|
כתובה מדרבן? לא מתורה? ו"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" עוד לא החליטו מאין?
תלמוד בבלי מסכת שבת דף יד עמוד ב . שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה,
תלמוד בבלי מסכת שבת דף טז עמוד בשמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה
איך מסתדרת הגמרא כאן עם הגמרא הבאה?תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא פסוק (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: הרי אם הגמרא ניתנה בסיני וממשה, איך שמעון בן שטח תיקן כתובה? ומדוע בהמשך יש וויכוח אם הכתובה מדרבנן=חכמים או אורייתא=תורה?
רמב"ם הלכות אישות פרק י הלכה ז
וצריך לכתוב ד כתובה קודם כניסה ה לחופה ואחר כך יהיה מותר באשתו, והחתן נותן שכר הסופר, וכמה הוא כותב לה, אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים, ואם בעולה אין כותבין לה פחות ממאה דינרים, וזה הוא הנקרא עיקר כתובה, ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף, ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים, לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד, ו וחכמים הם שתיקנו כתובהזלאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה.
רמב"ם הלכות אישות פרק י הלכה יא
המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדיין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין, ואם מת או גרשה גובה עיקר כתובתה מבני חורין ואינה גובה תוספת כלל הואיל ולא כנסה, * אבל אם ארס ולא כתב כ לה כתובה ומת או גרשה והיא ארוסה אין לה כלום ואפילו העיקר שלא תיקנו לה עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב, והמארס את בתו וכתב לה כתובה ומת או גרשה כשהיא נערה כתובתה לאביה כמו שביארנו.
רמב"ם הלכות אישות פרק יא הלכה יד
חכמים הם שתיקנו עיקר כתובה לאשה והם התקינו ואמרו שכל הטוען טענת בתולים והאשה מכחשת אותו נאמן, ועליה להביא ראיה לא על האיש, שחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה והופך שמחתו אבל.
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת כתובות פרק יג משנה יא
ואם לא רצתה היא תצא בלא כתובה ואם לא רצה הוא יוציא ויתן כתובה. וקפוטקיא, "ט'מיאט". המשיל בה מחמת קרבתה לארץ ישראל. ולפי שהכתובה דרבנן הקילו בה ומשלם פעמים לפי מקום הנשואין ופעמים לפי מקום הגרושין. והולכין בכל זה להקל עליו בתשלום. ורבן שמעון בן גמליאל אומר משלם לפי מקום השעבוד מפני שהוא סובר כתובה דאוריתא. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת כתובות פרק יג משנה יא
קפוטקיא - היא כפתור. וקורין לה בערבי דמא"ת. ומעותיה גדולות ושוקלות יותר משל ארץ ישראל. ומשום דכתובת אשה מדברי סופרים, הקלו בה לפרוע אותה בפחות שבמעות. ורבי שמעון בן גמליאל סבר כתובה דאורייתא, ומשום הכי אזיל בה לחומרא. ולית הלכתא כוותיה:
לחם משנה הלכות מלכים פרק ד הלכה ד
נשים בכתובה וקידושין פלגשים בלא כתובה וקידושין וכו'. מדברי רש"י ז"ל בפירוש החומש בפרשת חיי שרה נראה דגורס פלגשים קידושין בלא כתובה והקשה לו הרמב"ן ז"ל דאינו כן אלא דפלגש הוי בלא קדושין וכגירסת רבינו דכתובה הוי מדרבנן. וא"ת לגירסת רבינו למה הוזכרו כתובה אם אינו נקרא פלגש אלא בלא קידושין אבל בקידושין הוי אשה א"כ למה לי כתובה ועוד דהא רבינו פסק בהלכות אישות פ"י דכתובה דרבנן וא"כ היכי קאמר דהוי בלא קידושין וכתובה דכתובה אינה מעלה ומוריד כיון דהוי מדרבנן. וי"ל דאין הכי נמי דלגירסת רבינו והרמב"ן ז"ל קידושין הם עיקר ומה שהוזכרו כתובה הוא משום דכן דרך דרבנן תיקנו לנשואה כתובה הזכירוה אבל אין הכי נמי דאינה מעלה ואינה מוריד כלל. והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל הקשה שם בפירושו על רש"י ז"ל על גירסת רבינו דהיכי אמרו במדרש דאחיתופל התיר ג"ע במה שעשה לאבשלום שישכב עם פלגשי אביו הא כיון דאין כאן קידושין אינו גילוי עריות. וי"ל דכיון שפילגש של מלך אסורה להדיוט וכדכתב שם רד"ק ועוד דהוא פלגש אביו ומכוער הדבר ככתוב שם אע"ג דלא הוי גילוי עריות ממש הוי אביזרייהו דג"ע ודמי להו. ותדע לך דהרי אמרו (סנהדרין ע"ה א) בההוא שהעלה טינא בלבו על אשה פנויה ואמרו שתדבר עמו אחורי הגדר ולא רצו חכמים מפני שהוא גילוי עריות וכמו שאמרו ביומא פרק יוה"כ א"כ ודאי כל דהוי אביזרייהו דגילוי עריות נקרא ג"ע:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נו עמוד א קסבר רבי יהודה: כתובה דרבנן, תלמוד בבלי מסכת כתובות דף נו עמוד ב קסבר ר' מאיר: כתובה דאורייתא. האם רבי מאיר ורבי יהודה לא קיבלו אותה "מסורת" תושב"ע?
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב
נשא אשה כו'. הא גופא קשיא, קתני: נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא - נותן לה ממעות ארץ ישראל, אלמא בתר שיעבודא אזלינן; אימא סיפא: נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל - נותן לה ממעות ארץ ישראל, אלמא בתר גוביינא אזלינן! אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן, קסבר: כתובה דרבנן. ......, רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לה ממעות קפוטקיא. קסבר: כתובה דאורייתא. האם רבה ורבי שמעון בן גמליאל לא קיבלו אותה "מסורת" תושב"ע?
איך כל ה"חכמים" האלה, ולא יודעים מאין כתובה? מדרבן? או דאורייתא? קיבלו "מסורת" תושב"ע מהאלוהים בסיני שמסר למשה ומשה שמסר להם, והם מעבירים מאחד לאחד במשך דורות "מסורת" בלי לאבד הלכה אחת, וכתובה אינם יודעים אם היא מהתורה או ש"חכמים" לפניהם המציאו אותה?
ואם כתובה מדרבנן אז מה פרוש אצל דוד כתובה בנשיו ובפילגשיו? דוד אחרי "חכמים" או לפני "חכמים"? ואיך מסתדר שהגמרא משמים ונאמר שם בתלמוד בבלי מסכת שבת דף יד עמוד ב . שמעון בן שטח תיקן כתובה לאשה, דוד קיים ושמעון בן שטח תיקן? הרי אם דוד קיים אז דוד תיקן? או שאולי הגמרא אינה משמים ואם נאמר בה ששמעון בן שטח תיקן אז זה בלוף? שהרי דוד כבר מקיים ושמעון בן שטח אפילו עוד לא נחשב כזירעון? ואיך זה שיש חלק מ"חכמי" הגמרא שטוענים שהגמרא מדרבנן וחלק טוענים שהגמרא מדאורייתא הרי מישהו מהחכמים טועה? יש בחכמי בגמרא שטעו?
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א מאי נשים ומאי פלגשים? - אמר רב יהודה אמר רב: נשים, בכתובה ובקידושין, פלגשים - בלא כתובה ובלא קידושין. אמר רב יהודה אמר רב: ארבע מאות ילדים היו לו לדוד, וכולן בני יפת תואר היו, ומגדלי בלוריות היו, וכולן יושבין בקרונות של זהב, ומהלכין בראשי גייסות היו, והם היו בעלי אגרופין של בית דוד.
ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קמא
בירושלים הוה דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לה בלבה ואר"י(ואמר רב יהודה) ואיתימא רב יוסף שקלתה מיכל למטרפסה. אלא אימא עד אותו מעשה היה לה מכאן ואילך לא היה לה, והכתיב ויקח עוד דוד נשים ופלגשים בירושלים, למלויי י"ח. מאי נשים ומאי פלגשים, אר"י א"ר(אמר רב יהודה אמר רב) נשים בכתובה ובקדושין, פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אר"י א"ר(אמר רב יהודה אמר רב) ת'(400) ילדים היו לו לדוד כלם בני יפת תואר היו והיו מגדלי בלורית ומהלכי בראשי גייסות והן היו בעלי אגרופין של בית דוד:
רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר:
| 
