משה לא מת?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד ב תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, בת קול משמיע ואומר: וימת משה ספרא רבה דישראל. ויש אומרים: לא מת משה, כתיב הכא: וימת שם, וכתיב התם: +שמות לד+ ויהי שם עם ה', מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש. מי אלה ה"יש אומרים"? איך זה מסתדר עם הגמרא הבאה? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו פרק נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:  ויקרא פרק כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: משה "מסר" בסיני שהוא מת, ו"יש אומרים" ש"לא מת"?

רמב"ם פירוש המשניות - הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים, וכתב י"ג ספרי תורה גוילים, כולם מבי"ת בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל (ב"ב פ"ק, דף ט"ו). ונתן ספר לכל שבט ושבט להתנהג בו וללכת בחוקותיו, והספר הי"ג נתנו ללוים ואמר להם, לקוח את ספר התורה הזה (דברים לא). אח"כ עלה אל ההר בחצי היום השביעי (ספרי פ' האזינו) לחדש אדר (מגילה דף יג ע"ב) כפי אשר דקדקה הקבלה. והיה המקרה ההוא אשר קרהו מות בעינינו, בשביל שחסרנו ופקדנו אותו, וחיים לו לכבוד המעלה שעלה אליה. וכן אמרו (סוטה דף יג ע"ב), משה רבינו ע"ה(עליו השלום) לא מת אלא עלה ומשמש במרום. והדברים באלו הענינים ארוכים מאד ואין זה מקומם. וכאשר מת ע"ה(עליו השלום), אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש, והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו, וכל מה שקבל ממשה, הוא, או אחד מן הזקנים, אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת. ומי שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה, מן הענינים המשתרגים מהם, הוציא דינים בסברות, במדות השלש עשרה, הנתונות על הר סיני, שהתורה נדרשת בהם. ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם, ויש מהם מה שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו, כי מדות ההיקש שעל דרך התוכחת יקרה בסברותיהם המקרה הזה. וכשהיתה נופלת המחלוקת היו הולכים אחרי הרוב, כמו שנאמר, אחרי רבים להטות (שמות כג):  בהנחה שצודק הרמב"ם, ומשה לא מת? אם כך: מה כוונתו של הרמב"ם באומרו "כשהיה לפני מותו", איך יכול להיות אדם לפני מותו, והוא לא מת? מה כוונתו של הרמב"ם ב"וכאשר מת עליו השלום", משה מת או לא מת? בדברים פרק לב (מח) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר:(מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:(נ) וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה וְהֵאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: האם אלוהים לא שמע שמשה אינו צריך למות? האם כותב התנ"ך לא ידע את מה שידע הרמב"ם שמביא בשם הגמרא שמשה לא מת, הרי מה פירוש ובדברים פרק לד (ה) וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְהֹוָה:(ו) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה: האם רק אלוהים אינו מבין שמשה לא מת? האם כותב התנ"ך משקר אותנו, וכתב שמשה נקבר ע"י האלוהים? האם אלוהים קבר את משה חי? (ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה: מה פרוש משה בן 120 שנה במותו, אם הוא לא מת? יהושע פרק א (א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה לֵאמֹר: מדוע הסתיר כותב התנ"ך שמשה לא מת? בהנחה שרצה כותב התנ"ך להסתיר זאת מפשוטי העם כמוני? מי התיר ל"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" לגלות את הדברים שרצה להסתיר כותב התורה?

איך מסתדר פירוש רש"י הבא, עם הרעיון של הרמב"ם בשם הגמרא בסוטה דף יג' ע"ב שמשה לא מת?

רש"י דברים פרק א (ג) ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש - מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה. ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה. אמר, ראובן בני, אני אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו וכו' כדאיתא בספרי. וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר (ש"א יב, ג) הנני ענו בי. וכן דוד את שלמה בנו: מה פירוש "סמוך למיתה" אם הוא לא מת?

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיט עמוד ב

דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב, וזימנין אמר ליה משמיה דרב (אשי) +מסורת הש"ס: [אסי]+: מאי דכתיב +בראשית כא+ ויגדל הילד ויגמל - עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. אומר לו ליצחק: טול וברך! אומר להן: איני מברך, שיצא ממני עשו. אומר לו ליעקב: טול וברך! אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע, טול וברך! אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן, דכתיב: יהושע בן נון +דברי הימים א ז+ נון בנו יהושע בנו. אומר לו לדוד: טול וברך: אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר +תהלים קטז+ כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. האם משה מת? הרי משה טוען שהוא מת, והוא בשמיים? או שלשמיים יש סולם אחר לפרשנות? ומה על "צדיקים במותם חיים"? אלוהים יושב בסעודה ולא מתקן את כל "החברה", במושגים שהוא הוריד לבני האדם בגמרא ="תורה" "שבע"פ"? משה שקיבל את הגמרא בסיני מהאלוהים ומסרה לעם ישראל ואינו יודע שהוא לא מת, וש"צדיקים במותם נקראים חיים"? והאלוהים לא אמר להם "הלו" אתם חיים לא מתים?

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ סעיף ב (טו) בז' באדר מת משה רבינו ע"ה =עליו השלום=; בט' בו נחלקו בית שמאי ובית הלל.

מדוע ז' באדר נחשב כיום מותו של משה, אם הוא לא מת?

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד ב דאמר מר: בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד משה,

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה. מתה מרים - נסתלק הבאר. שנאמר +במדבר כ'+ ותמת שם מרים, וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד, שנאמר +במדבר כ"א+ וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב +במדבר כ'+ ויראו כל העדה כי גוע אהרן. אמר רבי אבהו: אל תקרי ויראו אלא וייראו. כדדריש ריש לקיש, דאמר ריש לקיש, כי משמש בארבע לשונות: אי, דלמא, אלא, דהא. חזרו שניהם בזכות משה, מת משה - נסתלקו כולן, שנאמר +זכריה י"א+ ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו? והלא מרים מתה בניסן, ואהרן באב, ומשה באדר! אלא: מלמד שנתבטלו שלש מתנות טובות שנתנו על ידן, ונסתלקו כולן בירח אחד.

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו אמר רבא בתחילה במרדכי לבדו, ולבסוף בעם מרדכי, ומנו - רבנן, ולבסוף בכל היהודים. הפיל פור הוא הגורל, תנא: כיון שנפל פור בחדש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה. ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד. האם הרמב"ם אינו מקבל את הגמרא?

בהנחה שמשה לא מת? מדוע אינו מופיע בין אלו שנכנסו בחייהם לגן עדן? או שאולי משה לא נכנס לגן עדן?

מדוע משה אינו מופיע בשום מסכת או מדרש "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" כמי שהגיע חי למרום?

מסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ג הלכה כג

שבעה נכנסו בחייהם לגן עדן, אלו הן, סרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, ובן בנו של ר' יהודה הנשיא, ויעבץ, ויש אומרים אף ר' יהושע בן לוי.

מסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק א הלכה יח

תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן, ואילו הן, חנוך, אליהו, ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר' יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים, הוצא חירם מלך צור, והכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 176

(ב') תשעה נכנסו בחייהם לג"ע כפי אמונתנו ולא טעמו טעם מיתה: בנימין בן יעקב, כלאב בן דוד, סרח בת אשר, בתיה בת פרעה, אליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, ואליהו, חירם, ויעבץ בנו של ר' יהודה הנשיא. וי"א אף ריב"ל.

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עשר גליות עמוד 437

עשרה צדיקים נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן: חנוך בן ירד, אליעזר עבד אברהם, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, אליהו הנביא, משיח בן דוד, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בן רבי, ויהושע בן לוי.

ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז מב

תשעה נכנסו בחייהם לגן עדן ואלו הן חנוך ומשיח ואליהו ואליעזר עבד אברהם ועבד מלך הכושי וחירם מלך צור ויעבץ בנו של רבי יהודה הנשיא וסרח בת אשר ובתיה בת פרעה ויש אומרים הוציאו חירם ונכנס תחתיו ר' יהושע בן לוי,

ואיך מסתדר המדרש הבא, עם הרעיון שמשה לא מת?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת ואתחנן סימן ו

(ו) אל תוסף, זש"ה איוב אם יעלה לשמים שיאו וגו' כגללו לנצח יאבד וגו' (שם /איוב/ כ), כנגד מי אמר איוב מקרא זה לא אמרו אלא כנגד יום המיתה שאפילו אם יעלה אדם לשמים ויעשה כנפים כנשר כיון שיגיע קצו למות נשתברו כנפיו ונופל לפני מלאך המות כבהמה לפני הטבח, וכן דוד אומר תצא רוחו ישוב לאדמתו (תהלים קמו), וכן אמר איוב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו שאפילו לקחו רבו באלף אלפי דינרי זהב כיון שיגיע קצו למות אינו יכול לומר עבדי אתה אלא נעשה חפשי מאדוניו, דבר אחר אם יעלה לשמים שיאו זה משה שעלה לרקיע ונגש אל הערפל והיה כמלאכי השרת ודבר עמו פנים בפנים וקבל תורה מידו של הקב"ה כיון שהגיע קצו למות א"ל הקב"ה הן קרבו ימיך למות, אמר לפניו רבש"ע לשוא דשו רגלי ערפל ולשוא רצתי לפני בניך כסוס שיהא סופי לתולעה, אמר רבי אבהו מלה"ד לאחד מגדולי מלכות שמצא חרב הנדיי שאין אחר כמותו בעולם ואמר אין זה ראוי אלא למלך, מה עשה הביאה דורון למלך, אמר המלך חתכו בה ראשו, כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בדבר שקלסתיך ואמרתי הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים לא), בו בלשון אתה גוזר עלי מיתה ואמר הן קרבו ימיך למות, א"ל משה כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון, אמר לפניו אדוני אדם הראשון היה ראוי למות שמצוה קלה שצוית אותה עבר עליה ולכך נאה שימות, א"ל הרי אברהם קדש את שמי בעולמי, אמר לפניו רבש"ע אברהם יצא ממנו ישמעאל שגזעו מכעיסין לפניך שנאמר (איוב יב) ישליו אהלים לשדדים וגו', א"ל הרי יצחק שפשט צוארו על המזבח, אמר לפניו יצחק יצא ממנו עשו שעתיד להחריב ב"ה ולשרוף את היכלך, אמר ליה הרי יעקב שיצא ממנו י"ב שבטים לא היה בהם שום דופי אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו ערפל ולא היה כמלאכי השרת ולא דברת עמו פנים בפנים ולא קבל את התורה מידך, אמר ליה הקב"ה רב לך אל תוסף דבר, אמר לפניו רבש"ע שמא יאמרו הדורות אלמלא לא מצא במשה דברים רעים לא היה מסלקו מן העולם א"ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא וגו', אמר לפניו שמא יאמרו הדורות בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך אמר ליה כבר כתבתי בתורתי על אשר מעלתם בי אמר לפניו אם רצונך אכנס לארץ ואהיה שם שנים ושלש שנים ואחרי כן אמות א"ל ושמה לא תבא אמר לפניו אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מותי אמר לו לא בחייך ולא לאחר מותך, אמר לפניו כל הכעס הזה עלי למה, א"ל על אשר לא קדשתם אותי, אמר לפניו עם כל הבריות אתה מתנהג במדת רחמים שנים ושלשה פעמים שנאמר (שם /איוב/ לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים ושלש עם גבר, ואני עון אחד אין אתה מוחל לי, אמר ליה הקב"ה משה הרי אתה עשית ו'(6) עונות ולא גליתי לך אחד מהם, בתחלה אמרת שלח נא ביד תשלח (שמות ד), שניה והצל לא הצלת (שם /שמות/ ה), שלישית הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם (במדבר יא), רביעית לא ה' שלחני (שם /במדבר/ טז), חמישית שמעו נא המורים (שם /במדבר/ כ), ששית והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים (שם /במדבר/ לב), וכי אברהם יצחק ויעקב חטאים היו שאמרת לבניהם כך, אמר לפניו רבון העולמים ממך למדתי שאמרת ואת מחתות החטאים האלה (שם /במדבר/ יז), אמר ליה הקדוש ברוך הוא אני אמרתי בנפשותם ולא באבותם, אמר לפניו אני יחיד וישראל ששים רבוא הרבה פעמים חטאו לפניך ובקשתי עליהם רחמים ומחלת להם על ששים רבוא השגחת ועלי אין אתה משגיח, אמר ליה משה אין דומה גזרת צבור לגזרת יחיד ועוד עד עכשיו היתה שעה מסורה בידך ומעכשיו אין שעה מסורה בידך, אמר לפניו רבון העולמים עמוד מכסא דין ושב בכסא רחמים עלי ולא אמות ועונותי יהיו נמחלים בייסורין שתביא בגופי ואל תתנני בחבלו של מלאך המות אם אתה עושה כך אגיד שבחך לכל באי עולם כשם שאמר דוד לא אמות כי אחיה וגו' (תהלים קיח), א"ל זה השער לה' צדיקים יבאו בו מוכן הוא לצדיקים ולכל הבריות מות מתוקן מימות עולם,