שרה זו יסכה
בראשית יא (כז) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט:(כח) וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים:(כט) וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:(ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד:(לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
כתר יונתן ויקחו אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מִלכה בת הרן אביה של מִלכה ואביה של יסכה היא שרי:
רש"י יסכה - זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה. ועוד יסכה לשון נסיכות, כמו שרה לשון שררה: בהנחה שנכון פירוש זה, מדוע הסתירה זאת תורה? מדוע לא נאמר על שרה אשת אברהם שהיא בת הרן, כמו שנאמר על מִלְכָּה אשת נחור שהיא בת הרן? אם לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" יסכה זו שרה, מדוע לא מזכיר הכתוב שהיא אחות לוט? מדוע הוא קורא לה פתאום בשם אחר? ובפס לא' כתוב "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ" את אברהם ולוט מזכיר הכתוב כבנו ונכדו של תרח, ואילו את שרה רק ככלתו מדוע? הרי היא כביכול נכדתו של תרח גם? ובהנחה שנסכים עם כל הפרשנות הזו, הרי אברהם אומר בבראשית כ (יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה: איך בדיוק זה מסתדר? היא נכדה של אביו ולא בתו? מדוע גם האבן עזרא אינו מקבל פירוש זה? האם האבן עזרא קיבל "מסורת" שונה מזו שקיבלו רש"י ו"חכמים" אחרים?
אבן עזרא בראשית שיטה אחרת - פירוש יא (כט) וככה נעשית בשנות אחז, על כן דרך הפשט שפרשת יהודה (בראשית לח) לפני מכירת יוסף. וגם יסכה איננה שרה. ואילו היתה היא, היה כתוב בת בנו, כאשר אמר לוט בן בנו (ברא' יא לא). רק אמר שרי כלתו ואין ראיה מדברי אברהם: וגם אמנה אחותי בת אבי היא (ברא' כ, יב), כי הוא דחה אותם כאשר דחה את נעריו, שלא יבואו עמו ולא יניחוהו לקשור את בנו, ואמר: נשתחוה ונשובה אליכם(שם כב, ה), ובדעתו להעלותו עולה, וככה רבקה, כי אילו היתה רק שלש שנים, איך השקתה גמלים עשרה? ומה טעם לכתוב בתולה ואיש לא ידעה (ברא' כד, טז)? ועוד ונשאלה את פיה (ברא' כד, נז). והאומר כי הדור הראשון היו חזקים, הדבר הפוך. כי הנה ראינו מאדם ועד נח שהיו חיים קרוב מאלף שנים, והנה לא מצאנו אחד מהם שהוליד פחות מחמש וששים שנה. וכתוב: והחוטא בן מאה שנה יקולל (ישע' סה, כ). ומימות נח ושחיו. אחרי פלג קרוב ממאתים שנה לא הוליד אחד מהם פחות מתשע ועשרים. כי המערכת שמורה. כי הנה ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהל' צ, י) כאשר היו בימי אחז. ויוליד הנער והוא בן שלש עשרה (מ"ב, טז, ב; יח, ב). ומה שנאמר כי נקראה שרה יסכה בעבור שסכה ברוח הקדש, דרך דרש הוא או סברא, לא קבלה, ואין זה דבר מצוה:
רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:
