שאין אדם נוקף אצבעו? כוונתו שכלום לא זז ללא אישור אלוהי!

תהלים פרק לג (ט) כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד:(י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

איכה פרק ג(לז) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי אֲדֹנָי לֹא צִוָּה:

משלי פרק כא(א) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

רד"ק ישעיהו פרק ג פסוק כד נקפה - יהיה הבשר נגוע ומכה שלא יוכלו לחגור עליו, כמו ואחרי עורי נקפו זאת, ובדברי רז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ז עמוד ב

ואמר ר' חנינא: אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ(אם כן) מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר: +תהלים ל"ז+ מה' מצעדי גבר כוננו, +משלי כ'+ ואדם מה יבין דרכו.  רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ב הלכה טזהיה קורא באמצע הפרשה אינו פוסק ומתחיל לשאול אלא בשלום מי שהוא מתיירא ממנו כגון מלך או אנס וכיוצא בהן, אבל מי שהוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו אם נתן לו שלום תחלה פוסק ומשיב לו שלום.  להפסיק תפילה לבורא העולם, מלך מלכי המלכים, מפני שאתה מתיירא מאדם? איך בדיוק מסתדרת הלכה זו עם הגמרא?

ספר החינוך מצוה תקמומשרשי המצוה, לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה [חולין ז' ע"ב] אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם,

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתכח אמר רבי חנינא אין אדם נוקף (רגלו) [אצבעו] מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו, מן השמים השמיעך את קולו (ברמז רפ"ד):

ילקוט שמעוני תהילים רמז תשל מה' מצעדי גבר, א"ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה, שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו.

ילקוט שמעוני משלי רמז תתקנט בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וכתיב ועלו מושיעים בהר ציון וגו' והיתה לה' המלוכה. מה' מצעדי גבר (כוננו) ואדם מה יבין דרכו, א"ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר,

זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (דברים) פרשת שופטים דף רעד עמוד ב צדק צדק תרדוף, חתכין תרין דינין דינא מפי ב"ד דלעילא ודינא מפי ב"ד דלתתא, ומהכא אשתמודע אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שנתן לו רשות מלמעלה, 

ר' עובדיה מברטנורא מסכת מעשר שני פרק ה משנה טו נוקפים, מכין, ודוגמתו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה [חולין דף ז]:

ר' עובדיה מברטנורא מסכת סוטה פרק ט משנה י נוקפין - מכין. ודוגמתו [חולין ז' ב] אין אדם נוקף אצבעו מלמטה:

תוספות מסכת נדה דף טז עמוד ב ד"ה הכל בידי

ופחים הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה חוץ מצינים ופחים שיכול לשמור עצמו

ספר מצוות קטן מצוה א אכן הקב"ה מנהיג את העולם כולו ברוח פיו. והוא הוציאנו ממצרים ועשה לנו כל הנפלאות ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהילים ל"ז) מה' מצעדי גבר כוננו.

כללי המצוות נזק

ובפ"ק דחולין (חולין ז ב) א"ר אלעזר אין אדם נוקף ברגלו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מה' מצעדי גבר כוננו,

שו"ת זכרון יהודה סימן צא שמו אותתם אתות לא כן ישראל שאין להם אות אשר ילכו בה רק התשובה ומע"ט ובטחונם בהש"י לבדו לא במזל ולא בכוכב וארז"ל +חולין ז' ב'+ אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה ועל זה הדעת הלכו כל המפרשים כולם ולא נטה א' מהם לדעת אחרת כ' הרמב"ם ז"ל

שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן לא אם בריאה יברא וידעתם ובקריאת ים סוף אמרו תנאי התנה הקב"ה והנה כל אלו הם בגדר נס אבל מה שמי שהוא נפל במים שהקרח נשבר תחתיו הגם שאין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה מ"מ אין כאן נס בלתי טבעי ולא דבר הנראה בלתי טבעי כי כן הוא טבע הקרח שנשבר אם איננו מקורר די וחזק

ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתכח ד"ה או הנסה אלהים   אין אדם נוקף (רגלו) [אצבעו] מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה

האם הכוונה לכל אדם? גם גוי? או שאין זה כולל גויים?  ואם זה כולל גויים אז מה עניין בהלכות הבאות?

שולחן ערוך יורה דעה סימן קנז סעיף ב טז אסור לאדם לומר שהוא עובד כוכבים כדי שלא יהרגוהו. אבל אם כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי יז משנה מלבושו בשעת הגזרה, מותר כיון שאינו אומר שהוא עובד כוכבים. הגה: ואפילו לובש כלאים. (נ"י פרק הגוזל בתרא). ואף על גב דאסור לומר שהוא עובד כוכבים, מ"מ יוכל לומר להם יח לשון דמשתמע לתרי אפין (נמוקי יוסף פ' הגוזל), והעובדי כוכבים יבינו שהוא אומר שהוא עובד כוכבים והוא יכוין לדבר אחר. וכן אם יוכל להטעותם, שהם סוברים שהוא עובד כוכבים, שרי. (ת"ה סי' קצ"ז /קצ"ו/) וכן בדרך זה. מי שלבו העלה טינא וחושק באשת איש אם תוכל אשתו לבא אליו ושיסבור שבא על הערוה, שרי. (שם בנ"י). יט וכל זה לא שרי רק במקום סכנה, אבל שלא במקום סכנה כגון שילבש בגדי עובד כוכבים שלא יכירוהו שהוא יהודי ויעביר מכס, או (יח) כדומה לזה, אסור. (אשיר"י ונ"י פרק הגוזל בתרא ות"ה סימן קצ"ו ושאר פוסקים).

סעיף ג מי שנתחייב מיתה מותר לברוח לבית עבודת כוכבים ולהציל את עצמו. (וי"א דבשעת השמד, אסור). (כל בו ועיין לעיל סימן ק"נ). נתחייב מיתה, ע"י מי?  שמואל א פרק ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה  <ולא> וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהֹוָה  מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם:(ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה  מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי <חסידו> חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:(י) יְהֹוָה  יֵחַתּוּ <מריבו> מְרִיבָיו <עלו> עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה  יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ: רגלי חסידיו ישמור רק מיהודים? או שגם מגויים?  שהרי מלכתחילה לא היה אמור להגיע למצב הזה(נתחייב מיתה) ואיך מסתדר השולחן ערוך עם ההלכה שלו עם הפס' הבאים

עמוס פרק ג 

(ו) אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר וַיהֹוָה לֹא עָשָׂה:

קהלת פרק ח

(ה) שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע וְעֵת וּמִשְׁפָּט יֵדַע לֵב חָכָם:(ו) כִּי לְכָל חֵפֶץ יֵשׁ עֵת וּמִשְׁפָּט כִּי רָעַת הָאָדָם רַבָּה עָלָיו:(ז) כִּי אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ מַה שֶּׁיִּהְיֶה כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ:

משלי פרק כא

(כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד:

דברים פרשת עקב פרק ח

(יט) וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:

דברים פרשת עקב פרק יא

(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:

(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ:(כג) וְהוֹרִישׁ יְהֹוָה אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם:

(כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם:

דברים פרשת ראה פרק יב

(כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:(כט) כִּי יַכְרִית יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם:

דברים פרשת ראה פרק טו

(ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:(ו) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: 

ומה יהיה על דברי "חכמים"  "לא הנחש ממית החטא ממית"   או "לא הערוד ממית החטא ממית"

וכאן פתאום אם תברח לבית עבודה זרה תנצל? האם זה לא האלוהים ששלח את הגוי להתעלל בך?  ואם תאמר לגוי איני רוצה לעבוד, האם אלוהים לא אמור להגן עליך כאשר הגן על אברהם מנימרוד לפי סיפורי "חכמים"? או כמו שהגן על דניאל וחבריו מנבוכדנאצר?  

תהלים פרק לג (י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר:

משלי פרק יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם:

דברי הימים ב פרק יז

(י) וַיְהִי פַּחַד יְהֹוָה עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט: (יא) וּמִן פְּלִשְׁתִּים מְבִיאִים לִיהוֹשָׁפָט מִנְחָה וְכֶסֶף מַשָּׂא גַּם הָעַרְבִיאִים מְבִיאִים לוֹ צֹאן אֵילִים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וּתְיָשִׁים שִׁבְעַת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת:  רש"י דברי הימים ב פרק יז פס' (י) ויהי פחד ה' על כל ממלכות הארצות - בזכות שלמדו תורה:

הרי מקל וחומר היינו צריכים להבין, שאם אין פחד בגויים ובעמים, מסקנה מתבקשת: אין לימוד תורה בעם ישראל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!