קברי בני יעקב? בארץ? בארץ ישראל?

איך מצאו כאן בארץ, קברים של בני יעקב חוץ מקבר יוסף? הרי הם מתו במצרים, ולא נכתב אלא רק על ארונו של יוסף שהועלה ממצרים? וההסבר פשוט מאוד, יוסף היה איש חשוב במצרים, ולכן נחנט וקברו היה קבר ידוע, שאר האחים לא היו חשובים במצרים, ובטח שלא נחנטו או נקברו בקברי החשובים במצרים,

פרשת שמות פרק א (א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:

רש"י ואלה שמות בני ישראל - אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן [אחר מיתתן], להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו) המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא: האם מתו "בני עקב/אבות השבטים"? האם רש"י אינו יודע ש"צדיקים במותם נקראים חיים"? מה עניין מנה אותם במיתתם? האם "בני עקב/אבות השבטים" מתו במצריים?

רשב"ם ואלה שמות - מפני שרוצה לפרש ולומר ובני ישראל פרו וישרצו וגו', הוצרך לכפול ולומר, בביאתם למצרים לא היו אלא שבעים, ואחר מות הדור ההוא פרו וישרצו, ויקם מלך חדש ונתחכם עליהם למעטם [ולא] הועיל לו:

פרשת שמות פרק א (ו) וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:

רשב"ם וכל הדור ההוא - שבעים נפש: כל אחי יוסף ובניהם מתו במצריים?

אבן עזרא וימת יוסף אב ובנו שתי דורות. והעד, שהיה איוב אחרי שבותו מאה וארבעים שנה (איוב מב, טז), והוא ראה ד' דורות. וקדמונינו ז"ל אמרו עשרה דורות מאדם ועד נח. ומנח עד אברהם עשרה. ואין מספר שנות אלה כאלה. וטעם וימת יוסף, כי מת בגדולתו, גם אחיו לא ראו את ימי הרעה. וטעם וכל הדור ההוא על המצרים, כי יזכיר אשר לא ידע את יוסף: אצל כל המפרשים כאן מתו יוסף ואחיו, אצל האבן עזרא, מתה רק גדולתו של יוסף? ולא על אחיו של יוסף, נאמר "וכל הדור ההוא", כי אם על המצרים שמתו? איך כולם קיבלו את אותה "מסורת" "תורה" שבע"פ"? אם לכול אחד יש גרסת פירוש שונה?

שמות רבה (וילנא) פרשה א ד"ה ח וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל, ובני ישראל פרו וישרצו אע"פ שמת יוסף ואחיו אלהיהם לא מת, האם יוסף ואחיו מתו במצריים?

שמות פרק יג (יט) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם: רש"י השבע השביע - השביעם שישביעו לבניהם. ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען מיד, כמו שהשביעו יעקב, אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והיה סיפק בידי לעשות, אבל בני לא יניחום מצריים לעשות, לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו: והעליתם את עצמתי מזה אתכם - לאחיו השביע כן, למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, שנאמר אתכם: מהיכן רש"י לומד זאת? הרי נאמר, שרק עצמות יוסף הועלו? ואיך מסתדר לרש"י פירושו הבא? רש"י משלי פרק י (ח) חכם לב יקח מצות - משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' (שמות יג): אם כך: מה על אלה שעסקו בעצמות שאר האחים, מדוע אינם מוזכרים? או שרש"י שכח מה כתב בפרוש לשמות? ואיך מסתדר הפירוש הבא של רש"י? רש"י דברים פרק ח (א) כל המצוה - כפשוטו. ומדרש אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה, שאינה נקראת אלא על שם הגומרה, שנאמר (יהושע כד, לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל, נקראת על  שמם: מדוע רש"י כותב כאן שאת עצמות יוסף העלו בני ישראל? הרי גם את עצמות כל "בני יעקב/אבות השבטים" גם העלו? או שלא? מדוע רש"י לא מפרש לנו היכן נקברו כל "בני יעקב/אבות השבטים"? ובהנחה שנכונים כל דברי ההבל האלה, והעלו את עצמות "בני יעקב/אבות השבטים", מדוע לא העלו את כל עצמות אלה שמתו במצריים, בכל 210 השנים(לפי "חכמים") לפני יציאת מצריים? הרי מדוע עצמות אחד משנים עשר "בני יעקב/אבות השבטים" חשובות לאדם ועצמות הוריו/אבות הוריו לא?

אבן עזרא שמות פרק יג (יט) ויקח הזכיר למעלה עלו בני ישראל החיים בדור ההוא, גם העלו עמם הנכבד שהיה בהם, שעל ידו ירדו מצרימה, והוא השביעם לפני מותו שיאמרו כן לבניהם, ובניהם לבניהם. והנה משה נתעסק לקיים השבועה שלא תבוא אשמה על ישראל, כי ראינו שנשיאי ישראל נשבעו לגבעונים. והם לא נשבעו להם אלא על תנאי שהם רחוקים, כמו שאמרו. ואחר שנמצאו קרובים, היה נכון שלא ישמרו שבועתם, ולא יעברו הם וכל ישראל על מצות לא תחיה כל נשמה (דבר' כ, טז). רק בעבור כבוד השם עשו שלא יחללוהו. ואחר שנים רבות העניש השם בני ישראל, בעבור שהניח שאול להמית את הגבעונים, שהיו בנוב עיר הכהנים. והזכיר עצמות, כי כל הבשר והעור ירום תולעים ויבאש, ולא ישארו בשנים מועטות רק העצמות: משה התעסק בעצמות יוסף לקיים שבועה? הרי את כל האחים העלו, והם לא השביעו? אם כך מה הפירוש הזה? או שאולי רק את עצמות יוסף העלו מפני השבועה ואת השאר לא? ואז פירושו של האבן עזרא מסתדר?

יהושע פרק כד (לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה: מדוע מספר כותב התנ"ך רק על עצמות יוסף? ובהנחה שנכון פירושו של רש"י בשמות פרק יג (יט) "שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם", אם כך: מדוע לא מסופר גם על עצמות האחים האחרים? היכן נקברו? או לפחות שהעלו אותם?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג (יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו בוא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל עסיקין בבזה שלמצרים ומשה עסוק במצוה ועליו הוא אומר חכם לב יקח מצות (מש' י ח) ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור אמרה לו ארון שלמתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה שעה שנשבע הקב"ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשו שכינה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו שליוסף. מה עניין לקח משה את עצמות יוסף, הרי את עצמות כולם העלו או שלא?

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג (יט) ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין שכל עצמות שבטים עלו עמו ת"ל והעליתם את עצמותי מזה אתכם. יכול אלו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו ת"ל ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהו' כד לב) מלמד שהיה בלבם להעלותו אלא כיון שראו ישראל שהיה משה מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יתר מן הקטנים. יכול אלו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו ת"ל ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו שהיה משה וישראל מתעסקין בו אמרו הניחו לו כבודו במרובין יתר ממועטין. איך מסתדר דבר ההבל הזה? הרי מדוע לא העלו את כל עצמות בני ישראל שמתו בגולה במצריים, במשך כל 210 שנות הגלות(לפי "חכמים")?

שמות רבה פרשה כ ד"ה יט ויקח משה את עצמות יוסף עהכ"א (משלי י) חכם לבב יקח מצות שכל ישראל היו עסוקים בכסף וזהב ומשה היה עסוק בעצמות יוסף שנאמר ויקח משה את עצמות וגו', אמר הקב"ה למשה עליך נתקיים חכם לב יקח מצות, יוסף היה חייב לאביו לקברו, איך מסתדר הסיפור כאן? הרי היו עוד שהתעסקו עם עצמות האחים האחרים של יוסף? מדוע אותם "צדיקים" שהתעסקו בעצמות אחי יוסף, אינם נזכרים?

מדוע נקבר יוסף בשכם? האם תלוי את מי שואלים? "מסורת" "התושב"ע" כל כך גמישה, שיש כמה אפשרויות?

רש"י בראשית פרק מח כב (כב)

(כב) ואני נתתי לך - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואי זו, זו שכם, שנאמר (יהושע כד לב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם: שכם אחד על אחיך - שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך:

שמות רבה פרשה כ ד"ה יט וחמושים עלו

א"ר לוי משל למה"ד לאדם שהכניס יינו במרתף נכנסו הגנבים ונטלו החביות והלכו להם ושתו אותו ובא בעל היין ומצא אותם שגנבו החבית אמר להם שתיתם היין החזירו החבית למקומו כך משכם גנבו אחיו של יוסף אותו ומכרו אותו וכשבא ליפטר מן העולם השביע אותם אמר להם בבקשה מכם אחי משכם גנבתם אותי חי החזירו את עצמותי לשכם לכך נאמר (יהושע כד) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם.

איך זה שקברו של כל כביכול "צדיק/חכם" שחי אחרי תקופת התנ"ך? הפך להיות מוקד עלייה לרגל לכול ה"שוטים/עמי הארצות", וכל הקברים של אנשים אשר חיו בתקופת התנ"ך לא הפכו למוקד עלייה לרגל? כגון: יהושע בן נון משרת משה, האיש שהכניס את עם ישראל לארץ ישראל, אינו נחשב למוקד העלייה מהחשובים?

איך יכול להיות שאת כל הקברים של אחי יוסף/אבות 12 השבטים, בני יעקב(ישראל) מצאו כביכול, ואת כל קברי מלכי יהודה אשר יש תיאור מקום בתנ"ך, לא מצאו? שמואל ב פרק ה (ז) וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד: שמואל ב פרק ה (ט) וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה:

וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד? לדוד הייתה עיר של קברים?

מלכים א פרק ב (י) וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד: היכן קברו של דוד? בהנחה שיקום שוטה ויאמר שאת קבר דוד יש, ויודעים היכן נקבר, מה עם כל שאר המלכים בפס' הבאים, שהרי הם נקברו באותו מקום?

מלכים א פרק יא (מג) וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: היכן קברו של שלמה?

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיב/ב אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים: ואיך מסתדרת הגמרא הזו, הטוענת ש"הדור הולך ופוחת", הרי על קברי אחי יוסף, ועל קברם של דוד ושלמה, ועל קברם של מרדכי ועזרא ונחמיה, אף אחד, או מעטים, הולכים לבקש מהם שישמשו "מליצי יושר" אצל האלוהים, והם שהיו הראשונים, לפחות לפני כל ה"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" ו"הצדיקים" שאליהם הולכים רוב "עמי הארץ", כגון שמעון בר יוחאי, או מאיר בעל הנס(קפה), או הארי "הקדוש", או הנחמן מברסלב, או כל קבר אחר של איזה כביכול "צדיק/חכם" שחי אחרי תקופת התנ"ך?

מלכים א פרק יד (לא) וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: 

מלכים א פרק טו (ח) וַיִּשְׁכַּב אֲבִיָּם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אָסָא בְנוֹ תַּחְתָּיו: 

מלכים א פרק טו (כד) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו: 

מלכים א פרק כב (נא) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: 

מלכים ב פרק ח (כד) וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו:

מלכים ב פרק ט (כז) וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה רָאָה וַיָּנָס דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא וַיֹּאמֶר גַּם אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה בְּמַעֲלֵה גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם וַיָּנָס מְגִדּוֹ וַיָּמָת שָׁם:(כח) וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו יְרוּשָׁלְָמָה וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד:

מלכים ב פרק יב (יח) אָז יַעֲלֶה חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיִּלָּחֶם עַל גַּת וַיִּלְכְּדָהּ וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו לַעֲלוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם:(יט) וַיִּקַּח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּישׂוּ יְהוֹשָׁפָט וִיהוֹרָם וַאֲחַזְיָהוּ אֲבֹתָיו מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת קֳדָשָׁיו וְאֵת כָּל הַזָּהָב הַנִּמְצָא בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְהֹוָה וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לַחֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּעַל מֵעַל יְרוּשָׁלִָם:(כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹאָשׁ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:(כא) וַיָּקֻמוּ עֲבָדָיו וַיִּקְשְׁרוּ קָשֶׁר וַיַּכּוּ אֶת יוֹאָשׁ בֵּית מִלֹּא הַיּוֹרֵד סִלָּא:(כב) וְיוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר עֲבָדָיו הִכֻּהוּ וַיָּמֹת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ אֲמַצְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו:

מלכים ב פרק טו (ז) וַיִּשְׁכַּב עֲזַרְיָה עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו:

מלכים ב פרק טו (לח) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: 

מלכים ב פרק טז (כ) וַיִּשְׁכַּב אָחָז עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וַיִּמְלֹךְ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: 

דברי הימים ב פרק לב

(לג) וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו: