שלוחו של אדם כמותו?

רש"י שמות יב (ו) ושחטו אתו וגו' - וכי כולן שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו:

רש"י ויקרא כד (יד) כל העדה - במעמד כל העדה. מכאן ששלוחו של אדם כמותו:

רש"י מלאכי ב (ז) כי שפתי כהן - עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי תורה יבקשו מפיה שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב (דברים ל"ג): כי מלאך - שלוחו של הקב"ה כמלאכי השרת לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו:

רש"י משלי יג (כג) ויש נספה - ויש הרבה מהם שהם כלים מן העולם בשביל לא משפט שאינן נוהגין כשורה, ולענין התבואה יש תבואה לוקה בשביל בעליה שאינו מוציא מעשרותיה ומתנות עניים כמשפט, ורבותינו פירשו במסכת חגיגה, ויש נספה על שלוחו של מלאך המות שמחלף שם בשם וממית את שלא הגיע זמנו אבל אם כן הוא אין ענין סוף הפסוק לראשו:

רשב"ם בראשית יח (א) (א) וירא אליו י"י - היאך? שבאו אליו שלשה אנשים שהיו מלאכים. שבהרבה מקומות כשנראה המלאך קורהו בלשון שכינה כדכת' כי שמי בקרבו, שלוחו כמותו. וכן וירא אליו מלאך י"י בלבת אש מתוך הסנה, וכתו' שם וירא י"י כי סר לראות:

משנה מסכת ברכות פרק ה משנה ה המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח צבור הוא סימן רע לשולחיו מפני ששלוחו של אדם כמותו אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד ב משנה. המתפלל וטעה - סימן רע לו, ואם שליח צבור הוא - סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו. אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולים ואומר, זה חי וזה מת. אמרו לו: מנין אתה יודע? אמר להם: אם שגורה תפלתי בפי - יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו - יודע אני שהוא מטורף.

ספר התודעה: מרחשון - אוצר פתוח

אוצר פתוח

משל, למה הדבר דומה? לאב ששולח מתנות לבניו. כל זמן שהמתנות מועטות והוא שולחן ביד שליח - מה שאמר לו האב לתת לבניו הוא נותן, ומה שלא אמר לו, אינו נותן. בא לתת להם מתנה מרובה - אינו שולחה ביד שליח אלא נותנה לבדו. מה הוא עושה? קורא לבניו ופותח להם אוצרו לתת לכל אחד את מתנתו. כיון שהאוצר פתוח, הם רואים כל יקר וכל חמדה שגנוזים שם וחומדים אותם. באותה שעה הפקחים שבהם מבקשים עילה לשאול מאביהם כל חמדת לבם - והוא נותן להם. למה? שהאוצר פתוח והשעה - שעת רצון; -

כך, כל חסדי ה' וגבורותיו שהוא עושה עם בריותיו, על ידי מלאכיו הוא עושה, שעושים את שליחותו ואינם מוסיפים ולא גורעים, ואילו חסד הגשמים אינו מאמין ביד שליחו אולי לא ישא לפשעי בריותיו ולא יתן גשמיהם ונמצא העולם שמם, לכן מפתח הגשמים ביד הקב"ה שהוא מרבה להטיב. וכשהוא נותן גשמים לעולמו - רק מתוך אוצרו הטוב הוא נותן, לא בדין ולא בשכר ולא בזכות אלא בחסד שהוא אך טוב. כיון שאוצר זה נפתח, אוצר של חסדים טובים ורחמים מרובים - עת רצון היא לישראל בני אהוביו שיבקשו כל טוב שנפשם חומדת. אין הם צריכים אלא לכוֵּן לבם ולבקש מלפני אביהם שבשמים שיתן תורה בלבם כבשעה שעמדו רגלי אבותיהם על הר סיני - והוא נותן, שיחדש עליהם מעשי בראשית, שׁיוָּשׁעו תשועת עולמים, שימחלו להם עוונותיהם, שתתברך להם הפרוטה שבכיס, שיקבץ גלויותיהם מארבע כנפות הארץ, שיפסקו גיסות המלחמה - עת רצון היא עתה לכל החסדים הטובים האלה, למה? שכולם גנוזים באוצר הטוב הזה שהקב"ה פותח בשעת ירידת הגשמים.

וכן הכתוב אומר בירידת גשמים (דברים כח): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ. ושמא תאמר שאין האוצר הטוב הזה נפתח אלא למטר בלבד? אין הדבר כן, אלא - וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וגו'.

הא למדת, כמה גדול החסד של ירידת גשמים, וכמה צריך אדם לכוֵּן לבו לשמים, בשעה שמתפלל: 'ותן טל ומטר לברכה', כדי שתהא תפילתו מקובלת לפני המקום.