בַּכֹּל = בת לאברהם? בַּכֹּל = יצחק? האם לא קיבלו כל הפרשנים "מסורת" אחת, מי או מה פירוש המילה בַּכֹּל?
בראשית כד (א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: איך מסתדרים הפרושים/פרשנויות למילה "בַּכֹּל" עם הכתוב שאלעזר עבד אברהם היה "הַמֹּשֵׁל" שולט ב"בְּכָל"? האם אליעזר היה אחראי על בת אברהם?
רש"י בראשית כד (א) ברך את אברהם בכל - בכל עולה בגימטריא בן, ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו אשה:
רש"י מסכת בבא בתרא דף יז עמוד א בכל מכל כל - באברהם כתיב (בראשית כד) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם /בראשית/ כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם /בראשית/ לג) וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה.
רש"י מסכת יומא דף כח עמוד ב איצטגנינות - וה' ברך את אברהם בכל - איצטגנינות גדולה היתה בלבו, וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו לשאול במזלות. האם רש"י שכח את פירושו לפס' בבראשית, ששם בכל הוא יצחק, הרי כאן בגמרא הוא טוען ש"בכל" = אצטגנינות רבה?
אבן עזרא בראשית כד (א) וד' ברך את אברהם בכל באורך ימים ועושר וכבוד ובנים, וזו כל חמדת האדם. ודרש שבתו היתה שמה בכל צריך להוסיף בי"ת משרת: האבן עזרא טוען שזה מדרש שיש בת, הרי זו גמרא = "תושב"ע" כביכול? האם הגמרא היא גם דרש ולא תורה למשה מסיני?
רמב"ן בראשית כד (א) ברך את אברהם בכל - בעושר ונכסים וכבוד אורך ימים ובנים, וזאת כל חמדת האדם (אבן עזרא). והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה: היכן החכמה אם העתיק הרמב"ן את האבן עזרא?
ולרבותינו בזה ענין נפלא. אמרו (ב"ב טז ב) וה' ברך את אברהם בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם, וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם, כי האשה ברשות בעלה, ואברהם לא יחפוץ שיצא זרעו הכשר משרה אשתו חוצה לארץ, ואף כי יעבוד עבודה זרה. ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא (שם קמא א), והיא הברכה בכל, כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר. ובאו אחרים והזכירו שם הבת: ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה, שיאמר הכתוב כי ברך אתו השם בבת אחת ששמה כך: האם ר' מאיר לא קיבל את ה"מסורת" שקיבל ר' יהודה ואחרים? והפרשנים נקראים חכמים? נשאלת השאלה, מה והיכן החכמה? אם העתיק הרמב"ן את הגמרא? האם הדוור שמעביר את דברי הדואר נחשב לחכם, בהנחה שהעביר ספר חוכמה מעיר לעיר? תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב +בראשית כ"ד+ וה' ברך את אברהם בכל - מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה; האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת"? מי היא או מהפירוש המילה "בַּכֹּל"? האם גם אני שהעתקתי את מה שכולם כתבו נחשב עכשיו לחכם? בהנחה שנכון הקשקוש ש"בכל"= בת לאברהם? איך מסתדרים הפס'? בראשית כד (א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: האם אליעזר "הַמֹּשֵׁל" שולט ב"בְּכָל" = בתו של אברהם? ובהנחה שנכון ובת הייתה לאברהם ו"בְּכָל" שמה, מדוע אם כך: לא נכתב "וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בבַּכֹּל" הרי חסרה ה"ב"?
איך מסתדרת הגמרא למעלה והויכוח בין "חכמים", עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. האם בגמרא ש"ניתנה" בסיני מהאלוהים למשה, עוד לא הוחלט, אם הייתה בת או לא הייתה בת לאברהם? איך זה שרש"י מבין אחרת מהגמרא, הרי רש"י טוען ש"בכל" = גימטרייה של בן? והגמרא אפילו לא מעלה אפשרות כזו של בן, והוויכוח בגמרא הוא אם יש בת או אין? האם אלוהים שנתן לנו את התורה כתב בעברית התכוון לרמוז לנו בגימטרייה ביוונית? (גִּימַטְרִיָה: זוהי מילה יוונית, והיא מתן פרשנות למילה או למחרוזת מילים לפי סכום ערכן המספרי של האותיות, לאחר שהומרו למספרים,)
מדוע הסתיר כותב התנ"ך את הבן/בת של אברהם? מדוע רש"י אינו מתייחס לזה שיש לאברהם עוד בנים, אם כך: מה עניין "בְּכָל" = בן יחיד, כאשר יש בנים רבים? הרי מה עם הבן השני, ישמעאל, מְהָגָר? ומה עם שאר הבנים, מקטורה? ואיך זה שגם אצל הרמב"ן "בכל" זו בת? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת"?
בראשית כד (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי:(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:(ד) כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: מדוע לא מנצל אברהם את ההזדמנות שהוא שולח את עבדו אליעזר להביא אישה ליצחק, שיביא כבר גם חתן לבתו "בַּכֹּל"? מדוע חסך מאיתנו כותב התורה עם מי התחתנה "בַּכֹּל" בתו של אברהם? ואיך מסתדרות המשנה והגמרא(למטה) "מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה" עם ההלכה הבאה, האם אברהם לא קיים את ההלכה? רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה (כח) לא יישא אדם בת עם הארץ - שאם מת או גלה, בניו עמי הארץ יהיו, שאין אימן יודעת כתר התורה. ולא ישיא בתו לעם הארץ - שכל הנותן בתו לעם הארץ, כמי שכפתה ונתנה לפני הארי, מה ארי דורס ואוכל, אף עם הארץ מכה ובועל; ואין לו בושת פנים. ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכמים - שאם מת או גולה, בניו תלמידי חכמים; וכן ישיא בתו לתלמיד חכמים - שאין דבר מגונה ולא מריבה, בביתו של תלמיד חכמים: הרי עם מי נישאה בת אברהם? האם נישאה לכנעני? הרי לא שמענו על בניה, נכדיה, או כל צאצא אחר שלה?
רשב"ם בראשית כד (א) בא בימים - והרי הגיע עת להשיא את בנו בחייו: ברך את אברהם [בכל] - להודיע האמור לפנינו שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חוסר נשים בארץ כנען שלא יהו רוצין להזדווג לו, שהרי נתברך בכל וכל העולם מתאוים להזדווג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד וי"י ברך את אדוני מאד ויגדל, ולכך הוצרך לפרש תחילה ברך את אברהם בכל. כמו וחם [הוא] אבי כנען: האם הרשב"ם אינו מקבל את פירשו של סבא רש"י? הרי הוא מביא פירוש אחר למילה "בַּכֹּל"?
משנה מסכת קידושין פרק ד משנה יד [יג] וכן הוא אומר באברהם אבינו עליו השלום (בראשית כ"ד) ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה שנאמר (שם /בראשית/ כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א וכן הוא אומר באברהם אבינו: +בראשית כד+ ואברהם זקן... וה' ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמ': +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב +בראשית כ"ד+ וה' ברך את אברהם בכל - מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת; רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת; אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה;
תלמוד ירושלמי מסכת קידושין פרק ד דף סו טור ב וכן אתה מוצא באבינו אברהם ששימר את התורה עד שלא באת לעולם שנא'מר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי אף גידלו ובירכו בנערותו ונתן לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מהו אומ'ר ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ובזקנותו מהו אומר ואברהם זקן בא בימים ויי' ברך את אברהם בכל,
בראשית רבה (וילנא) פרשה נט ז וה' ברך את אברהם בכל, ר' יודן ורבי נחמיה, רבי יודן אמר שנתן לו נקבה אמר לו רבי נחמיה עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו בת כל עיקר, ר' לוי אמר תלת(3), בכל, שהשליטו ביצרו, בכל, שעשה ישמעאל תשובה בחייו, בכל שלא חסר קלרין שלו כלום, ר' לוי בשם ר' חמא אמר בכל שלא חזר ונסה אותו. כל אחד ממציא פירוש למילה? האם אין איזו "מסורת" פירושים מדויקת לגבי הכתוב בתורה?
מדרש תנחומא (בובר) פרשת חיי שרה סימן ו וה' ברך את אברהם בכל (שם /בראשית/ כד א), מהו בכל, עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה, כיצד ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה, הוי וה' ברך את אברהם בכל. ד"א מהו בכל, בזכות המעשרות, שנאמר ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ), אף יצחק [נתברך] בזכות המעשרות, [שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' (שם /בראשית/ כו יב), ואומר ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם /בראשית/ כז לג), אף יעקב נתברך בזכות המעשרות] שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם /בראשית/ כח כב), הוי וה' ברך את אברהם בכל.
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק כד וה' ברך את אברהם בכל. ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא אמר שלא חזר ונסה אותו, ר' נחמיא אומר שלא נתן לו נקבה כל עיקר:
ילקוט שמעוני תורה פרשת חיי-שרה רמז קג וה' ברך את אברהם בכל, אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל,
זוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קל עמוד ב דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל, מאי בכל? אתר דנהרא דלא פסקי מיומי לעלמין,
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף ריט עמוד א בת יהבה לאברהם דכתיב (בראשית כ"ד) ויי' ברך את אברהם בכל, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ואמא רביעא עלייהו דינקא להו, הבאתי כמה פירושים המופיעים בזוהר לגבי המילה "בַּכֹּל", וזה רק כדי להוכיח שאפילו כותב הזוהר אינו יודע, הרי היה צריך להיות עם תשובה אחה, ולא עם כמה פרושים, זה שלא הבאתי בשאר המדרשים את כל הפרושים המקבילים אצל כולם, וזה אינו אומר שאין באחרים את אותו ההבל של מבחר פרושים, ומה שנותר שכל אחד יבחר לו את הפירוש הנחמד בעיניו?
זוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף לו עמוד א ומ"ל דהאי פתח האהל אתבסם לקבליה דאברהם דכתיב (שם כד) ויי' ברך את אברהם בכל, דאתבסם בחס"ד מדאתגלייא יו"ד, אמר רבי אבא והוא יושב פתח האהל כמה דכתיב ויי' ברך את אברהם בכל, דדא הוא פתחא קדישא כתרא עשיראה,
זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף פג עמוד ב אמר ר' יצחק לאכללא אברהם דכתיב (בראשית כד) ויי' ברך את אברהם בכל, הדברים לאכללא שאר כתרין דאתכסיין, האלה אינון דאתגליין,
זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכו עמוד א ויי' ברך את אברהם בכל באותו המשרה (נ"א המעשר) שנתן לו הקב"ה משמו שהיא אות ה"א שבו נברא העולם,
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת לך לך דף מב עמוד א א"ר יהודה מהו מכל הוא שכינתו של מקום. דהא תנינן א"ר ברכיה מד"כ וה' ברך את אברהם בכל שהשרה שכינתו עמו.
פירושי סידור התפילה לרוקח [סה] שים שלום עמוד שנט ברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך כלומר ברכינו כאברהם שנקרא אחד [שנאמר אחד] היה אברהם, שברכת אותו וה' ברך את אברהם בכל. באור פניך כלומר בסבר פנים [יפות], כמו באור פני מלך חיים. כי במאור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים,
האם כולם קיבלו פירושים ב"מסורת" מאבותיהם, אשר קיבלו ממשה, שקיבל מאלוהים, ולכל אחד "מסורת" אחרת?
אם כך: מה או מי היא "בַּכֹּל"? בן? בת? עושר נכסים וכבוד? סבר פנים? ואברהם אבינו קיים את כל התורה?
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הכול ניתן מהאלוהים למשה בסיני, עם כל המחלוקות? האם אלוהים עוד לא החליט מה בדיוק קרה?
רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:
