יעקב לא מת?

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ה עמוד ב רב נחמן ורבי יצחק הוו יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק:... אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי(לחינם) ספדו ספדניא(הסופדים) וחנטו חנטייא(החונטים) וקברו קברייא(הקוברים)? - אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר +ירמיהו ל'+ ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים. האם גמרא זו ניתנה בסיני מהאלוהים למשה? מדוע מקשה "רבי יצחק" על "רב נחמן" המביא בשמו של "רבי יוחנן" ש"יעקב אבינו לא מת"? האם הגמרא ניתנה בסיני עם שאלות לא סגורות?

בראשית מט (לג) וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: רש"י ויגוע ויאסף. ומיתה לא נאמרה בו ואמרו רז"ל(רבותינו זכרם לברכה) יעקב אבינו לא מת (תענית ה): איך מסתדר לרש"י הפירוש שלו לפס' הבא? רש"י בראשית פרק מז (כט) ויקרבו ימי ישראל למות - כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. [יצחק חי מאה ושמונים ויעקב מאה ארבעים ושבע. בדוד נאמר קריבה, אביו חי ארבע מאות שנים והוא חי שבעים]: ויקרא לבנו ליוסף - למי שהיה יכולת בידו לעשות: שים נא ידך - והשבע:  חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול: "חסד שעושין עם המתים"? איך בדיוק עושים את החסד ואמת הזה, אם אין מת? אל נא תקברני במצרים - סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים, אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה: מה עניין "מְתֵי חוצה לארץ" ואיך מסתדר רש"י עם פירושו הבא? רש"י דברים פרק א (ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש - מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר (ש"א יב, ג) הנני ענו בי. וכן דוד את שלמה בנו: מה פירוש "סמוך למיתה" אם יעקב לא מת?

ובהנחה שיעקב לא מת? אם כך: מה עניין "קריבה למות" אם יעקב לא מת? ואיך "לא הגיע לימי אבותיו" אם הוא לא מת? הרי לפי הכתוב בפס' הבאים(למטה) אברהם ויצחק, כן מתו? איך אדם שלא מת "לא הגיע לימי אבותיו" שכן מתו?

מדוע דואג יעקב שעפרה של מצריים יהפך לכינים, מה זה אכפת לו? מה עניין צער גלגול מחילות אם הוא לא מת? איך יעשו ממנו עבודה זרה, אם יעקב לא מת?

הרי לפי פרשנות "חכמים" מפני שלא נאמר ביעקב מיתה, יעקב לא מת, הרי גם על רבקה, ובלהה, וזלפה, לא נאמר שמתו, אפילו לא נאמר שגוועו, מה איתן? מדוע יעקב מבקש להיקבר ליד לאה? האם לאה נקברה חיה, הרי לא נאמרה בה מיתה, ולא גוויעה, ולא כל סממן אחר של מוות? הרי גם על עמרם ויוכבד הוריהם של אהרון, ומשה, לא נאמר שמתו? ולפי אותה פרשנות, האם על מי שנאמר עליו שמת, סימן שכן מת? אם כך: אברהם, ויצחק, משה, ואהרון, כן מתו? אם כך: מה יהיה עם הרעיון ש"צדיקים במותם נקראים חיים"?

בראשית כה (ח) וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:

בראשית לה (כט) וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבּרו אותו עשו ויעקב בניו:

במדבר לג (לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְהוָֹה וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר:

בראשית נ

(א) וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק לוֹ:(ב) וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל: איך מסתדר הסיפור התנ"כי עם הפירוש ההזוי שיעקב לא מת, האם חנטו אדם חי? מדוע לחנוט את יעקב, האם יוסף אינו יודע שצדיקים לא מעלים רימה, ונשארים שלמים, אם כך: מדוע יוסף מצווה לחנוט את אביו יעקב? תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יז עמוד א תנו רבנן: שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן: אברהם, יצחק ויעקב, משה, אהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. אברהם, יצחק ויעקב, דכתיב [בהו:] בכל, מכל, כל; משה, אהרן ומרים, דכתיב [בהו:] ע"פ ה'; בנימין בן יעקב, דכתיב: +דברים ל"ג+ ולבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. וי"א: אף דוד, דכתיב: +תהלים ט"ז+ אף בשרי ישכון לבטח. ואידך? ההוא רחמי הוא דקא בעי.

(ה) אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:(ז) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם: יוסף מבקש מפרעה לקבור את יעקב, מדוע לקבור, אם יעקב לא מת?

(י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: הרי יעקב לא מת, אם כך: על מה האבל? ומדוע שבעה ימים לאחר שכבר התאבלו שבעים? וכול האבל הזה על חי?

(יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא:  האם קברו את יעקב חי?

(יד) וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו: האם יוסף הצדיק לא ידע שאביו חי, וקבר את אביו?

(טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: בני יעקב אבות השבטים ראו ש"מֵת אֲבִיהֶם"? האם אבות השבטים היו כל כך דבילים וטיפשים שלא ראו מה שראו אלפי שנים אחריהם, "חכמי" הגמרא "ואמרו רז"ל(רבותינו זכרם לברכה) יעקב אבינו לא מת(תענית ה):?

(טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: האם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" יודעים יותר מהאבות? האם זה סוג של "מסורת" הפוכה? הרי מי מסר למי? האבות מסרו לנו, או שאנו מוסרים להם? האבות לא יודעים את מה שאנחנו יודעים?

שמות א (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא: כל הדור? האם יש כאלה שלא מתו? וכל האבות בני יעקב לא היו צדיקים, הרי נאמר בהם מיתה?

בהנחה שצדקו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כשחיברו את הארבעים יום בתוך שבעים יום, בראשית נ (ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם: רש"י וימלאו לו - השלימו לו ימי חניטתו עד שמלאו לו ארבעים יום: ויבכו אותו וגו' - ארבעים לחניטה ושלשים לבכיה לפי שבאה להם ברכה לרגלו שכלה הרעב והיו מי נילוס מתברכין:  הרי שקברו את יעקב לאחר כשבעים ושבעה ימים, מבלי לקחת בחשבון את הדרך ממצרים לחברון, בראשית נ (ג) וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם:(י) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: האם יכול להיות שלאחר 77 ימים, לא גילו שבעצם יעקב לא מת? האם יכול להיות שמפני שלא גילו שיעקב חי, הוא מת? הרי לא נתנו לו לאכול, לשתות, חנטו וקברו אותו, וכבר עברו בערך כ3500 שנה, בטוח הוא כבר מת? איך קרה שצדיקים כל כך גדולים כ12 אבות האומה בני יעקב לא ידעו שאביהם חי? והילדים הצאצאים ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", שבאו מנשים כנעניות, בעצם גילו שיעקב לא מת? בראשית נ (יג) וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי מַמְרֵא: רש"י וישאו אתו בניו - ולא בני בניו שכך צום אל ישאו מטתי לא איש מצרי ולא אחד מבניכם שהם מבנות כנען אלא אתם (ב"ר) וקבע להם מקום ג' למזרח וכן לד' רוחות וכסדרן למסע מחנה של דגלים נקבעו כאן. לוי לא ישא שהוא עתיד לשאת את הארון ויוסף לא ישא שהוא מלך. מנשה ואפרים יהיו תחתיהם וזהו איש על דגלו באותות באות שמסר להם אביהם לישא מטתו: הרי לפי הפירוש לפס' כאן של רש"י, רש"י מעיד על עצמו שהוא בן של כנענית, אם כך: הכנענים יודעים, את מה שאבותיהם הצדיקים אינם יודעים, האם "מסורת" היא מאב לבן, או מבן לאב?

רמב"ן ויגוע ויאסף ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו (תענית ה) יעקב אבינו לא מת, לשון רש"י ולדעת רבותינו, הרי יעקב הזכיר מיתה בעצמו (לעיל מח כא) הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם ואולי לא ידע הוא בנפשו, או שלא רצה לתת כבוד לשמו וכן (להלן נ טו) ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, כי להם מת הוא, או שלא ידעו הם בזה כלל וענין המדרש הזה כי נפשות הצדיקים צרורות בצרור החיים, וזו תחופף עליו כל היום, לובשת לבושה השני שלא יפשטנה ערומה, כיעקב, או תתלבש לעתים מזומנות ויובן הענין הזה במסכת שבת (קנב:) ובמסכת כתובות (קג): מדוע שואל הרמב"ן את שאלות הכפירה האלה? האם הרמב"ן אינו מקבל את פירוש רש"י והגמרא? האם הרמב"ן אינו מקבל את הגמרא שניתנה בסיני מאת האלוהים למשה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: לסיכום מסתבר שרק הראשונים, הצדיקים האמיתיים, לא ידעו על הקשקוש ש"צדיקים אינם מתים", וכל אלה שבאו אחריהם, שהם ה"דור הולך ופוחת" המציאו המצאות של "חיים לאחר המוות",

איך מסתדרת פרשנות אווילית זו שלא מת יעקב, עם פרשנות רש"י לפס' הבא?

שמות ו (ט) וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה:

רש"י ולא שמעו אל משה - לא קבלו תנחומין: מקוצר רוח - כל מי שהוא מיצר רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי בפרשה זו מרבי ברוך בר' אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה (ירמיה טז) בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' למדנו כשהקב"ה מאמן את דבריו אפי' לפורענות מודיע ששמו ה' וכ"ש האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו(ש"ר סנהדרין קיא) לענין של מעלה(שמות ה) שאמר משה למה הרעותה אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי, ולא אמרו לי מה שמך? ואתה אמרת מה שמו? מה אומר אליהם: איך אפשר לקרוא את פירוש ההבל הזה, ולהתמוגג מנחת שכאילו דברי חוכמה נאמרו כאן? הרי לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" האבות לא מתו? והם בגן עדן? אם כך: מה פירוש "דאבדין ולא משתכחין"? והאלוהים אומר זאת? הרי מה כוונת אלוהים? מאיפה אבדו? ומה עניין שלא יישכחו? הרי הם עם האלוהים, בשמיים? ואם לאלוהים יש בעיה עם האובדים המשתכחים או שלא משתכחים, שיחזיר אותם, מי מונע בעדו? האם אלוהים שכח שהוא ממית ומחייה?

וגם הקימותי וגו' - וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים. וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר. וכן ביעקב (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי ואתה אמרת למה הרעותה. ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים אחת שלא נאמר ושמי ה' לא שאלו לי וא"ת לא הודיעם שכך שמו הרי תחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ועוד היאך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סומך לכאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמור לבני ישראל. לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו והדרשה תדרש שנאמר (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצות: והאם רש"י כאן מערער על המדרש? מדוע אם כך: לכתוב דבר שאינך מסכים עימו, ואתה חושב שהוא לא נכון?

ובהנחה שנכון הקשקוש של רש"י בשם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", ו"יעקב אבינו לא מת", מדוע יעקב אינו נכלל ברשימת האנשים שהגיעו לגן עדן בחייהם? ובשום מדרש יעקב אינו מופיע? הוא יעקב לא מת אבל גם לא נכנס לגן עדן בחייו, אם כך, היכן יעקב אבינו? ואיך זה שאפילו לא באחת מהאפשרויות?

מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה כג שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן, סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי.

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק א הלכה יח תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן, ואילו הן, חנוך, אליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים, הוצא חירם מלך צור, והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.  

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 176 (ב') תשעה נכנסו בחייהם לג"ע(גן עדן) כפי אמונתנו ולא טעמו טעם מיתה: בנימין בן יעקב, כלאב בן דוד, סרח בת אשר, בתיה בת פרעה, אליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, ואליהו, חירם, ויעבץ בנו של ר' יהודה הנשיא. וי"א(ויש אומרים) אף ריב"ל(ר' יהושע בן לוי).

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות עמוד 437 עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי.

ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז מב תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן חנוך ומשיח ואליהו ואליעזר עבד אברהם ועבד מלך הכושי וחירם מלך צור ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא וסרח בת אשר ובתיה בת פרעה ויש אומרים הוציאו חירם ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי,

האם בעצם מסתובב יעקב אבינו באיזה שהוא מקום בעולם? הרי אם לא מת ולא "נכנס לגן עדן בחייו" היכן הוא? איך חנטו אדם שאינו מת? ומה קברו בני יעקב במערת המכפלה?

ולשוטים הטוענים שהגוף מת, והנשמה נשארת בחיים, ועולה למרום/שמים, אם כך: נשאלת השאלה: אם הנשמה לא מתה, מדוע כל עם ישראל אינם נחשבים שנכנסו בחייהם לגן עדן? לפחות אלה שהגיעו לשם כביכול? הרי הנשמה היא החשובה?        

איך מסתדר המדרש הבא, הטוען שיש דין ודברים בין משה לאלוהים על המוות של משה, והאלוהים ומשה מדברים על האבות אברהם יצחק ויעקב שמתו, ומדוע מתו? הרי יעקב לא מת, או שהמדרש אינו מסכים עם רעיון הזה שהוא מהגמרא?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ואתחנן סימן ו

(ו) אל תוסף, זש"ה איוב אם יעלה לשמים שיאו וגו' כגללו לנצח יאבד וגו' (שם /איוב/ כ), כנגד מי אמר איוב מקרא זה לא אמרו אלא כנגד יום המיתה שאפילו אם יעלה אדם לשמים ויעשה כנפים כנשר כיון שיגיע קצו למות נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות כבהמה לפני הטבח, וכן דוד אומר תצא רוחו ישוב לאדמתו (תהלים קמו), וכן אמר איוב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו שאפילו לקחו רבו באלף אלפי דינרי זהב כיון שיגיע קצו למות אינו יכול לומר עבדי אתה אלא נעשה חפשי מאדוניו, דבר אחר אם יעלה לשמים שיאו זה משה שעלה לרקיע ונגש אל הערפל והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים וקבל תורה מידו של הקב"ה כיון שהגיע קצו למות א"ל הקב"ה הן קרבו ימיך למות, אמר לפניו רבש"ע לשוא דשו רגלי ערפל ולשוא רצתי לפני בניך כסוס שיהא סופי לתולעה, אמר רבי אבהו מלה"ד לאחד מגדולי מלכות שמצא חרב הנדיי שאין אחר כמותו בעולם ואמר אין זה ראוי אלא למלך, מה עשה הביאה דורון למלך, אמר המלך חתכו בה ראשו, כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך ואמרתי הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים לא), בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה ואמר הן קרבו ימיך למות, א"ל משה כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו אדוני אדם הראשון היה ראוי למות שמצוה קלה שצוית אותה עבר עליה ולכך נאה שימות, א"ל הרי אברהם קדש את שמי בעולמי, אמר לפניו רבש"ע אברהם יצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניך שנאמר (איוב יב) ישליו אהלים לשדדים וגו', א"ל הרי יצחק שפשט צוארו על המזבח, אמר לפניו יצחק יצא ממנו עשו שעתיד להחריב ב"ה ולשרוף את היכלך, אמר ליה(האלוהים למשה) הרי יעקב שיצא ממנו י"ב שבטים לא היה בהם שום דופי אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו ערפל ולא היה כמלאכי השרת ולא דברת עמו פנים בפנים ולא קבל את התורה מידך, אמר ליה הקב"ה רב לך אל תוסף דבר, אמר לפניו רבש"ע שמא יאמרו הדורות אלמלא לא מצא במשה דברים רעים לא היה מסלקו מן העולם א"ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא וגו', אמר לפניו שמא יאמרו הדורות בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך אמר ליה כבר כתבתי בתורתי על אשר מעלתם בי אמר לפניו אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואחרי כן אמות א"ל ושמה לא תבא אמר לפניו אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי אמר לו לא בחייך ולא לאחר מותך, אמר לפניו כל הכעס הזה עלי למה, א"ל על אשר לא קדשתם אותי, אמר לפניו עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים שנאמר (שם /איוב/ לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר, ואני עון אחד אין אתה מוחל לי, אמר ליה הקב"ה משה הרי אתה עשית ו'(6) עונות ולא גליתי לך אחד מהם, בתחלה אמרת שלח נא ביד תשלח (שמות ד), שניה והצל לא הצלת (שם /שמות/ ה), שלישית הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במדבר יא), רביעית לא ה' שלחני (שם /במדבר/ טז), חמישית שמעו נא המורים (שם /במדבר/ כ), ששית והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (שם /במדבר/ לב), וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו רבון העולמים ממך למדתי שאמרת ואת מחתות החטאים האלה (שם /במדבר/ יז), אמר ליה הקדוש ברוך הוא אני אמרתי בנפשותם ולא באבותם, אמר לפניו אני יחיד וישראל ששים רבוא הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם על ששים רבוא השגחת ועלי אין אתה משגיח, אמר ליה משה אין דומה גזרת צבור לגזרת יחיד ועוד עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך ומעכשיו אין שעה מסורה בידך, אמר לפניו רבון העולמים עמוד מכסא דין ושב בכסא רחמים עלי ולא אמות ועונותי יהיו נמחלים בייסורין שתביא בגופי ואל תתנני בחבלו של מלאך המות אם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם כשם שאמר דוד לא אמות כי אחיה וגו' (תהלים קיח), א"ל זה השער לה' צדיקים יבאו בו מוכן הוא לצדיקים ולכל הבריות מות מתוקן מימות עולם,