העושה מצווה, זוכה ב..? אריכות ימים בעולם הזה?

משנה מסכת קידושין פרק א משנה י

[י] כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר (קהלת ד') והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב: מה פירוש "מטיבין לו, ומאריכין לו ימיו"?  ומה פירוש "ונוחל את הארץ"?

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק ז הלכה (ו)

כל זמן שאדם חוטא, מורא הבריות עליו, וכל זמן שאין אדם חוטא, מוראו על הבריות. איך מסתדרת משנה/מסכת זו עם אלפיים שנות גלות ושעבוד, של כל "חכמי" ו"צדיקי" הדורות בידי גויים? האם ההלכה סלקטיבית ועל "צדיקים" היא לא חלה? או שאינה חלה רק על "צדיקים" מטעם עצמם", או "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן יא

והתורה והמצוה הוא העונג והשמחה בעוה"ז(בעולם הזה) ובעוה"ב(ובעולם הבא) שנאמר (שם /דברים ל'/) כי היא חייך ואורך ימיך בעה"ז(בעולם הזה) ובעה"ב(ובעולם הבא)  שכלו ארוך,