אברהם באגדה

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אברהם אבינו [עמוד 2] מעשה אברהם אבינו ע"ה ממה שאירע לו עם נמרד. +[יעלינעק, בית המדרש חדר א']+.

אמרו שקודם שנולד אברהם היה נמרד כופר באמונת האל ית'ברך, והיה מתגאה בעצמו ואומר שהוא אלוה, ואנשי זמנו היו עובדים ומשתחוים לו. והיה זה המלך תוכן וחכם וראה בחכמת הכוכבים שיולד אדם אחד בימיו שיעמוד כנגדו להכחיש אותו מאמונתו בהנחה שהקשקוש הזה נכון האם אפשר לראות בכוכבים בלי שהאלוהים ירצה? ובהנחה שאפשר לגלות דרך הכוכבים את כל הקשקושים האלה, איך לא גילה נמרד שלא יצליח?

לנצחו, ויחרד חרדה גדולה. מה עשה שלח אחרי השרים והפחות שלו והגיד להם הדבר, ואמר להם מה תיעצוני לעשות בזה הילד שעתיד לבוא? אמרו לו העצה שאנו מסכימים על זה הוא שתבנה בית גדול ותשים שומר בפתחו ותכריז בכל מלכותך שכל הנשים שהן מעוברות שתבואינה לשם ואחרי בואן תבואינה ג"כ החיות (מילדות) ותהינה אצלן לשמור את זמן לידתן, ובבואה האשה ללדת תראינה אם בן הוא תשחטינה אותו על בטנה, ואם בת היא וחיה ויתנו מתנות לאמה וילבישוה בגדי מלכות ויקראו לפניה ככה יעשה לאשה אשר תלד בת. ויהי כשמעו עצתם שמח שמחה גדולה עד מאד, אם הוא כזה חכם שמגלה עתיד, האם לא היה יכול לחשוב על הרעיון לבד? או האם לא יכול לראות מי הוא הילד או לפחות מי היא אימו לפי הכוכבים? ואיך קשקוש זה מסתדר עם זה שהוא ראה שהילד ייוולד וינצח אותו? שהרי אם הוא יכול להרוג את הילד, אז אין ילד שינצח, אם כך: מה הוא ראה?

והכריז בכל מדינות מלכותו שיבואו כל האומנים לבנות בית גדול למלך, גבהו ששים אמה ורחבו שמונים אמה, ואחר כלותו לבנות הבית הכריז שתבואינה כל הנשים המעוברות לבית ההוא להיות שם עד שתלדנה, ויפקד פקידים להביאן שם, גם הפקיד עליהן נשים מילדות להולידן, וגזר שהבן היולד ישחט על חזה אמו ואם בת היא שילבישו את אמה בגדי שש ומשי ורקמה ויוציאוה משם ויעשו לה כבוד הרבה, כי כן צוה המלך, ויוליכוה לביתה בכבוד.

אמר המגיד שנהרגו על הדבר ההוא יותר משבעים אלף זכרים. הוא ראה בכוכבים מה ייוולד, ולא ראה מי זה?

וכראות מלכי מעלה הריגת אלו הילדים אמרו לפני הקב"ה,  הלא ראית מה שעשה הרשע הכופר נמרד בן כנען שהרג כמה ילדים על לא חמס בכפיהם, אמר להם מלאכים קדושים! ידעתי וראיתי, כי לא אנוס ולא אישן, ורואה ויודע אני הנסתרות והנגלות, אבל אתם תראו מה אעשה לרשע הכופר הזה כי אשים ידי עליו ליסרו. אבל בינתיים עד שיניח האלוהים את ידו על אותו רשע, נתן האלוהים שישחטו שבעים אלף זכרים "ילדים על לא חמס בכפיהם"? למי חיכה האלוהים מדוע לא השמיד אותו לפני הולדת אברהם? איך זה מסתדר עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. איך זה מסתדר עם הכתובים הבאים? משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ: דברים לב (לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:(מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם:

שמואל א ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם:(ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי חֲסִידָו חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:(י) יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו מְרִיבָיו עָלָו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ: 

אמר המגיד שבזמן ההוא הלכה אם אברהם אע"ה(אבינו עליו השלום) ולקחה איש תרח שמו ותהר ממנו, ויהי כמשלש חדשים ותגדל בטנה ופניה מוריקות, אמר לה תרח [עמוד 3] בעלה מה לך אשתי פניך מוריקות ובטנך גדולה, אמרה לו בכל שנה ושנה אירע לי זה החולי שיאמרו לו (שיקראו אותו) קולצני (שם החולי). אמר לה תרח הראיני בטנך שנראה לי שאת מעוברת, ואם כך הוא אין ראוי לעבור את מצות אלקינו נמרד. מי זה נימרוד אלוקינו? ממתי פונים לאליל גויים בשם אלוקים הרי הוא "אלוהים אחרים" עם "ה" ולא עם "ק"? מעניין שבספר האגדה מסופר סיפור אחר על תשובתו של תרח אבי אברהם לרצון המלך להרוג את בנו (בתיקיה זו במסמך אברהם באגדה 1)

וכאשר שם ידו על בטנה עשה לה הקב"ה נס והלך הילד למעלה תחת החזה, ויפשפש בידו ולא מצא שום דבר, אמר לה צדקת במה שאמרת, ולא נראה הדבר ולא נודע עד שנשלמו חדשי הילד, ומרוב פחדה יצאת מן העיר והלכה דרך המדבר קרוב לנהר אחד ומצאה שם מערה גדולה ונכנסה לשם. למחר אחזוה חבלי לידה ותלד בן, ותראה את המערה כולה מאירה כשמש מאור פני הילד ותשמח שמחה גדולה, והוא היה אברהם אע"ה, ופתחה פיה ואמרה אני שילדתיך בזמן הזה שמלך נמרד והרג בעבורך שבעים אלף זכרים, ואני אפחד עליך מאד שאם ידע בך יהרגך, ועל זה יותר טוב שתמות במערה הזאת ולא יראוך עיני שחוט על החזה שלי, ולקחה מלבוש אשר עליה והלבישהו ועזבה אותו במערה, ואמרה יהי אלקיך עמך לא ירפך ולא יעזבך, והלכה לדרכה. האם אימו של אברהם ידעה שהוא יגלה את האלוהים? אם כך: היא גם ידעה שיש אלוהים אחר, אמיתי?

אמר המגיד שאברהם אע"ה(אבינו עליו השלום) בעודו במערה לא היה לו מינקת שתניקהו, בכה ושמע השי"ת(השם יתברך) בכייתו ושלח לגבריאל המלאך לחיות אותו ולתת לו חלב, כי היה מוציא לו חלב מאצבעו הימין והיה יונק ממנו עד שהיה אברהם בן עשרה ימים, והתחיל ללכת בארץ ילד בן עשרה ימים מטייל בארץ? הידד לאוויל שמספר זאת והידד לאווילים שמאמינים לו,  משלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ:

ויצא מהמערה וילך על שפת הנהר, וכשבא(כששקע) השמש ויצאו הכוכבים אמר אלו הם האלהים, אח"כ כשעלה עמוד השחר לא ראה הכוכבים, אמר לא אעבוד את אלו כי אינם אלהים. אח"כ ראה השמש אמר זה אלי ואעבוד אותו, וכשהחשיך אמר אין זה אלוה - יש להם מניע. עודנו מדבר והנה בא המלאך גבריאל ואמר לו שלום עליך אברהם, א"ל עליך שלום, א"ל מי אתה, א"ל אני גבריאל המלאך שליח הקב"ה. בעת ההיא הלך למעין אחד שמצא שם ורחץ פניו ידיו ורגליו והתפלל לשם ית'ברך  בכריעה והשתחויה.

איך מסתדרת כל אגדת ההבל הזו עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו. הרי לפי אגדה זו כל פעולותיו של נימרוד הן מרידה באלוהים, אם כך: האם אלוהים אינו שולט על גויים, והאם רק בעם ישראל "אין אדם נוקף"?

אם לפי אגדה זו היה אברהם בן כמה ימים, כשהכיר באלוהים, השולט בעולם, אם כך: מדוע הסכים לעבוד אצל אביו בעבודת אלילים? הרי היה צריך להתנגד מלכתחילה? הרי לפי הגמרא בשבע מצוות בני נח איסור עבודה זרה היא מצווה ראשונה? תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נו עמוד ב דתנא דבי מנשה: שבע מצות נצטוו בני נח: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, גזל, ואבר מן החי, סירוס, וכלאים. רבי יהודה אומר: אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ויצו ה' אלהים על האדם. ורב יהודה טוען שאדם הראשון כבר קיבל את הציווי על איסור עבודה זרה, האם לא ידע זאת אברהם? הרי לפי אגדה זו רב שמעון בר יוחאי אמר שאלוהים מינה לאברהם מי שילמד אותו תורה, 

ואיך מסתדרת אגדה זו על אברהם, שהכיר את בוראו, ועבד אותו מגיל 0 או מגיל 3 עם הפרשנות לפס' הבא? בראשית כ פרשת וירא (יב) וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה: רש"י אחותי בת אבי היא - ובת אב מותרת לבן נח שאין אבות לעוע"א(לעובדי עבודת אלילים).  מה פירוש אין אבות לעובדי עבודת אלילים(עבודה זרה)? שרה ואברהם היו עובדי אלילים? מדוע אומר אברהם שהיא שרה אחותו מאביו אם אין אבות לגויים? שרה גוייה? ואברהם גוי? האם אברהם ושרה קיימו רק מצוות בני נח? ולא מצוות תורה?  "אמר רבי שמעון בר יוחאי אברהם אבינו אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד תורה אלא זמן לו הקב"ה שתי כיליותיו כעין שני כדים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחוכמה כל הלילה רבי לוי אמר מעצמו למד תורה", הרי לפי אגדה זו הלך אברהם להתפלל לאחר שפגש את שליח האלוהים המלאך גבריאל? ומדוע מתפלל אברהם אין מצוות תפילה לבני נח?

אמר המגיד אם אברהם אע"ה(אבינו עליו השלום) זכרה אותו ובכתה בכיה גדולה ויצאה מן העיר לבקש את בנה במערה שעזבהו שמה ולא מצאתו, והרבה לבכות עוד עליו, והיתה אומרת אוי לי כי ילדתיך טרף לחיות השדה לדובים ולאריות ולזאבים, והיתה הולכת על שפת הנהר ומצאה את בנה ולא ידעתהו כי גדל מאד בקומה, אמרה לו שלום עליך והשיב לה עליך שלום למה את הולכת באלו המדבריות, אמרה לו יצאתי מן העיר לבקש את בני. אמר לה ובנך מי הביאו הנה. אמרה לו הייתי הרה מתרח אישי ובעת הלידה פחדתי על בני שהיה בבטני שלא יהרגנו מלכנו נמרד בן כנען כמו שהרג מספר שבעים אלף ילדים, ובאתי אל מערה אחת בזה הנהר ואחזוני צירי יולדה וילדתי בן ועזבתיהו במערה והלכתי לביתי, ועתה באתי לבקשו ולא מצאתיו. אמר לה אברהם אלה הדברים שאמרת לי שעזבת לילד כמה ימים? אמרה לו כמו עשרים יום, אמר לה וכי יש בעולם אשה שתעזוב את בנה קטן במדבר לבדו ותבא לבקש אותו אחר עשרים יום? אמרה היא אולי יחנן האל, אמר לה אני בנך שבאת לזה הנהר בעבורו, אמרה לו בני גדלת מאד כ"כ והלכת על רגליך ודברת בפיך וכל זה בעשרים יום? אמר לה כן, שיודע לך אמי שיש בעולם אל גדול ונורא חי וקיים רואה ואינו נראה והוא בשמים ומלא כל הארץ כבודו. וכל זה הבין ילד בן עשרים יום? ואם כל העולם טעו? כאשר הם היו יכולים לדעת את עתיד? אז איך כל "החכמים" שלנו עם ישראל שלא יכולים לדעת מה יהיה בעוד שניה אינם טועים? עם כל הקשקושים שהמציאו לנו ?

אמרה לו בני וכי יש אל אחר מבלעדי נמרד? אימו של אברהם קודם אמרה לו ישמר עליך אלוהיך, ועכשיו לאחר שגילתה שבעשרים יום גדל, וכבר מדבר והולך, היא מאמינה בנימרוד שהוא האלוהים? והיא הצליחה לעבוד על אלוהים נמרוד ולהבריח ולהסתיר ממנו את בנה? אמא של אברהם הייתה מטומטמת? או שמספר הסיפור כל כך מטומטם ששכח את תחילת הסיפור שסיפר שאימו של אברהם אמרה: "יהי אלקיך עמך לא ירפך ולא יעזבך, והלכה לדרכה." עכשיו לאחר שהיא רואה, שעזבה ילד בן יומו ללא אוכל, ללא בגדים, והוא בן עשרים יום ומדבר, היא מאמינה שאין אלוהים אחר חוץ מנימרוד?

אמר לה כן אמי אלהי השמים אלהי הארץ ואלהי נמרד בן כנען, ועל זה תלכי לנמרד ותודיע אותו הדבר הזה. ילד בן עשרים יום שולח את אמא שלו לשליחות?

והלכה לעיר ואמרה לתרח אישה איך מצאה את בנה. ותרח היה שר וגדול בבית המלך נמרד והלך לבירה מקום אשר המלך שם והשתחוה למלך ופניו ארצה, ובזמן ההוא כל המשתחוה למלך לא היה מרים ראשו עד שיאמר לו הרם ראשך. א"ל(אמר לו) המלך הרם ראשך ושאל חפצך, א"ל(אמר לו) יחי אדוני המלך, באתי לבשר אותך על מה שראית בחכמת הכוכבים שיולד ילד במלכותך שיפסיד אמונתך והרגת בעבורו ע'(70) אלף זכרים, אבשרך שהוא בני ואמו היתה הרה ולא ידעתי בהריונה כי אמרה חולה אני מחולי הקולצני, ובקשתי בטנה ולא מצאתי שום עובר. ויהי כאשר נשלמו חדשי הילד הלכה מן העיר לנהר ומצאה שם מערה ותלד שם בן ועזבה אותו לחיות השדה אבא של אברהם הלך להסגיר את בנו?  ובאגדה אחרת הוא מגן על בנו? כל אחד המציא אגדה?

ואחר עשרים יום הלכה אליו ומצאתהו מהלך על שפת הנהר ומדבר כאדם גדול ואומר שיש אלקים בשמים רואה ואינו נראה אחד ואין שני. וכשמוע נמרד אלו הדברים חרד חרדה גדולה עד מאד ויאמר ליועציו ושריו מה לעשות מזה הילד. אמרו מלכינו אלקינו מה תפחד מילד קטן ויש בכל מלכותך אלף אלפי אלפים שרים, שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות ושוטרים אין מספר, הקטן שבשרים שלך ילך יביאהו וישימהו בבית הסהר. אמר להם הראיתם מימיכם ילד מעשרים יום הולך על רגליו ומדבר בפיו ובלשונו מבשר ואומר שיש אלוה בשמים אחד ואין שני לו והוא רואה ואינו נראה? פתאום מלך שמשמיד שבעים אלף ילדים נכנס לפאניקה מילד בן עשרים יום? והוא מאמין לסיפור שיכול להיות דבר כזה שילד בן עשרים יום חי לבד במדבר הולך ומדבר? אבא ואימא של אברהם כל כך מטומטמים שלא הבינו שהילד מיוחד?

אמר המגיד שכל השרים שהיו שם תמהו תמיה גדולה מאלו הדברים, ובין כך ובין כך בא השטן בדמות אדם לבוש משי שחור והלך והשתחוה לפני המלך נמרד עד שאמר לו המלך הרם ראשך ושאל חפצך, אמר לו מה אתה דואג וכלכם תמהים מילד קטן איעצך עצה מה לעשות. אמר לו המלך מה עצתך? א"ל (אמר לו)  פתח אוצרות כלי המלחמה ותתן לכל השרים והסגנים והפחות ולכל אנשי המלחמה ותשלחם אליו שיבא לעבוד אותך ויהיה תחת ידיך. השטן עובד עצמאי? השטן נגד אלוהים, יוצא לשליחות עצמאית ללא אישור אלוהי? מדוע בסיפור באיוב הוא מבקש רשות מהאלוהים? השטן נגד אלוהים? ואלוהים אינו יכול לעשות כלום?

אמר המגיד שצוה המלך לכל השרים ולכל אנשי המלחמה שיבואו ויקחו כלי זיין מאוצרות המלך וילכו להביא לאברהם. וכראות אברהם אבינו שבאו אליו עם רב אחזו רעד ופחד גדול מפניהם ויצעק לאלהי השמים שיצילהו [עמוד 4] מידם כי הוא המציל עני מחזק ממנו ואתה תצילני מהם. וישמע אלהים את צעקתו וירא את דמעותיו וישלח לו מלאך גבריאל להציל אותו מידם. אמר לו המלאך מה לך אברהם ומה אתה בוכה? א"ל(אמר לו) פחדתי מאנשים האלה הבאים עלי להרגני. א"ל(אמר לו) לא תירא ולא תפחד האלקים עמך והוא יצילך מן כל אויביך. מדוע האלוהים צריך את כל הסיפור הזה? האם האלוהים לא יכול היה למנוע אותו מלכתחילה? ואברהם למד רק פס' אחד מתהילים? את הפס' הבאים לא ידע אברהם?  תהלים לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: איכה ג (לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה: משלי כא (א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:  האם הגמרא הבאה היא בלוף אחד גדול, הרי לאורך כל אגדת ההבל הזו כל הפעולות נעשות "נגד" "רצון" האלוהים "כביכול"?  תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.

אמר המגיד שהקב"ה צוה לגבריאל שישים ענן וערפל בינו וביניהם. בראותם הענן והחשך והערפל פחדו פחד ושבו אל נמרד מלכם ואמרו לו נסעה ונלכה ממלכות זו, וכשמוע המלך כן נתן מעות לכל שריו ועבדיו ונסעו משם למדינת בבל. נימרוד מפחד ובורח לבבל?

ויהי אחרי נסעם ויאמר אלקים למלאך גבריאל לך אמור לאברהם שילך אחרי האויב נמרד לבבל. אמר לו אברהם אע"ה אין לי צידה לדרך ולא סוס לרכוב עליו ולא אנשי חיל כדי לעשות עמו מלחמה. א"ל(אמר לו) גבריאל המלאך אין אתה צריך לשום דבר מאלה, לא לצידה לדרך ולא לסוס לרכוב עליו ולא אנשי חיל לעשות עמו מלחמה, ולא רכב ולא פרשים כי על כתפי תרכב ואני אשאך ואגיעך עד בבל. עד עכשיו סמך אברהם על האלוהים, ופתאום הוא מקבל פחד? ולא יודע איך יאכל? איך אכל עד עכשיו? הוא הלך ללקט לבד? ניצל מכל שרי המלך באלפים ופתאום חושש?

ויקם אברהם וירכב על כתפו של גבריאל כהרף עין. והמלאך גבריאל משמש ככלי רכיבה? המלאך גבריאל אינו יכול להעביר את אברהם את הדרך ללא שישמש חמור או סוס לאברהם? עד כמה אידיוט יכול להיות מספר הסיפור, ועד כמה אידיוטים יכולים להיות השומעים?

באותה שעה מצא עצמו בשערי מדינת בבל וא"ל המלאך כנס למדינה ותקרא בקול גדול ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אחר, אחד ואין שני, אין לו דמות הגוף ואינו גוף, והוא אלקי האלקים ואלקי נמרד ואני אברהם עבדו נאמן ביתו. הלך אברהם אבינו ע"ה ונכנס בתוך המדינה והכריז בקול גדול לכל אנשי המדינה ה' הוא האלקים אחד ואין שני והוא אלקי האלקים ואלקי נמרד! העידו כלם אנשים ונשים וטף על זה שהוא אמת וגם תעידו שאני אברהם עבדו נאמן ביתו! ויהי הוא הולך בשוקים וברחובות ומכריז מצא אביו ואמו וגם מצא למלאך גבריאל, אמר לו המלאך אברהם תאמר לאביך ולאמך שיאמינו גם הם ויעידו בזה שאתה מכריז שה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. ויהי כשמוע אברהם את דבר המלאך אמר לאביו ולאמו אתם עובדים לאדם כמוכם ותשתחוו אליו לצלם דמות נמרד, הלא ידעתם כי יש לו פה ולא ידבר עין ולא יראה אזן ולא ישמע ולא ילך ברגליו ולא יש בו תועלת לא לעצמו ולא לאחרים. נימרוד לא מדבר, ולא רואה, ולא הולך ברגליו? האם נמרוד פסל מאבן?

ויהי בשמוע תרח את דבריו לקח אותו בדברים והביאו אל ביתו ויספר לו כל המאורע שביום אחד הלך מהלך ארבעים יום, וכשמעו זה הלך אצל נמרד וא"ל תדע אדוננו המלך שהנער בני אשר היית בורח מפניו הנה בא ושאלתיו כמה זמן יש שהוא הולך בזה הדרך א"ל אמש נסעתי משם והיום הגעתי הנה, ויהי כשמעו ככה ויחרד חרדה גדולה עד מאד ויאמר לפני כל השרים והיועצים והחכמים להביא לו עצה על זה הילד מה לעשות עמו? ויענו לו פה אחד יחי המלך נמרד לעולם! ויצוה וכרוז שיכריז בכל המדינה משתה ושמחה שבעת ימים וכל איש ישמח בביתו וילבש ויצא בכל מיני לבושים ומשכיות ושתהיה כל המדינה צהלה ושמחה, וגם תעשה בחצר בית המלך החיצונה והפנימית ובכל מדינות מלכותך ועוצם יכולתך הגדול יביא כל אדם ויעבוד אותך, ויאמר המלך לעשות כן, ותנתן דת בבבל בשוקים וברחובות וילבשו כלם כלי יופי ויתקנו אותם בכל לבושי שש ומשי ורקמה וכל מיני משכיות כסף איש איש כאשר תשיג ידו ויעשו כן.

ויהי אחרי כן כשבת המלך נמרד על כסא מלכותו שלח אחרי אברהם ויבא אליו ואביו תרח עמו, ויעבור אברהם לפני הפחות והסגנים עד שהגיע לכסא המלך אשר הוא יושב עליו ויתפוש בכסא והניע אותו ויקרא בקול גדול כדברים האלה: אי נמרד הנגעל הכופר בעיקר וכופר באל חי וקיים ובאברהם עבדו נאמן ביתו, תעיד ותאמר כמוני שה' הוא האלקים אחד ואין שני ואינו גוף והוא חי ולא ימות לא ינום ולא יישן, ותעיד על עצמך שאתה אדם ותאמין שאני אברהם [עבדו] והוא ברא את כל העולם כדי שיאמינו בו. וישא את קולו באלו הדברים והנה הצלמים שהיו שם עומדים נפלו על פניהם. וכראות המלך והשרים במפלתם וגם צעקת אברהם נפלו כלם על פניהם ארצה עם מלכם נמרד (וימס לבו) ונשאר כמו שתי שעות [וחצי] ארצה, וימס לבו בקרבו גם פרחה נשמתו ממנו ואחר שתי שעות שב רוחו ונשמתו אל גופו ויקץ משנתו ויאמר המלך הקולך זה אברהם או קול אלקיך? ויאמר לו קול זה קול בריה קטנה מכל בריות שברא הקב"ה. בשעה ההיא אמר המלך נמרד באמת אלקיך אברהם אלוה גדול וחזק מלך מלכי המלכים, ואמר לתרח אביו שישא את בנו ויסר מעליו, וילך לעירו, וילכו שניהם יחדו. ויהי אח"כ ויגדל אברהם עד שהיה כבן עשרים שנה ותרח אביו חלה, ויאמר אל בניו הרן ואברהם בחייכם בני תמכרו אלו השני צלמים שאין לי מעות להוצאותיו, הלך חרן ומכר את הצלמים והביא מעות להוצאות אביו, וילך אברהם ויקח שני צלמים אחרים למכרם וישם חבל על גרונם ופניהם ארצה והוא היה סוחב אותם וצועק ואומר מי הוא זה שיקנה צלם שאין בו תועלת לא לעצמו ולא למי שקנהו לעובדו, וגם יש לו פה ולא ידבר עין ולא יראה רגלים ולא ילך אזנך ולא ישמע. וכשמוע אנשי המדינה את דברי אברהם תמהו עד מאד, והוא הלך ובא ופגע זקנה אחת ותאמר לו בחייך אברהם תבחר לי צלם אחד טוב מאד וגדול לעבדו ולאהבו, אמר לה אברהם זקנה זקנה איני יודע בהם תועלת לא בגדול ולא בקטן לא לעצמם ולא לאחרים. אמר לה והצלם הגדול אשר לקחת מאחי הרן לעבדו היכן הלך? אמרה לו באו גנבים בלילה ההוא וגנבו אותו בעודי בבית המרחץ, אמר לה אם כן כיצד תעבודי לצלמו לא הציל מן הגנבים כל שכן שלא יציל לאחרים מרעתם ולא לך הזקנה השוטה. וכיצד תאמרי שהצלם שעבדת שהוא אלוה אם הוא אלוה למה לא הציל את [עמוד 5] עצמו מיד הגנבים, אלא שהוא צלם אין בו תועלת לא לעצמו ולא למי שיעבוד אותו. אמרה לו הזקנה אם כן אברהם כדבריך למי אעבוד? אמר לה תעבודי לאלקי האלקים ואדוני האדונים בורא שמים וארץ הם וכל אשר בם, והוא אלקי נמרוד אלקי תרח ואלקי מזרח ומערב דרום וצפון. ומי הוא נמרד הכלב שיעשה עצמו אלוה לעבוד אותו! אמרה הזקנה מכאן ולהלן לא אעבוד כי אם אלקך אלקי אברהם, ואם אעבוד אותו מה תועלת יהיה לי? אמר לה כל מה שגנבו ישוב לך וגם תציל נפשך מגיהנם. אמרה הזקנה מה אומר כדי להציל את נפשי משחת? א"ל תאמרי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אחד ואין שני ממית ומחיה, הוא חי ולא יראה מות וגם אני אברהם עבדו נאמן ביתו. אמרה הזקנה מכאן ולהלן אני אומרת כדבריך ואעיד על עצמי שה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואתה אברהם נביאו ואאמין בשי"ת ובך.

אמר המגיד ששבה בתשובה ונתחרטה על שעבדה את הצלמים, ואמרו שגם מצאה הגנבים והשיבו לה הגניבה וגם הצלם, מה עשתה זאת הזקנה? לקחה אבן בידה והכתה על ראש הצלם ואומרת אוי לך ולמי שיעבוד אותך עוד, כי אין בך תועלת ולא למי שיעבוד אותך, ויצאה מביתה בשוקים וברחובות והיא צועקת ואומרת מי שרוצה להציל נפשו משחת ויצליח בכל מעשיו יעבוד לאלקי אברהם. אמר המגיד שהזקנה בכל יום היתה צועקת עד שהשיבה בתשובה אנשים ונשים הרבה. שמע המלך שמועה זאת שלח אחריה והביאוה לפניו, אמר לה מה עשית כי שטית מאחרי עבודתי למה לא תעבדי אותי שאני אלקיך ואני יצרתיך אף תמכתיך בימיני. השיבה ואמרה אתה מן הכוזבים ואתה כופר בעיקר באל אחד ואין שני ואתה אוכל מטובו ותעבוד אל אחר ותכפור בו ובתורתו ובאברהם עבדו. ויהי כשמוע המלך את דבריה צוה להרוג אותה, ויהרגו אותה ופחד ורחב לבבו מדבריה, נימרוד הורג את הזקנה שמחזירה בתשובה אנשים רבים בעיר, האם אלוהים יצא להפסקת צהריים? האם אברהם היה שקרן? כי הוא אמר לזקנה ש"אלוהים ממית ומחייה"? מסתבר לפי אגדת הבל זו שגם נימרוד אלוהים, הרי גם הוא ממית?  ותמה על עצמו ולא ידע מה יעשה עם אברהם שהפסיד אמונתו, כי רוב המון העם האמינו באלקי אברהם. וכראות השרים שלו היגון אשר שם בלבו וכשמעם דבריו אמרו לו קום מהרה והלכת אל המקום אשר היית הולך פעמים אחרות ותכריז שכל אנשי המדינה יעשו ז' ימים משתה ויו"ט וישימו עליהם כל החפצים ובגדי משי ורקמה ואבנים טובות ואבנים יקרות שהם וישפה וכל כלי זהב וכסף ומאכל ומשתה וכל מיני מגדים, וכראות אברהם את גודל העושר ותוקף אנשי המדינה ורוב עשרם יבוא ליכנס תחת אמונתך. ויהי כשמוע נמרד השמועה שמח שמחה גדולה וצוה שיכריזו אל כל אנשי המדינה ללכת אל המקום אשר היו רגילים לבוא שם שנה בשנה בגן ויביאו שם הצלמים ויעשו שם משתה ושמחה ויו"ט יותר ממה שהיו רגילים מקודם. ויהי בתוך ימי המשתה ויאמר המלך לתרח אבי אברהם להביא את בנו לראות גדולתו ועושר כבוד מלכותו ורוב שריו ועבדיו, ויאמר תרח לבנו: בני אברהם! בא עמי למועד המלך נמרד אלקינו, אמר אברהם איני יכול לצאת לשם, א"ל תרח א"כ תשב עם הצלמים עד בואנו משם, ויעש כן וילך תרח, וישב אברהם עם הצלמים וגם צלמי המלך היו שם, וירא אברהם כי הלך המלך אל בית הועד אשר לו ויקח בידו גרזן וכראותו צלמי המלך יושבים אמר ה' הוא האלקים וישליכם מעל כסאם ארצה ויך בהם מכה גדולה בגדול החל ובקטן כלה, לזה קטע ידיו ולזה כרת ראשו ולזה שבר עיניו ולזה שבר את רגליו, וכלם נשברו, ויצא אברהם. וישלמו ימי המלחמה ויבא המלך אל ביתו. (וקודם זה כששיבר אותם שם הגרזן ביד גדול הצלמים). וכראות המלך את צלמיו שבורים אמר מי היה כאן, ומי הוא אשר מלאו לבו לעשות כן? ויענו כל העם בוכים ויאמרו אדונינו המלך תדע לך שאברהם היה יושב אצלם ושמענו שהיה משבר להם, ויצו המלך להביא את אברהם לפניו, ויביאו אותו, ויאמר לו המלך ושריו למה שברת את אלקינו, אמר אני לא שברתי אותם, לא שבר אותם כ"א(כי אם) הגדול שבהם, הלא תראה היות הגרזן בידו, ואם לא תאמינו שאל ממנו והוא יגיד, וכשמעו דבריו חרה לו עד מות ויאמר להוליכו לבית הסהר ויצו אל שר בית הסהר לבלתי תת לו פת לאכול ולא מים לשתות. אמר המגיד שאברהם אע"ה(עליו השלום) בעודו בבית הסהר נתן עיניו לשמים ויאמר ה' אלקי אתה יודע הנסתרות ואתה ידעת כי לא הגעתי עד הנה כ"א(כי אם) על עבודתך, והקב"ה שמע את תפלתו ושלח לו המלאך גבריאל להושיעו מיד זה הכלב, וא"ל(ואמר לו) שלום עליך אברהם אל תירא ואל תחת כי ה' אלקיך עמך. בשעה ההיא נראה לו מעיין מים חיים ושתה מהם, והביא לו המלאך כל מיני מאכל לאכול וישב עמו שם כדי ללוותו שנה תמימה. המלאך יכול לייצר נחל בתוך בית הכלא אבל לא יכול להוציא את אברהם מהכלא? ויהי אחרי השנה ההיא באו שרי המלך ויועציו לאכול ולשתות עם המלך, ויאמרו למלך לבנות לו גדר גדול ולהכריז בכל עירו שכל מי שהוא חפץ בעבודת המלך שיביא אל הבית הזה עצים הרבה עד שימלא כל המקום עצים מפה לפה, ואח"כ יבעירו העצים באש עד שתעלה השלהבת לשמים, ותשליך בתוכה לאברהם, ובזה יאמינו בך לעולם ולא תפסיד אמונתך. וישמח המלך על העצה הזאת היעוצה שמחה גדולה מאד, ויצו לכל העם לאמר כל איש ואשה נער וזקן אשר בכל מדינות המלך יביאו עצים אל הבית ההיא, כי נתן להם זמן עד ארבעים יום, ובכל זאת אברהם עומד בבית הסהר, ויצו המלך לעשות כבשן גדול בתוך הבית אשר בנה וידליקו את העצים בתוכו והנה עלה השלהבת עד לשמים עד שכל העם פחדו מרוב האש, ושלח אל שר בית הסהר לאמר לו תביא לי את אויבי אברהם והשליכהו לתוך זה הכבשן של אש, ויבא שר בית הסהר לפני המלך להשתחוות [עמוד 6] לפניו ויאמר לו איך תשאל ממני אדם שזה לו עכשיו שנה תמימה שעמד בבית הסהר ולא הביא לו שום אדם לא לחם ולא מים ולא שום מאכל בעולם, אמר לו עכ"ז תלך בבית הסהר ותצעק אליו אם ישיבך תביאנו ואשליכנו באש, ואם מת יותר טוב ותקברו אותו ולא יזכר שמו עוד. הלך שר בית הסהר לפתח הבור ויקרא בקול גדול וחזק אברהם! אתה חי או מת? ויען אותו אנכי חי. א"ל מי נתן לך אכילה ושתיה עד הנה. א"ל האכילני והשקני מי שהוא יכול על כל, הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים, עושה נפלאות לבדו, וגם הוא אלקי נמרד ואלקי תרח, אלקי כל העולם, הוא זן ומפרנס לכל, רואה ואינו נראה, הוא בשמים ממעל ונמצא בכל מקום ומשגיח בכל הפרטים. ויהי כשמוע שר בית הסהר את דבריו ויאמן גם הוא באלקי אברהם, ויאמר אלקיך אברהם הוא האלקים ואני אעיד על זה וגם אתה עבדו ונביאו באמת ונמרד הוא משקר. ויהי כאמרו כך ויגידו למלך לאמר הנה שר בית הסהר מעיד על אלקי אברהם שהוא אמת ואברהם עבדו אמת, ותמה המלך מאד וישלח אחריו ויאמר לו מה לך שר בית הסהר איך כפרת בי ואמרת שאלקי אברהם אמת וגם אברהם עבדו אמת. אמר לו שכן הוא האמת ואתה המלך נמרד כופר באמת, וכשמוע המלך את דברי השר נתעצב אל לבו מאד וימלא חמה ויצו לפגוע בו להמיתו, ויצעק שר בית הסהר בפגוע בו ויאמר ה' הוא האלקים הוא אלקי כל העולם ואלקי נמרד הכופר. אמר המגיד שהסייף לא היה חותך בצוארו ויותר שהיה מכה בסייף היה משבר הסייף, תמה המלך ויצו להביא את אברהם ולהשליכו בתוך כבשן האש. הלך אחד מן השרים והביאו לפניו ואמר לו המלך השליכהו לתוך האש הגדולה ויקם להשליכו ותצא אש מן הכבשן ותשרוף אותו, ויקם שר אחר מלפני נמרד להשליך אותו באש וגם הוא נשרף, וכל מי שהיה לוקח אותו להשליכו באש היה נשרף עד שמתו רבים אין חקר ואין מספר. ויבא השטן בדמות איש וישתחוו למלך ויאמר לו המלך מה לך שאל מה שתרצה, אמר לו איעצך עצה להשליך לאברהם בתוך כבשן האש, הבה לי עצים הרבה ומסמרות וחבלים ואני אעשה לך טראבוקו (מין מכונה) שמתוך תנועתו תשליכהו לתוך כבשן האש מרחוק ולא ישרוף האש לאיש ההוא. וישמח המלך מאד על העצה הזו, ויצו לעשות כן ויעשו הטראבוקו ואחר אשר השלימוהו לעשות נסו אותו בפני המלך שלשה פעמים עד שמרחוק השליכו בו אבנים לתוך האש, והוא הנקרא טראבוקו. ויקחו את אברהם וקשרו זרועותיו ידיו ורגליו בקשר חזק וישימו אותו בתוך הטראבוקו להשליכו, וכראות אברהם אע"ה איך קשרו אותו נשא עיניו לשמים ואמר ה' אלקי אתה רואה את אשר עושה בי הרשע הזה, גם מלאכי מעלה אמרו לפני הקב"ה רבש"ע(ריבונו של עולם) מלא כל הארץ כבודך, הלא ראית מה עשה נמרוד הכופר בעבדך ונביאך אברהם, אמר להם הקב"ה איך לא אדע ואנכי יודע כל הנסתרות אבל אראה אני לכם נקמה בנמרד הכופר ואציל את אברהם עבדי.

אמר המגיד שהשטן בא אצל אברהם בדמות אדם ואמר לו אברהם אם תרצה להנצל מאש נמרד השתחוה אליו והאמין בו. ויהי כשמוע אברהם את דברי השטן ויאמר לו יגער ה' בך השטן, פחות נבזה ארור כופר! ויצא מלפניו, ותבא אמו של אברהם לנשק אותו קודם שישליכו אותו לכבשן האש, ותאמר לו בני השתחוה לנמרד ותכנס תחת אמונתו ותנצל מכבשן האש. אמר לה אברהם אמי תלכי מעלי, ודחפה אותה מעליו, ויאמר לה אמי אש נמרד תכבה אותו המים אבל אש אלקנו לעד לעולם אינו מכובה ומים לא יוכלו לכבותו. וכששמעה אמו דבריו דברים מצודקים אמרה לו האלקים אשר אתה עובד הוא יצילך מאש נמרד. ויהי אח"כ וישימו אותו בתוך הטראבוקו להשליך אותו בתוך הכבשן. ומלאכי השרת בקשו רחמים מלפני הקב"ה לרדת להצילו מאש נמרד. ויבא אליו המלאך גבריאל ויאמר לו מה אברהם האצילך מזה האש, ויאמר לו אברהם האלקים אשר אני בוטח בו אלקי השמים ואלהי הארץ הוא יצילני, וכראות הקב"ה כוונתו הטובה פנה אליו ברחמים ויאמר לאש ההיא קרה ושלוה על עבדי אברהם.

אמר המגיד שהאש נכבה בלא מים והעצים הציצו ציץ וכולם הוציאו פירות, כל עץ נתן פריו ושב הכבשן כמו גינת ביתן המלך, והמלאכים יושבים עם אברהם בתוכו, ויפן המלך וירא את הגן ואת המלאכים יושבים עם המלאכים /אברהם/ בתוך הגן, ויאמר המלך לאברהם כשף גדול אתה יודע שהאש אינה שולטת בך ולא עוד אלא שאתה מראה לעם שאתה יושב בתוך גינת ביתן. ויענו כל שרי נמרד יחדו למלך לא אדונינו אין זה כשוף כי אם יכולת אלוה גדול אלקי אברהם ואין אלוה אחר מלבדו ואנחנו מעידים על זה וגם אברהם עבדו באמת, ויאמינו בשעה ההיא כל שרי נמרד וכל עמו בה' אלקי אברהם ויאמרו כלם ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.  ואחרי שעה זה עבר להם? הרי לפי סיפור הבל זה היו צריכים להיות כמה אלפי מאמינים באלוהים אחרי סיפור אגדה הזוי זה, וכול המסופר לנו בתנ"ך שיש רק אברהם לבד,  יש סיפורי תנ"ך ויש סיפורי הבלים, וכל אחד יבחר לו, ואיך מסתדרת אגדת ההבל של המגיד עם הגמרא  הבאה? תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א וא"ר אמי בר אבא: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנא': +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקולי, חושבניה מאה ושבעין ותרין. ואמר רמי בר אבא: הרי הגמרא ניתנה בסיני מהאלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. אם כך: איך המגיד טוען שבגיל 20 יום הכיר אברהם את האלוהים, "אמרה לו בני גדלת מאד כ"כ והלכת על רגליך ודברת בפיך וכל זה בעשרים יום? אמר לה כן, שיודע לך אמי שיש בעולם אל גדול ונורא חי וקיים רואה ואינו נראה והוא בשמים ומלא כל הארץ כבודו." האם המגיד יודע את מה שאלוהים אינו יודע? הרי אם אלוהים אמר בסיני שאברהם הכיר בו, שהוא בורא עולם, בגיל שלוש, הרי שהמגיד אידיוט ושקרן? הרי לפי אגדה זו של המגיד, המגיד אינו מאמין/כופר ב"תורה" שבע"פ? ודינו של הכופר מוות? רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש פרק ד הלכה (י) המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה, מישראל, מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיה הורג, ואם לאו יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו: רמב"ם הלכות עירובין פרק ב הלכה (טז) ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיה, או שהוא עובד עבודה זרה - הרי הוא כגוי לכל דבריו; ואין מערבין עימו, ואינו מבטל - אלא שוכרין ממנו כגוי. אבל אם היה מן המינים שאין עובדין עבודה זרה, ואין מחללין שבת, כגון צדוקיין ובייתוסיין וכל הכופרים בתורה שבעל פה -:

הנה עוד מעשה אגדה רק בגרסא שונה, פשוט תלוי מי המספר, ומה החומר שהשתמש,

מעשה אברהם. +[בית המדרש חדר ב']+.  בשעה שנולד אברהם אבינו ע"ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד' כוכבים לארבע רוחות השמים. אמרו חכמים לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו. מיד שגר נמרוד אצל אביו אמר לו: בן נולד לך אמש עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב. אמר לו תרח אמשול לך משל למה הדבר דומה לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך וניתן לך בית [עמוד 7] מלא שעורים. אמר הסוס להם שוטים אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים. ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב. השיב לו המלך מדבריך אני מכיר שבן נולד לך. אמר לו תרח בן נולד לי ומת, אמר לו על חי אני אומר לך ולא על מת, מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלש שנים. בגרסא זו תרח יוצא "צדיק" מגן על בנו אברהם?

זימן לו לאברהם הקב"ה שני חלונות. מן האחד יוצא שמן ומן השני סולת. המלאך גבריאל היה עסוק בגרסא זו, לכן זימן אלוהים חלונות של שמן וסולת? והם בטח גם יצאו מוכנים, או שאולי ילד מתחת לגיל שלוש בישל לעצמו סולת?

כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, בגרסא הקודמת הילד היה בין עשרה ימים כשיצא, וכאן הילד כבר בן שלוש?  הרהר בלבו מי ברא שמים וארץ ואותו. התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח אמר זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפלה לירח. לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כח. אדון יש עליהם אליו אתפלל ואליו אשתחוה. הלך אצל אביו אמר לו אבי מי ברא שמים וארץ ואותי. אמר לו אביו אלהי ברא שמים וארץ וכל אלה. אמר לו אברהם הראיני אלקיך שמא יש בהם כח לברא את כל אלה. מיד הביא ע"ז שלו והראתו אלהיו. חזר אברהם לאמו ואמר לה אמי עשו לי תבשילין נאים וטובים ואביאם לאלהי אבי אולי יקבל ממני קרבני. מיד עשתה לו אמו תבשילין נאים וטובים והביאם לאלהי אביו ונתן לפני הגדול שבהם ואין קול ואין עונה. חזר לאמו אמר לה עשי לי תבשילין נאים וטובים מן הראשונים, עשתה לו והביאם לפני ע"ז של אביו ואין קול ואין עונה, מיד שרתה עליו שכינה וקרא עליהם פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, מיד נטל אש ושרפם, והוציא הגדול שבהם לחוץ ונתן האש בידו. כשבא אביו לביתו ומצא אלהיו שרופים אמר לאברהם בני למה שרפת את אלהי, אמר לא שרפתי, אלא הגדול שבהם קצף עליהם ושרפם, אמר לו בני שוטה וכי יש בהם כח או יש בהם רוח חיים שהם יכולין לעשות כל אלה והלא אני עשיתים מעץ. אמר לו ישמעו אזנך מה שפיך מדבר, ואם אין בהם כח למה אמרת לי אלהי ברא שמים וארץ. מה עשה תרח הלך אצל נמרוד ואמר לו בני שרף את אלהי ואלהיך באש. שלח נמרוד בשביל אברהם ואמר לו למה עשית כן. אמר לו אני לא עשיתי כן אלא הגדול. אמר לו נמרוד וכי יש בהם רוח חיים שיכולין לעשות כן, אמר לו ישמעו אזניך מה שאתה מדבר בפיך, ואם אין בהם כח למה תניחו למי שברא שמים וארץ ותשתחוו לעץ. אמר לו אני בראתי שמים וארץ בכחי. אמר לו אברהם אתה יכול לבראות! כשיצאתי מן המערה ראיתי השמש יוצא במזרח ושוקע במערב עשה אתה שיצא במערב וישקע במזרח ואשתחוה לך, ואם לאו מי שהגביר את ידי לשרוף את האלילים הוא יגבירני ואהרוג אותך. אמר נמרוד לחכמיו מה יהא דינו של זה, אמרו לו זהו שאמרו עליו עתידה אומה לצאת ממנו שתירש העולם הזה והעולם הבא, ועתה כמשפט הזה שעשה כן יעשה לו, מיד השליכוהו לתוך כבשן האש. באותה שעה נתמלא עליו הקב"ה רחמים והצילו, שנאמר אני השם אשר הוצאתיך מאור כשדים. תם מעשה אברהם.

מדרש דאברהם אבינו. +[בית מדרש חדר ה']+.  עוד מעשה  אגדה בגרסא שונה

אמרו חכמים שס"ה מלכים היו יושבים לפני נמרד גבור ציד, בשעה שהשיבו אברהם אבינו תשובה קשה כשאמר לו נמרד למה מרדת בי ששברת את פסיליי. אמר לו גרזן זה שבידי שברם, א"ל וכי יש בו כח ודעת לעשות כך? אמר לו ולמה לא היה דעת בפסיליך שאתה קוראם אלקיך למחות שלא ישברם? השיב לו נמרד אני אלוה ובראתי העולם ואדון הנסתרות ששברת פסיליי ועתיד אני להפרע ממך. א"ל אם אתה אלוה תהפוך העתים ותזריח בהשכמת החמה, [ותצוה] שתהא הולכת ממערב למזרח, ואדע שאלוה אתה, וגם תגיד לי מה אני חושב בלבי. מיד נתן ידו על זקנו ותמה תימה גדולה עליו שאמר לו אברהם לא אלוה אתה, בן כוש אתה, למה לא הצלת אביך מן המות ועתיד גם אתה למות. מיד אמר לכל המלכים הבו לי עצה מה אעשה לנער שהשיב לי כאשר שמעתם ואיבד יראתי ששברם ושרפם. אמרו לו במה איבד יראתך? אמר להם באש. א"ל תבא האש ותפרע ממנו. מיד צוה נמרד וחבשוהו י"ב שנים בבית הסוהר, שבע שנים בכרדי ושלש בכותי. והיו כל אותם המלכים מביאים עצים למדורתו של אברהם. לאחר י"ב שנים הוציאוהו מבית הכלא ועקדו וכפתוהו לארץ והקיפו עצים מד' רוחותיו בגובה שש אמות, והצית אש בעצים, והיו כל המלכים רואים שלא היה מגיע לא אש ולא שלהבת כלפי אברהם. אמרו המלכים אחיו של אברהם כשפן גדול הוא וצבר את האור וסילסלה, ובשבילו ניצול אברהם, מיד ניתזה שלהבת ממדורתו של אברהם ושרף את הרן, שנאמר וימת הרן. באותו שעה אמר מיכאל רבונו של עולם! ארד לכבשן להציל אברהם, אמר הקב"ה על שמי ירד לאש ואני בכבודי אציל אותו, ועתידין מבני בניו חנניה מישאל ועזריה לירד לכבשן האש אותם תציל וכשהוציאו מאור כשדים נשתחוו כל אותם המלכים על כפות רגליו של אברהם אבינו, והיו קוצצים ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו בראשה, והיו מביאים בניהם ומשליכין בחיקו ואומרים תלמידנו דרכיך לבטוח בחי וקיים לעד, שלא היה לך רב להורות לך כי אם כליותיך, שנאמר אברך את ה' [עמוד 8] אשר יעצוני אף לילות יסרוני כליותי. ועמדו כל אותם המלכים וגיירו את עצמם ונכנסו לכנפי השכינה, ועליהם נאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם.

אגדת אברהם. +[נדפסה בס' תהלה לדוד לזכרון ר"ד קויפמאן]+.

מפני מה זכה אברהם לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה מה שעתיד ליתן לצדיקים לעולם הבא, מפני שמסר עצמו על כבוד שמים למיתה באור כשדים, וכל המוסר את עצמו על כבוד שמים למיתה נותנין לו חיים לעולם הזה וחיים רבים וארוכים לעולם הבא שאין להם סוף. מנין, תדע לך שכן. בית אביו של אברהם עובדי עבודה זרה, היו עושים עבודות זרות ויוצאים ומוכרים בשוק, יום אחד הגיע לאברהם למכור, בא אחד ואמר לו בכמה פסל זה, אמר לו בשלשה מנה, אמר לו בן כמה שנים אתה, א"ל בן שלשים שנה, א"ל אתה בן שלשים שנה ותעבוד לזה שעשיתי אותו היום. נסתלק והלך לו. נשמעו דבריו לנמרד, שלח והביאו והעמידהו לפניו, אמר בן תרח! עשה לי אלוה יפה שיהא לי, נכנס ואמר לבית אביו: עשו לו פסל יפה, תיקנוהו פסקוהו והרבו לו סימנים והלך והוציאו לו. וצדקתו של אברהם אבינו אותו היום מעונן היה וירד מטר בו ביום לפי כך לירד לתוך כבשן אש. נמרד יושב וכל דור הפלגה יושבים. נכנס והעמידו באמצע, ירד ודיבר את דבריו. אמר לו אם לאו למי אעבוד, א"ל לאלהי האלהים ואדוני האדונים שמלכותו קיימת בשמים ובארץ ובשמי שמים העליונים, א"ל ואני אעבוד לאלוה של אש והריני משליך אותה בתוכה, ובא אלוה שאתה אומר עליו ויצילך מתוך כבשן של אש. מיד כתפוהו ועקדוהו ונתנוהו על גבי הארץ, והקיפוהו עצים מארבע רוחות, חמש מאות אמות לצפון, חמש מאות אמות לדרום, חמש מאות אמות למזרח. הקיפו והציתו בהם את האור. כל ביתו של תרח עובד ע"ז היה ועד אותה שעה לא הכיר את בוראהו. מיד באו שכניו ובני עירו והיו מטפחין על ראשו ואומרים לו, משתה (תבוש) בושה גדולה, בן שאתה אומר עליו יורש העולם הזה והעולם הבא שרפו נמרד באש. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וירד משמי שמים העליונים ממקום כבודו גדלו ותפארתו, קדושת שמו הגדול, והציל את אברהם אבינו מתוך אותה בושה ומתוך אותה כלימה מתוך כבשן אש, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך וגו'. וכיון שנעשה נס לאברהם אבינו היה לו פתחון פה לפני דור הפלגה להשיב תשובה במקומה. על תרח ועל אברהם בנו היו אומרים, חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר, אלו בני דור הפלגה, שמתוך דרכיהם הרגו את בני, ונמצא אבוד מן העולם הזה ומן העולם הבא. עמד ויצא משם לשם שמים, שנאמר ויקח תרח את אברם בנו וגו'. בשכרו שיצא משם, זכה והמליך הקב"ה את אברהם בנו בחייו שלשים וחמש שנה. ואברהם ושרה הלכו לארץ כנען, שנאמר ויקח אברם את שרי אשתו. אברהם הזקין והלבין נמנע מדרכו של עולם, ושרה הזקינה והלבינה ונמנעה מדרכו של עולם. אברהם הזקין והלבין והשחיר וחזר לילדותו, ושרה הזקינה והלבינה והשחירה וחזרה לילדותה, שנאמר ואברהם ושרה זקנים, נעשה אברהם כבחור, נעשה שרה כבתולה. נקבצו עליהם כל באי העולם ואמרו, מה טיבן שבאו כל אותם מעשים על ידיכם, מיד ישב אברהם וסיפר להם כל מה שהיה (שאירע) לו בעולם מאור כשדים ועד אותה שעה, שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו. וכיון ששמעו ממנו דברי תורה המליכוהו עליהם. מיד באותה שעה נתקבצו כל מלכי מזרח, ובאים ומעסים (מרגיזים) את המלכים אשר סביבות אברהם ולא אמר להם דבר עד שנגעו בו בגופו, שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו. באותה שעה הראה הקב"ה לאברהם אבינו שני בניו עובדים ע"ז בדן ונשכחו מעליו, שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל, וכן הוא אומר ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו. אמרו לאותו מלאך שיצא לסעד את אברהם לילה שמו, ובמה ירק אותם, בכסף וזהב ובאבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שבעולם, להודיע לכל באי עולם שעשיר גדול היה אברהם, כדי שלא יהו הבריות אומרים, לא יצא אברהם והרג את המלכים אלא בשביל לקחת את הממון שהיה עליהם לפיכך נאמר ויחלק עליהם לילה וגו'. ומשנמלך (וראיה שמלך) אברהם אבינו בעולם, שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו, ואומר אשר נשיא יחטא, ואתה חלל רשע נשיא ישראל, רב לכם נשיאי ישראל. מה נשיא האמור למלכי ישראל נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא האמור במלכי יהודה נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו. הא שמענו נשיא האמור בתורה, מה נשיא האמור בתורה נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, אף נשיא האמור באברהם נשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו. הא שמענו שמלך אברהם אבינו בעולם שבעים וחמש שנים. שלשים וחמש של תרח (בחייו) וארבעים לאחר מיתתו. ואלו הן סלעים (מטבעות) שיצאו לו, זקן וזקנה מצד אחד בחור ובתולה מצד אחד, ולא הניח הקב"ה ברכה בעולם שלא ברכו, ברכו בחכמה בבינה בדעה בהשכל, וברכו בעושר ובנכסים, והקנהו שמים וארץ, ושמו אדון על עולמו, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון. וברכו בבנים ובני בנים, והקנה לו העולם הזה [עמוד 9] והעולם הבא, שנאמר ואברהם זקן בא בימים [וה' ברך את אברהם בכל].

מסתבר שכל חכמולוג כטוב ליבו ביין, בדה ממוחו קשקוש, והתאימו לטיפשים שישבו מולו, ואין פוצה פה ומצפצף,

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א וא"ר אמי בר אבא: בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנא': +בראשית כו+ עקב אשר שמע אברהם בקולי, חושבניה מאה ושבעין ותרין. ואמר רמי בר אבא:

איך זה שלמד אברהם תורה ואינו יודע שאין מזל לישראל? ואינו יודע שאסור לעסוק באצטגנינות?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קנו עמוד א איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל. רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל. ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +ירמיהו י+ כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל. ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר +בראשית טו+ ויוצא אתו החוצה. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם +בראשית טו+ בן ביתי יורש אתי. אמר לו: לאו, +בראשית טו+ כי אם אשר יצא ממעיך. אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל.

בהנחה שנכונה האגדה הזו, ואברהם באמת האמין באלוהים מגיל 0 או מגיל 3 או מגיל 13 או מגיל 40 תלוי לפי איזה אגדה הולכים, מדוע רק בגיל מ137 שנה, שלפי פרשנות "חכמים" זה גילו של אברהם ביום עקדת יצחק, בראשית כב (י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ:(יא) וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:(יב) וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי: מה פרוש "עַתָּה יָדַעְתִּי"? יש לאלוהים דיליי(עיכוב, איחור) בהבנה? ילד שמגיל 0 או כל גיל אחר מכיר באלוהים, ורק בגיל 137 יודע, מבין, האלוהים שאברהם "יְרֵא אֱלֹהִים"? הרי אברהם לפי האגדה "מתאבד" על קידוש שם שמים אצל נימרוד, ורק עכשיו בגיל 137 נזכר האלוהים לדעת שאברהם "יְרֵא אֱלֹהִים"?

כל שנותר לומר: אוי לשוטה שכתב אגדה זו, ואוי לשוטים הנוהים אחריו, כי משלי יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ: