אבותינו עקרים?

ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קי ור' עקיבא בת בתואל הארמי אם למד שהוא מפדן ארם מה ת"ל אחות לבן הארמי אלא בא ללמדך אביה רמאי ואחיה רמאי ואנשי מקומה רמאין והצדקת הזו שהיא יוצאה מביניהם למה היא דומה לשושנה בין החוחים, כתיב וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן וגו' מלמד שכללן כולם ברמאות, ויעתר יצחק לה' ר' יוחנן אמר ששפך תפלות כעתר, רבי שמעון בן לקיש אמר שהפך את הגזרה ולפום כן קריין ליה עתרא דהפיך אדרא, לנכח אשתו מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן אמר לפני הקב"ה רבש"ע כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדקת הזאת אף היא אמרה כן, כי עקרה היא עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין, ויעתר לו ה' לבן מלכים שהיה חותר לאביו לטול לטרא של זהב הבן חותר מבחוץ והאב חותר מבפנים אמר רבי אלעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות. אמר ר' יצחק יצחק אבינו עקר היה שנאמר ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו על אשתו לא נאמר אלא לנכח אשתו ששניהם עקורים היו, אי הכי ויעתר לו ה' ויעתר להם מבעיא ליה אלא לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, אמר ר' יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים למה נמשלה תפלתן לעתר וכו' כדלעיל: 

אבן עזרא בראשית פרק יא (כט) והזכיר שם אשת נחור להודיע יחוס רבקה ורחל ולאה. וקדמונינו ז"ל אמרו שיסכה היא שרה. ואם קבלה נקבל. והאומרים כי אברהם היה עקר ולא שרה אמרו היפך הכתוב, והעד ישמעאל בנו, ובני קטורה. האם הילקוט שמעוני בשם ר' יצחק, ואברהם אבן עזרא, קיבלו כל אחד "מסורת" "תורה" "שבע"פ" שונה?

האם כותב התורה אינו מבין שהאבות עקרים? ולא האמהות? הרי מה פירוש הכתוב בפס' הבאים?

בראשית פרק יא (ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד: הרי אם אברהם עקר, מדוע לא נכתב או הוסתר מקורא התורה?  

בראשית פרשת לך לך פרק טז (א) וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר:(ב) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהֹוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי:(ג) וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:(ד) וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ:(ה) וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: הרי אם אברהם העקר, מדוע הגר יולדת ושרה לא? מדוע אומרת שרה "עֲצָרַנִי", ולא עצרנו, אם שניהם עקרים? אם מתאווה האלוהים לתפילת הצדיקים, הרי בהולדת ישמעאל, מתי הייתה תפילת צדיקים? ולאלוהים יש תאוות?

בראשית פרשת תולדת פרק כה (יט) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק:(כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהֹוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: מדוע כתוב "עֲקָרָה" בנקבה ולא בזכר? מדוע ביחיד ולא ברבים? ומי ניקד את "הוא" כ"הִוא" האם המנקדים טעו? כותב התורה כתב שרבקה "עֲקָרָה הִוא" ולא יצחק? ובהנחה ששניהם עקרים, מדוע לא נכתב כי עקרים הם? מדוע כותב התורה מסתיר את העובדה שהאבות עקרים?

בראשית פרשת ויצא פרק כט (לא) וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: ואיך מסתדר כאן דבר ההבל "שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים"? הרי ליעקב ארבע נשים, ומדוע רק אחת אינה יולדת/עקרה, והשאר כן? הרי אם היו כולן עקרות, כמה תפילות היה מתפלל יעקב,

בראשית פרשת ויצא פרק ל (א) וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי:(ב) וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: מדוע יעקב אינו הולך להתפלל, ובמקום זאת כועס על רחל? האם יעקב אינו מבין שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים? ומדוע לא נאמר על רחל שהתפללה? מדוע רחל פונה אל יעקב, ולא פונה אל האלוהים? הצדקת רחל אינה מבינה שהאלוהים מתאווה לתפילת צדיקים?

שמואל א פרק א (א) וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי:(ב) וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים:(ג) וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהֹוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהֹוָה:(ד) וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת:(ה) וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהֹוָה סָגַר רַחְמָהּ:(ו) וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר יְהֹוָה בְּעַד רַחְמָהּ:(ז) וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהֹוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל:(ח) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים: האם רק הצדיק אלקנה אינו מבין שהאלוהים מתאווה לתפילתם של צדיקים? אלקנה אינו מבין שהוא צריך להתפלל? הרי מדוע רק חנה מתפללת?

(ט) וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהֹוָה :

(י) וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהֹוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה: ומה עם תפילתו?

(יא) וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהֹוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ:(יב) וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהֹוָה וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ:

לסיכום: האם הילקוט שמעוני בשם ר' יצחק בעצם אינו מתייחס לְכוֹתֵב וְלַכָּתוּב בתורה? ואיך יסתדר ר' יצחק עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:  ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: הרי אם הכול ניתן מסיני ע"י האלוהים למשה? אם כך: האלוהים שנתן את התורה, אינו יודע מי עקר האבות הזכרים, או האמהות הנקבות? אוי לעם שֶׁאֵלֶּה "חכמיו" שחושבים שכותב התורה אינו יודע מה כתב? ומדוע שאני יואב הכהן אחשב לכופר? אם אומר שר' יצחק אידיוט מושלם?

                                    עקרה או עקר

רמב"ם הלכות אישות פרק טו                               

הלכה (ח) נשא אישה ושהת עימו עשר שנים, ולא ילדה - הרי זה יוציא וייתן כתובה, או יישא אישה הראויה לוולד; ואם לא רצה להוציא, כופין אותו ומכין אותו בשוט עד שיוציא. ואם אמר איני בועלה, והרי אני שוכן עימה בפני עדים כדי שלא אתייחד עימה, בין שאמרה היא כן, בין שאמר הוא - אין שומעין להן, אלא יוציא או יישא אישה הראויה לוולד: הלכה (ט) שהת עשר שנים ולא ילדה, והרי הוא יורה שכבת זרע כחץ - חזקת החולי ממנה, ותצא שלא בכתובה. ויש לה תוספת - לא תהיה זו פחותה מאיילונית שלא הכיר בה, שיש לה תוספת, כמו שיתבאר. ואם אינו יורה כחץ, חזקת החולי ממנו בלבד, וכשיוציא, ייתן הכתובה כולה עיקר ותוספת: מה עניין "יורה שכבת זרע כחץ"? האם הרמב"ם מבין שגם הזכר יכול להיות עקר? אם כך: מה פירוש "יישא אישה הראויה לוולד"? יאמלל עוד אחת?

בראשית פרק יא (ל) וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד: האם אברהם לא ידע הלכה זו? למה לא לקח אישה שניה בלי לגרש את שרה?

בראשית פרק טו (ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:

בראשית פרק כה (כ) וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה:(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָֹה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהֹוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: האם לא למדו זאת בבית מדרשם של שם ועבר?

בראשית פרק כה (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

שמות פרק כג (כו) לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא: אם כך: מה פירוש, "יצאה בת קול ואמרה בת פלוני לבן פלוני"?

דברים פרק ז (יג) וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:(יד) בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ: אם עקרות הוא  עונש משמים, איך עוקפים את עונשו של האלוהים?