קברי "צדיקים"? (ערך בוויקיפדיה -קברי הצדיקים-)

בפרק זה ננסה להפריך את הרעיון האווילי שמותר ללכת לקברי צדיקים, או לקברים בכלל, כדי להתפלל, או כל דבר אחר לעשות על/ליד הקבר, הרי מהפס' הבאים משתמע שאסור בכלל לגעת בקבר אדם, וזה ציווי תורה שבכתב.

במדבר יט (יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים:(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר:(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְהוָֹה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ:(יד) זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:(טו) וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא:(טז) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:(יז) וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:(יח) וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר:(יט) וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב:(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְהֹוָה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא:(כא) וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב:(כב) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶש הנגעת תטמא עד הערב: הרי אם אין אפר פרה אדומה, כל הנוגע במת או בקבר, לא יכול בעצם להיות טהור(להיטהר), אם כך: איך נעשים טהורים בימינו מטומאת מתים ללא אפר פרה אדומה? ולכל הטיפשים שאומרים שאין מה לעשות הרי אם לא תיגע לפחות לא תמשיך לטמא את עצמך, וזה כמו שמישהו אומר חיללתי שבת, אם כך: אני כבר אחלל את כולם,

דברי שמעון בן סירא  

מי הוא שמעון בן סירא? שמו היה:  שמעון בן ישוע בן אליעזר בן סירא (השווה רב סעדיה גאון בספר הגלוי הוצאת הרכבי קו') ובתלמוד בבלי מצוטטים מדבריו,

טובל ממת ושב לנגוע בו, מה יועיל ברחיצתו:? כן אדם צם על חטאיו,  ושב והולך ועושה אלה.  תפילתו מי ישמע,?  ומה יועיל בתעניתו:? רוחץ למת, ושב אליו, איכה יטהר: צם על חטאיו, ושב אליהם, תפלתו מי ישמע? וצומו מה הועיל?

אַל תאמר חטאתי ומה יעשה לי? מאומה,  כי אֵל ארך אפים הוא:

אַל תאמר רחום יהוה, וכל עוונותי יִמחֶה:

אֶל סליחה אַל תבטח להוסיף עוון על עוון:

ואמרת רחמיו רבים לרוב עוונותי יִסְלַח:

כי רחמים ואַף עמו ואֶל רשעים ינוח רוגזו:

אַל תאחר לשוב אליו, ואַל תתעבר מיום אֶל יום.  כי פתאום יצא זעמו, וביום נקם תִּסְפֶּה: (דברי שמעון בן סירא)

ובפס' הבא, משה מצווה על העם אשר חזרו מן המלחמה במדיינים, לצאת ממחוץ למחנה שבעה ימים, לוחמים, במלחמה הרגו, וטמאים?

במדבר לא (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם: רש"י מחוץ למחנה - שלא יכנסו לעזרה: מה עניין עזרה, אצל לוחמים שחזרו ממלחמה?  כל הורג נפש - (ספרי) ר"מ אומר בהורג בדבר המקבל טומאה הכתוב מדבר ולמדך הכתוב שהכלי מטמא אדם בחבורי המת כאלו נוגע במת עצמו או יכול אפי' זרק בו חץ והרגו ת"ל וכל הנוגע בחלל מקיש הורג לנוגע מה נוגע ע"י חבורו אף הורג ע"י חבורו:  תתחטאו - במי נדה כדין שאר טמאי מתים שאף לדברי האומרים קברי עו"ג אינן מטמאין באהל שנא' (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין עו"ג קרויין אדם. מודה הוא שהעו"ג מטמאין במגע ובמשא שלא נאמר אדם אלא אצל טומאת אהלים שנא' (במדבר יט) אדם כי ימות באהל:  אתם ושביכם - לא שהנכרים מקבלין טומאה וצריכין הזאה אלא מה אתם בני ברית אף שביכם כשיבואו לברית ויטמאו צריכין הזאה:  האם משה שנתן את התורה, ואת "התורה" שבע"פ,  אינו יודע שעו"ג(עובדי גילולים) אינם קרויים אדם? והאם משה אינו יודע הלכה? רמב"ם הלכות אבל פרק ג הלכה (ג) וכן אם נכנס לאהל טמא שנכנסה לו הטומאה לוקה, אף על פי שעצמה של טומאה בבית אחר, וכבר ביארנו כל האהלים שתכנס להן הטומאה או שתצא מהן ודין הסככות והפרעות, וכל הדברים המביאין את הטומאה והחוצצין בפני הטומאה, ואין זה מהן דין תורה ואי זה מהן מדבריהן הכל בהלכות טומאת מת, ושם ביארנו שאין גויים מטמאין באהל ולפיכך קברותיהם טהורים ומותר לכהן ליכנס לשם ולדרוך על קברותיהם, ואינו אסור אלא שיגע בטומאה או שישאנה כמו שביארנו שם: אדם שנלחם, הרי הרג עם חרב, או עם חץ וקשת, הרי לא נגע ממש בטומאה, וגם כאשר הרג, הרי ההרוג לא מת במיידי, אם כך: מדוע משה לא מפריד בין הלוחמים אשר נגעו בטומאה ממש, לאלה אשר לא נגעו בטומאה ממש? ומצווה משה על כל הלוחמים לצאת מחוץ למחנה?

במדבר פרשת נשא פרק ה

(א) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ:(ג) מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:(ד) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: מתי התבטל ציווי זה? הרי אמרו "חכמים" שכולנו בימים אלה טמאי מתים, אם אנחנו כולנו טמאי מתים? ואם ב"מחנה" אסור לנו להיות? איך נכנסים לבית כנסת שהוא "מקדש מעט"/"בית אלוהים" בתור טמא מת? הרי שם שוכן אלוהים? איך נוגעים ב"ארון הקודש"? ובספר תורה? כאשר בעצם אתה טמא מת?

דברים יח

(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:(יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים: ומה פרוש הציווי לא לדרוש אל המתים? ישעיהו פרק ט (יא) אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכָל פֶּה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה:(יב) וְהָעָם לֹא שָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ וְאֶת יְהֹוָה צְבָאוֹת לֹא דָרָשׁוּ:

ובפס' הבאים מזהיר אלוהים דרך הנביא ישעיהו שיבואו ימים ואנשים ילכו לבקש מהמתים בעד האנשים החיים,

ישעיהו ח

(טז) צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי:(יז) וְחִכִּיתִי לַיהֹוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ:(יח) הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְהֹוָה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יְהֹוָה צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן:(יט) וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים:(כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר: הולכים לקברי אנשים שכאילו צדיקים ומבקשים מהם שיעזרו לאלה החיים? ועל זה אומר הנביא בפס' כ' שזהו דבר אשר אין לו שחר,   ואיך מסתדרים כל הפס' הבאים עם הרעיון האווילי של לבקש ממת שיעזור בבעיות החי?

תהילים ל (י) מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ: מצודות דוד מה בצע - מה תועלת כשישפך דמי. היודך עפר - כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך: אם אינו יכול להודות לאלוהים כשמת, איך צדיקים מבקשים ממנו על עם ישראל? הם אינם יכולים להודות לאלוהים, אבל לבקש ממנו כן בשביל אלו החיים בארץ כן?

תהלים פח

(יא) הֲלַמֵּתִים תַּעֲשֶׂה פֶּלֶא אִם רְפָאִים יָקוּמוּ יוֹדוּךָ סֶּלָה:(יב) הַיְסֻפַּר בַּקֶּבֶר חַסְדֶּךָ אֱמוּנָתְךָ בָּאֲבַדּוֹן:

תהילים  קטו

(טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:(יז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:(יח) וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלם הללויה:

קהלת ג

(יח) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם לְבָרָם הָאֱלֹהִים וְלִרְאוֹת שְׁהֶם בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם:(יט) כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל: האם לא שמע כותב קהלת על כל ההבדלים בין האדם לבהמה? הדיבור?  הנשמה?

(כ) הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל הֶעָפָר: האם לא שמע שלמה שהנשמה עולה לשמים? והאם שלמה כל כך רדוד שמדבר רק על הגוף ולא על הנשמה?

(כא) מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ: לא שמע שלמה על גן עדן וגיהינום? הרי מה זה "מִי יוֹדֵעַ"? כל ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" יודעים, רק שלמה שעליו נאמר במלכים א ג (יב) הִנֵּה עָשִֹיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ:  האם פספס אלוהים וכן קמו "חכמים" "גדולים" משלמה?

(כב) וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו: האם לא רואים מגן העדן? אם כך: כיצד שומעים שם את התפילות על הקברים?  וכיצד מסנגרים אצל האלוהים?

קהלת ט

(ב) הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ כַּטּוֹב כַּחֹטֶא הַנִּשְׁבָּע כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא:(ג) זֶה רָע בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לַכֹּל וְגַם לֵב בְּנֵי הָאָדָם מָלֵא רָע וְהוֹלֵלוֹת בִּלְבָבָם בְּחַיֵּיהֶם וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים:(ד) כִּי מִי אֲשֶׁר יְבֻחַר אל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת:(ה) כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה וְאֵין עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם:(ו) גַּם אַהֲבָתָם גַּם שִׂנְאָתָם גַּם קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה וְחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:  הרי כאשר הולכים לקברי צדיקים, הצדיק עוזר אז יש לו חלק או אין לו חלק?  ומה זה המתים אינם יודעים מאומה הרי הם חיים בגן עדן או גיהינום?  האם שלמה החכם באדם לא ידע את מה שיודעים היום "חכמים" פחותים ממנו? הרי "הדור הולך ופוחת" תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים:

ישעיה פרק ח (יט) וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים:(כ) לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר:

הנביא ישעיהו אומר בנבואתו שיגיעו ימים אשר אנו נלך לבקש מהאלוהים בקשות בשביל האנשים החיים דרך המתים, ובפסוק כ הוא אומר תרשמו זאת לפניכם אם הדבר הזה לא יקרה  דבר כזה טיפשי

שמואל א טו (לה) וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל וַיהֹוָה נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל: שמואל א טז (א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:

שמואל בתור אדם חי לא יכול לעזור לשאול,  שהאלוהים יסלח לשאול, אז מי בתור מת יכול לעזור לאדם ולבקש עליו אצל האלוהים?  ואמרו "חכמים" על שמואל שהיה שקול כנגד משה ואהרון

משלים כדוגמאות

אדם עשה תאונה אל מי באים בטענות אל הרכב או אל הנהג?

אם מת הנהג של רכב בתאונה לאן הולכים לבכות אל מגרש הגרוטאות, או אל הקבר של האדם?

הנמשל של הסיפור הוא: הרי הגוף משמש את הנשמה ככלי, כמו רכב, והנהג הוא הנשמה, ללא הנהג הרכב לא יזוז ממקומו, אנו לא נבוא אל הרכב בטענות, או בבקשות, שיעזור, אם כך: מדוע הולכים בני אדם לקבר ששם מונח הרכב, שבו השתמשה הנשמה, איך יראה אדם שילך למגרש גרוטאות וידבר עם רכבו ויבקש ממנו שיפנה ליצרן שיתן לו עזרה?

עומד אדם באמצע הרחוב, ומכה עם מקל עוברים ושבים, האם מספיק אם לקחנו ממנו את המקל?

האם צריך לשבור את המקל לחתיכות קטנות? או שנכניס את המקל לכלא?

יצאנו מהבית ואמרנו למטאטא שינקה את הבית, לאחר שחזרנו מצאנו שהבית לו נקי, מה לעשות למטאטא?

אדם ורובה - מת אדם מירייה אל מי נבוא בטענות אל הרובה או אל החיל?

שיכור ובקבוק -  מי כאן האשם הבקבוק או השיכור?     נרקומן וסם  -  ומי כאן האשם הסם או הנרקומן?

בכל הדוגמאות האדם שמשמש כנשמה, הוא האשם, ואליו נפנה כאשר יש לנו טענות, ולא לכל הכלים המשמשים אותו, לא המקל הוא המכה, ומטאטא אינו עושה מלאכתו לבד, רובה אינו יורה מעצמו, הבקבוק אינו משקה את השיכור, והסם לא רץ אל הנרקומן.

רק טיפש ילך לשאול את המקל מדוע הרביץ לכל האנשים,   או שילך אל הרובה ויבקש ממנו שיפנה ליצרן שלא יעשה יותר רובים,   או שילך לבקבוק ויבקש ממנו שידבר ביקב שלא ייצרו יותר שיכר.

בית קברות הוא "מגרש גרוטאות", רק שה"גרוטאות" הם של בני אדם, ואין מה לפנות אל "ה"יצרן" דרך ה"גרוטאות".

רמב"ם הלכות אבל פרק ד הלכה ד וחופרין בעפר מערות ועושין כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ופניו למעלה, ומחזירין העפר והאבנים עליו, ויש להן לקבור בארון של עץ, והמלוין אותו אומרין לו לך בשלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות. כסף משנה הלכות טומאת מת פרק ז הלכה (ד) ופירש שם רבינו נפש הוא הבנין שבונים על הקבר וכו'

כסף משנה הלכות אבל פרק ד הלכה ד ומה שכתב ולא יפנה אדם לבקר הקברות זה סיום מ"ש שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר נפש שע"ג קברותיהם ועל ידי כן יהיו נזכרים שאינם צריכים שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים כך פירש הריב"ש לשון זה:

אגרת הגר"א, הגאון רבי אליהו במהור"ר שלמה זלמן  הועתק מספר מסילת ישרים מאת רבינו משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) הכולל את אגרת הרמב"ן, ואגרת הגר"א, ואגרות המוסר מאת הגאון האדמו"ר ישראל סלנטר(ליפקין), מהדורת נצח תל אביב תשי"ז מהדורה מיוחדת של "מפעלי התורה" למען ישיבות ישראל,

ועיקר הגדר בבדידות שלא תצא ח"ו(חס ושלום) מפתח ביתך חוצה, ואף בבית הכנסת תקצר מאוד ותצא, ויותר טוב להתפלל בבית, כי בבית הכנסת אי אפשר להינצל מקנאה ולשמוע דברים בטלים ולשון הרע, ונענשין על זה, כמו שאמרו (שבת ל"ג) "אף השומע ושותק כו'" וכל שכן בשבת ויום טוב שמתאספין לדבר, יותר טוב שלא תתפלל כלל, ותשמור שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל וכל הצרות והעוונות באים מזה,

לא המתים יהללו יה?

תהילים קטו (טז) הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהֹוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:(יז) לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה:(יח) וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלם הללויה: המתים אינם יכולים להלל את האלוהים, אבל לשמוע ולסנגר על החיים אצל האלוהים כן? תהלים פרק פט (מט) מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָּוֶת יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה: ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמה רבי אליעזר אומר כתוב אחד אומר וצדקה תציל ממות וכתוב אחד אומר מי גבר יחיה ולא יראה מות, כיצד יתקיימו שני המקראות הללו, אמור מעתה מי גבר יחיה ולא יראה מות זו מיתה כדרך כל הארץ, וצדקה תציל ממות זו מיתה משונה: מלמד שאין הצדיקים נפטרין מן העולם עד שהוא מוחל להם עונותיהם, ... ד"א זה תלמיד חכם שכל זמן שמתעסק בתורה בחיים ואם נעלם ממנו פרק אחד או דבר מלמודו אינו נפטר מן העולם עד שמלאכי השרת באים בשעת פטירתו וסודרין לפניו כדי שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא, מה פירוש מיתה כדרך כל הארץ? מה פירוש נפטרין/נפטר?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א שאול שאילה זו לעילא מרבי תנחום דמן נוי: מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא? פתח ואמר: אנת שלמה, אן חכמתך אן סוכלתנותך! לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרין זה את זה! דוד אביך אמר +תהלים קטו+ לא המתים יהללו יה ואת אמרת +קהלת ד+ ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת +קהלת ט+ כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת! לא קשיא, הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שכיון שמת - בטל מן התורה ומן המצות, ואין להקדוש ברוך הוא שבח בו, והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב +תהלים פח+ במתים חפשי - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות. ודקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו - שכשחטאו ישראל במדבר עמד משה לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר כמה תפלות ותחנונים לפניו ולא נענה, וכשאמר +שמות לב+ זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך - מיד נענה, ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו? דבר אחר: מנהגו של עולם, שר בשר ודם גוזר גזרה ספק מקיימין אותה ספק אין מקיימין אותה, ואם תמצי לומר מקיימין אותה - בחייו מקיימין אותה, במותו - אין מקיימין אותה. ואילו משה רבינו, גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות, וקיימות הם לעולם ולעולמי עולמים. ולא יפה אמר שלמה ושבח אני את המתים וגו'? אדם שמת חופשי מהעיסוק בתורה ובמצוות אבל יכול לבקש מהאלוהים על אדם אחר שחי? המת לא יכול לעסוק בדברי תורה אבל יכול להיות מליץ יושר לאדם חי? הרי איך מסתדרת הגמרא הזו עם הרעיון של ללכת לקבר של צדיק מת ולבקש ממנו שיהיה מליץ לפני האלוהים על אדם חי? שהרי אם אינו יכול עוד לעסוק בתורה ובמצוות, הרי שאינו יכול בעצם לדבר או לבצע פעולה כל שהיא, אז איך הוא יכול לדבר עם האלוהים, ואינו יכול להלל ולשבח לאלוהים?

בראשית טו (א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:--- (טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: רש"י ואתה תבוא - ולא תראה כל אלה: אי אפשר לראות מלמעלה(מגן עדן, הרי זה אברהם, אבי שושלת "הצדיקים") אבל לשמוע שומעים? הרי אם אתה הולך לקבר של "צדיק" אתה מבקש ממנו שיסנגר עליך אצל האלוהים?

עולם הבא ללא משא ומתן?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א מרגלא(שגור) בפומיה(בפיו) דרב: [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: +שמות כ"ד+ ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

אין משא ומתן? אם כך: איך מבקשים מצדיק מת שיסנגר בשמים? שהרי הסנגוריה היא סוג של משא ומתן,

שכל טוב (בובר) בראשית פרק מג ד"ה כח) ויאמרו. לו

שואלין על החיים לשלום ולא על המתים,

ילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ רמז קנ ד"ה ויאמר השלום אביכם

שואלין על החיים ואין שואלין על המתים,

ישעיהו סה (א) נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי:(ב) פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל הַיּוֹם אֶל עַם סוֹרֵר הַהֹלְכִים הַדֶּרֶךְ לֹא טוֹב אַחַר מַחְשְׁבֹתֵיהֶם:(ג) הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים:(ד) הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר ופרק וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם:(ה) הָאֹמְרִים קְרַב אֵלֶיךָ אַל תִּגַּשׁ בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ אֵלֶּה עָשָׁן בְּאַפִּי אֵשׁ יֹקֶדֶת כָּל הַיּוֹם:(ו) הִנֵּה כְתוּבָה לְפָנָי לֹא אֶחֱשֶׁה כִּי אִם שִׁלַּמְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי עַל חֵיקָם:(ז) עֲוֹנֹתֵיכֶם וַעֲוֹנֹת אֲבוֹתֵיכֶם יַחְדָּו אָמַר יְהֹוָה אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל הֶהָרִים וְעַל הַגְּבָעוֹת חֵרְפוּנִי וּמַדֹּתִי פְעֻלָּתָם רִאשֹׁנָה על אֶל חֵיקָם: