אברהם באגדה 1

ספר האגדה פרק מעשי אבות

בשעה שנולד אברהם אבינו עמד כוכב אחד במזרח ובלע ארבעה כוכבים לארבע רוחות השמים אמרו חכמיו לנמרוד בן נולד לתרח בשעה זו שעתידה לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגנו מיד שגר נמרוד אצל תרח אמר לו בן נולד לך אמש תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב אמר לו תרח אמשול לך משל למה הדבר דומה לסוס אחד שאמרו לו נחתוך ראשך ונתן לך מלא הבית שעורים אמר הסוס להם שוטים אם תחתכו ראשי מי יאכל השעורים ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב השיב לו המלך מדבריך אני מכיר שבן נולד לך אמר לו תרח בן נולד לי ומת מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלוש שנים זימן לו הקב"ה שני חלונות מן האחד יוצא שמן ומן השני סולת

כשהיה בן שלוש יצא מן המערה הרהר בליבו מי ברא שמים וארץ ואותי התפלל כל היום כלו לשמש לערב שקע השמש  במערב וזרחה הלבנה במזרח כשראה הירח והכוכבים סביב לירח זה שברא השמים והארץ ואותי והכוכבים האלה שריו עמד כל הלילה בתפילה לירח לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח אמר אין ביד אלו כח אדון יש עליהם אליו אתפלל ולו אשתחווה

אמר רבי שמעון בר יוחאי אברהם אבינו אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד תורה אלא זמן לו הקב"ה שתי כיליותיו כעין שני כדים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחוכמה כל הלילה רבי לוי אמר מעצמו למד תורה האם רב שמעון ורב לוי לא קיבלו את אותה "מסורת" אגדה? הרי אם אגדה לא קיבלו ב"מסורת" מדויקת? מדוע "תורה" שבע"פ" קיבלו ב"מסורת" מדויקת?

בית אביו של אברהם היו עושים צלמים ומוכרים בשוק יום אחד הגיע לאברהם למכור נתן לו תרח אביו קופות של אלוהות והושיבו בשוק... ההמשך שאברהם לא מכר כלום מפסלי אביו, וגרם לאנשים לא לקנות פסלים.

באותה שעה נטל אברהם את כל האלוהות והלך והביא אותם אצל תרח אביו אמרו שאר בניו לתרח אביהם אברהם זה אינו יכול למכר אלוהות באו ונעשנו כומר אמר להם אברהם מה מלאכתו של כומר אמרו לא עובד ומשמש לפני אלוהות מקריב לפניהם מאכילם ומשקם עשאוהו כומר מיד נתן אברהם לפניהם מאכל ומשתה אמר להם קחו איכלו טלו ושתו שתטיבו לבני אדם ולא היה בהם אחד שנוטל כלום מיד פתח אברהם ואמר פה להם ולא ידברו עיניים להם ולא יראו אזניים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון ידיהם ולא ימישון רגליהם ולא יהלכו באה אישה אחת בידה קערת סולת אמרה לו הקרב לפניהם עמד ונטל מקל ושבר כל הפסילים ונתן המקל ביד הגדול שבהם כיון שבא אביו אמר מי עשה להם כך אמר לו באה אישה אחת ובידה קערה סולת הקרבתי לפניהם ורבו בניהם ועמד זה הגדול ושבר כולם אמר לו מה אתה משטה בי כלום יכולים הם אמר לו ישמעו אוזניך מה שפיך אומר,      נטלו תרח ומסרו לנימרוד אמר לו נימרוד לאברהם אתה אברהם בן תרח אמר לו הן אמר לו וכי אין אתה יודע שאני אדון כל המעשים והחמה והלבנה והכוכבים והמזלות ובני אדם מלפני יוצאים כולם ואתה למה איבדת יראתי באותה שעה נתן הקב"ה בינה לאברהם ואמר לנמרוד רצונך אומר דבר לגדולתך אמר לו אמור אמר אברהם מנהגו של עולם שמיום שנברא העולם החמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב למחר תהא מצווה את החמה שתצא במערב ותשקע במזרח ואני מעיד בך שאדון העולם אתה, ועוד בודאי כל הנסתרות גלויות לך אם כן אמר לי מה יש בליבי? ומה אני עומד לעשות? באותה שעה הניח אותו רשע ידו על זקנו והיה מתמה בליבו ואמר לו אברהם אל תתמה בליבך לא אדון העולם אתה, בנו של כוש אתה, ואם אדון העולם אתה למה לא הצלת את אביך מן המיתה, אלא כשם שלא הצלת את אביך מן המיתה כן אתה לא תנצל, מיד קרא נמרוד לתרח ואמר לו מה יהא דינו של בנך זה שאבד אלוהות שלי אין דינו אלא שרפה אמר לאברהם השתחווה לאש ותנצל אמר לו אברהם אשתחווה למים שמכבים את האש אמר לו נמרוד השתחווה למים אמר לו אשתחווה לענן שטעון מים אמר לו השתחווה לענן אמר לו אשתחווה לרוח שמפזר הענן אמר לו השתחווה אמר לו אשתחווה לאדם שסובל הרוח אמר לו נמרוד אתה משיאני בדברים אני איני משתחווה אלא לאור הרי אני משליכך לתוכו יבוא אלוהיך ויצילך הימנו מיד הוציאוהו וכפתוהו ועקדוהו והינחוהו על גבי אבן והיקיפו עצים מארבע רוחותיו חמש אמות לכל צד וגבהם חמש אמות והציתו בהם אור באותה שעה באו שכניו ובני עירו של תרח ואמרו לו בושה וכלימה אותו בן שהית אומר עליו שהוא יורש עולם הזה ועולם הבא שרפו נמרוד מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וירד והיצלו,

הרי אם לפי אגדה זו היה אברהם בן שלוש כשהכיר באלוהים השולט בעולם? אם כך: מדוע הסכים לעבוד אצל אביו בעבודת אלילים? הרי היה צריך להתנגד מלכתחילה? הרי לפי הגמרא בשבע מצוות בני נח איסור עבודה זרה היא מצווה ראשונה? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נו עמוד ב דתנא דבי מנשה: שבע מצות נצטוו בני נח: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, גזל, ואבר מן החי, סירוס, וכלאים. רבי יהודה אומר: אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ורב יהודה טוען שאדם הראשון כבר קיבל את הציווי איסור עבודה זרה, האם לא ידע זאת אברהם? הרי לפי אגדה זו שמעון בר יוחאי אמר שאלוהים זימן לאברהם את שתי כליותיו שילמדוהו תורה, אם כך: מדוע לא מתנגד אברהם לא לעבוד בבית עבודת אלילים מלכתחילה למרות איסור תורה שלמד מכליותיו? 

איך מסתדרת אגדה זו על אברהם, שהכיר את בוראו, ועבד אותו מגיל 0 או מגיל 3 עם הפירוש לפס' הבא? בראשית כ פרשת וירא (יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה: רש"י אחותי בת אבי היא - ובת אב מותרת לבן נח שאין אבות לעוע"א(לעובדי עבודת אלילים). מה פירוש אין אבות לעובדי עבודת אלילים(עבודה זרה)? האם שרה ואברהם היו עובדי אלילים? הרי מדוע אומר אברהם ששרה אחותו מאביו, אם אין אבות לגויים? האם שרה גויה? האם אברהם גוי? האם אברהם ושרה קיימו רק מצוות בני נח ולא מצוות תורה? וכל זאת למרות שאברהם מכיר את אלוהים מגיל 0 או מגיל 3, תלוי במספר האגדה? האם המלאך שלימד את אברהם לא לימד את אברהם תורה שבכתב אלא רק שבע מצוות בן נח?

ואיך מסתדרים סיפורי אגדה אלה אחד עם השני? הרי בפעם הראשונה מציל תרח את בנו? ובפעם השניה מסגיר אותו? זאת למרות שכביכול שיודע תרח שבנו הולך לשנות עולם? אחרת מה הסיפור על השכנים המלגלגים על תרח?

איך זה לאחר שראו כל עובדי האלילים שאברהם ניצל מאש התופת, אינם "חוזרים" כולם "בתשובה"?

איך אברהם שהיה ילד, אינו פוחד מנימרוד, ואברהם כאשר התבגר והוא בן מעל 75 שנה פוחד שהמצרים יהרגו אותו על אישתו היפה? מה קרה לאמונה אברהם אינו סומך יותר על האלוהים? ואם בפעם הראשונה במצרים אברהם פוחד, מדוע שוב עם אבימלך הפלשתי עושה אברהם את אותו הדבר, כשהוא כבר יודע שהאלוהים עוזר לו בעניין זה? או שאברהם אינו מאמין באלוהים שיעזור לו בשנית? אם כך מדוע אברהם מסכן את חייו וחיי אשתו שרה?

ובעניין ממי למד אברהם? מדוע שני "החכמים" שמעון בר יוחאי ולוי אינם מתואמים בגרסותיהם? אולי מפני שכל אחד בדה את גרסתו ממוחו הקודח?

על יעקב נאמר שלמד בבית מדרשם של שם ועבר, אם כך: מדוע לא הלך אברהם ללמוד אצלם?

ואיך לא סוגר נימרוד את בית מדרשם של שם ועבר, הרי הם היו לפני נימרוד? ומה למדו בבית מדרשם של שם ועבר? ואם יש בית מדרש לשם ועבר, איך לפי האגדה אברהם הוא הראשון שהכיר במציאותו של האלוהים?

בראשית כ (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:(יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא:  על איזה אלוהים מדבר אברהם? הרי בבית אביו עבדו אלילים? אם כך: מה זה "הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים"? מי האלוהים שהטעו את אברהם בבית אביו? בבית אביו של אברהם היו אלילים, אם כך: האם אברהם מאמין לאלילים וּלְמָה שהם אומרים?

בראשית טו (יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדלָה נפֶלֶת עָלָיו:(יג) וַיּאמֶר לְאַבְרָם יָדעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:(יד) וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבדוּ דָּן אָנכִי וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: מתי חזרו אבותיו של אברהם בתשובה? הרי אברהם הולך לגן עדן, ואבותיו שלאברהם  לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" הם עובדי אלילים ולגיהינום? ובהנחה ש"חזר" תרח "בתשובה", מי הם "אֲבתֶיךָ" ברבים, שעליהם מדבר כותב התורה? כמה אבות היו לאברהם? ואיך מסתדרת "התושב"ע" עם "האבות" של אברהם? תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מח עמוד ב רבי יוסי אומר: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי,  רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה (ט) הגויים, אין אסור עליהן משום ערווה אלא אימו, ואשת אביו, ואחותו מאימו, ואשת איש, וזכר, ובהמה, כמו שיתבאר בהלכות מלכים ומלחמות; אבל שאר עריות, מותרות להן:

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

הלכה (י) גוי שנתגייר ועבד שנשתחרר, הרי הוא כקטן שנולד, וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי או כשהוא עבד, אינן שאר בשר; ואם נתגייר הוא והן, אינו חייב על אחת מהן משום ערווה כלל:

+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++ האם כותב התורה אינו יודע הלכה? האם כותב התורה אינו מבין ש"האבות" של אברהם, אינם אבותיו? הרי מה פירוש הכתוב "וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבתֶיךָ בְּשָׁלוֹם"? הרי גם בהנחה ש"חזרו בתשובה" אינם אבותיו לפי ההלכה? ובהנחה שמישהו "חזר בתשובה" מדוע "אבות" ברבים?

בראשית כה (ז) וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים:(ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו:(ט) וַיִּקְבְּרוּ אתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל-שְׂדֵה עֶפְרן בֶּן-צחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מַמְרֵא:(י) הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר-קָנָה אַבְרָהָם מֵאֵת בְּנֵי-חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ:(יא) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם-בְּאֵר לַחַי ראִי: האם כותב התנ"ך אינו יודע ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? הרי מה פירוש "אֲשֶׁר-חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים", מדוע "אֲשֶׁר-חָי" בעבר? הרי אברהם ממשיך לחיות? מה הפרוש של "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם"? ומי אלה "עַמָּיו" שאליהם "וַיֵּאָסֶף"? הרי הוא ראשון המאמינים ואבי האומה?

בראשית לא (נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ:(נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה:(נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק: מי כל האלוהים האלה? האם יעקב אינו מבין שרק אלוהי אברהם הוא האלוהים? איך יעקב מסכים לשבועה הזו? דברים ו (יג) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: דברים י (כ) אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: יעקב אשר יודע וקיים את תרי"ג מצוות אינו יודע או אינו מקיים את הפס' בדברים? בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י גרתי - ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: 

בראשית יא (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:(לב) וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶרַח בְּחָרָן: לאן רוצה תרח ללכת? הרי סיפרו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שתרח עובד אלילים היה? ותרח הסגיר את בנו אברהם לנימרוד? על זאת שהרס את כל אליליו? אם כך: מדוע מאריך אלוהים את חייו של תרח ה"פושע" "עובד האלילים" שהיה לו מפעל לייצור אלילים, והסגיר את אברהם לנימרוד שזרקו לכבשן האש? אלוהים מאריך חייהם של רשעים?

בראשית יב (א) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:(ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה:(ג) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה: מדוע צריך האלוהים לומר לאברהם "לֶךְ לְךָ"? האם אברהם אינו מבין לבד, שלא טוב לחיות בין עובדי אלילים? הרי התוכנית הראשונית של אביו תרח הייתה להגיע לארץ? ואם לפי פרוש רש"י כל מה שמבטיח אלוהים לאברהם, זה מפני שאברהם חושש, הרי האלוהים בוחן כליות ולב ויודע מחשבות אדם, אם כך: בעצם אברהם לא היה מאמין גדול באלוהים? הרי אלוהים קרא את מחשבותיו וגילה את חששו? איך מסבירים את הדרך ממעטת פריה ורביה אצל יעקב, שעשה טיולים בחצי כדור הארץ? ועשה את הדרך של אברהם פעמים? ומה על יצחק שלא זז מביתו? אברהם בן 75 כאשר אומר לו האלוהים "לֶךְ לְךָ" ועד אז לא נולדו לו ילדים, אם כך: מה הקשר בין דרך לפריה ורביה? האם אברהם אינו מבין שהאלוהים שולט על הפריה ורביה? ולכן חושש מהדרך שהיא ממעטת פריה ורביה? האם אמונתו של אברהם לא הייתה שלמה? ואברהם עשה את הדברים רק לאחר שהובטחו לו הדברים? אברהם שהכיר את אלוהים ולמד מכיליותיו תורה אינו יודע דברים פשוטים משנה מסכת אבות פרק א משנה (ג) אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:

בהנחה שנקבל את השטות שהדרך ממעטת פריה ורביה? אם כך: האם כש אתה הולך הרבה, לא תפרה ולא תרבה? או שזה תלוי ברצון אלוהים בלבד? איך עובר פירוש שטותי זה עם ארבעים שנה של בני ישראל במדבר? הרי ממצרים יצאו כשש מאות אלף גברים בני עשרים ומעלה, וכשנכנסו לארץ היו אותו מספר בערך, לא התמעטו למרות שכל הדור היוצא ממצרים מעל עשרים מתו במדבר, חוץ מיהושע וכלב בן יפונה? או שאולי הדרך ממצרים אינה ממעטת, רק הדרך מחרן ובבל ממעטות?

איך מסבירים את לוט שעשה את אותה דרך שעשה אברהם ללא הבטחה אלוהית ונולדו לו ילדים? הרי לפי הסברם של "חכמים" אפשר לראות בלוט צדיק יותר גדול? הרי ללא חשש הולך לוט אחרי אברהם, ולא מקבל שום הבטחות אלוהיות שיהיה לו טוב יותר במקום האחר?

ילקוט שמעוני תורה פרשת לך-לך רמז (סח) ותקח האשה בית פרעה עשר נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן, הנס הראשון כשנולד בקשו כל גדולי מלכות והקוסמים להרגו ונחבא בארץ י"ג שנה שלא ראה את השמש ואת הירח (בספר האגדה מסופר שבן שלוש יצא והתחיל לעבוד את השמש והירח) ולאחר כך יצא מדבר בלשון הקדש ומאס באלילים הנס השני נחבש בבית האסורין עשר שנים שלש בכותא ושבע בכרדו ויש אומרים שבע בכותא ושלש בכרדו ואחר כך נתנוהו בתוך, כבשן האש ומלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו שנא' אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, הנס השלישי טלטלו מבית אביו שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך והטלטול קשה לאדם יותר מכל, הנס הרביעי ויהי רעב בארץ ולא בכל הארצות אלא בארץ כנען לנסותו ולהורידו למצרים, הנס החמישי נלקחה שרה שנאמר ותקח האשה בית פרעה ואותה לילה היה י"ט של פסח והביא הקב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים להודיע שכך הוא עתיד להכות את ארצו שנא' עוד נגע אחד אביא על פרעה, פרעה מאהבתו אותה כתב לה שטר כתובתה מכל ממונו בין כסף בין זהב בין עבדים בין שפחות וקרקעות וכתב לה את ארץ גשן לפיכך ישבו ישראל בארץ גשן וכתב לה את בתו הגר מפלגשיו לשפחה ואף אבימלך לקחה וירד מיכאל המלאך ושלף חרבו עליו להרגו, מתי הומת אבימלך? יש סיפור תנכ"י ויש סיפור שמצוץ מהאצבע?  הנס הששי באו עליו כל המלכים להרגו ואמרו נתחיל ראשון בבן אחיו, ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה ובא מיכאל והגיד לאברהם שנא' ויבא הפליט הה"ד ובעל כנפים יגיד דבר ולמה נקרא שמו פליט אלא בשעה שהפיל הקב"ה לסמאל מקדושתו מן השמים אחז בכנפו של מיכאל להפילו עמו ופלטו הקב"ה מידו לפיכך נקרא שמו פליט, ועליו אמר יחזקאל בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר השכים אברהם ולקח ג' תלמידיו ענר אשכול וממרא ואת אליעזר ורדף אחריהם עד דן ושם נתעכב מפני ע"ז שנא' ואת האחד בדן ושם הניח שלשה תלמידיו ולקח את עבדו אליעזר שמנין אותיות שמו י"ח וג' מאות ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק, ויחלק עליהם לילה הוא הלילה שיצאו ישראל ממצרים, וישב את כל הרכוש עמד אברהם והיה מתפלל רבון העולמים לא בכח ידי עשיתי אלא בכח ימינך שאתה מגן לי בעוה"ז ובעוה"ב וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרובה, לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנא' ולאברם היטיב בעבורה, אמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו:

בראשית כ (א) וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר:(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה:(ג) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל:(ד) וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג:(ה) הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת:(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:(ז) וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ:(ח) וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד:(ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי:(י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: (יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:(יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה:(יג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא:(יד) וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַיִּתֵּן לְאַבְרָהָם וַיָּשֶׁב לוֹ אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ: ה"אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי""הִתְעוּ אֹתִי"? הרי בבית אביו עבדו אלילים? אברהם יודע שהם אלילים מגיל עשרים יום, לפי ספר האגדה, או שלוש עשרה שנה לפי הילקוט שמעוני, או ארבעים שנה לפי הרמב"ם? אם אברהם השמיד לאביו את האלילים, איך הם יכולים להתעות אותו? מדוע צריך שלוש גרסאות באיזה גיל הכיר אברהם בקיומו של האלוהים? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת"? אין אחת?

ובהנחה שנכונה האגדה הזו, ואברהם באמת האמין באלוהים מגיל 0 או מגיל 3 או מגיל 13 או מגיל 40 תלוי לפי איזה אגדה הולכים, מדוע רק בגיל מ-137 שנה, לפי פירושי "חכמים" זה גילו של אברהם, ביום עקדת יצחק, בראשית כב (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: (יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: מה פרוש "עַתָּה יָדַעְתִּי"? יש לאלוהים דיליי(עיכוב, איחור) בהבנה? ילד שמגיל 0 או כל גיל אחר מכיר באלוהים, ורק בגיל 137 יודע/מבין, האלוהים שאברהם "יְרֵא אֱלֹהִים"? הרי אברהם לפי האגדה "מתאבד" על קידוש שם שמים אצל נימרוד, ורק עכשיו בגיל 137 נזכר האלוהים לדעת שאברהם "יְרֵא אֱלֹהִים"?

כל שנותר לומר: אוי לשוטה שכתב אגדה זו, ואוי לשוטים הנוהים אחריו, כי משלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ:

                            מדוע הרמב"ם מספר כמה אגדות שונות?

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק א הלכה (א) בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא. הלכה (ב) ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ, ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו, והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה, וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך, והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך, ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות, וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו. הלכה (ג) (א) כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, (ב) ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם, וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד, והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות, ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים, וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן, ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה. אם בגיל ארבעים הכיר אברהם את בוראו? אם כך: מה הפס' הבא אומר? מדוע אומר אלוהים אני אל שדי, אברהם יודע זאת בגיל 99? בראשית יז פרשת לך לך (א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:

/השגת הראב"ד/ ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. א"א(אי אפשר)  יש אגדה בן שלש שנים שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב. /השגת הראב"ד/ והיה מהלך וקורא וכו' עד שהגיע לארץ כנען שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם. א"א(אי אפשר) ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר איך לא היו מוחין, ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם עד שבא אברהם ושבר צלמי אביו. האם הראב"ד סותר את דברי הרמב"ם?

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד (א) אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בת"ח, שנאמר: +בראשית יד+ וירק את חניכיו ילידי ביתו, ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנא': +בראשית טו+ במה אדע כי אירשנה; ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: +בראשית יד+ תן לי הנפש והרכוש קח לך. וירק את חניכיו ילידי ביתו - רב אמר: שהוריקן בתורה, ושמואל אמר: שהוריקן בזהב. +בראשית יד+ שמנה עשר ושלש מאות - א"ר אמי בר אבא: אליעזר כנגד כולם. איכא דאמרי: אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי. וא"ר אמי בר אבא: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנא': +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקולי, חושבניה מאה ושבעין ותרין. ואמר רמי בר אבא:  אם כך: בן כמה היה אברהם כאשר הכיר את בוראו? איך זה שבגמרא כתוב שבן שלוש הכיר אברהם את בוראו, והרמב"ם אומר בן ארבעים? האם הרמב"ם אינו מקבל את הגמרא הבאה כ"אמת מוחלטת" ש"נמסרה בסיני"? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

הרי אם הגמרא ניתנה בסיני, ממשה שקיבל מאלוהים, הרי שהרמב"ם טוען: או שאלוהים אינו יודע, או שהגמרא אינה מסיני?

מדרש תנחומא (בובר) פרשת חיי שרה סימן ו וה' ברך את אברהם בכל (שם /בראשית/ כד א), מהו בכל, עד שהוא בין הבתרים בישרו שהוא נותן לו בן אחר חמשים ושתים שנה, כיצד ר' יוחנן ור' חנינא אומרים בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, באותה שעה בישרו שהוא נותן לו בן אחר נ"ב שנה, הוי וה' ברך את אברהם בכל. ד"א מהו בכל, בזכות המעשרות, שנאמר ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ), אף יצחק [נתברך] בזכות המעשרות, [שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה' (שם /בראשית/ כו יב), ואומר ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו (שם /בראשית/ כז לג), אף יעקב נתברך בזכות המעשרות] שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם /בראשית/ כח כב), הוי וה' ברך את אברהם בכל.

איך מסתדר המדרש תנחומא עם הרמב"ם ועם הגמרא?

איך מסתדרת האגדה שאברהם בן שלוש הכיר את בוראו, עם הסיפור הבא בתלמוד? הרי אם אברהם הכיר את בוראו איך הוא עובד אצטגנינים? או שאולי לא הספיקו ללמד את אברהם?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד (א) איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +ירמיהו י+ כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +בראשית טו+ ויוצא אתו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם +בראשית טו+ בן ביתי יורש אתי. אמר לו: לאו, +בראשית טו+ כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל. 

רש"י מסכת יומא דף כח עמוד ב איצטגנינות - להיות בקי בהליכות המזלות ותחילות השעות, דהכי תניא בבבא בתרא (טז, ב) וה' ברך את אברהם בכל - איצטגנינות גדולה היתה בלבו, וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו לשאול במזלות.

איך מסתדר להרמב"ם כל הסיפורי אגדות האלה, שאברהם הראשון שהכיר את בורא עולם? הרי אמרו "חכמים" שהיה בית מדרש לְשֵׁם וְעֵבֶר? וְשָׁם לָמַד יעקב? הרי שֵׁם וְעֵבֶר היו לפני אברהם?

לסיכום: מסתבר שכל אחד בדה ממוחו הקודח סיפורי אגדות, ולא משנה שאגדה אחת התנגשה באגדה אחרת, פשוט מאוד: כל פתי ילך אחר הפתי שנראה לו הכי "חכם" בעיניו. משלי א (כב) עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת: משלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ:--- (יח) נָחֲלוּ פְתָאיִם אִוֶּלֶת וַעֲרוּמִים יַכְתִּרוּ דָעַת:

רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה (ג) דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו, משבטל בית דין הגדול רבתה מחלוקת בישראל זה מטמא ונותן טעם לדבריו וזה מטהר ונותן טעם לדבריו זה אוסר וזה מתיר: