וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר?

בתשובה לשאלה איך יכול להיות, שדורות שלמים של "חכמים" טעו? דברים פרשת ראה  פרק יג (ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: ספר מלכים א פרק יח(לז) עֲנֵנִי יְהֹוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְהֹוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית: ספר ישעיה פרק סג (טז) כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהֹוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ:(יז) לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהֹוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ: ספר ירמיה פרק ו (כא) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו שָׁכֵן וְרֵעוֹ יְאָבָדו:ּ  ההטעיה היא משמים ומכוונת, וזאת כדי לבדוק למי האדם מאמין לכתוב(בתורה)? או לאדם? אשר נראה על פניו כאילו הוא "צדיק"? בספר שמואל א פרק טז (ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהֹוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב: פס' זה מספר שמואל בא ללמד אותנו שאפילו נביא, אינו רואה את מה שהאלוהים אינו רוצה שיראה, ואנחנו בני אדם הפשוטים איננו רואים את כל התמונה, ולכן: גם אדם שנראה כאילו "צדיק" בעינינו, כדי שאנחנו נדע לזהות, יש לנו את התורה, וכאשר דבריו של אותו אדם תואמים/שווים לדברי תורה, נקבל את דבריו, וכאשר אין דבריו תואמים/שווים לדברי תורה לא נקבל, וגם אם אתמול אמר דברים נכונים ואמיתיים.

בתשובה על השאלה: אם כל ה"חכמים" שהיו לאורך הדורות יכולים לטעות? כולם? הנה באים הפס' הבאים ומוכיחים שכן.

שמות פרשת כי תשא פרק לב (א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:(ב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:(ג) וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:(ד) וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(ה) וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהֹוָה מָחָר:(ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:(ז) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:(ח) סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לפי פרוש רש"י לפס' הבא בשמות פרק טו (ב) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ: רש"י זה אלי - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:איך דור כזה ענק, אשר ראה אלוהים עד כדי כך שאפשר להצביע עליו עִם האצבע? איך יכול דור כזה לאחר פחות משלושה חודשים מחציית ים סוף ביבשה לעשות להם עגל, ולקרוא לעגל, אלוהים? ואיך "חג ליהוה מחר", השם המפורש יהוה קוראים לעגל מסכה? הָעָם שראה את הניסים במצרים, וחצה ים שהפך ליבשה, וארבעים יום לפני שעשו עגל, שמע קולות אלוהים ולפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" גם ראה את הקולות בראייה מוחשית, קורא לעגל מזהב אלוהים, עָם שלם טעה?

ויקרא פרק ד

(יג) וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּוְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֹת יְהוָֹה אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:  נשאלת השאלה מה רצה האלוהים באמצעות כותב התנ"ך שנלמד מפס' זה? ולטעמי מה שצריך ללמוד מכאן, שלעולם אנו בני אדם, וכולנו יכולים לטעות,  ולפי שיטת הפרשנים, רש"י, האבן עזרא, והרמב"ן, ש"עֲדַת יִשְׂרָאֵל" = מנהיגי העם,  הרי מקל וחומר, אם אלו מנהיגי העם, הרי גם כל מנהיגי העם יכולים לטעות, וכשהם טועים כולם יכולים לטעות אחריהם, מסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל: מדוע המשנה מזהירה חכמים? שיזהרו? הם יכולים לטעות? ולהטעות?

לפי רש"י כבר קרה שכל המערכת של ההנהגה והחינוך של עם ישראל קרסה? לפי פירושו לפס הבא בבמדבר פרק כז (ה) וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְהוָֹה:  רש"י ויקרב משה את משפטן - (סנהדרין ח) נתעלמה הלכה ממנו וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר (דברים א) והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי (סנהדרין שם). משה שקיבל תורה בשבעים שפות ופרושים מפי האלוהים נעלמה לו ההלכה? בהנחה שרש"י צודק הרי כתוב בפס' (ב)וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:עמדו בנות צלופחד לפני כולם? אז נעלמה הלכה גם מ"אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" ומ"הַנְּשִׂיאִם" ומ"וְכָל הָעֵדָה"? ואיך מסתדר לרש"י פירושו כאן עם פירושו בבמדבר פרק יד (א) וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: רש"י  כל העדה  סנהדראות:  רש"י בבמדבר פרק כז פסוק (כא)  וכל העדה- סנהדרין: אם כך: גם מהסנהדרין נעלמה ההלכה? אם כך: לפי רש"י קרסה כל מערכת המנהיגות, והחינוך, של עם ישראל במקרה זה?

ולאחר כל זאת נותר רק לשאול שאלה אחת המתבקשת כאן: איך זה שבמשך כל תקופת התנ"ך עם ישראל כשל רוחנית וגשמית, ומאז שנסגר ספר התנ"ך יש לנו רק גאונים, תנאים, ואמוראים, וכל מיני "יצורי על" אשר אינם טועים ואינם מטעים לעולם, כולם שיא שלמות האדם בחוכמה, למרות שהחכם באדם שלמה מלך ישראל טעה גם הוא? ואיך מסתדרת הגמרא הבאה עם הפירוש של "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם"שקרסו המערכות בעם ישראל? תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/באמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: הרי אם קרסו כל המערכות בעם ישראל במשך תקופת התנ"ך, ממתי נחשבים "ראשונים" שהם "בני מלאכים" שהרי אינם טועים, כי כל המסורת שלנו נמסרה כביכול במשך אלפי שנים בע"פ, עד שנרשמו הדברים בכתב, משה שוכח ועוד לא עברו ארבעים שנה, כל אלה שבדורו שוכחים, אבותינו עובדים אלילים בתקופת התנ"ך, שהרי הטיס אלוהים את כולם אל הגולה, ופתאום קמה לה סדרה של "חכמים" ו"גאונים" אשר לא מאבדים פסיק? הרי גם בהנחה ונקבל את דבר ההבל הזה שיש "חכמים" ו"גאונים" כאלה הרי שהגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/בהיא הבל עצמה? שהרי אינה עומדת מול המציאות שהיא אמורה להציג? אלה שהיו קודם שכחו/טעו ואלה שאחריהם לא? מעבירים אלפי שנים תורה בע"פ ללא איבוד של הלכה? אמר החכם באדם משלי פרק יד (טו) פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר וְעָרוּם יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ: לפתי/הטיפש, אפשר למכור כל דבר, הוא מאמין לכול שטות, אבל חכם: יבין, 

אנו שבאים אחריהם אלפי שנה לא טעינו? ואיך מסתדר שאנו "לא טעינו" עִם הפס' הבא?  ירמיהו פרק ד(כב) כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ושוב איך מסתדרת הגמרא הבאה? שהרי אם "אֱוִיל עַמִּי".."בָּנִים סְכָלִים".."וְלֹא נְבוֹנִים".."חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע".."וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ"? והגרוע מכול "אוֹתִי לֹא יָדָעוּ"?  תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/באמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: אם כך: לפי משוואה זו ש"הדור הולך ופוחת", הרי שהדורות הראשונים לנו, לא היו מלאכים, אלא אנשים, ואם הם אנשים, אנו חמורים, ואפילו לא כחמורם של חנינא בן דוסא ופנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים, אם כך: איך העבירו אבותינו מסורת תושב"ע במשך כמה מאות דורות ועוד בע"פ? שהרי רק כאלף שבע מאות שנה יש לנו את המשנה והגמרא כתובים?

איך עָם ישראל לאחר מעמד סיני, ארבעים יום, קורא לעגל מזהב אלוהים? ומה היינו אנו צריכים להבין מסיפור זה? ולדעתי סיפור זה בא להמחיש לנו דבר אחד פשוט, שגם לאחר שראו ניסים במצרים, וראו את נס קריעת הים, ולאחר מעמד הר סיני, אפשר לעבוד עבודת אלילים, כי עצת יהוה לעולם תעמוד, והאלוהים יכול להכשיל כל אחד, ואם הם אבותינו לאחר כל הניסים במצרים, ועל הים, ובדרך במדבר עד הר סיני, ובמעמד הר סיני, אחרי כל זאת עובדים אלילים? וקוראים לעגל מסכה אלוהים ויהוה? אנו בניהם שלושת אלפים וחמש מאות שנה אחריהם, עם אלפיים שנות גלות ונדודים בין עמים לא טעינו? אוי לשוטה שחושב כך שלא טעינו כעם, ולא מבין שאם הכול, כל כך נכון בדברי "חכמים", מדוע התעלל בנו האלוהים במשך אלפי שנות גלות? האלוהים אשר הבטיח שאם בדרכיו נלך יהיו חיינו טובים, ונשלוט על כל העמים? ואם נעזוב את דרכיו נסבול וישלטו בנו כל העמים? הרי ההיסטוריה מלמדת ששלטו בנו העמים, אם כך: איך אפשר בכלל לטעון לא טעינו?

ומה יהיה על כל הפס' הבאים המצביעים על דורות שלמים בתנ"ך שטעו?

תהלים פרק קז (מ) שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:

ישעיהו פרק ה

(כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר:(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ:

ישעיהו פרק כט 

(ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:(יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ <הספר> סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:(יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:(יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:(יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:

איוב פרק יב

(כד) מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ:(כה) יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר:

ישעיהו פרק כח

(א) הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן:(ב) הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַאדֹנָי כְּזֶרֶם בָּרָד שַׂעַר קָטֶב כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד:(ג) בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם:(ד) וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה:(ה) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ:(ו) וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וְלִגְבוּרָה מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה:(ז) וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה:(ח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם:(ט) אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם:(י) כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם:(יא) כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה:(יב) אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם זֹאת הַמְּנוּחָה הָנִיחוּ לֶעָיֵף וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ:(יג) וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְהֹוָה צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ:(יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה <שיט> שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי <עבר> יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ:

ירמיהו פרק ח (ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים: (ט) הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:

יחזקאל פרק יב (א) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ב) בֶּן אָדָם בְּתוֹךְ בֵּית הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵם:

ישעיהו פרק ו (י) הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ:

הושע פרק ט

(ז) בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם יֵדְעוּ יִשְׂרָאֵל אֱוִיל הַנָּבִיא מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ עַל רֹב עֲוֹנְךָ וְרַבָּה מַשְׂטֵמָה: (ח) צֹפֶה אֶפְרַיִם עִם אֱלֹהָי נָבִיא פַּח יָקוֹשׁ עַל כָּל דְּרָכָיו מַשְׂטֵמָה בְּבֵית אֱלֹהָיו:

ישעיהו פרק מד

(כד) כֹּה אָמַר יְהֹוָה גֹּאֲלֶךָ וְיֹצֶרְךָ מִבָּטֶן אָנֹכִי יְהֹוָה עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי רֹקַע הָאָרֶץ <מי> <אתי> מֵאִתִּי:(כה) מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְשַׂכֵּל:(כו) מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם:(כז) הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי וְנַהֲרֹתַיִךְ אוֹבִישׁ:(כח) הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד:

ואיך מסתדרות הגמרות הבאות?

אם הגמרא מסיני? האם "האלוהים" טעה? ואם הגמרא אינה מסיני? האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" טעו?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קלח עמוד ב

דאמר רב: עתידה תורה שתשתכח מישראל,שנאמר+דברים כח+והפלא ה' אתמכתך, הפלאה זו איני יודע מהו, כשהוא אומר+ישעיהו כט+ לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא הוי אומר: הפלאה זו תורה. אם כך: הרי לפי סיפורי "חכמים" לא נשתכחה תורה, וגם לא "עתידה תורה שתשתכח" כי היא כבר נכתבה? האם רב טעה או קשקש, או בדה ממוחו הקודח? הרי לא קרה, ולא יקרה "חזונו" של רב?

תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר +עמוס ח+ הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב +עמוס ח+ ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' - זו הלכה, דבר ה' - זה הקץ, דבר ה' - זו נבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' - אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. אם טהורה היא ואם טמאה היא? ובעצם האם גם "רבותינו" קשקשו, שהרי בכניסתם לכרם ביבנה אמרו "עתידה תורה שתשתכח מישראל", האם "רבותינו" טעו? הרי לא נשתכחה תורה מישראל? וגם לא "עתידה תורה שתשתכח" כי היא כבר נכתבה?ומתי היה או יהיה מצב שאישה תשאל הלכה ולא נענתה או תֵּעָנֶה? וְחָמוּר יותר הנאמר בגמרא הבאה, תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד אואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא פסוק (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:  הרי אם גמרא מסיני, מהאלוהים למשה, אם כך: האלוהים אמר: "עתידה תורה שתשתכח מישראל"? ולא נשתכחה תורה, וגם לא "עתידה תורה שתשתכח" כי היא כבר נכתבה? מסתבר שאלוהים טעה/נכשל?

אוי לשוטים הכותבים הבלים, אם היו מקפידים על התושב"ע שהמציאו, היו מגלים את המשנה הבאה, וכל זה היה נחסך. ובמסכת אבות פרק א משנה (יא) אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל:

רש"י במדבר פרק כב פסוק (לה)

(לה) לך עם האנשים - בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו.

תלמוד בבלי מסכת מכות דף י עמוד ב

אמר רב הונא א"ר אלעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.

ירמיהו פרק נ

(ו) צֹאן אֹבְדוֹת <היה> הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם הָרִים <שובבים> שׁוֹבְבוּם מֵהַר אֶל גִּבְעָה הָלָכוּ שָׁכְחוּ רִבְצָם:(ז) כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהֹוָה נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְהֹוָה: ומי הם הרועים? אשר התעום? ואם הדור הולך ופוחת, והצליחו הרועים של אז, להטעות את הדור היותר מוכשר, האם הרועים הפחות טובים שלנו היום, לא התעונו?

ספר ישעיה פרק כט (ט) הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:(י) כִּי נָסַךְ עֲלֵיכֶם יְהֹוָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה וַיְעַצֵּם אֶת עֵינֵיכֶם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים כִּסָּה:

מצודות דוד  כי נסך עליכם ה' - המקום כסה עליכם. רוח תרדמה - להיות מבולבל כמי שהתרדמה אחזתו כי הבא לטמא פותחין לו. ויעצם - הוא סגר את עיניכם עד שלא תבחינו אף בדבר הנראה לעינים. את הנביאים - עם נביאי השקר ר"ל גם עליכם נסך וכו' גם על הנביאים. ואת ראשיכם החוזים - הם הנביאים החוזים להם וכפל הדבר במ"ש:

ישעיה פרק כט (יא) וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ הסֵפֶר לאמר קרא נאזֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא:

רש"י  חזות הכל - כל מה שהייתם חוזים במזלות יהיה מכוסה מכם כדברי אגרת החתומה בשעוה אשר יתנוה לקרותה ליודע לקרות אגרת ואמר לא אוכל שהרי אין אני רואה בתוכה לפי שהיא חתומה:

מצודות דוד  ותהי לכם חזות הכל - לכם היו נביאות של כל נביאי ה' כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הואוהנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרותכ"א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנהוכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה' דברים חתומיםולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום:

מצודות ציון  חזות - ענין נבואה. החתום- ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה (ישעיהו ח). אוכל - מל' יכולת:

רד"ק  ותהי לכם חזות הכל- נבואת הכל, כלומר נבואת כל נביאי ה' המתנבאים לכם הוא לכם כמו הספר החתום שאם יתנו האגרת ליודע לקרותה יאמר לא אוכל כי חתום הוא, ימצא זאת העלה לפי שאין רצונו לקרותה כי אם היה רצונו לקרותה היה אומר פתח אותו ואקראנו, כן החכמים שבכם אומרים כי יש בדברי השם דברים סתומים לפיכך לא יתנו לב להם ואם היה רצונם לשמוע ולהבינם יאמרו לנביא פרש לנו זה הדבר הסתום:

ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק כט

וכן יקרה להמון בדברי הנביאים שוה בשוה, קצת דבריהם לא יבין כלל, אבל כמו שאמר ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום, וקצתו יבין ממנו הפכו או סותרו, כמו שאמר והפכתם את דברי אלהים חיים. ודע כי לכל נביא דבר אחד מיוחד בו, כאלו לשון האיש ההוא כן תביאהו לדבר הנבואה המיוחדת בו למי שיבינהו.

ישעיה פרק כט (יב) וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר:

רש"י ונתן הספר על אשר לא ידע ספר - וכשנוטלין ממנו ופותחין חותמה ונותנין אותה למי שאינו מכיר לשון אגרת ואומרין לו קרא נא זה ואמר לא ידעתי ספר כך כשתשביע שר האש יאמר לא אוכל כי חתום הדבר ממני וכשתשביע את חבירו יאמר איני מכיר את השם הזה שאתה משביעני בו שאין זה שמי וזהו שאמר ירמיה הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם (ירמיה כא) זה השם המפורש במדר' תהלי':

מצודות דוד  ונתן הספר- וכאשר נתן הספר אל אשר לא ידע לקרות ספר ישיב לומר לא ידעתי לקרות אף אם היה פחות וכן הכסילים שבכם אומרים אין אנו מבינים אף הדברים המפורשי'ם לנו ואמרו לחכמים:

ישעיה פרק כט (יג) וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה:

רש"י  יען כי נגש העם הזה - יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני. ותהי יראתם אותי - לא בלב שלם כי אם במצות האנשים המלמדים אותם התראו כנכנעים מלפניו כדי לפתותו בפיכם:

מצודות דוד  יען כי נגש - בעבור כי העם הזה נגש אלי להתקרב בדבור הפה וכבדוני בשפתי' ולא בלב ידברו כי לבו רחק ממני. ותהי יראתם אותי- מה שהם יראים מפני אינה באה מן הלב אלא כמצות אנשים המלמדים ואומרים התראו כאלו אתם יראים ונכנעים:

ישעיה פרק כט (יד) לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:

רש"י  לכן הנני - הוא אשר יוסיף להפליא פלא ונוסף על פלא כיסוי על כסוי אוטם על אוטם ומהו הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו,קשה סילוקם של חכמי ישראל כפלים כחורבן בית המקדש וכל קללות שבמשנ' תורה שכולן אינן אלא הפלאה אחת והפלא ה' את מכותך (דברי' כח) וכאן שתי הפלאות:

מצודות דוד  לכן וכו' - בעבור זה הנני הוא אשר יוסיף להביא רעה עד אשר יפלא בעיני הרואים. הפלא ופלא - ר"ל פליאה רבה ועצומה. ואבדה - אז תהיה אבודה חכמת החכמים ותהיה צפון ונסתר בינת הנבונים ר"ל לא יוכלו להתחכם להמלט מהרעה הבאה:  איך תאבד חכמת החכם? ואיך תיסתר בינת הנבון?

רד"ק ישעיהו פרק כט

(ט) התמהמהו ותמהו - זאת הנבואה בימי אחז אמר התמהמהו ותמהו כנגד אנשי יהודה, ופירושו התעכבו, כמו ויתמהמה, והעכוב הזה במחשבה, אמר האריכו במחשבותיכם והחשבו בלבבכם בעכוב כדי שתתבוננו בדבר ואחר שתתבוננו בדבר תמהו בעצמכם איך נהיתה בכם הרעה הזאת שתניחו דברי אלהים חיים שאומרים לכם נביאי האמת ואתם מתפתים בדברי נביאי השקר אשר השתעשעו ושועו ופירש אדוני אבי ז"ל התעורו ועורו אחרים, מענין ועיניו השע, והם נביאי השקר, התעורו ועורו אתכם מלראות הנכונה: שכרו ולא יין - הם נביאי השקר, ואמר ולא יין למעלה אמר תעו בשכר אינו אומר בזה הפסוק שאינם משתכרים אלא אומר כי גם בעת שאינם שותים הם שכורים כי לא ישכילו ולא יבינו כמו השכור, וכפל הפסוק בענין במלות שונות, כי נעו כמו שברו, כי השכור יניע ויניד גופו הנה והנה עד שנופל:

(י) כי נסך - כסה, כמו והמסכה הנסוכה, ואת קשות הנסך שהוא ענין כסוי, כלומר כסה אתכם בכח תרדמה שהפיל עליכם עד שאתם חשובים כנרדמים שאין אתם שומעים למי שיקרא לכם: ויעצם - ויסגור, וכן מן הקל עוצם עיניו כסה עליכם וסגר עיניכם שלא תראו ולא אתכם לבדכם אלא הנביאים שהם נביאי שקר: ואת ראשיכם החוזים כסה - והם הם המעצמים את עיניכם עד שלא תראו, ומה שאמר כי נסך ה' עליכם כלומר כל כך הוא הכסוי חזק עד שידמה כי מה' הוא, או פירושו על דרך השמן לב העם הזה כמו שפירשנו:

(יא) ותהי לכם חזות הכל - נבואת הכל, כלומר נבואת כל נביאי ה' המתנבאים לכם הוא לכם כמו הספר החתום שאם יתנו האגרת ליודע לקרותה יאמר לא אוכל כי חתום הוא, ימצא זאת העילה לפי שאין רצונו לקרותה כי אם היה רצונו לקרותה היה אומר פתח אותו ואקראנו, כן החכמים שבכם אומרים כי יש בדברי השם דברים סתומים לפיכך לא יתנו לב להם ואם היה רצונם לשמוע ולהבינם יאמרו לנביא פרש לנו זה הדבר הסתום:

(יב) ונתן לאשר לא ידע ספר - ואמר לא ידעתי לקרות ספר, ואפילו יהיה פתוח, כי הכסילים שבכם ימצאו עילה אין אנחנו מבינים דברי אלהים אמרו לחכמינו והנה חכמיהם ונביאיהם יטעום הנה כי בין זה ובין זה הספר לא יקרא, כן דברי ה' לא ישמעו ביניכם לא לחכמים ולא לכסילים, ויתכן לפרש חזות הכל שלא יהיה חזות סמוך, ויהיה הכל כמו לכל ופירוש הנבואה היא לכולכם בין לחכמיכם בין לכסיליכם כדברי הספר החתום: על אשר לא ידע - כלומר אל אשר לא ידע, כמו וילך אלקנה הרמתה על ביתו, וכמו ותתפלל על ה' כמו אל, ויש מפרשים הספר החתום שדבריו סתומים וחתומים:

(יג) ויאמר ה' - כי נגש, יש מחלוקת בקריאת המלה הזאת יש קוראים אותה בשי"ן הנקודה לצד ימין כמו נגש יוסף ורחל ענין קריבה, וכן הוא לפי המסרה אשר עליו שאמר לית כוותיה בספרא, ואם בשי"ן הנקודה בצד שמאל הנה אחר כמוהו נגש והוא נענה, אבל י"ת בסי"ן כמו והנוגשים אצים שתרגם חלף דאתרברב, וכן נמצא במקצת ספרים נגש בסי"ן, ופירוש הפסוק לקריאת נגש בשי"ן כן, ויהיה טעם יען נמשך אל לכן שאמר בפסוק אחר, אמר בעבור שעשו זה לכן הנני יוסיף, אמר הנה הם קרובים אלי בנראה ומכבדים אותי בפיהם ומרחקים לבם ממני, ולקריאת נגש בסי"ן יתפרש לפי דעת המתרגם בעבור שהם גדולים בעיניהם ומראים עצמם כנוגשים אל שאר העם לכבד את ה' בפיהם ולהתפלל לפניו, ואנחנו נפרש נגש נדחק כמו נגש והוא נענה, יאמר כי בעת שיש להם צרה יכבדוני בפיהם ומקרבים אלי פיהם ושפתותיהם ומרחקים ממני לבם ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה כי מי שאינו עושה אלא מה שמצווה לבד ואינו מוסיף מעצמו אינו עושה הדבר מחפצו מרצונו:

(יד) לכן יוסיף - פעל והוא בחירק כמו בצרי, וכן הנני יוסיף על ימיך, תומיך גורלי בחירק, ואמר יוסיף רוצה לומר עוד על מה שהבאתי עליכם עוד אביא רעה גדולה עליכם: להפליא - להביא רעה עליהם עד שיפלא בעיני הרואה, על דרך ותרד פלאים, לפיכך כפל ואמר הפלא ופלא:

ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו - בגלות ובטלטול תאבד חכמתם שהם חכמים אבל חכמתם לרע להם ולא להטיב, כמ"ש חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו, או פי' ואבדה כי כשתבא להם הרעה תאבד חכמתם שלא יהיה להם עצה ותחבולה להנצל ממנה ולא תועיל להם אז חכמתם:

(טו) הוי המעמיקים - במחשבתם להסתיר עצתם מהאל, כלומר כי הם חושבים כי ה' אינו משגיח בעניני הארץ לפיכך עושים כל רצונם, כי אומרים כי אין רואה ואין יודע, ופירוש במחשך כאלו מעשיהם במקום חשך כנגד בני אדם שאין רואים אותם כן חושבים כל מעשיהם בסתר ובגלוי לא יראם האל, וכן תרגם יונתן במחשך כדבקבלא: לסתיר - כמו להסתיר:

ישעיהו פרק כט (יח) וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה:(יט) וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיהֹוָה שִׂמְחָה וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ:(כ) כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן:(כא) מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק:

רד"ק (יח) ושמעו - אותם שהיו חרשים יבואו עתה לשמוע דברי הספר והם היו עורים לראותם, כמו שאמר למעלה ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום, ומאפל ומחשך שיהיה להם, רוצה לומר הצרה תראנה הנבואה שתתקיים שהיו עורים בם כשהיה מוכיחם הנביא:

רד"ק (יט) ויספו - הם יהיו בצרה והענוים יוסיפו לשמוח בהשם שהיו מאמינים בו קודם בא הצרה עמה יוסיפו לשמוח כשיראו שתתקיים להם הנבואה ולרשעים הצרה ולהם הרוחה והכבוד, וכפל הענין במלות שונות, ואמר ואביוני אדם, כלו' האביונים שבאדם שהיו בירושלם והם הענוים:

רד"ק (כ) כי אפס - ישמח ויגילו כשיראו אפיסת העריצים והלצים ושקדי און שהם לא היה להם רשות לדבר לפניהם ולא להוכיחם כשיראו בפורענותם יגילו, כמו שאמר באבוד רשעים רנה, פירוש שוקדי און מתעסקים ומהירי' אל האון ומתכווני' תמיד איך יפלו אותה:

רד"ק (כא) מחטיאי - כשאדם מוכיחם בדברים חושבים הדבר עליו לחטא כאלו הכה אותם, וכן למוכיח בשער יקושון, מי שמוכיחם בשער, כלומר ברבים כדי שיוסרו ישימו לו מום ויכשילוהו בדרכיו, כלומר יזמינו לו כל רע וילשינו עליו למלך ומטים הצדיק בתהו והבל, ות"י ואסטיאו בשקר דין זכאין: יקושון - מנחי העי"ן והוא מענין מוקש, ויהיה יקש וקוש בענין אחד, וכת"י בען ליה תקלא, ויש לפרש יקושון מענין קש ומשרשי שהוא שרש קשש, וכן התקוששו וקושו, מן לקושש קש, כי כמו שמקושש עצים או קשים לוקט מכאן ומכאן ואוספן יחד כן מחרף האדם מלקט מומיו מזה ומזה ואומרן לו, כן הם עושים מי שמוכיחם אומרים לו חרפה וגדופין מלקטים ואומרים לו הלא אתה עשית כך וכך במקום פלוני או בזמן פלוני, ועוד עשית כך ואיך תעשה עצמך מוכיח:

ישעיהו פרק כט (כד) וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח:

רד"ק וידעו - אותם שהיו תועי רוח מתחלה בראותם הנס הגדול הזה ידעו בינה כלומר יתבוננו במעשה האל וידעו כי הוא משגיח במעשה האדם וידעו כי כל אשר היו אומרים להם הנביאים נביאי השם היה אמת, וכפל הענין במלות שונות, ואמר ורוגנים הם תועי רוח, ולקח הוא התורה, כמו כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:

ספר מורה הנבוכים חלק שני פרק יא

ואלו הענינים כלם כבר בארנו שאינם סותרים דבר ממה שזכרוהו נביאינו וחכמי תורתנו, כי אומתנו אומה חכמה שלימה, כמו שבאר יתעלה על ידי האדון(משה) אשר השלימנו, ואמר רק עם חכם ונבון הגוי וגו' אך כאשר איבדו טובותינו רשעי אנשי האומות(הגויים שגלינו לארצם) הסכלות, ואבדו(והשמידו) חכמתנו וחבורינו(וספרינו), והמיתו חכמינו, עד ששבנו סכלים כמו שיעד לנו רע בעונותינו ואמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, והתערבנו בהם, ונעתקו אלינו דעותיהם כמו שנעתקו אלינו מדותיהם ופעולותיהם, וכמו שאמר בדמיון המעשים, ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כן אמר בהעתק דעות הסכלים אלינו, ובילדי נכרים ישפיקו, תרגם יונתן ב"ע(בן עוזיאל) ובנימוסי עממין אזלין, וכאשר גדלנו על מנהג דעות הסכלים, שבו אלו הדעות הפילוסופיות כאלו הם נכרים מתורתנו כזרותם מדעות הסכלים, ואין הענין כן. ולאחר שנכפל בזכרנו זכרון השפע מהש"י(מהשם יתברך) ומהשכלים צריך שנבאר לך אמתתו, ר"ל הענין אשר יכונה בשפע ואח"כ אתחיל לבאר בחדוש העולם: