הנער:

הסיפור מנקודת מבט שלי:

בני יעקב יורדים למצרים להביא אוכל לביתם, כולם ביחד מכמה סיבות: מפני שיוכלו להגן על עצמם כקבוצה, ובנוסף הרי לא ימכרו המצרים לאיש אחד סחורה של מאה איש, הרי צריכים לדאוג שיישאר עד סוף שנות הרעב, כאשר הגיעו האחים למצרים נלקחו אל המושל כדי לאשר אם למכור להם או לא, כנראה שכל מי שלא היה מצרי הוצרך לגשת אל יוסף, הרי אם ימכור יוסף את כל הסחורה, אולי יהיה לו כסף, אבל ימות ברעב עשיר, לכן גם המכירה צריכה להיות מחושבת, כאשר הגיעו אל יוסף מכיר יוסף את אחיו ומתחיל לחקור אותם, וכדי לעקבם מאשימם בריגול, כך יוכל לדעת על אביו ואחיו בנימין, לאחר שקיבל תשובות לשאלותיו, יוסף מבין שהוא צריך לשחרר אותם, לכן אם ישחרר את כולם אולי לא יחזרו, לכן משאיר יוסף אחד האחים את שמעון, ומכמה סיבות משאיר יוסף את שמעון, והן: ראובן לו היה במכירה כשמכרו אותו, שמעון הוא השני לאחר ראובן הבכור, הוא גם בנה של לאה שהיא האישה בבית, ואינה פילגש,    שמעון היה כנראה גם חמום מוח, וכך משאיר יוסף את האחים עם היותר מתונים, שלא סביר שיניחו את שמעון ולא יחזרו, כאשר מגיעים ליעקב ומספרים לו על רצונו של יוסף שיורידו את בנימין, נחרד יעקב ולא מוכן לתת לילד בנימין לרדת למצרים, כאשר גובר הרעב מבין יעקב שאין ברירה ושולח את בנימין כשיהודה ערב לו, כשמגיעים למצרים יוסף עושה להם ארוחה אצלו בבית ומפנק אותם במתנות וכאשר משחרר אותם חזרה לארצם שותל אצל בנימין את הגביע שלו, וכאשר שולח יוסף את אנשיו לתפוס את "הגנב", בעצם יכול כאן לבדוק יוסף את אחיו, האם יפקירו את הילד בנימין? הבן של האישה השנייה(רחל), הבן של האישה האהובה(רחל), הבן האהוב יותר משאר אחיו? הרי בנימין לא ירד בראשונה, וכמו שעשו עם יוסף, הרי שנאו אותו וקינאו בו בגלל אהבת אביו אליו, ולכן מכרו אותו לעבד, ואז מגלה יוסף שבעצם הוא נחשב כמת בעיני אחיו, שלא חשבו שישרוד, ואביו חושב שניטרף, ובעצם אחיו אינם מוותרים על הבן של האישה האחרת(רחל), ומוכנים כולם לשלם את המחיר ואפילו מביעים חרטה לגבי אותו מקרה מכירתו של יוסף בבראשית מד (טז) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ:(יז) וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם: מנסה יוסף בכל זאת לשכנע את אחיו שאינו רוצה להעניש את כולם, והם יכולים להשאיר את הילד בנימין בלבד, ואז מבין יוסף שמכירתו לא הייתה משום שהיה בנה של האחרת(רחל) ויהודה מוכן להקריב את חירותו ולפדות את בנימין תמורת חירותו הוא, אז מבין יוסף שהאחים מצטערים ומחליט להתגלות לאחיו כאחיהם הנעלם יוסף, גם יוסף מבין שהאלוהים הוא זה שגלגל את המצב לכאן, בראשית מב פרשת מקץ (ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: בראשית מה פרשת ויגש (ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:(ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם: וכל השתלשלות העניינים הייתה מכוונת משמיים!

בראשית מ (ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלשָׁה שָׂרִיגִם וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים:(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:(יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלשֶׁת יָמִים הֵם:(יג) בְּעוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ:(יד) כִּי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה:(טו) כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר:

בראשית מה (א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:(ג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו:(ד) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה: (ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:(ו) כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר:(ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(ט) מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד:(י) וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ גּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:(יא) וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:(יב) וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם:(יג) וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת כָּל כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת אָבִי הֵנָּה:(יד) וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ וּבִנְיָמִן בָּכָה עַל צַוָּארָיו: (טו) וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם וְאַחֲרֵי כֵן דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ: