דינה בת יעקב? או לא?
בראשית לד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: רש"י בת לאה - ולא בת יעקב. אם כך: מה פירוש המילים "אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב"? איך מסתדר לרש"י הפירוש שלו לפס' הבא בבראשית מו (טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ: רש"י אלה בני לאה - ואת דינה בתו. "דינה בתו" של מי? אם כך: האם דינה כן בת יעקב או לא? איך מסתדר פירוש רש"י עם פירוש הרמב"ן? בבראשית ל (ה) וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: רמב"ן ותלד ליעקב בן - הזכיר בכל השפחות "ליעקב", להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם, הרי גם כאן בבראשית לד (א) נאמר "לְיַעֲקֹב"? אם כך: האם רש"י והרמב"ן לא קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"?
האם רש"י שכח את פירושו לבראשית לד (א) הרי בפס' הבא הוא מפרש שהבנות נקראות על שם יעקב, והזכרים על שם לאה? בראשית מו (טו) אֵלֶּה בְּנֵי לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וְאֵת דִּינָה בִתּוֹ כָּל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שְׁלשִׁים וְשָׁלשׁ: רש"י אלה בני לאה. ואת דינה בתו - הזכרים תלה בלאה והנקבות תלה ביעקב, ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחלה יולדת נקבה: אם כך: האם דינה כן בתו או לא בתו של יעקב? ואיפה רש"י מוצא נקבות? הרי מדובר רק על דינה? האם רש"י והאבן עזרא לא קיבלו את אותה "מסורת" תושב"ע? הרי האבן עזרא בראשית מו (ז) בנותיו היא דינה לבדה. ויתכן שהיו לדינה שפחות קטנות גדלו עמה, ובעבור בתו קראם הכתוב בנות יעקב, בעבור שגדלו בביתו, כמו בני מיכל, וכן ובנות בניו כי אחת היא:
האם כל אחד המציא פירוש? וכולם קיבלו את אותה "מסורת" "תושב"ע"? הרי איך זה מסתדר להם עם ההלכה הבאה? ברמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו,
הנה עדות שמעיד נכדו של רש"י הרשב"ם שאמר רש"י, "שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים"?
רשב"ם בראשית לז (ב) אלה תולדות יעקב - ישכילו ויבינו אוהבי שֶׂכֶל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר, ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות, וכדאמ' במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינ' כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבנו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא, ואף אני שמואל ב"ר(בן רבי) מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים: